מועצת הצמחים- המועצה לייצור צמחים ושיווקם נ. חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3252/24 ע"א 3342/24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופטת גילה כנפי שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערערת ב-ע"א 3252/24 והמשיבה הפורמלית ב-ע"א 3342/24: המועצה לייצור צמחים ולשיווקם נגד המשיבה ב-ע"א 3252/24 וב-ע"א 3342/24: המערערת ב-ע"א 3342/24 והמשיבה הפורמלית ב-ע"א 3252/24: 1. חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ 2. מפעלים ליצוא הדרים בנמלים בע"מ ערעור על פסק דינו והחלטותיו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי) מיום 17.4.2023 (פסק דין), ומימים 6.12.2023, 17.1.2024 ו- 2.4.2024 ב-ת"א 15048-12-16 תאריך הישיבה: י"ג אדר התשפ"ה (13 מרץ 2025) בשם המערערת ב-ע"א 3252/24 והמשיבה הפורמלית ב-ע"א 3342/24: עו"ד שמוליק קסוטו; עו"ד מירית שלו; עו"ד שירה גרופי בשם המשיבה ב-ע"א 3252/24 וב-ע"א 3342/24: עו"ד יואל ברוך; עו"ד יהודה טוניק בשם המערערת ב-ע"א 3342/24 והמשיבה הפורמלית ב-ע"א 3252/24: עו"ד אלירם בקל פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בפסק דין שניתן ביום 13.3.2025 נדחה, בהסכמת הצדדים, ערעורה של מפעלים ליצוא הדרים בנמלים בע"מ, ללא צו להוצאות (ע"א 3342/24). אשר לערעורה של המועצה לייצור צמחים ולשיווקם (להלן: המועצה) (ע"א 3252/24) – סברנו כי קיים קושי בממצאיו של בית המשפט המחוזי בסוגיית הערבות. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו, כי ערבות המועצה, אשר ניתנה לחוזה השכירות המקורי, שרירה וקיימת. זאת, מן הטעם שכל עוד חוזה השכירות המקורי מוארך על-ידי הצדדים לו – הערבות אף היא עומדת בתוקפה ללא צורך בהסכמת הערבה. לפיכך נקבע, כי לא נדרש היה לפנות אל המועצה "לחדש או לאשרר את ערבותה כשהחוזה המקורי הוארך מעת לעת [...]". כאמור, קביעה זו אינה יכולה לעמוד. מבחינה עיונית, ושעה שהחוזה המקורי נעדר התייחסות לאפשרות הארכתו או חידושו, דומה כי נכון להשקיף על הארכת תוקף החוזה לשנים נוספות כיצירת חיוב חדש. מפרספקטיבה זו, מאליו מובן כי לחיוב חדש זה – הערב מעולם לא ערב, שהרי בהתאם לסעיף 3 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות), הערבות נוצרת מכוח הסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבות הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה – וכזאת, לא נעשה. פשיטא שלא ניתן לחייב ערב לערוב להארכת תוקף החוזה, אשר נערכה על-ידי הצדדים לחוזה בלעדיו; חיובו של הערב מוגבל למה שנטל על עצמו, ולא ניתן להרחיבו ללא נטילת הסכמתו (וראו: רוי בר-קהן ערבות 87-85, 201 (2006); ברכיהו ליפשיץ חוק הערבות, התשכ"ז–1967 – פירוש לחוקי החוזים‏ 153 בה"ש 37 (2021) (להלן: ליפשיץ, חוק הערבות). והשוו: ע"א 693/66 פרי טעים בע"מ נ' לוי, פ"ד, כב(1) 253, 256 (1967)). אף אם נשקיף על הארכת תוקף החוזה כהגדלת החיוב הנערב, הרי שבהתאם להוראת סעיף 5(ב) לחוק הערבות, "אין הדבר משנה בחיובו של הערב". כאן המקום להזכיר, כפי שציינו המלומדים, כי ייתכן שהטעם לקביעה זו נעוץ בהשקפת המחוקק לפיה החיוב שהתווסף עקב ההגדלה מהווה חיוב נוסף ועצמאי, ועל כן אין חיובו המקורי של הערב תופס בו (ראו: ליפשיץ, חוק הערבות, בעמ'‏ 152). מכל מקום, מבלי שנתן הסכמתו, ימשיך הערב לערוב אך ורק לחלק לו ערב לפני שהוארך תוקף החוזה. נמצא אפוא כי בענייננו, על מנת להכריע בשאלת הערבות, נדרש להכריע האם ניתנה הסכמת המועצה להארכת ערבותה. הצדדים טענו לפנינו בהקשר זה לכאן ולכאן, ואולם משלא נכנס בית המשפט המחוזי בעובי הקורה בסוגיה זו, ומשלא קבע בה ממצאים עובדתיים – אנו מורים כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך בירור סוגיה זו. ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ה (27 אפריל 2025). יוסף אלרון שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט