רו"ח יריב פילוסוף נ. יובל זילברשטיין

פסק-דין בתיק רע"א 3253/15 בבית המשפט העליון רע"א 3253/15 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת א' שהם המבקש: רו"ח יריב פילוסוף נ ג ד המשיבים: יובל זילברשטיין ואח' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב מיום 26.04.2015 בתיק ער 016994-03-15 בשם המבקש: עו"ד יואל פרייליך; עו"ד ארז פרסי בשם משיב 1: עו"ד רונן עדיני; עו"ד רביטל סבג שטרית פסק-דין השופט נ' הנדל: בין הצדדים מתנהל סכסוך משפטי. רשמת בית המשפט המחוזי הטילה עיקולים על כמה מנכסי המבקש (הפ"ב 35191-01-15, כב' הרשמת-השופטת ע' רביד; להלן: ההחלטה). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – נדחה בעיקרו, פרט לכך שנקבע כי על הרשמת להוציא החלטה שתכלול נימוקים נוספים בקשר לצו העיקול (ע"ר 16994-03-15, כב' השופטת ע' צ'רניאק; להלן: פסק הדין). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. נטען כי פסק הדין ניתן מבלי שבית המשפט המחוזי שמע את עמדתו של המבקש בערעור. המשיב, מנגד, טוען כי צדק בית המשפט המחוזי - מבחינה מהותית ודיונית - בדחותו את טענותיו של המבקש כנגד העיקולים. לאחר עיון סבורני כי הצדק עם המבקש. עולה מהחומר כי לאחר הגשת הערעור ניתנה החלטה ולפיה "אני ממליצה למשיב, כהמלצה לכאורית, להסכים כי העניין יוחזר מחדש לבחינת כב' הרשמת", על מנת שהרשמת תוציא החלטה מנומקת אשר תתייחס ליסוד ההכבדה. הובהר בהחלטה זו כי אם לא יסכים המשיב להמלצה – יתקיים דיון בערעור במעמד הצדדים. המשיב הודיע כי הוא מסכים להמלצה, וביקש מבית המשפט לתן החלטה בהתאם. לעומתו הגיש המבקש בין היתר הודעה דחופה, ובה עמד על כך שיש לקיים דיון בערעור. ברם בית המשפט פסק כי "ניתן בזאת תוקף של פסק דין להמלצתי הלכאורית בתיק", וביטל את הדיון שנקבע לשמיעת הערעור. הנה כי כן, הרושם המתקבל הוא שבית המשפט המחוזי הכריע בערעור תוך שהוא מנהל דיון בפועל עם המשיב בלבד, מבלי שעמדתו של המבקש נשמעה כראוי. המשיב הוא שהתבקש להביע את עמדתו ביחס להמלצת בית המשפט, וכך עשה. המבקש הגיש מיוזמתו בקשה לקיים את הדיון שנקבע, אולם חרף זאת ניתן פסק דין אשר אימץ את הסכמת המשיב וחתם למעשה את ההליך הערעורי. מכלול הנסיבות מלמד, אפוא, כי יומו של המבקש בבית המשפט המחוזי – לא ניתן לו. ודוק: אינני מתעלם מטענת המשיב לפיה הוגש חומר בכתב גם על ידי המבקש. ועדיין, בדיון שהתקיים – בית המשפט לא פנה אל המבקש לשמיעת עמדתו. בפועל לא התקיים כל דיון בנוכחות הצדדים, וזאת מבלי שהמבקש הסכים לכך ומבלי שבית המשפט כלל התייחס לנושא. אדרבה, המבקש הביע את התנגדותו למתן החלטה כמוצע. פגם זה איננו עניין טכני, אלא מהותי ביחס לערעור שנקבע לדיון במעמד שני הצדדים. ברם נותר קושי מעשי. עולה כי הדיון הוחזר לרשמת לשם מתן הנמקה נוספת, וזו – ניתנה. כפי שלא ניתן להתעלם מאי-מתן זכות טיעון למבקש ביחס להצעת בית המשפט המחוזי, כך לא נכון יהא להתעלם מהחלטתה המנומקת של הרשמת. נראה כי דווקא המסגרת של בקשה למתן רשות ערעור מאפשרת גמישות. הלוא הליך זה כולל גם שיקולים מעשיים. אשר על כן הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור, וזאת במובן הבא: פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל. המבקש יהא רשאי להגיש ערעור מאוחד על מכלול החלטות הרשמת בתוך 20 יום מיום מתן פסק דין זה, כולל תקופת הפגרה. התיק ייקבע לשמיעה מחדש בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן. מוצע כי נשיא בית המשפט המחוזי יקבע את המותב לשמיעת הערעור. יודגש כי אין בהחלטה זו כדי להביע כל עמדה, לכאן או לכאן, באשר לגוף הטענות שהעלו הצדדים במסגרת הערעור בבית המשפט המחוזי. לנוכח השתלשלות ההליכים, לרבות טענות המשיב בדבר אי-הגשת מלוא החומר הרלבנטי על ידי המבקש, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, כ' בתמוז התשע"ה (‏7.7.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15032530_Z03.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il