פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 32745-04-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין העותר: פלוני נגד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי ברחובות 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אסי סגל בשם המשיבה 3: בעצמה בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים, המשיב 1, מיום 10.12.2024. בית הדין הרבני הגדול קיבל בחלקו ערעור שהגיש העותר על החלטתו של בית הדין הרבני האזורי ברחובות, המשיב 2, מיום 16.4.2024. 2. העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) הם בני זוג לשעבר אשר נישאו זה לזו בשנת 2015, ולהם ילד משותף כבן עשר (להלן: הקטין). השניים מנהלים ביניהם התדיינויות בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים, לסירוגין, מאז שנת 2023. תחילה נפתח, ביוזמתה של המשיבה, תיק ליישוב הסכסוך בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (י"ס 41857-08-23). במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני בהליך זה הגיעו הצדדים להסדר זמני בכל הנוגע לזמני השהות עם הקטין. עם זאת, משלא עלה בידי הצדדים ליישב את הסכסוך ביניהם, הגישה המשיבה לבית הדין הרבני האזורי תביעת גירושין. נקדים ונציין כבר עתה כי המחלוקת הנוכחית בין הצדדים נסבה על היקף הנושאים שנכרכו בתביעת הגירושין. 3. תביעת הגירושין כרכה תחילה את נושא המשמורת על הקטין, זמני השהות עמו, מזונותיו, וענייני הרכוש של הצדדים. בשלב זה אין עוד מחלוקת, בהמשך להחלטות שניתנו, כי הדיון בנושא המזונות של הקטין מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. המחלוקת בשלב זה נסבה על כריכת העניינים האחרים – זמני השהות עם הקטין, המשמורת עליו וענייני הרכוש. 4. עמדתו של העותר מבוססת על שתי טענות עיקריות. ראשית, טוען העותר כי בית המשפט לענייני משפחה קנה את הסמכות העניינית לדון בענייני המשמורת וזמני השהות כאשר נתן תוקף להסכמות הצדדים הזמניות בעניין זה – אשר הושגו במסגרת הדיון בסעד הזמני בהליך יישוב הסכסוך. שנית, העותר טוען כי ענייני הרכוש נכרכו שלא כדין לתביעת הגירושין. בהקשר זה טוען העותר כי במהלך חיי הנישואין הצדדים לא צברו רכוש רב. לפיכך, ומאחר שלשיטתו הדיון ביתר העניינים (לרבות ענייני המשמורת וזמני השהות) מצוי בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, כריכת ענייני הרכוש לתביעת הגירושין נעשתה בחוסר תום לב, במטרה לפצל את הדיון בסכסוך בין ערכאות שונות. לשיטתו, אין מקום לפיצול הדיון, ועל כן יש לקיים גם את הדיון בענייני הרכוש בבית המשפט לענייני משפחה. 5. בתגובתה מיום 15.5.2025 טוענת המשיבה, שאינה מיוצגת בהליך זה, כי דין העתירה להידחות. המשיבה מטעימה כי הסכמות הצדדים, שלהן נתן תוקף בית המשפט לענייני משפחה, היו זמניות בלבד וכי אלה הושגו מכורח הנסיבות, לצורך הסדרת הנושא במהירות עד לקיום דיון מלא בפני ערכאה שיפוטית. כן טוענת המשיבה כי הרכוש שבו מדובר אינו מועט כלל. המשיבה מוסיפה וטוענת כי אין לקבל את טענתו של העותר בדבר הצורך באיחוד הדיון, בשים לב לכך שהגיש כנגדה עשרות הליכים שונים מתוך ניסיון לנצל לרעה את מערכת המשפט. כן מעלה המשיבה טענות שונות כנגד התנהלות העותר ובא-כוחו במסגרת הליכים אלה. 6. בתגובתו מיום 18.5.2025 טוען היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי דין העתירה להידחות על הסף – הן מחמת השיהוי שנפל בהגשתה והן משום שאינה מגלה עילה להתערבות. לגופו של עניין, היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טוען, בין היתר, כי ההסכמות שהושגו בעניין הסדרי השהות במסגרת ההליך ליישוב הסכסוך הן הסכמות זמניות בלבד, בין היתר כפי שעולה מכותרת ההסכם שהיא "הסכם זמני". בהמשך לכך נטען כי החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה מהימים 11.10.2023 ו-23.11.2023 שנתנו תוקף להסכמות אלה, אינן אלא החלטות על מתן סעדים זמניים. בהקשר זה מדגיש היועץ המשפטי לשיפוט הרבני כי ההחלטות האמורות ניתנו בהמשך לבקשה שהגיש העותר למתן סעד זמני דחוף, ומבלי שבית המשפט לענייני משפחה קיים דיון בנושא. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני הפנה בהקשר זה לסעיף 3(ח) לחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (להלן: החוק להסדר התדיינויות) הקובע כי "אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה", וכן לסעיף 3(ז)(4) לחוק זה, הנוגע לתוקפו של סעד זמני כאמור. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני אף עמד על כך שעד כה כבר ניתנו מספר החלטות על-ידי בית הדין הרבני האזורי בענייני הרכוש של הצדדים, וכי העותר אינו מציית להן ומקשה על ניהול ההליך. 7. לאחר שעיינו בעמדות הצדדים, מצאנו כי דין העתירה להידחות. טענותיו של העותר בעניין סמכותו של בית הדין הרבני אינן מתיישבות עם האמור בסעיף 3(ח) לחוק להסדר התדיינויות המורה, כאמור, כי "אין בדיון בסעד דחוף או זמני או במתן סעד כאמור כדי לקבוע בשאלת הסמכות לדון בתובענה". בהקשר זה יודגש כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי אותו "הסכם זמני" בין הצדדים בעניין זמני השהות, שקיבל תוקף של החלטה, הושג בהמשך להמלצת בית המשפט לענייני משפחה, שניתנה בעקבות בקשה דחופה שהגיש העותר ביום 20.9.2023. עוד יודגש בהקשר זה כי בכותרת בקשה זו צוין כי היא מוגשת מתוקף תקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו-2016 – תקנה שעניינה ב"סעד דחוף בעניין מזונות או בעניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו". לפיכך, אין ספק כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.10.2023, בה נתן תוקף ל"הסכם זמני" היא החלטה על מתן סעד זמני. הפסיקתא שנחתמה לאחר מכן בעניין זה, אינה אלא המשך ישיר של אותה החלטה. באשר לענייני הרכוש, הן בית הדין הרבני האזורי והן בית הדין הרבני הגדול בחנו את טענות הצדדים ומצאו כי עניינים אלה נכרכו לתביעת הגירושין כדין. לא מצאנו להתערב במסקנתם אף בעניין זה. למעלה מן הצורך נוסיף כי טענתו של העותר ביחס לענייני הרכוש התבססה על ההנחה שענייני המשמורת וזמני השהות מצויים בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. משטענתו זו נדחתה, דומה כי לא נותר עוד בסיס לטענתו שכריכת ענייני הרכוש תוביל לפיצול הדיון. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 5,000 שקלים. ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ה (02 יולי 2025). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט