פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

החלטה בתיק בג"ץ 3256/07 בבית המשפט העליון בג"ץ 3256/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד זנגריה ג'מאל פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של העתירה בהחלטת המשיב 1 (להלן: בית הדין הרבני הגדול) אשר דחה ביום 1.2.07 את בקשת העותר להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בצפת (להלן: בית הדין הרבני בצפת) מיום 24.7.06. 2. העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה) היו נשואים זה לזו. הנישואים לא עלו יפה, ובני הזוג התגרשו בבית הדין הרבני בצפת לפי הסכם גירושין שנחתם ביניהם. העותר מציין כי באותו שלב לא היה מיוצג, וההסכם נוסח על ידי בא-כוח המשיבה. לטענת העותר, ההסכם, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני בצפת ביום 22.6.98, מקפח אותו, ונגוע באי חוקיות. העותר מפנה למספר הוראות בהסכם, ממוניות במהותן, אשר לטענתו מקפחות אותו, והביאו לכך כי ההסכם הטיל עליו חיובים כספיים משמעותיים. 3. בהמשך הדברים פנה העותר לעורך דין, והגיש באמצעותו תביעה לבית הדין הרבני בצפת לביטול הסכם הגירושין, או לשינוי הוראותיו. ביום 24.7.06 נדחתה התביעה בפסק דינו של בית הדין הרבני בצפת. פסק הדין הומצא לבא-כוח העותר כשבוע לאחר המועד בו ניתן. לטענת העותר, עקב אירועי מלחמת לבנון השניה, תקופת החגים, ונסיבות משפחתיות ואישיות שונות, נבצר ממנו להגיש ערעור לבית הרבני הגדול במועד, וזה הוגש, ביחד עם בקשה להארכת מועד, ביום 24.12.06. ביום 1.2.07 דחה בית הדין הרבני הגדול את הבקשה להארכת מועד, ומכאן העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה טוען העותר כי נפגעה זכותו לגישה לערכאות, וכי היה מקום להעדיף את עשיית הצדק על פני עמידה על כללי סדר הדין. עוד טוען העותר כי החלטת בית הדין אינה מנומקת דיה. 4. דין העתירה להידחות על הסף. התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני "מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 6.4.06, פסקה 10 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה)). ככלל, בית משפט זה לא יראה להתערב בעניינים הנוגעים לסדרי הדין של בתי הדין הדתיים – שאינם נופלים בגדר הקטגוריות האמורות, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות דיוניות הנוגעות להארכות מועדים (בג"צ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 14.6.05); בג"צ 5912/06 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (לא פורסם, 17.9.06); בג"צ 2555/90 גור אריה נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 11.6.90)). נעיר, בצד האמור, כי לא מן הנמנע כי במקרה חריג יראה בית משפט זה להיזקק לעתירה נגד בית דין המסרב להאריך מועד להגשת ערעור. כך פסק בית משפט זה בבג"צ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (לא פורסם, 7.3.07). כפי המפורט להלן, במקרה שלפנינו לא נתגלו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל. בענייננו, תוקפת העתירה את החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא להאריך המועד להגשת ערעור. אין כל טענה בעתירה כי בית הדין הרבני הגדול חרג מסמכותו עת דחה את הבקשה, והתקיפה מכוונת לשיקול דעתו של בית הדין בעניין זה. תקנות קל"ח – קל"ט לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, התשנ"ג קובעות כי המועד להגשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול הינו שלושים יום, וכי בית הדין הרבני הגדול רשאי לקבל ערעור שהוגש באיחור "בנסיבות מיוחדות" (ראו בג"צ 4260/05 פלונית הנ"ל). במקרה זה, הוגש הערעור באיחור של כארבעה חודשים. בבקשה להארכת מועד שהוגשה לבית הדין הרבני הגדול ציין המערער את מלחמת לבנון השנייה, את מצבו הכלכלי, ואת מורכבות הערעור. בעתירה מציג העותר נימוקים נוספים שהצדיקו את הארכת המועד, ובהם תקופת החגים, ובעיה רפואית של אביו. בשים לב לאיחור הניכר בהגשת הערעור, אין בנימוקים שמציג העותר (כולל באלה שלא נכללו בבקשתו להארכת המועד) כדי להביא למסקנה כי החלטת בית הדין הרבני הגדול שלא להאריך המועד (הגם שנוסחה לקוני) נופלת למקרים החריגים בהם ייזקק בית משפט זה לביקורת החלטות מעין אלו. לא למותר להוסיף, כי כעולה מהסכם הגירושין, הוא נכרת ביום 4.6.98, ואושר (כעולה מפסק דינו של בית הדין הרבני בצפת) ביום 22.6.98. העותר אינו מציין באיזה מועד פנה לבית הדין האזורי בצפת בבקשה לביטול ההסכם (ובכך לוקה עתירתו), אך היה זה, למצער, מספר שנים לאחר מועד כריתת ההסכם. בנסיבות אלו, סיכויי הצלחת העותר בטענה כי נפלו פגמים בכריתת הסכם הגירושין אינם גבוהים (ראו סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973). משכך הוא, גם לעצם העניין, סיכויי הערעור לבית הדין הרבני הגדול לא היו גבוהים. למען השלמת התמונה נזכיר, כי כעולה מפסק דינו של בית הדין הרבני בצפת, לא נסתם הגולל על האפשרות לבקש את שינוי הוראות הסכם הגירושין, במתווה המוזכר על ידי בית הדין (למותר לציין כי איננו מחווים דעה ביחס לסיכויי הליך מעין זה, ככל שיינקט). 5. אשר על כן דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. ניתן היום, כ"ה באייר התשס"ז (13.5.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07032560_M04.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il