תנופה שירותי כח אדם ואחזקות (1991) בע"מ נ. בית הדין הארצי לע

פסק-דין בתיק בג"ץ 3255/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3255/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות העותרות: 1. תנופה שירותי כח אדם ואחזקות (1991) בע"מ (נמחקה) 2. תנופה שירותי עבודה (1997) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה (פורמאלי) 2. דינה חזין 3. הלנה אלטשולר 4. אילונה גרדשניק 5. נטלה גיטרמן 6. אינה אלטשולר 7. שולה שמואלי ואח' עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: עו"ד חיים יוגב בשם המשיבות 6-2: עו"ד שמעון דיסקין פסק-דין השופטת א' חיות: בפנינו עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 1363/02), בו התקבל ערעורן של המשיבות 6-2 (להלן: המשיבות) על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים ונקבע כי העותרת וכן חברת תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות (1991) בע"מ חייבות בתשלום פיצויי פיטורים למשיבות. העתירה הוגשה על ידי שתי החברות האמורות, אך ביום 8.3.2007 ניתן צו פירוק קבוע נגד חברת תנופה שירותי כוח אדם ואחזקות (1991) בע"מ ועל כן היא נמחקת מן העתירה. לשם הנוחות נתייחס אל שתי החברות כאל "תנופה". 1. המשיבות הועסקו בעבודות משרדיות במשרד השיכון החל משנת 1994 באמצעות חברות כוח אדם שונות. בין החודשים דצמבר 1998 לאוגוסט 1999 הועסקו המשיבות במשרד השיכון באמצעות תנופה. בעקבות סיום ההתקשרות בין תנופה למשרד השיכון הודיע משרד השיכון למשיבות כי אם ברצונן להמשיך לעבוד אצלו עליהן להתקשר עם אחת מחברות כוח האדם המעניקות לו שירותים, וכי עובדת שתגיע לעבודה מבלי להתקשר תחילה עם חברת כוח אדם כאמור תעשה כן על דעת עצמה. המשיבות המשיכו לעבוד במשרד השיכון ורק החל מחודש דצמבר 1999 החלו לעבוד במשרד באמצעות חברת אורטל, חברת כוח האדם החדשה שהתקשרה עימו. במקביל הגישו המשיבות לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה נגד תנופה בה עתרו לקבלת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנה וכן דמי הודעה מוקדמת. בית הדין האזורי (עב' 2181/99, כב' השופט הראשי י' נויגבורן) קבע, בין היתר, כי המשיבות עבדו ברצף באותו מקום עבודה תחת מעבידים שונים מבלי שבוצע אקט מפורש של פיטורים על ידי תנופה ועל כן תנופה אינה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים. 2. על פסק דין זה ערערו המשיבות לבית הדין הארצי לעבודה. השאלה המרכזית שעלתה בערעור הייתה האם מקום שבו מועסקים עובדים אצל אותו מזמין (מעסיק בפועל) במשך תקופה ארוכה ואילו המעבידה הרשמית - חברת כוח האדם - מתחלפת לפי הוראתו, חייבת חברת כוח האדם שפעילותה הופסקה כאמור בפיצויי פיטורים. בית הדין הארצי, מפי סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין, השיב על כך בחיוב בקובעו כי צורת ההעסקה של המשיבות שונה לחלוטין מצורת ההעסקה המסורתית של עובדי חברות כוח אדם וכי הן אינן עובדות מזדמנות אלא עובדות דרך קבע במשרד השיכון בעוד שחברות כוח האדם מתחלפות מעת לעת. בית הדין הוסיף וקבע כי על המקרה דנן חל סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים) וכי בנסיבות הייחודיות של צורת העסקה זו יש לראות בסיום הקשר של תנופה עם המשיבות משום פיטורי המשיבות, בהדגישו כי אין לצפות שהמשיבות תעבורנה למקום עבודה אחר כאשר הלכה למעשה הן עובדות במשרד השיכון. בית הדין הפנה בהקשר זה על דרך ההיקש אל ההסכם הקיבוצי בענף עובדי הניקיון, האחזקה, השמירה והאבטחה הקובע כי מעבידה שהפסידה את מקום העבודה ועובדיה עוברים לחברה אחרת משלמת פיצויי פיטורים לעובדיה שנשארו באותו מקום עבודה. בית הדין חייב אפוא את העותרות בתשלום פיצויי פיטורים למשיבות ודחה את יתר ראשי הערעור. הנשיא אדלר הסכים לתוצאה אך מטעמים אחרים. הוא הפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעד"מ 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) נ' וורונין (טרם פורסם, 21.8.2005) (להלן: פרשת דינמיקה) שעסק בעובדות ניקיון ובו נקבע כי בנסיבות מסוימות עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה בעת החלפת ספקי שירות יהא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם. כך למשל כאשר קיים חשש כי החברה הנכנסת לא תעמוד בתשלום הפיצויים בעד התקופה הקודמת לזכייתה במכרז או כאשר החברה היוצאת אינה מציעה לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי. הנשיא קבע כי האמור לגבי ענף הניקיון נכון לגבי חלק גדול מעובדי חברות כוח האדם לרבות המשיבות וכי אכן לא נמצאה עדות לכך שחברת אורטל קיבלה על עצמה את חובותיה של תנופה כלפיהן. 3. מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקשות העותרות כי נורה על ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שכן לטענתן הענקת פיצויי פיטורים לעובדים שלא הפסיקו לעבוד במקום עבודתם אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק פיצויי פיטורים ותוצאה זו אף עלולה לפגוע לטענתן בזכויות העובדים. העותרות מוסיפות וטוענות כי בית הדין הארצי סטה מפסקי דין קודמים בהם נקבע כי עצם חילופי המעבידים מקום שבו העובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה אינו מזכה אותו בפיצויי פיטורים. לבסוף נטען כי ההסכם הקיבוצי אליו התייחס בית הדין הארצי אינו עולה בקנה אחד עם חוק פיצויי פיטורים וכי מכל מקום בית הדין אינו מוסמך להחילו על ענפים נוספים במשק. המשיבות טוענות, מצידן, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה וכן בשל חוסר ניקיון כפיים, ולגוף הדברים הן טוענות כי גם אם שינה בית הדין הארצי מן ההלכה שנהגה בעניין נשוא העתירה אין עילה להתערב בפסק דינו. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה וגדר התערבותו בהם מצומצם לאותם מקרים חריגים בהם נתגלתה טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב התערבות בה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 693 (1986) (להלן: עניין חטיב); בג"ץ 498/07 קוגן נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 29.3.2007)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות. מדובר בפסק דין הנוגע לדפוס העסקה ייחודי והוא מבוסס על שיקולי מדיניות בתחום משפט העבודה שכבר נפרשו ויושמו בפרשת דינמיקה. בנסיבות אלה ואפילו נאמר כי ניתן לבחור בגישה משפטית חלופית שאף היא סבירה, אין הדבר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה (ראו עניין חטיב, 694-693). מטעמים אלה, העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט' אדר ב', תשס"ח (16.03.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07032550_V05.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il