איסחאק איבראהים רשיד סלמאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 328/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר העותר: איסחאק איבראהים רשיד סלמאן נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון 2. ראש המנהל האזרחי באיו"ש 3. ועדת העררים הצבאית 4. קמ"ט רישום מקרקעין באיו"ש 5. הועדה לרישום ראשון, המנהל האזרחי לאזור יהודה והשומרון עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד מרים אלכסנדרה (סנדרה) אופינקרו פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר כי תבוטל החלטתה של ועדת העררים הצבאית (להלן: ועדת העררים) בתיק 2573/21, במסגרתה נדחה ערר שהגיש העותר נגד קביעתה של הוועדה לרישום ראשון של המנהל האזרחי באיו"ש (להלן: הוועדה) בעניין רישומה של חלקת קרקע הידועה כחלקה 50 בגוש שומה 28050 באדמות בית ג'אלא (להלן: הקרקע), על שמו של צד שלישי, מר סאמי פריד אמיל אבו דיה (להלן: אבו דיה). בתמצית שבתמצית, ההליך נסוב על בקשה לרישום קרקע שהגיש אבו דיה. לבקשה הוגשו מספר התנגדויות. אחת מהן הוגשה על ידי העותר אשר טען כי הוא בעליה של הקרקע, שכן הוא רכש אותה באמצעות ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שניתן מאת מר ירחמיאל אפלבוים (להלן: מר אפלבוים), אשר הגיש מצדו גם כן התנגדות לבקשה. בקשת אבו דיה התקבלה לאחר שנדרשה הוועדה באופן מפורט לראיות שהציג, כמו גם לטענות המתנגדים לו וראיותיהם. הוועדה ציינה כי התרשמה לחיוב מהעדויות מטעם אבו דיה, ובכללן של שכנים הגובלים בקרקע. מנגד, נמצא בין היתר כי העותר לא הציג מסמך התומך בגרסתו ולא הביא עדים אשר יכולים היו לתמוך בה. בכלל זה העותר נמנע מלהעיד אף את מר אפלבוים, אשר היה גורם דומיננטי לטענת העותר עצמו בהליך רכישת החלקה. העותר הגיש לוועדה מספר רב של החלטות שניתנו בהליכים משפטיים שונים, אך לא עלה בידו להראות כיצד יש בהן כדי לתמוך בטענותיו. כמו כן העותר הציג מסמכים שונים בקשר לבעלות הנטענת על חלקה אחרת (חלקה מס' 2272; להלן: חלקה 2272), אולם לא עלה בידו להוכיח כי קיימת זהות בין חלקה זו לבין הקרקע בחלקה 50, מושא העתירה. ערר שהגיש העותר, יחד עם מר אפלבוים, לוועדת העררים, נדחה בפסק דין מיום 6.7.2022, בו נקבע כי לא נמצאה כל עילה לחלוק על ממצאיה ומסקנותיה של הוועדה. בראש ובראשונה הובהר כי טענת העותר עליה מתבססות יתר טענותיו, כי חלקה 2272 זהה לחלקה 50, כלל לא הוכחה וגם יתר טענותיו לא נשענו על מסד ממשי. מנגד, אבו דיה הניח תשתית מוצקה להוכחת זכותו לרשום את הבעלות בקרקע על שמו. מכאן לעתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי הוועדה שגתה בקביעתה, מפני שלא עלה בידי אבו דיה להוכיח את טענותיו. לטענת העותר, בידו ראיות המוכיחות באופן ברור את הזהות בין חלקה 2272 לחלקה 50. כמו כן מבקש העותר להצביע על פערים שונים, פגמים וכשלים שנפלו בנימוקי אבו דיה המחזקים את הטענה כי הוא לא רכש את הקרקע. תחילה ייאמר כי דין העתירה להידחות ולוּ מן הטעם שאבו דיה לא צורף לעתירה כמשיב, חרף היותו הגורם המרכזי אשר עלול היה להיפגע כתוצאה מקבלתה (וראו למשל: בג"ץ 7854/22 חברת לויתן סחר ומוצרים חקלאיים בע"מ נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל, פסקה 3 (11.12.2022); בג"ץ 5826/22 פלוני נ' בית הדין הדתי של העדה היוונית קתולית גליל, פסקה 7 (7.9.2022)). מעבר לכך, אין כל מקום להתערבות בממצאיה העובדתיים של ועדת העררים, הנסמכים על ממצאי הוועדה. בית משפט זה אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של טריבונלים שיפוטיים או מעין-שיפוטיים, ואינו מהווה ערכאת ערעור עליהם (ראו למשל: בג"ץ 2676/09 ‏אבו קמל נ' הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש באיזור יהודה ושומרון, פסקה 10 (7.9.2014); בג"ץ 7893/14 דבאבסה נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית, פסקה 14 (11.7.2016)). אין גם כל מקום לבחון מחדש את כל מערכת הראיות שהוצגה לוועדה ולהתערב בממצאיה. הטענות נבחנו לעומקן על ידי הוועדה אשר שמעה את כל טיעוני הצדדים, בחנה את הראיות שהונחו לפניה ונדרשה לעדויות שנשמעו בהליך. ועדת העררים אימצה קביעות אלה, תוך התייחסות לטענות העותר. הטענה כי ברשותו ראיות אשר מבססות את טענותיו, זאת בין היתר באשר לזהות הנטענת בין חלקה 2272 וחלקה 50 ובאשר לקביעת הבעלות של אבו דיה, אין בה די על מנת שבית משפט זה "יירד לזירה" ויבחן טענות אלה, אשר נמצא על ידי שתי ערכאות כי אין בהן ממש, לגופן. בנסיבות אלו, לא קמה כל עילה להתערבות. העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב בטבת התשפ"ג (‏15.1.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23003280_N01.docx רח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il