פלוני נ. ביטוח לאומי -סניף ת''א - מח' משפטית

פסק-דין בתיק בג"ץ 3271/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3271/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי סניף תל אביב – המחלקה המשפטית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיב: עו"ד יצחק ברט פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו עתירה בעקבות פסק דינה של ועדת העררים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: החוק או חוק התגמולים), במסגרתו נדחה עררה של העותרת על החלטת הרשות המאשרת להכיר בה כנפגעת פעולת איבה. ביום 21.7.2006, בימי מלחמת לבנון השנייה, שהתה העותרת בעיר חיפה כאשר נפל טיל קטיושה בסמוך למקום המצאה. העותרת לא נפגעה פיזית מנפילת הטיל. לאחר קרות האירוע נסעה העותרת לאחותה המתגוררת בטירת הכרמל ולא פנתה לטיפול. לטענתה, לאחר כשבוע החלו להופיע על ראשה מעין "קליפות" וכיוון שחשבה שמדובר בקשקשי ראש בלבד, פנתה לטיפול אצל רופאת משפחה רק ביום 8.8.2006. לאחר שטיפול זה לא סייע לה, פנתה העותרת לטיפול אצל רופא עור שהפנה אותה לבדיקה בה התגלה כי היא חולה במחלת הפסוריאזיס. העותרת סברה כי מחלת הפסוריאזיס התרחשה בגופה לראשונה כתוצאה מהאירוע, על אף שסבלה מבעיות בריאותיות שונות לפניו. לכן, ביום 22.6.2008, כשנתיים לאחר קרות האירוע, הגישה תביעה לרשות המאשרת הממונה מכוח סעיף 10 לחוק התגמולים, כי זו תכיר בה כנפגעת פעולת איבה. תביעתה של העותרת נדחתה בנימוק שאין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לאירוע איבה. על החלטת הועדה המאשרת הגישה העותרת ערר לוועדת העררים שבבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ו"ע 1071-09, כבוד הנשיא בדימוס י' אברמוביץ, עו"ד ע' ריזנברג-שושני ועו"ד ע' סלע, מיום 22.02.2012) (להלן: ועדת העררים או הועדה). הועדה קבעה כי העותרת שהתה במרחק ניכר מנפילת הטיל, ועל כן אין קשר סיבתי ישיר וממשי בין פעולת האיבה למצבה הבריאותי. הועדה התייחסה לחוות הדעת של הרופא המומחה שהובאה מטעם העותרת הקובעת כי מחלת הפסוריאזיס פרצה בגופה עקב לחץ נפשי כללי שהיתה מצויה בו בתקופת מלחמת לבנון השנייה ולא בהכרח בשל אירוע פרטני. הועדה התייחסה אף לחוות הדעת הרפואית שהוגשה מטעם המשיב, לפיה "אין קשר ישיר בין מחלת הפסוריאזיס לנפילת טילים". לבסוף, ציינה הועדה כי האירוע התרחש בשטח עירוני, דבר המעמעם את השפעות הפיצוץ. מכאן העתירה שלפנינו. העותרת טוענת כי מחלתה נובעת מהפחד שהייתה שרויה בו בעקבות אירוע נפילת הטיל. עוד היא טוענת כי המרחק בין מקום המצאה למיקום נפילת הטיל הוא בטווח שמיעת הפיצוץ. כן טוענת העותרת כי הועדה התעלמה מחוות הדעת שהגישה, לפיה מתח עלול להוות גורם למחלתה. לבסוף טוענת העותרת כי אל למדינה להסיר אחריות מנפגעי פעולות איבה. מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף ולחייב את העותרת בהוצאות. המשיב טוען כי בהתאם לסעיף 11 לחוק ובהתאם להלכות בית משפט זה, גדרי ההתערבות השיפוטית בהחלטות ועדת הערר הם מצומצמים מאוד. עוד טוען המשיב כי בית משפט זה קבע, כי התערבות בשיקול הדעת של הרשות המנהלית יעשה במשורה, ומקרה זה אינו מצדיק התערבות שכזו. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעתירה, בתגובת המשיב ובנספחיהן, מצאנו כי יש לדחות את העתירה על הסף. אכן, סעיף 11(ה) לחוק קובע כי "אין אחרי החלטת ועדת העררים ולא כלום". אולם, בית משפט זה קבע כי אין "הוראת סופיות", כדוגמת זו שבחוק, חוסמת את הגולל בפני ביקורתו של בית המשפט הגבוה לצדק (ראו בג"ץ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על-פי סעיף 11 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, פ"ד מה(5) 445 (1991)). אכן, אין בהלכה זו ובהלכות נוספות כדי לספק קריטריונים ברורים להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות ועדת העררים, אך לטעמנו אין מדובר במקרה שלפנינו באחד באותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. יפים לעניין זה דברי כבוד השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 3622/06 רחימי נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 21.04.2012) (להלן: פרשת רחימי): "סבורני שיש לפרש על דרך הצמצום את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות ועדת העררים, שכן יש ליתן תוקף ראוי לקביעת המחוקק בסעיף 11(ה) לחוק ... היקף הביקורת השיפוטית לא נקבע, וטעמי אין הדלת יכולה להיפתח לרווחה, ועל כן תהא התערבותנו אך במקרים חריגים מאוד (ראו ... בג"ץ 4606/09 ענתבי נ' ועדת ערר (טרם פורסם, 08.04.20120)). נציין כי בפרשת רחימי סברה כבוד השופטת ע' ארבל כי היקף ההתערבות אינו מוגבל ל"מקרים נדירים בלבד" וכי נקבע בהלכות בית משפט זה כי "'כל טעות' מהווה נשוא לביקורת שיפוטית". אולם, אין בקביעה זו כדי לסייע לעותרת שכן איננו סבורים כי נפלו טעויות בהחלטת ועדת הערר ולכן אף בהתאם לגישה זו אין מקום להתערבותנו. קביעות בית המשפט באשר למקום המצאה של העותרת בעת האירוע והשפעת מרחק זה על פגיעתה מבוססות ונתמכות בחוות הדעת הרפואיות, הן מטעם העותרת והן מטעם המשיב. נראה שהרשות המאשרת והועדה עשו שתיהן את עבודתן נאמנה, בחנו את חומר הראיות וקבעו ממצאים עובדתיים ומשפטיים על בסיסו. כידוע לא ימהר בית המשפט להיכנס בנעלי הרשות המנהלית ולקבל תחתיה החלטות אשר בתחום מומחיותה, אלא ישקול אם נפל פגם משפטי בשיקול דעתה (בג"ץ 2445/06 איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (טרם פורסם, 31.5.2009)). דומה שאין הצדקה במקרה זה לחרוג מכך ולהתערב בהכרעה. אשר על כן, דין העתירה להדחות, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ו בחשון התשע"ג (11.11.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032710_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il