אנדאו בקלו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3278/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3278/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בתפ"ח 1056/04, מיום 10.4.06, שניתן על-ידי כב' השופטים ברכה אופיר תום, מרים סוקולוב וישעיהו שנלר תאריך הישיבה: י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.06) בשם המערער: עו"ד אדוה אלאב בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הרשיע את המערער באינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1), לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעקבות כך גזר לו 7 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 10,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש. 2. בכתב-האישום שהוגש נגד המערער נטען, כי בשעות אחר הצהריים של אחד מימיו של חודש מרץ 2004, המתינה צעירה, בת 23 אותה עת (להלן: "המתלוננת"), בתחנת אוטובוס מתוך כוונה לנסוע לפנימייה בה התגוררה. לפתע, עצר לידה רכב, והמערער שנהג בו שאל אותה לאן פניה מועדות. לאחר שהשיבה לו הכריז המערער באוזניה כי אותה פנימייה נמצאת בכיוון נסיעתו, ועקב כך עלתה המתלוננת לרכב. עוד נטען, כי משחלף בנסיעה על פני הפנימייה, שאלה המתלוננת את המערער לפשר הדבר, והוא השיב כי הוא מתעתד לאסוף חבר ולאחר זאת יסיע אותה למחוז חפצה. לפתע, סטה המערער לשביל כורכר המוביל ליער בן-שמן, ושם כפה על המתלוננת לעבור למושב האחורי ברכב ולפשוט את בגדיה, ואחר כך אילצה לקיים עמו יחסי מין שלא בהסכמתה החופשית. מתוך הראיות שהובאו בפני בית-המשפט המחוזי עלה עוד, כי המערער הסיע את המתלוננת לאחר מעשה לפנימייה, ולפני שנפרדו הם החליפו מספרי טלפון. המתלוננת שהספיקה לרשום את מספר רכבו של המערער, הזעיקה את המשטרה לאחר דקות ספורות. 3. המערער נעצר על-ידי שוטרים זמן קצר לאחר האירוע, ומסר כי נסע מביתו לקניון הנמצא בעירו, ולשאלה אם היה בגפו, השיב בחיוב. בהמשך אישר המערער כי אסף צעירה ממוצא אתיופי, וקיים עמה יחסי-מין, בהסכמתה. בעדותו בבית-המשפט הוסיף המערער ומסר, כי למעשה התכוון באותו יום לתקן רשם-קול השייך לו, כאשר הבחין במתלוננת שסימנה לו בידה לעצור, וכשעשה זאת היא ניגשה אליו והתעניינה בכיוון נסיעתו. המערער הבהיר לה כי הוא ממהר, אולם המתלוננת התעקשה כי יסיע אותה ליעדה, והוא התרצה. במהלך הנסיעה הוסיפו השניים לשוחח, והמערער העיד כי התרשם שהמתלוננת רוצה "להתחיל" איתו. על כן, שאל אותה אם היא מוכנה לנסוע עמו ליער בן-שמן, וכאשר הגיעו לשם היא הוסיפה והביעה הסכמה לקיים עמו יחסי-מין, ובלבד שישתמש בקונדום. כדי לתמוך בגרסתו לפיה היחסים קוימו בהסכמה, הצביע המערער על העובדה שהמתלוננת מסרה לו את מספר הטלפון שלה, וגם הוא מסר לה את מספרו-שלו. 4. בבואו להכריע בין שתי הגרסאות הסותרות בשאלת ההסכמה לקיום יחסי המין, מצא בית המשפט המחוזי כי עדותה של המתלוננת ראויה לאמון, ובלשונו (ראו עמ' 23 להכרעת הדין): "לאחר שבחנו את תוכן עדות המתלוננת, הגיונה הפנימי ועקביותה, על רקע מכלול הראיות שהובאו בפנינו, התרשמותנו כי יש ליתן אמון בדברי המתלוננת ובגרסתה. גרסת המתלוננת בבית המשפט, היתה ברורה וקולחת, ולא מצאנו בה סתירות מהותיות היורדות לשורש העניין. כמו כן, גרסת המתלוננת השתלבה ונתמכה היטב בראיות נוספות אחרות ...". מנגד, גרסתו של המערער לאירועים לא קנתה אחיזה בלבו של בית המשפט, ובעיקר נדחתה סברתו בדבר המניע לעלילה שכביכול רקמה המתלוננת נגדו. על-פי אותה סברה, גילתה המתלוננת במהלך ביקורה אותו יום אצל רופא נשים כי היא בהריון, והואיל והיא רווקה, וידעה כי הריונה לא יתקבל בעין יפה בקרב בני עדתה, החליטה לפתות את המערער במטרה שיקיים עמה יחסי-מין, כדי שבהמשך תוכל להסביר את הריונה באינוס, שכביכול, היתה קורבנו. כאמור, סברה זו של המערער ביחס למניע של המתלוננת נדחתה, ולהשקפתנו לא היה מנוס מכך. ראשית, עובדת הריונה של המתלוננת לא נודעה לה באותו יום, אלא זה מכבר. לעניין זה העיד בן-זוגה, א' נ', שמסר כי הרתה ממנו, והוא אף הציע לה להינשא, אולם היא בחרה, מתוך כוונה להשלים את הכשרתה המקצועית, לבצע הפלה. שנית, יש להניח כי למתלוננת היה נהיר שחקירת הפרשה תגלה על נקלה כי אין התאמה בין מועד אינוסה הנטען לתקופת הריונה, ובעקבות כך תיחשף אותה עלילה שיוחסה לה. זהו תרחיש אותו רשאי היה בית המשפט המחוזי לדחות, במיוחד נוכח יתרונו יכולתו להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי. לעניין אותה סברה של המערער אנו מוסיפים ותוהים, מדוע צריכה היתה המתלוננת לנקוט בדרך כה קשה ומפותלת שכרוכה בה הפללתו של מי שלא חטא, כאשר היתה יכולה לבצע הפלה (וכך עשתה!), ולנצור את סוד הריונה בלבה? 5. אותו מניע שייוחס למתלוננת הופרך גם בראיות נוספות שהיו בפני בית-משפט קמא, וכוונתי לפנייתה הבהולה של המתלוננת למשטרת ישראל, זמן קצר ביותר לאחר שירדה מרכבו של המערער; מצבה הנפשי כפי שתואר בעדותה של אורית פלד ("היתה נסערת, היא רעדה בכל הגוף, היא רעדה בידיים, היה קשה בהתחלה לשוחח איתה"); ולבסוף, עדותו של א' נ', בן זוגה של המתלוננת, שמסר כי בשיחתו הטלפונית עמה שעה שהיתה באמבולנס, הוא שמע אותה בוכה והתרשם כי היתה נתונה במצוקה. העולה מכל האמור הוא, כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה אלתר המערער, בבחינת יש מאין, תרחיש דמיוני כדי שישמש להגנתו, ברם תרחיש זה התגלה כרצוף סתירות ותמיהות אותן לא ניתן היה ליישב, ועל כן נכון היה לדחותו. 6. אכן, אפשר שחקירת המשטרה לא נוהלה במקצועיות ראויה, ואפשר כי ניתן היה להביא בפני בית-המשפט ראיות טובות יותר. עם זאת, די בראיות שהובאו כדי להוביל למסקנה כי הרשעת המערער מבוססת ומנומקת היטב, ועל כן דין ההשגות כנגדה להדחות. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העובדה כי נמנעה מההגנה האפשרות לזמן את אמה של המתלוננת לעדות. אפשר שבית-המשפט היה מיטיב לעשות אם היה מתיר את זימונה של האם, אולם, בסופו של יום לא נגרם להגנת המערער נזק כלשהו, הואיל והמתלוננת עצמה אישרה כי לא אמרה לאמה אמת שעה שקשרה בין ההיריון לאונס, והסבירה כי נאלצה לנהוג כך לאחר שהאם גילתה בדרך מקרה כי היא עברה הפלה. נוכח האמור, לא מצאנו מקום או עילה לשנות מהכרעת הדין. 6. באשר לערעור כנגד העונש – נטען כי בגזר-הדין לא ניתן משקל ראוי לעובדה כי המערער לא נקט באלימות כלפי קורבנו, למצבו הרפואי, ולהיותו נעדר עבר פלילי. כן נטען, כי האונס התרחש כתוצאה ממפגש אקראי שלא קדם לו תכנון, ועל כן נתבקשנו להקל בעונש. אין בידינו להיעתר לבקשה זו. המערער הסיע צעירה תמימה שנתנה בו אמון כי יוביל אותה ליעדה, ועד מהרה היא מצאה את עצמה במקום מבודד, שם הוא אכף עליה לקיים עמו יחסי מין שלא בהסכמתה. מעשה מסוג זה שלובים בו לא רק כאב וסבל פיסיים, אלא גם פגיעה נפשית הנובעת מרמיסת כבודה של האשה כאדם עד עפר. המערער, עבד לתאוותו, לא חס על קורבנו, לא שעה למחאותיה, לא נתן את לבו לתחינותיה, ולא סר ממנה עד שביצע בה את זממו. מעשה מסוג זה ראוי היה לענישה קשה וכואבת, ואף חמורה מזו שהושתה בפועל, הן כדי לגמול למערער על רוע מעלליו, וגם כדי לשגר מסר לרבים, לפיו הפוגע בגופה ובכבודה של אשה, יידרש לשלם על כך מחיר יקר. אשר על כן, הערעור נדחה על שני חלקיו. ניתן היום, י"ד בתמוז התשס"ו (10.7.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06032780_O04.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il