פסק-דין בתיק ע"א 3253/02
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3253/02
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער:
שירותי בריאות כללית
נ ג ד
המשיב:
עו"ד חניתה מייטלס
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בתיק ה.פ. 11571/99 ו- ה.פ. 11243/99 שניתן ביום
21.2.01 על ידי כבוד השופט אמנון סטרשנוב
תאריך הישיבה:
ט"ו באדר תשס"ג
17/2/03
בשם המערערת:
עו"ד צבי פירון; עו"ד מיכאל וקנין
בשם המשיב:
עו"ד מרדכי גרון
פסק-דין
השופט י' טירקל:
רקע
1. מחלוקת בין בעלי הדין בענין שכר טרחתה של
עו"ד חניתה מייטלס – המשיבה והמערערת שכנגד (להלן - "מייטלס") –
עבור שירותים משפטיים שנתנה לשירותי בריאות כללית – המערערת והמשיבה שכנגד (להלן -
"כללית") – הועברה להכרעת בורר. ביום 6.9.99 נתן הבורר (כב' השופט
(בדימ') א' שטרוזמן) החלטה שכותרתה "פסק הבורר" (להלן – "החלטת
הבורר הראשונה"), לפיה חויבה כללית לשלם למייטלס: 57,640 ₪ בצירוף הצמדה
וריבית מיום 15.3.97; 443,870 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום 15.1.98; 1,250,780 ₪
בצירוף הצמדה וריבית מיום 20.3.97; 462,636 ₪ "בצירוף תשואה, ריבית
והצמדה"; הוצאות בסך 40,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪
בתוספת מע"מ ובצירוף הצמדה וריבית. בסיום החלטתו כתב: "כל אחת מבעלות
הדין רשאית להביא בפני בכתב עד ל-14.10.99 בערב בקשה 'להכרעה בכל מחלוקת, אם תהיה,
על דרך עריכת החישוב'".
ביום 10.10.99 הגישה מייטלס לבית המשפט
המחוזי בתל-אביב – יפו בקשה לאשר את ההחלטה הראשונה כפסק בוררות. ביום 14.10.99
הגישה כללית לבורר בקשה "להכריע בדבר הסכום המדויק" שעליה לשלם למייטלס.
לבקשתה צרפה תחשיב שערכה מייטלס, לפיו הסכום שעל כללית לשלם לה הוא 2,889,142 ₪.
כמו כן צרפה לבקשתה תחשיב שהיא ערכה, לפיו הסכום שעליה לשלם למייטלס הוא 2,255,249
₪. ביום 28.11.99 נתן הבורר החלטה שכותרתה "פסק הבורר בבקשות לתיקון טעויות
חישוב" (להלן – "החלטת הבורר השניה") שבה תיקן חלק מהסכומים
הנזכרים בהחלטה הראשונה. ביום 28.10.99 הגישה מייטלס לבית המשפט המחוזי "בקשה
למתן פסק דין". בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' צ'רניאק), בהחלטתו מיום
31.10.99, דחה את הבקשה והורה על קיום דיון במעמד שני הצדדים. ביום 15.12.99 הגישה
כללית לבית המשפט המחוזי בקשה "לביטול חלק מפסק הבורר" (להלן –
"הבקשה לביטול החלטת הבורר") לפי סעיפים 24(3), 24(4), 24(5) ו-24(7)
לחוק הבוררות, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק הבוררות"). בבקשתה ביקשה
לבטל חלק מהחלטת הבורר הראשונה ומהחלטת הבורר השניה ה"מהווים שניהם
יחד", לטענתה, פסק בוררות.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' סטרשנוב),
בפסק דינו מיום 21.2.01, סבר כי מנין המועדים להגשת הבקשות לאישור פסק הבוררות או
לביטולו התחיל עם מתן החלטת הבורר הראשונה. לפיכך, משהגישה מייטלס את בקשתה לאשר
את פסק הבוררות, היה על כללית להגיש את בקשתה לבטלו, לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין
בעניני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן – "תקנות הבוררות") – הקוצב זמן
של 15 ימים ממועד הגשת הבקשה לאשר את פסק הבוררות - ולא לפי סעיף 27 לחוק הבוררות –
הקוצב זמן של 45 ימים ממועד מתן פסק הבורר. משלא הגישה כללית את בקשתה לבטל את פסק
הבוררות במועד, חייב בית המשפט לאשר את פסק הבוררות. לפיכך קבע "הבקשה לביטול
פסק הבורר, שהוגשה באיחור – נדחית בזה. הבקשה לאישור פסק הבורר – מתקבלת, והנני
מחליט לאשר את הפסק מיום 6.9.99".
כללית הגישה ערעור על פסק הדין אחרי
נטילת רשות. מייטלס הגישה ערעור שכנגד על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 31.10.99
לדחות את בקשתה למתן פסק דין במעמד צד אחד וכן על שיעור שכר הטרחה שפסק.
טענות בעלי הדין
3. בערעורה טוענת כללית, בתמצית, שבקשתה לבטל
את פסק הבוררות הוגשה במועד. הבקשה שהגישה לבורר ביום 14.10.99 היא בגדר בקשה
לתיקון פסק בורר לפי סעיף 22 לחוק הבוררות וההחלטה שניתנה בבקשה ביום 28.11.99
(הכוונה להחלטת הבורר השניה) היא בגדר "פסק משלים". מכאן שמנין המועדים
להגשת הבקשה לאישור פסק הבוררות ולביטולו לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות החל ביום מתן
"הפסק המשלים". החלטת הבורר מיום 6.9.99 אינה בגדר פסק בורר כשלעצמה,
אלא הפכה, יחד עם "הפסק המשלים", לפסק בורר; אולם אפילו היתה בגדר
"פסק בורר" בעת נתינתה, אין היא עוד כזאת מיום שניתן "הפסק
המשלים" ולפיכך לא ניתן היה לאשרה. זאת ועוד. אפילו אחרה להגיש במועד את
בקשתה לבטל את פסק הבוררות (טענה המוכחשת על ידה), הרי מסור לבית המשפט שיקול דעת
אם לאשר את פסק הבוררות, לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, ואין הוא חייב לעשות כן. כמו
כן טענה, שאפילו אחרה להגיש את בקשתה לבטל את פסק הבוררות, בידיה טעם מיוחד להארכת
המועד להגשת הבקשה לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות.
בתשובתה טוענת מייטלס, בתמצית, שהשגותיה
של כללית על פסק הבורר הן טענות ערעוריות ואין בקשתה מגלה עילה לביטול פסק
הבוררות. עוד טענה, שכללית הגישה את בקשתה לביטול פסק הבוררות באיחור. ביום 6.9.99
ניתן פסק בורר "שלם" וביום 10.10.99 ביקשה מייטלס לאשרו. מכאן שהיה על
כללית להגיש את בקשתה לביטול פסק הבוררות עד יום 25.10.99 - 15 ימים אחרי הגשת
הבקשה לאשרו - לפי תקנה 10 לתקנות הבוררות; אולם היא הגישה את הבקשה לביטול ביום
15.12.99, דהיינו באיחור של 51 ימים. לטענתה, הגשת בקשה לתיקון פסק בוררות אינה
מעכבת את אישור פסק הבוררות, וגם אישור פסק הבוררות אינו מונע מהבורר לתקן את פסקו
בגדר "החלטה אחרת", שגם אותה ניתן היה לאשר בבית המשפט. עוד טענה,
שכללית לא הראתה טעם מיוחד לכך שהגישה את בקשתה לביטול פסק הבוררות באיחור; מכל
מקום, בית המשפט לא היה רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות, הקבוע
בסעיף 10 לתקנות הבוררות, אחרי שהוגשה בקשה לאישורו.
4. בערעורה שכנגד טענה מייטלס, שיש לבטל את
החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 31.10.99. לטענתה, היה בית המשפט חייב לאשר את
פסק הבוררות אחרי שעברו 15 ימים מיום הגשת הבקשה לאישורו בהעדר בקשה לביטולו באותו
מועד. כמו כן טוענת היא, כי שכר הטרחה שפסק לזכותה בית המשפט המחוזי "הוא
זעום ביותר" ביחס לסכום שהיה במחלוקת בין בעלי הדין וביחס להליכים הרבים
ולהשקעה בתיק.
בתשובתה לערעור שכנגד ובסיכומי התגובה
לתשובת מייטלס טענה כללית, כי בית המשפט המחוזי דן רק בשאלה הדיונית אם הבקשה
לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור ולא דן כלל בשאלה אם מתקיימות עילות לביטול פסק
הבוררות. עוד טענה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיעור שכר הטרחה שפסקה
הערכאה הדיונית.
דיון
ערעורה של כללית
5. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת בערעורה
של כללית הן: האם החלטת הבורר הראשונה היא בגדר פסק ביניים או החלטה אחרת; מתי החל
מניין המועדים להגשת הבקשה לבטלה; אם החלטת הבורר הראשונה היא בגדר פסק בוררות או
פסק ביניים, היתה מייטלס רשאית לבקש לאשרה והיה על כללית לבקש לבטלה תוך 15 ימים
לאחר מכן, לפי תקנה 10 לתקנות הבוררות; דהיינו עד יום 25.10.99. משלא עשתה כללית
כן, רשאי היה בית המשפט המחוזי לאשר את ההחלטה הראשונה כפסק בוררות. אולם, אם
החלטת הבורר הראשונה היא בגדר החלטת ביניים, לא היתה מייטלס רשאית לבקש לאשרה,
כללית לא נזקקה לבקשה לבטלה, ובית המשפט לא היה רשאי לאשרה.
6. נקדים לדיון הערה לענין המועדים. לפי סעיף
27 לחוק הבוררות:
(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום
מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי
בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה,
אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק
בוררות-חוץ.
(ב) היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום
מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה
בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה.
(ג) ---
(ד) ---".
לפי תקנה 10 לתקנות הבוררות:
"המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך
חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד
הקבוע בסעיף 27 לחוק;לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך
לשמוע את בעלי הדין".
לפי חוק הבוררות, בית המשפט יאשר או יבטל
החלטת בורר, לפי בקשת בעלי הדין, רק אם היא בגדר "פסק בוררות". כאמור,
על המבקש לבטל את פסק הבוררות להגיש את בקשתו תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות,
לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות; אולם, אם הוגשה בקשה לאישור פסק בוררות, על המבקש
לבטל את הפסק להגיש בקשתו, תוך חמישה עשר ימים מיום הגשת הבקשה לאישור פסק
הבוררות, לפי תקנה 10 לתקנות הבוררות (ראו: ר"ע 175/72 אלג'אליל חאמד נ' אלנייר ואח', פ"ד כו(2) 655; החלטתי
ברע"א 9549/02 מפרם בע"מ נ' עגם מפעלי מתכת
בע"מ (טרם פורסם); ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) 474). עוד
יוער, ועל כך נעמוד להלן, שאם הוגשה לבורר בקשה לתקן את פסק הבוררות בעניינים
הנזכרים בסעיף 22 לחוק הבוררות, יחל מניין התקופה של 45 הימים להגשת הבקשה לבטל את
פסק הבוררות מהיום שהבורר החליט בבקשה, לפי סעיף 27(ב) לחוק הבוררות.
7. אשר לשאלה הראשונה שהוצגה למעלה, סבורני
כי החלטת הבורר הראשונה איננה בגדר "פסק בוררות" ואף לא בגדר "פסק
ביניים", אלא היא בגדר "החלטה אחרת", ומכאן נגזרות התשובות ליתר
השאלות שהוצגו.
בסעיף 1 לחוק הבוררות מוגדר "'פסק
בוררות' - פסק שניתן על ידי בורר, לרבות פסק ביניים". מקובל עלינו, כי ההבחנה
בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" של בית משפט משמשת גם להבחנה
בין "החלטה אחרת" לבין פסק בוררות או פסק ביניים (ראו: פסק דיני
ברע"א 1753/98 Bip Chemicals Ltd. נ' ג"ד
כימיקלים בע"מ, פ"ד נב(3) 334 והאסמכתאות הנזכרות שם; רע"א
2848/99 כרובי נ' בנייני מ.י.גינדי הנדסה ופיתוח (טרם
פורסם); כמו כן ראו: ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל (מהדורה
שלישית, תשנ"א) 334 - 339). החלטה של בית המשפט היא בגדר "פסק
חלקי" והחלטה של בורר היא בגדר פסק ביניים "רק כאשר הדיון במחלוקת נשוא
ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור למחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה
ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה ובעלת קיום עצמאי משלה" (דברי הנשיא מ'
שמגר ברע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות נ' החברה
לפיתוח, פ"ד מה(4) 497, 509 – 510 והאסמכתאות הנזכרות שם). עוד נאמר,
כי סופיות פסק הבורר מתבטאת בכך "שעם מתן הפסק הבורר הוא functus officio
ואינו רשאי עוד להוסיף או לגרוע מן הפסק דבר, גם אם הגיע למסקנה, ששגה בפסקו"
(אוטולנגי, לעיל, בעמ' 338).
כאמור לעיל, הורה הבורר בסיום החלטתו
הראשונה: "כל אחת מבעלות הדין רשאית להביא בפני בכתב עד ל-14.10.99 בערב בקשה
'להכרעה בכל מחלוקת, אם תהיה, על דרך עריכת החישוב'". על ידי הוראה זאת פתח
הבורר שער לשינוי החישוב שערך בהחלטתו הראשונה. החלטת הבורר הראשונה לא השלימה,
אפוא, את הדיון במחלוקות ולא סגרה את הדיון באופן סופי, אלא השאירה את המחלוקות
פתוחות להכרעה נוספת. מכאן שאינה בגדר פסק בוררות או פסק ביניים, אלא היא בגדר
החלטה אחרת. יתר על כן, בהחלטתו השניה הכריע הבורר בבקשתה של כללית מיום 14.10.99,
ותיקן חלק מהסכומים הנזכרים בהחלטתו הראשונה. בכך היו החלטת הבורר הראשונה עם
החלטתו השניה יחד לפסק הבורר ורק בשלב זה סיים הבורר את מלאכתו. לענין זה יוער, כי
הסברו של הבורר בהחלטתו השניה - לפיו כותרת ההחלטה הראשונה "פסק בורר"
"לא באה למנוע ממני, כבורר, את הזכות להתיר לכל בעלת-דין את האפשרות לבקש
הכרעה במחלוקת המתייחסת לחישובים המפורטים בפסק", אין בו כדי לשנות את מהותה
האמיתית של החלטתו הראשונה, שלפי המבחנים המקובלים עלינו, כאמור לעיל, היא
"החלטה אחרת".
בסיכום, רק משניתנה ההחלטה השניה היו
החלטת הבורר הראשונה והשניה יחד לפסק בוררות ומכאן שלא ניתן היה לבקש לאשר את
ההחלטה הראשונה או לבקש לבטלה לפני שניתנה ההחלטה השניה. לפיכך לא היתה כללית
חייבת להגיש את בקשתה לבטל את פסק הבוררות תוך 15 ימים מהיום שבו הגישה מייטלס את
בקשתה לאשר את ההחלטה הראשונה, אלא שהיא היתה רשאית להגיש את בקשתה לבטל את פסק
הבוררות תוך 45 ימים מיום שניתנה ההחלטה השניה, ביום 28.11.99. התוצאה היא שבקשתה
של כללית לבטל את פסק הבורר הוגשה במועד והיה על בית המשפט המחוזי לדון בה, על פי
העילות לביטול פסק בוררות, שפורטו בבקשה.
8. למעלה מן הצורך אעיר כי נוטה אנכי לדעה
שבקשתה של כללית מיום 14.10.99 אינה עולה כדי בקשה לתיקון פסק בורר לפי סעיף 22
לחוק הבוררות, שהיתה מאריכה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בוררות לפי סעיף 27(ב)
לחוק הבוררות; לפי סעיף 22(א) לחוק הבוררות:
"הבורר רשאי, על פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי-הדין
האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי
באחד מאלה:
(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או
נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2) הפסק לקוי בענין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;
(3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;
(4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר טרחת עורך-דין".
כאמור לעיל, לא באה החלטת הבורר הראשונה
בגדר פסק בוררות ומכאן שאי אפשר היה לתקנה לפי סעיף 22 לחוק הבוררות. ממילא לא
היתה החלטת הבורר השניה בגדר החלטה המתקנת פסק בוררות שמנין המועדים לאשרה או
לבטלה מתחילה מיום נתינתה. אולם, אפילו רואים את החלטת הבורר הראשונה כפסק בוררות,
אין לראות את בקשתה של כללית להכריע בדבר הסכום המדוייק שעליה לשלם למייטלס, כבקשה
לתיקון פסק בוררות. לענין זה יודגש, כי כוונת האמור בסעיף 22 לחוק הבוררות בדבר
תיקון "טעות חישוב" "איננה לתיקון מהותי של הפסק" ו"אין
התיקון יכול להעשות לגבי גוף הענין, גם אם נראה לבורר כי טעה בו". (ראו: אוטולנגי, לעיל, בעמ' 390 – 394; השוו: סעיף 81 לחוק בתי המשפט
[נוסח משולב], התשמ"ד-1984; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, תשנ"ה), 906 – 912). תיקון החישוב שערך הבורר בהחלטתו השניה
היה בעניינים מהותיים ולא היה בעניינים "טכניים" כמשמעות המונח
"תיקון" בסעיף 22 לחוק הבוררות, הדוחה את תחילת התקופה של 45 הימים, לפי
סעיף 27(ב) לחוק הבוררות, שעליו עמדנו למעלה.
ערעורה של מייטלס
9. משנמצא, שלא ניתן היה לבקש לאשר או לבקש
לבטל את החלטת הבורר הראשונה, משום שאינה בגדר "פסק בוררות", ממילא אין
מקום לדון בטענתה של מייטלס, כי בית המשפט היה חייב לאשר את פסק הבוררות אחרי
שעברו 15 ימים מיום הגשת בקשתה לאישור פסק הבוררות, בהעדר בקשה לביטולו באותו
מועד. כך מתייתר גם הדיון בהשגתה של מייטלס על שיעור שכר הטרחה שנפסק לזכותה בבית
המשפט המחוזי.
סוף דבר
10. לפיכך אני מציע כי פסק דינו של בית המשפט
המחוזי יבוטל, כעתירתה של כללית בערעורה, וכי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על
מנת שידון בבקשתה של מייטלס לאשר את פסק הבוררות ובבקשתה של כללית לבטלו לגופן של
הבקשות. ממילא נדחה ערעורה של מייטלס.
מייטלס תשלם לכללית שכר טרחת עורך דין
והוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' טירקל.
ניתן היום, ה' בניסן תשס"ג
(7.4.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02032530_M08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il