עדנאן אלסרחין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3260/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3260/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' אלון המערער: עדנאן אלסרחין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.2.06, בת.פ. 434/04, שניתן על ידי כבוד השופט עוני חבש תאריך הישיבה: כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07) בשם המערער: עו"ד גילת בכר בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' א' לוי: שלושה אישומים יוחסו למערער בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים. בראשון נטען, כי בתאריך 11.4.04 הוא ניסה עם אחרים לגנוב משאית חונה בירושלים. הם פרצו את הדלת הקדמית של תא הנהג, ועקרו את קופסת האיתורן וכן את חובק ההגה, אולם מלאכתם הופרעה על ידי הבעלים, ובעקבות כך הם נמלטו ברכב אחר שהמתין להם בזירה. באישום השני נטען, כי בחודש יוני 2006 רכש המערער תעודת זהות מזויפת בה הודבקה תמונתו. האישום השלישי הוא החמור מכולם. באחד מלילותיו של חודש ספטמבר 2004, גנב המערער משאית ממקום חנייתה בתל-אביב תוך שהוא גורם לה נזק, והחל לנהוג בה כאשר מגמת פניו מזרחה. באזור עין כרם וליד בר-גיורא היו מוצבים אותו לילה שני מחסומים של המשטרה, וכאשר הבחין בהם המערער, הוא שעט לעברם ופרץ אותם תוך שהוא מסכן את השוטרים שניצבו באותו מקום, ותוך כך פוגע גם בשני רכבים משטרתיים. המערער המשיך בנסיעה חרף דרישות השוטרים כי יעצור, ובדרך נהיגתו הוא סיכן משתמשים אחרים בדרך, עד שאלה נאלצו לסטות הצידה כדי להינצל מפגיעה. לבסוף, נאלצו השוטרים לירות, תחילה באוויר, ואחר כך לעבר המשאית הנמלטת, וכתוצאה מכך נפצע המערער בראשו, בגבו ובידו, והמשאית התנגשה בגדר בטיחות ונעצרה. במהלך משפטו הודה המערער בחלק מן העובדות המפלילות שיוחסו לו וכפר באחרות, ובסופו של יום הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות אלו: חבלה במזיד ברכב, ניסיון לגניבת רכב, גניבת רכב, כניסה לישראל שלא כדין, זיוף, נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה בכוונה מחמירה וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תעבורה, עבירות לפי סעיפים 413ב', 418, 275, 329 ו-332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן סעיפים 10(א) לפקודת התעבורה, ו-12(א) לחוק הכניסה לישראל. בעקבות הרשעתו נדון המערער ל-7 שנות מאסר, מאסר על-תנאי, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 4 חודשים שעמד נגדו. בערעור שבפנינו, המופנה כנגד העונש, נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר לרמת הענישה הנוהגת, ומבלי שנתן משקל הולם לפציעתו הקשה כתוצאה מהאירועים שתוארו באישום השלישי. לא מצאנו מקום או עילה לשנות מן העונש. המערער נכנס לישראל שלא כדין, כפי שעשה בפעמים קודמות, במטרה לגנוב משאית. משהצליח בכך והחל נוהג לכיוון יעדו, הוא הבחין בשוטרים ואז גמר אומר למנוע את לכידתו, אף אם הדבר יהיה כרוך בסיכון חייהם (ממש כך!) של שוטרים ונהגים תמימים אשר נקלעו לרוע מזלם לדרכו. הנה כי כן, מדובר במי שחומרת מעשיו כמו גם סכנתו לצבור שוב אינה טעונה הוכחה, ולולא פציעתו, אפשר שהיה ראוי להשית עליו מאסר ממושך אף יותר מזה שהושת עליו בפועל, וזאת כדי לגמול לו על רוע מעלליו, ולשגר באמצעותו מסר מרתיע לרבים. נוכח האמור, דינו של הערעור להידחות, וכך אנו עושים. ניתן היום, כ"ב באלול התשס"ז (05.09.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06032600_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il