חברת דואר ישראל בע"מ נ. ליאורה לבנשטיין

פסק-דין בתיק רע"א 3273/15 בבית המשפט העליון רע"א 3273/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות המבקשות: 1. חברת דואר ישראל בע"מ 2. חברת בנק הדואר בע"מ נ ג ד המשיבה: ליאורה לבנשטיין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"צ 18453-10-11 מיום 16.4.2015 שניתנה על ידי כב' השופטת ש' אלמגור בשם המבקשות: עו"ד אייל בליזובסקי; עו"ד אביאל פלינט בשם המשיבה: עו"ד מיכאל בך; עו"ד רון לדרמן פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור) בת"צ 18453-10-11 מיום 16.4.2015, בה הורה בית המשפט למבקשות לגלות למשיבה מסמכים מהליכים משפטיים שהמבקשת 1 (להלן: חברת הדואר) הייתה צד להם. 1. ביום 9.3.2014 קיבל בית המשפט קמא בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגישה המשיבה נגד המבקשות בטענה כי גבו עבור מתן שירות לבירור משכונות תשלום גבוה מהמותר בדין. לאחר אישורה של התובענה הייצוגית פנתה המשיבה למבקשות בדרישה לגלות לה מסמכים שונים, ובהם כל כתבי הטענות, ההחלטות והפרוטוקולים בחמישה תיקי בית משפט שונים אשר חברת הדואר הייתה צד להם. המבקשות הסכימו לגילוי המסמכים באחד מהתיקים האמורים אך סירבו לגילוי מסמכים מתוך ארבעת התיקים הנותרים. בעקבות זאת הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה לעיין בכל חמשת התיקים, וביום 19.10.2014 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה למבקשות "לגלות לתובעת [המשיבה] את המסמכים הנדרשים כמבוקש בבקשת העיון". המבקשות הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רע"א 7440/14), וביום 23.11.2014 קיבל הנשיא א' גרוניס את הבקשה והורה על החזרת הדיון בנושא גילוי המסמכים לבית המשפט קמא. בפסק דינו קבע הנשיא כך: "חרף שיקול הדעת הרחב הניתן בדרך-כלל לערכאה הדיונית בעניינים מסוג זה, סבורני כי החלטת בית משפט קמא גורפת יתר על המידה [...]. ממילא, אם סבור בית משפט קמא כי חלק מהמסמכים עשוי להיות רלוונטי להליך, נראה שאין סיבה להורות על גילוי אותו חלק מהמסמכים שאינו עשוי להיות רלוונטי להליך. בנוסף, התרשמותי היא שאכן, בשל התנהלות המשיבה וביסוס בקשתה בעיקר על תקנות העיון, נמנעה מהמבקשות הזדמנות הוגנת לשטוח את טענותיהן בקשר לסוגיית הרלוונטיות ובקשר לקיומם של סודות מסחריים. לבסוף, דומה כי בנסיבות המקרה דנא ראוי שיעיין בית משפט קמא במסמכים שבמחלוקת על מנת להכריע בשאלת הרלוונטיות ובשאלת קיומם של סודות מסחריים, ועל מנת שיוכל לברור אילו מהם, אם בכלל, על המבקשות לגלות למשיבות [כך] [...]. לסיכום, בנסיבות המקרה דנא יש הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור אף שברגיל אין להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות בענייני גילוי ועיון במסמכים. [...] התוצאה היא שהערעור מתקבל. המחלוקת בין בעלות הדין לעניין גילוי המסמכים מוחזרת לבית משפט קמא להכרעה לאחר שתינתן למבקשות הזדמנות להעלות את טענותיהן בקשר לגילוי המסמכים כאמור לעיל, ולאחר שיעיין בית משפט קמא במסמכים שבמחלוקת." (פסקאות 8-7 לפסק הדין). 2. בעקבות פסק דינו של הנשיא הורה בית המשפט קמא למשיבה להגיש בקשה מתוקנת לגילוי המסמכים שבמחלוקת. המשיבה הגישה בקשה מתוקנת כאמור ובה עתרה להורות למבקשות לאפשר לה לעיין במלוא המסמכים המצויים בארבעת תיקי בית המשפט אשר המבקשות סירבו לגלות מסמכים מתוכם. ביום 16.4.2015 קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה למבקשות לגלות למשיבה את המסמכים בשניים מן התיקים האמורים (בג"ץ 4748/08 (להלן: תיק הבג"ץ); ות"א 27752-01-10 (להלן: התיק האזרחי)) אך זאת מבלי שעיין בהם. אשר לתיק הבג"ץ עמד בית המשפט קמא על כך שחברת הדואר טענה בו כי המגבלות שהוטלו עליה ברישיון שניתן לה פוגעות באפשרותה להתחרות בשוק החופשי וכי בפסק הדין הדוחה את העתירה נקבע כי ההגבלות על גובה התעריפים שחברת הדואר רשאית לגבות נקבעו מתוך ראיית טובתו של הציבור. לפיכך, קבע בית המשפט קמא כי שוכנע שהמסמכים בתיק הבג"ץ עשויים להיות רלבנטיים להליך דנן. בהתייחס לתיק האזרחי עמד בית המשפט קמא על כך שמפסק הדין שניתן בתיק זה עולה כי נשמעו בו עדויות הנוגעות לתהליכי העבודה הנהוגים בחברת הדואר. מטעם זה סבר בית המשפט קמא ש"אפשר כי הנוהל וכן תהליכי העבודה הנהוגים אצל הנתבעת [חברת הדואר] רלוונטיים למקרה דנן. מכאן גם נובע שמסמכים אחרים בתיק עשויים להיות ממין העניין". אשר לשני התיקים הנותרים שנטען לגביהם כי הם מכילים מידע מסחרי סודי (תא"מ 1310/08, וע"א 13895-10-12), קבע בית המשפט קמא כי יכריע בעניינם לאחר שהמבקשות ימסרו לעיונו את המסמכים שלטענתן יחשפו סודות מסחריים שלהן. מכאן בקשת רשות הערעור דנן. 3. לטענת המבקשות, בהחלטתו התעלם בית המשפט קמא מההנחיות שניתנו בפסק דינו של הנשיא גרוניס בנוגע להליך גילוי המסמכים בתיק. לטענתן, הורה הנשיא לבית המשפט קמא באופן מפורש כי טרם מתן החלטה בנוגע לגילוי המסמכים שבמחלוקת יעיין במסמכים האמורים ויברור אילו מהם, אם בכלל, על המבקשות לגלות למשיבה. המבקשות מציינות כי לאחר מתן פסק דינו של הנשיא הן פנו לבית המשפט קמא פעמיים בבקשה למתן הנחיות בנוגע להעברת המסמכים שבמחלוקת לעיונו, אך חלף מתן הנחיות כאמור הורה בית המשפט קמא על העברת מלוא המסמכים בשניים מהתיקים שבמחלוקת לעיונה של המשיבה. המבקשות מדגישות בהקשר זה כי התיקים שבמחלוקת מכילים מאות מסמכים שכלל אינם רלבנטיים להליך דנן וכי מטעם זה הנחה הנשיא את בית המשפט קמא לעיין בהם קודם שיורה על גילויים. אף על פי כן, כך נטען, הורה בית המשפט קמא למבקשות לגלות למשיבה את מלוא המסמכים בשניים מהתיקים האמורים וזאת מבלי שהתייחס לטענות שהעלו בנוגע לחוסר הרלבנטיות שלהם וכן בלא הנמקה מדוע יש צורך להעביר לידי המשיבה את כלל המסמכים שבתיקים אלו. 4. המשיבה טוענת מנגד כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא ולטענתה דין בקשת רשות הערעור להידחות. המשיבה סבורה כי יש לקרוא את פסק דינו של הנשיא גרוניס באופן שמותיר לבית המשפט קמא שיקול דעת באשר לאופן העיון במסמכים שבמחלוקת, והיא מציינת כי לאחר מתן פסק דינו של הנשיא נדרש בית המשפט קמא פעם נוספת לטענות הצדדים לעניין גילוי המסמכים ובחן אילו מהם ניתן לגלות על יסוד טיעוני הצדדים ובאילו מהם נדרש לעיין טרם מתן החלטה בעניינם. לאחר בחינה זו הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי יש לעיין רק במסמכים שנטען לגביהם כי הם מכילים סודות מסחריים ולא בכל המסמכים שגילויים התבקש. המשיבה סבורה כי נוכח ההלכה לפיה הכרעה בבקשה לגילוי סוגי מסמכים אינה מצריכה עיון בכל מסמך ומסמך שגילויו מתבקש, החלטתו של בית המשפט קמא מהווה פרשנות סבירה וראויה של פסק דינו של הנשיא. עוד טוענת המשיבה כי אין מקום להכריח את בית המשפט להשחית את זמנו ולעיין במאות מסמכים מקום שבו הרלבנטיות שלהם להליך עולה בבירור מטענות הצדדים, ובמקרה כזה יכול בית המשפט להכריע בבקשה לגילוי מסמכים על יסוד טיעוני הצדדים בלבד מבלי לעיין בהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי הפרשנות שמייחסות המבקשות לפסק דינו של הנשיא כאילו מדובר בהוראה לבית המשפט קמא לעיין בכל מסמך ומסמך שגילויו מתבקש נוגדת את השכל הישר, שהרי אין כל היגיון בבחינת הרלבנטיות של מסמכים פומביים שממילא עומדת למשיבה זכות לעיין בהם מכוח עיקרון פומביות הדיון. כמו כן, טוענת המשיבה כי הוכח על ידה ברמה הנדרשת כי המסמכים שבמחלוקת רלבנטיים להליך, והיא מוסיפה וטוענת כי התנהלותן של המבקשות לוקה בחוסר תום לב. 5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של הנשיא (בדימוס) גרוניס ברע"א 7440/14 הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מקבלת בקשת רשות הערעור, מדיון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ומקבלת הערעור. הטענות שמעלה המשיבה הן טענות של טעם אלא שהלשון הברורה שבה נקט הנשיא גרוניס בפסק דינו בהקשר זה לא הותירה לבית המשפט קמא שיקול דעת לעיין רק במסמכים שלגביהם נטען לסודות מסחריים. בפסק הדין נאמר מפורשות כי: "בנסיבות המקרה דנא ראוי שיעיין בית משפט קמא במסמכים שבמחלוקת על מנת להכריע בשאלת הרלוונטיות ובשאלת קיומם של סודות מסחריים, ועל מנת שיוכל לברור אילו מהם, אם בכלל, על המבקשות לגלות [למשיבה]". משהורה הנשיא גרוניס מפורשות על עיון בשני סוגי המסמכים לא ניתן לקבל את עמדת המשיבה כי הוא הותיר את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט קמא ומשכך היה על בית המשפט קמא לכבד את ההחלטה כלשונה. 6. הערעור מתקבל, אפוא, והדיון בבקשתה המתוקנת של המשיבה לגילוי מסמכים יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיכריע בה לאחר שיעיין בכל המסמכים שגילויים מתבקש ויבחן אילו מהם רלבנטיים להליך המתנהל בפניו ואילו מהם מכילים סודות מסחריים, בהתאם לאמור בפסק דינו של הנשיא. בשולי הדברים ראיתי להוסיף עם זאת את ההערה הבאה: בזוכרנו שהליך גילוי המסמכים נועד לייעל ולפשט את ההליך העיקרי, נראה כי עד כה הכבירו הצדדים הליכים בעניין גילוי המסמכים באופן שלא רק שאינו מייעל את הדיון בהליך העיקרי אלא פוגם ביעילותו ובקצב התנהלותו. על כן אציע למבקשת לשקול אם לא יהא זה נכון בשלב זה וככל שהדבר נוגע לסוגיית הרלוונטיות (להבדיל מסוגיית הסודות המסחריים) להעביר למשיבה את המסמכים בשני התיקים נושא הבקשה דנן, תוך שמירת טענת חוסר הרלוונטיות לגבי כל מסמך שתרצה להגיש מתוכם בעתיד, ובכך לחסוך את ההליך הנוסף והלא-קצר שיהא על בית המשפט קמא לנהל בסוגיית גילוי המסמכים השנויים במחלוקת מחמת חוסר הרלוונטיות הנטענת. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשע"ה (‏6.7.2015). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15032730_V09.doc רש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il