פלוני נ. היועצת המשפטית לממשלה

2 1 בבית המשפט העליון בג"ץ 3272/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) 3. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי; תגובה מקדמית מטעם משיבה 1 בשם העותר: בשם משיבה 1: עו"ד מור עטיה עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד מיה ציפין פסק-דין השופט ח' כבוב: עניינה של העתירה לפנינו בבקשת העותר כי נוציא צו על-תנאי המורה למשיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ"שית), ליתן טעם מדוע לא תתקבל בקשת העותר לעכב את ההליכים הפליליים המתנהלים נגדו בתפ"ח 17927-06-22 (להלן: ההליך העיקרי). הרקע להגשת העתירה – בתמצית ביום 09.06.2022, הוגש נגד העותר, שהוא יליד שנת 1951, כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה. לפי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2017-2016, ב-15 הזדמנויות לערך, ביצע העותר מעשי אינוס ומעשים מגונים בנכדתו, בהיותה בת 13 שנים. ביום 04.09.2022, הורה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופט ע' מיכלס) על מעצרו של העותר באיזוק אלקטרוני עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו (מ"ת 17888-06-22). לפי האמור בעתירה, העותר מאובחן עם סרטן מפושט ובמסגרת סיכום ביקור שנערך לו ביום 27.04.2023 ביחידה לטיפול תומך, צוין כי העותר הוא בבחינת "חולה הנוטה למות", כהגדרתו בהוראת סעיף 8(א) לחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005. דהיינו, "מטופל שסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, איננה עולה על ששה חודשים" (ההדגשה הוספה ח' כ'). על רקע האמור, ביום 03.05.2023 פנה העותר ליועמ"שית בבקשה כי תורה על עיכוב ההליכים הפלילים המתנהלים נגדו, בהתאם לסמכותה לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ). בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, כי יש להורות כן נוכח אי יכולתו של העותר לנהל את הגנתו כדבעי, נוכח מצבו הרפואי. ביום 30.11.2023, נשלחה לעותר הודעה על אודות החלטת המשנה ליועמ"שית (הוא הגורם אשר אליו הואצלה הסמכות להכריע בבקשה לפי סעיף 231(ב) לחסד"פ), שבמסגרתה צוין כך: "המשנה ליועצת המשפטית לממשלה [...] מילא את ידי להודיעך, כי בחן את נסיבותיו של העניין, העובדתיות והמשפטיות, וכן את העילות הנטענות לעיכוב ההליכים, אולם לא מצא עילה ראויה לעיכוב ההליכים" (להלן: החלטת הדחיה). ביום 05.12.2023 פנה העותר בבקשה לקבל את הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הדחיה. במענה מיום 10.01.2024 צוין, כי ההחלטה התבססה על השיקולים המנחים שנקבעו בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מספר 4.3030 ('עיכוב הליכים פליליים' 2014) (להלן: הנחיה 4.3030). בין היתר, הצביע המשנה ליועמ"שית על חומרת העבירות המיוחסות לעותר, השלב בו מצוי ההליך המשפטי, ועמדת המתלוננת שמעוניינת בהמשך ניהול ההליך ורואה בכך חשיבות רבה; כל זאת, כך הוסבר, נשקל אל מול מצבו הרפואי של העותר. עוד הודגש, כי על הפרק עומד אינטרס ציבורי כבד משקל בהמשך קיום ההליך המשפטי נגד העותר. לשם שלמות התמונה יצוין, כי מטבע הדברים ההליך העיקרי המשיך להתנהל, ושמיעת עדות המתלוננת, במסגרת פרשת התביעה, הסתיימה ביום 06.03.2024. כן יוער, כי ביום 17.07.2024 נקבעה ישיבה לשם שמיעת פרשת ההגנה, ודיון לשם שמיעת סיכומים ביום 10.10.2024. טענות הצדדים בעתירה נטען, כי החלטת הדחיה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אינה מידתית, ועומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות. לפי הנטען, בהחלטה לא ניתן משקל ראוי לפגיעה בזכות העותר להליך הוגן. שכן, עקב מצבו הרפואי, העותר נאלץ להקדיש את מלוא זמנו לקבלת טיפולים רפואיים חיוניים, המונעים ממנו ליטול חלק פעיל במשפטו, וכתוצאה מכך הגנתו על חפותו וזכותו להתייעץ עם עורכת-דינו נפגעות. כן נטען, כי השלב בו מצוי ההליך המשפטי אינו שיקול רלוונטי; כי השיקולים שעניינם חומרת העבירות ועמדת המתלוננת אינם בגדר שיקולים מחייבים, אלא מנחים בלבד; וכי בהתאם להנחיה 4.3030 מצבו הרפואי ונסיבותיו האישיות הם בבחינת נימוקים אישיים מיוחדים אשר מצדיקים את קבלת הבקשה. בהקשר אחרון זה אף הודגש, כי "צפי הגורמים הרפואיים לתוחלת חייו של העותר אינה עולה על חודשים בודדים, זאת אף אם יינתן לו טיפול רפואי, ומשכך גם אילו יתנהל ההליך הפלילי כסדרו, תוך התעלמות מוחלטת ממצבו הרפואי של העותר על כל המשתמע מכך – ההליך הפלילי לא יבשיל לעולם לכדי סיום ולא תינתן בעניינו של העותר הכרעת דין, ללא קשר לתוכנה"; ובהמשך הוסבר כי "הוצאת האמת וזיכויו במסגרת ההליך הפלילי מהווה עבור העותר אינטרס עליון רב חשיבות, ומשכך, ורק לאחר התחוור לעותר כי ניסיונו להילחם בשתי החזיתות במקביל מעלה חרס [...] נאלץ העותר להשלים עם ההכרח בהגשת בקשתו לעיכוב ההליכים". למקרא העתירה הוריתי, בהחלטתי מיום 15.04.2024, כי היועמ"שית תגיש תגובה מקדמית תמציתית. ביום 24.05.2024, הוגשה התגובה בגדרה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי בהגשתה. הוסבר כי העתירה הוגשה ביום 15.04.2024, קרי, כחצי שנה ממתן החלטת הדחיה וכשלושה חודשים לאחר שניתנו הנימוקים להחלטת הדחיה; וכן לאחר סיום העדת המתלוננת. לחלופין נטען, כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית, תוך שהודגש כי "מדובר בסמכות בעלת אופי מיוחד, מעין שיפוטי, אשר ייעשה בה שימוש כאשר הוא [היועץ המשפטי לממשלה] מבקש – במקרים מיוחדים – להתערב בהליך פלילי כדי להפסיקו, מתוך ראיה כוללת של מדיניות ניהול ההליכים הפליליים ותוך מימוש סדרי העדיפויות באכיפת החוק". כן הוער, כי מצבו הרפואי של העותר לא נעלם מעיני מקבל ההחלטה, אך לאחר בחינה מדוקדקת, נמצא כי המקרה דנן לא נופל בגדר אותם מקרים חריגים בהם נכון לעכב הליכים. ביחס לשיקול שעניינו השלב בו מצוי ההליך הובהר, כי מדובר בשיקול משמעותי, הכרוך ביכולתו של הנאשם לנהל את משפטו עד למתן הכרעת הדין, בשים לב "לחשיבות כי המשאבים שהושקעו בהליך הפלילי, כמו גם העדויות שניתנו, על הקושי הכרוך בהן, לא יהיו לשווא; והדברים נכונים ביתר שאת, מקום שמדובר בתיק עבירות מין בכלל, ובמשפחה בפרט, כבענייננו". כן צוין, כי מעיון במסמכים הרפואיים שהוגשו, לא עלה שכשירותו הפיזית והקוגניטיבית של העותר פוגעת בזכותו להליך הוגן, או באפשרותו לקחת חלק פעיל במשפטו. בהקשר זה הוער, כי אם יחול שינוי במצב הדברים, העותר רשאי לנקוט בהליך נוסף, כראות עיניו. אשר על כן נטען, כי אין בנמצא טעם מבורר להתערבות שיפוטית. דיון והכרעה לאחר עיון, מצאתי כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית; כפי שיפורט להלן. לצד האמור, סבורני כי יש לדחות את טענת המשיבה לפיה, העתירה הוגשה בשיהוי המצדיק את דחייתה על הסף. כמפורט לעיל, חלפה למעלה מחצי שנה עד שהתקבלה החלטה בבקשת העותר, ללא כל הנמקה בצדה (הגם שהדבר נעשה בהתאם לנספח מס' 4 לנוהל 4.3030 (ראו בעניין זה בג"ץ 4652/15 חרבאווי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (14.07.2015); נספח שיתכן שיש לתת עליו את הדעת). לא זו אף זו, לאחר שהתבקשו נימוקים, חלף פרק זמן של למעלה מחודש ימים עד לקבלת מכתב נימוקי ההחלטה, שגם הוא – לא מן המפורטים שבמפורטים. בנסיבות העניין, מוטב היה להימנע מטענה זו. מכל מקום, מן המפורסמות כי ליועמ"שית סמכויות רבות בתחום המשפט הפלילי. סמכויות אלה נוגעות, בין היתר, להחלטה האם לעכב הליכי משפט אם לאו. כמו כן, ליועמ"שית שיקול דעת רחב בתחום סמכויותיה כדי לשמור על עצמאותה. אשר על כן, אמת המידה להתערבות בית משפט זה בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד (להרחבה בהקשר זה ראו פסק דיני בבג"ץ 3823/22 נתניהו נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקאות 39-34, 59 (17.07.2023)). אמת מידה מצומצמת זו חלה גם ביחס להחלטות שעניינן בשאלה האם להורות על עיכוב הליכים פליליים נגד נאשמים או לאו, כבענייננו. שהרי, החלטות מסוג זה מצויות בליבת שיקול הדעת של רשויות התביעה, אשר להן הידע המקצועי, המומחיות והניסיון הדרושים לצורך קבלתן (בג"ץ 4742/22 וייסבוך נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 7 (31.08.2022)). המקרה שלפנינו לא בה בקהל אותם מקרים חריגים. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור הטענות שעל בסיסן התבקשנו לבוא בנעלי גורמי אכיפת החוק, ולהורות על עיכוב ההליכים נגד העותר. שהרי, מדובר בטענות המכוונות נגד שיקול הדעת המינהלי שהופעל, וזאת מבלי שנטען כי נפל פגם קונקרטי באופן קבלת ההחלטה או בחוקיותה, למעט טענות כלליות; כן יודגש, כי לא מצאתי ממש בטענות העותר בנוגע לשיקולים שניתן לשקול במסגרת ההחלטה (ראו, בין היתר, האמור בסעיף 7 לנוהל 4.3030). לא זו אף זו, הלכה ידועה היא, כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתן של רשויות שלטוניות מוסמכות בשיקול דעתו-שלו, וזאת משום שאין זה תפקידו של בית המשפט לבקר את תבונתה של ההחלטה המינהלית אלא את חוקיותה (בג"ץ 1053/21 עיריית רהט נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 18 (08.06.2022); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 625-619 (2010)). לא זו אף זו, לא בכדי סמכות ייחודית זו, המופעלת בנסיבות חריגות בלבד (ראו סעיף 2.1 להנחיה 4.3030), מופעלת על-ידי הבכירים שבבכירים במערכת אכיפת החוק. זאת, לאור הניסיון והמקצועיות של רשויות התביעה, ומכיוון שאותם גורמים עוסקים, בעיקרו של דבר, בשאלות מקצועיות של הערכת ראיות לצד הערכה נורמטיבית של אינטרסים ציבוריים שונים, וביצוע איזון עדין ביניהם. יודגש, כי ההחלטה מושא ענייננו התקבלה לאחר שהונחה לפני מקבל ההחלטה מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית, לרבות הסטטוס הרפואי של העותר כפי שזה עולה מתוך המסמכים הרפואיים שהוא עצמו הגיש; בקשת העותר ונימוקיה; לצד עובדות כתב האישום וחוות דעת מקצועית מטעם המחלקה לעיכוב הליכים בפרקליטות המדינה. טרם חתימה יובהר כי לא נעלמו מעיניי טענותיו של העותר על אודות חומרת מצבו הרפואי. אך מכל מקום, וכאמור בתגובת היועמ"שית, אם יחולו שינויים בנדון, פתוחה הדרך בפני העותר להגיש בקשה נוספת. כשלעצמי, איני נוקט כל עמדה בנדון. העתירה נדחית בזאת. בהתחשב במצבו הבריאותי של העותר ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ה בסיון התשפ"ד (‏1.7.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24032720_C02.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1