יששכר בן חיים נ. פרופסור יעקב ,שר המשפטים ויו'ר הועדה למינוי

פסק-דין בתיק בג"ץ 3260/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3260/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם העותר: יששכר בן חיים נ ג ד המשיבים: 1. פרופסור נאמן יעקב, שר המשפטים ויו"ר הועדה למינוי שופטים 2. מר מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט 3. גב' יפה מור, מנהלת אגף תנאי שירות שופטים והועדה למינוי שופטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. עתירה ליתן צו על תנאי, מדוע לא תיפסל לצמיתות מועמדותה של גב' רבקה גלט (להלן: גלט) לכהונת שופטת. בנוסף דורש העותר להורות לוועדה למינוי שופטים לנמק מדוע דחתה את התלונה שהגיש נגד גלט, וכן להעביר לידיו את תוכן תגובתה של גלט ואת פרטי הדיון המשמעתי שבגינו נדרשה גלט להשיב כספים. 2. העותר פנה במספר הזדמנויות לוועדה למינוי שופטים, כאשר זו התכנסה לבחור שופטים חדשים, והביע את התנגדותו למינויה של גלט לכהונת שופטת. הוועדה אישרה קבלת מכתבו של העותר, וציינה את סעיפים 11ב(ב) ו-15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הועדה לבחירת שופטים), התשמ"ד-1984 (להלן: הכללים), לפיהם העניין ייבחן על פי שיקול דעתה של הוועדה כאשר הדיונים הינם סודיים. הפנייה האחרונה של העותר לוועדה הייתה לפני כחודשיים. מספר ימים לאחר מכן הגיש העותר לבית משפט זה את העתירה שלפנינו. יצוין כי העותר, שהיה גזבר עיריית ירושלים בתקופה הרלוונטית, הועמד לדין בבית משפט השלום בעבירה של העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ברקע, מכתב אשר שלח העותר למבקרת העירייה באותה עת, ובו ביטויים פוגעניים. העותר הורשע בבית משפט השלום בירושלים בגין העבירה האמורה, והוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים אם בתקופה של שנתיים יעבור עבירה נוספת לפי סעיפים 288 או 192 לחוק העונשין, קנס בסך 2,000 ₪ או מאסר 20 יום תחתיו, ופיצוי בסך 4,000 ₪ למתלוננת. ערעורו של העותר לבית המשפט המחוזי נדחה, וכך גם, לפני כחודש ימים, בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"פ 9419/08). 3. העותר טוען כי גלט, אשר שימשה כתובעת משטרתית בתקופה הרלבנטית, עמדה מאחורי כתב האישום שהוגש נגדו בגין העלבת עובד ציבור. לשיטתו - כתב האישום הוגש "בנסיבות מפוקפקות", תוך חריגה מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה ומבלי לוודא האם יש אמת מאחורי ההאשמות. בנוסף טוען העותר, בהתבסס על דיווח עיתונאי, כי גלט אשמה בדיווחי שעות כוזבים. נתונים אלו, לדעת העותר, מביאים לכך שיש לפסול לצמיתות את מועמדותה לתפקיד שופטת. בנוסף, העותר טוען כי לא מתקיימת בפועל ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה. זאת משום שהוועדה איננה חושפת את המסמכים הרלבנטיים בקשר להליך המשמעתי של גלט, את תגובתה של גלט לתלונה, או את ההחלטה בה דחתה את תלונתו של העותר כנגד גלט. 4. דין העתירה, על כל חלקיה, להידחות על הסף. במישור אחד, העותר דורש לפסול את גב' גלט משני נימוקים: מעורבותה במשפט הפלילי שהתנהל נגד העותר, מכוח תפקידה כקצינת חקירות במשטרת ישראל, וסוגיית דיווחי השעות. שני הנימוקים אינם מגלים כל עילה. באשר לנימוק הראשון: ראשית, אף לשיטת העותר – כתב האישום נגדו לא הוגש על ידי גלט, אלא על ידי תובעת אחרת מכוח מינוי מפכ"ל, ואף על פי החומר שהוגש, ההחלטה לפתוח בהליכים פליליים ניתנה על ידי גורם אחר בפרקליטות המדינה. העותר טוען כי "חתימתה המוסווית" של גלט התנוססה על כתב האישום, טענה שאיננה ברורה על פניה. שנית, וחשוב מכך, טענותיו של העותר לחפותו נבחנו ונדחו במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בבית משפט השלום. העותר הורשע בעבירה המיוחסת לו ונגזר עליו עונש בהתאם. פסק הדין אושר בערכאת הערעור, ובגלגול נוסף בפני בית משפט זה. רוצה לומר, הרשעתו של העותר אושרה על ידי כל אחת משלוש הערכאות המשפטיות. משכך, מדובר בקביעה משפטית חלוטה, לפיה העותר נמצא אשם בהעלבת עובד ציבור. תוצאה זו מדברת בעד עצמה, וכנגד הסתייגות העותר מכך שנפתחה נגדו חקירה ושהוא הועמד לדין. אף הנימוק השני איננו מגלה כל עילה. העותר התבסס אך ורק על דיווח עיתונאי. לא הובאה בפנינו כל אסמכתא בעלת משקל לביסוס האשמתה של גלט, ואף לא נטען אלו מאמצים נעשו כדי להשיג אסמכתאות רשמיות. כמו כן, אף לשיטתו של העותר ולפי המקור שעליו הוא מתבסס – העניין הסתיים בלא שננקטו הליכים משמעתיים או אחרים נגד גלט, והצדדים המעורבים הגיעו להסדר. התוצאה היא שהעותר לא הניח כל תשתית לבסס עילה לפיה תיפסל מועמדותה של גלט לשיפוט. במישור אחר קובל העותר כנגד סדרי עבודתה של הוועדה, וליתר דיוק – כנגד החיסיון שמוטל על פרטים שונים מתוך עבודתה. אף דין טענות אלו להידחות על הסף. התנהלות הוועדה עולה בקנה אחד עם הכללים שנקבעו בסעיפים 11ב ו-15 לכללי השפיטה. בסעיפים אלו - שתקינותם אושרה בעבר בבית משפט זה (בג"ץ 2283/07 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים, (5.5.2008)) – נקבע כי הכלל הוא שדיוני הוועדה הינם סודיים. כן נקבע שכל אדם רשאי לפנות לוועדה בבקשה מנומקת שלא לבחור במועמד מסוים לכהונת שופט, וכי הועדה תנהג בבקשה לפי שיקול דעתה. הקביעה כי דיוני הוועדה, כברירת מחדל, יהיו סודיים, נשענת על שלושה טעמים מרכזיים, שהמשותף להם הוא רגישות תהליכי בחירת השופטים: ראשית, דיוני הוועדה נוגעים – מטבעם - להיבטים המקצועיים והאישיים של כל מועמד. חשיפת בלתי מבוקרת של תוכן הדיונים עלולה, לפיכך, לפגוע באופן חמור בצנעת הפרט. שנית, דיוני הוועדה הם בבחינת "דיונים פנימיים" של גופי קבלת החלטות. ממילא, הפנייה בלתי-מבוקרת של אור הזרקורים אל עבודת הוועדה עלולה לגרום ל"אפקט מצנן" ולפגיעה קשה באיכות הדיונים, כנותם ויעילותם. שלישית, ובהמשך לנימוקים הקודמים, חשיפת תוכן הדיונים הפנימיים עלולה שלא במכוון להרתיע מועמדים טובים מפני הגשת מועמדות. סיכומו של דבר, העותר לא הניח בפנינו ולו תשתית ראייה לכך שהוועדה חרגה מן הסמכות הקבועה בכללים, או שהיא פעלה בחוסר סבירות שמצדיק התערבות של בית משפט זה. נוסף על כל האמור, העותר לא צירף כמשיבה את גב' גלט. הכלל הוא כי אין להידרש לעתירה, אלא אם צורף אליה כמשיב כל מי שעלול להיפגע מקבלתה (ראו: בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (24.5.2012); בג"ץ 3990/11 מעדי נ' ראש הממשלה (27.9.2011)). במקרה דנן, ברי כי גלט עלולה הייתה להיפגע מקבלת העתירה, אשר עוסקת במישרין במועמדותה לתפקיד שיפוטי. אשר על כן, אי צירופה לעתירה מהווה כשלעצמו עילה מספקת לדחיית העתירה על הסף. 5. סוף דבר: העותר לא גילה כל עילה שבדין המצדיקה קבלת העתירה. דין העתירה להדחות על הסף. בהעדר תגובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח סיוון התשע"ב (18.6.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032600_Z02.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il