פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 328/08 בבית המשפט העליון ע"פ 328/08 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק פח 1161/06 שניתן ביום 6.12.07 על-ידי השופטות ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז והשופט א' ואגו תאריך הישיבה: ט"ז בטבת תשס"ט (12.1.09) בשם המערער: עו"ד נועם אליגון בשם המשיבה: עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטות יפה- כ"ץ ומרוז והשופט ואגו) מיום 6.12.07 בפ"ח 1161/06. ב. המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון, במעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), בניסיון אינוס, עבירה לפי סעיף 345(ב)(3) וסעיף 25 לחוק, בגניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק, בזיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק ובניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 425 וסעיף 25 לחוק. על המערער נגזרו שבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שנים עשר חודשים, ופיצוי המתלוננת בסך 50,000 ש"ח. ג. כנטען בכתב האישום המתוקן בו הודה המערער, בתאריך 5.12.06 בסביבות השעה 5:00 צעדה המתלוננת אל משרדה ברח' הרצל בבאר שבע. המערער החל ללכת אחריה, וכשעבר לידה ליטף את חזה מעל לחולצתה, והתרחק מהמקום. כאשר הגיעה אל משרדה, התקרב אליה המערער במהירות, תפס אותה בכוח, על אף מחאותיה, ודחף אותה לעבר דלת הכניסה. כתוצאה מהדחיפה נפלה המתלוננת ארצה. המערער נשכב עליה, כיסה בידיו את פיה ואפה, איים עליה כי ירצח אותה, משך בשערותיה ונשך את אצבע ידה. בעודה נאבקת במערער, הרימה המתלוננת "טונר" מדפסת מהרצפה והיכתה בראשו. כנטען, המערער המשיך להיאבק במתלוננת, והפשיל את מכנסיה ואת תחתוניה. המערער חנק אותה ואיים עליה כי אם לא תקיים עמו יחסי מין, יוציא אקדח, ויירה בה למוות. בשלב כלשהו הציע לשלם לה 1,000 ₪, אם תחדל להיאבק בו. המתלוננת סירבה. המערער ניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, ומשלא הצליח ביקש מהמתלוננת לאפשר לו להחדיר את איבר מינו לפיה, המתלוננת סירבה. המתלוננת ביקשה מהמערער לאפשר לה להתיישב "כיון שאין לה אויר". בהמשך לכך, ביקש המערער מהמתלוננת לשפשף את איבר מינו בידה עם רוק מפיה, אך היא סירבה. בשלב זה פנתה המתלוננת למערער ואמרה לו שכעת הוא עצבני ולכן "לא הולך לו" וכדאי שיחדל, ויבוא בערב בשנית. המערער עזב את המקום. כנטען באישום השני, בטרם עזב המערער את המקום, גנב את תיקה של המתלוננת, אשר הכיל פנקס שיקים, טלפון סלולארי, מסמכים שונים ומעט כסף מזומן. המערער רשם על אחד השיקים סך של 2,900 ₪ לפקודתו, וזייף את חתימתה. באותו יום נכנס לסניף הבנק וביקש לפדות את השיק. הפקידה שהבחינה כי החתימה על השיק אינה של המתלוננת סירבה לפדות אותו. ג. בית המשפט הביא במניין השיקולים את גילו הצעיר ועברו הנקי של המערער, אולם קבע כי מעשיו מחייבים נקיטת ענישה מחמירה, מהטעם של הרתעת הרבים מפני פגיעה בנשים, ניצולן והשפלתן. צוין כי המערער השפיל את המתלוננת, פיזית ונפשית, תוך שהפעיל עליה כוח פיזי וביצע בה מעשים אכזריים. המערער ראה בגופה של המתלוננת כלי לסיפוק יצריו ותאוותיו והתעלם מרצונותיה וממחאותיה. צוין כי רק באמצעות ענישה מכאיבה יוכל בית המשפט לבטא את סלידתו ממעשים אלה. ד. לבית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן למבוגרים. עלה מדברי שירות המבחן כי העורר, יליד 1987, בן למשפחה נורמטיבית, היה בעת המעשה חייל בצה"ל, שהחל בשלב מסוים בשימוש בסמים והגיע להתמכרות, לרבות סחר והימורים, וכן לשימוש באלכוהול. צוין כי שירות המבחן ערך למערער אבחון לעברייני מין, ממנו עלתה רמת סיכון גבוהה להישנות העבירות. כעולה מהחלטת בית המשפט, שירות המבחן העריך כי נוכח התמכרותו של המערער לאלכוהול, סמים והימורים, ונוכח היזקקותו לסיפוק מיידי וחוסר ההכרה בבעיותיו, אין המערער בשל להשתלב בהליך טיפולי ארוך טווח, והומלץ איפוא על הטלת עונש מאסר מוחשי. בסיום התסקיר הוצע להסב את תשומת הלב של הגורמים הטיפוליים, כי המערער מעוניין להשתלב במסגרת גמילה, וזאת על מנת שיבדקו אפשרות זו במסגרת מתאימה בכלא. תסקיר משלים שהוגש לבית המשפט המחוזי חזר על האמור. לקראת הדיון בפנינו הוגש בנובמבר 2008 תסקיר, בו צוין כי חל שינוי מסוים בעמדותיו של המערער, לאחר חשבון נפש שערך בעקבות אירועים קשים בראשית מאסרו, הבא לידי ביטוי בפתיחות, וביכולת טובה יותר לבחון את עצמו ואת דפוסי התנהגותו. הוא שולב בבית הסוהר באגף נקי מסמים, אך לא צלחו נסיונות לשלבו במערך טיפולי-קבוצתי. צוין כי קיימת הכרה ראשונית באשר לנזקקותו להתערבות טיפולית בנוגע להתמכרותו לסמים, ועם זאת נאמר כי לא הובחן שינוי משמעותי בעמדותיו באשר לעבירות. לסיכום הדברים נאמר, כי יש חשיבות שבמסגרת מאסרו ישולב המערער במסגרת טיפולית ארוכת טווח. עובר לדיון - ב- 5.1.09 – נתקבל תסקיר נוסף, ובו נאמר בו כי המערער נמצא מתאים להשתלב במסגרת טיפולית לגמילה בבית הסוהר "חרמון". ה. בערעור נטען כי המערער הביע חרטה על מעשיו, ומבקש הוא לעלות על דרך הישר; נטען כי שגה בית המשפט קמא שעה שהעדיף את האינטרס של הרתעת הרבים על פני שיקומו. צוין כי המערער נטל אחריות על מעשיו: הוא הודה בהם, ופנה בבקשת סליחה למתלוננת. עוד נטען, כי העונש שהוטל חורג מהרף המקובל בעבירות מסוג זה. ו. בדיון בפנינו נטען מטעם המערער, כי אמנם המדובר בעבירה חמורה ומכוערת, ומעשה המרמה מוסיף לה נופך כיעור, אך היתה בכך מעין זעקה של המערער שביקש "תיפסו אותי בכף"; כנער התמכר המערער לסמים קשים ונפל לתהום, וחייו יצאו משליטה, אף שאין לו הרשעות קודמות, אך עוד לפני המעידה ביקש להיגמל. יצוין כי ברוח זו דיברה אם המערער בפני בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי בשיקולי הענישה לא נכללה מידת הרחמים. צוין גם כי המתלוננת יצרה קשר עם אם המערער, וסוכם על פריסת הפיצוי לתשלומים, המועברים כסדרם. ז. מטעם המדינה נטען, כי מדברים אנו במעשים שהם סיוטה של אשה; מעשה האונס המלא נמנע נוכח תושיית המתלוננת, שיש לחזקה. אכן, כך נאמר, העונש אולי חמור בהשוואה למקרים דומים, אך יש להביא בחשבון גם את מעשה המרמה. ואשר למתלוננת, הסכמתה האנושית לפריסת התשלום אינה צריכה להוות נסיבה לקולה. ח. נציגת שירות המבחן ציינה כי בתהליך השיקומי החל להבשיל אט אט, ומהלך הגמילה בבית הסוהר בו מדובר עניינו שנה; עבירת המין של המערער אינה נתפסת כסטיה, אלא כחלק מקושי לשלוט בדחפים. ט. עיינו גם בפסיקה שהגישו הצדדים. אכן במקרים שאינם רחוקים בעובדותיהם – אם גם ביקשה הפרקליטה המלומדת לקבוע הבחנה ביניהם – הוטלו עונשים קלים יותר באורח משמעותי (למשל ע"פ 9151/03 שקיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11597/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); מנגד הציגה המדינה את ע"פ 8116/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שבו הוטל עונש חמור במידה מסוימת. מכל מקום, באת כוח המדינה לא חלקה על כך שאילולא העבירות הנוספות הקשורות בשיק, היה העונש על צד החומרה במסגרת המקובל, כאמור. י. בצד העיון בחומר האמור, עיינו גם במסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, ועניינם בין השאר אבחונים שעבר המערער ושגילו ליקויי למידה ותסמונת טווח הקשב הקצר (ADHD). י"א. בצדק ציינה באת כוח המדינה את האימה והבעתה שהיו, מטבע הדברים, מנת חלקה של המתלוננת בשעת המעשה ולאחריו, שעה שהתנפל עליה המערער. בית משפט זה נתקל יומיומית - ובמיוחד, לא רק, בתחום הפלילי - בפתולוגיה של החברה בישראל, והיא לובשת צורה ופושטת צורה. פגיעה בנשים, בקשישים, בקטינים היא חזון נפרץ. אין חולק, גם לא בא כוח המערער, כי במקרה דנא המדובר במעשה מכוער עד מאוד, ותושייתה של המתלוננת מנעה תוצאה חמורה יותר. המערער ראוי לענישה מכאיבה, כפי שסבר אף שירות המבחן, וצדק בית המשפט המחוזי בהטעימו זאת. למערער אין הרשעות קודמות, אף כי הסתבך בסמים ובהימורים; חייו כנער וכבוגר צעיר החלו בסימן שאינו טוב, עד שהגיע הלום. עם זאת, בהתחשב בפסיקה בתחום זה, ומתוך עידוד למהלך השיקומי בבית הסוהר, החלטנו להפחית שנה אחת מעונש המאסר בפועל, שיעמוד על שש במקום שבע שנים, ולהעמיד את המאסר על תנאי על שנתיים, בכל עבירת פשע, תוך שלוש שנים מיום השחרור. נטעים עם זאת, כי אלה סדרי הגודל הראויים לעבירות מעין אלה. נוסיף כי נכונותה, הראויה לציון, של המתלוננת באשר לפריסת התשלומים כדי להקל על הורי המערער, מצטרפת לתושייתה המרשימה בעת העבירה. י"ב. הערעור מתקבל איפוא בהתאם לאמור, קרי, המאסר בפועל יעמוד על שש שנים, והמאסר על תנאי יוגדל לשנתיים. ניתן היום, י"ח בטבת תשס"ט (14.1.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08003280_T04.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il