הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. אפרים קפרא

פסק-דין בתיק ע"א 3251/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3251/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל המערערים: 1. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ 2. עו"ד יוסף מולאור - כונס נכסים נ ג ד המשיב: אפרים קפרא ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 15.2.04 בה"פ 961/01 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' פלפל תאריך הישיבה: י"ג באדר ב' תשס"ה (24.3.05) בשם המערערים: עו"ד יוסף מולאור בשם המשיב: עו"ד יהונתן משולם פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. זהו ערעור על פסק דין הצהרתי מיום 11.2.04 שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד' פלפל), בו נעתר בית המשפט לבקשת המשיב והצהיר כי טרם הגיע מועד פרעון חובותיו של המשיב וטרם הגיע מועד מימוש המשכנתא הרשומה על נכס שבבעלותו, להבטחת חובות אלו. 2. אלו העובדות הצריכות לענייננו. המשיב הנו הבעלים של בית צמוד קרקע ברחוב מנשה קפרא 34 ברחובות, הידוע כחלקה 95 בגוש 3705 (להלן-הנכס). על-פי תכנית בניין עיר החלה על הנכס, ניתן היה להקים על החלקה בניין בן שש דירות וכך החליט המשיב בשנת 1997 לבנות בניין בן שש דירות ולמכור את הדירות. לצורך מימון הבנייה, פנה המשיב אל המערער מס' 1, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (להלן-הבנק). סוכם בין המשיב למנהל סניף הבנק (להלן-המנהל), כי לצורך הבטחת מימון הבניה ימושכן הנכס לטובת הבנק, ללא הגבלת סכום. עוד קבעו הצדדים כי גובה האשראי אשר יעניק הבנק לא יעלה על 50% משווי הנכס. כן נקבע שסכום האשראי יינתן מעת לעת, בסדרת הלוואות ובהתאם להתקדמות הבנייה וכי ההלוואות תינתנה במט"ח. בנוגע למועד הפרעון, סוכם בעל פה כי סכומי ההלוואות תוחזרנה ממכירת הדירות, באופן שבסמוך לאחר מכירת כל אחת משש הדירות תוחזר לבנק שישית מההלוואה הכוללת. שטר משכנתא לטובת הבנק נחתם ביום 25.8.97, והמשיב פתח חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) בבנק (להלן- החשבון). על בסיס ההסכמות האלו, אכן נערכה סדרה של שמונה הלוואות במועדים שונים, החל מיום 12.9.97, אך ההלוואות נערכו באמצעות מסמכי הלוואה סטנדרטיים בהם צוין בכתב יד כי ההלוואות תוחזרנה בהחזרים תלת חודשיים. על גבי חלק מהמסמכים צוין כי על המשיב להתחיל בהחזרת החוב שלושה חודשים לאחר מתן ההלוואה. 3. המחלוקת בין הצדדים, הן בפני בית המשפט המחוזי והן בפנינו, מתייחסת למועד הפרעון החל על עסקת ההלוואה. לטענת המשיב, מועד הפרעון נקבע בהסכמות בעל פה לפיהן החוב יוחזר עם מכירת הדירות. לטענת המערער, מועד הפרעון נקבע במסמכי הלוואה שנערכו בכתב, הקובעים כי על המשיב להחזיר את החוב אחרי שלושה חודשים ממתן ההלוואה. להשלמת התמונה, אתאר את המשך השתלשלות הדברים. כעבור שלושה חודשים ממתן ההלוואה הראשונה, החל הבנק לחייב את חשבונו של המשיב אצלו בסכומי ההחזר, בדרך של רכישת "מט"ח" מהחשבון. החשבון נכנס ליתרת חובה, כיוון שטרם נבנו ונמכרו דירות והמשיב לא הפקיד בחשבון סכומי כסף אחרים. למרות זאת, המשיך מנהל סניף הבנק לאשר למשיב הלוואות נוספות. זאת, עד למועד 2.2.98. במועד זה סירב המנהל לאשר הלוואה נוספת, בנימוק שהמשיב אינו עומד בהחזרי ההלוואות שכבר ניתנו לו. בעקבות סירובו של המנהל לאשר המשך מתן האשראי, נאלץ המשיב, לפי טענתו, להקפיא את הבנייה. 4. בינואר 1999 החל המשיב לצמצם את החוב על-ידי הפקדת כספים לחשבונו. בינואר 2000 הסכים הבנק להעמיד למשיב הלוואה על סך של 421,450 ש"ח, לצורך צמצום יתרת החוב ועל-מנת שלא יחויב בריבית חריגה. מועד פרעון ההלוואה נקבע לשלושה חודשים לאחר מכן. משלא נפרעה גם הלוואה זו, עמד חובו של המשיב בחשבון על סך של 480,000 ש"ח והבנק פתח בהליכים למימוש המשכנתא בהוצאה לפועל. המערער מס' 2 מונה לכונס נכסים של הנכס הממושכן. 5. בעקבות הפתיחה בהליכים למימוש המשכנתא, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל וביטולם, וכן להצהיר כי: טרם הגיע המועד למימוש המשכנתא שנרשמה על הנכס ו/או טרם הגיע מועד פרעון החובות של המשיב; המשיב אינו חייב לפרוע את החובות המובטחים במשכנתא עד למכירת הדירות בבניין; יתרת חובו של המשיב נכון ליום 31.12.00 הינה 73,284$. 6. בית המשפט נעתר, כאמור, לבקשת המשיב להצהיר כי טרם הגיע המועד לפרעון החובות ולמימוש המשכנתא. בית המשפט סירב לתת את הסעדים האחרים, לעכב ולבטל הליכי ההוצאה לפועל ולהצהיר על גובה החוב, בנימוק כי סעדים אלו אינם מתאימים להיתבע בהליך של המרצת פתיחה. 7. ביום 1.4.04 הגיש הבנק ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיב לא הגיש ערעור שכנגד והסוגיה העומדת בפנינו מתייחסת אך לשני הסעדים אשר ניתנו על-ידי בית משפט קמא ומתמקדת בשתי שאלות שהן למעשה שאלה אחת - מהו המועד לפרעון החובות ולמימוש המשכנתא על-פי עסקת ההלוואה אשר נערכה בין הצדדים? יצויין, כי יריעת המחלוקת בין הצדדים רחבה מכפי שנפרשה בבית המשפט המחוזי ומתנהלת תביעה כספית בין המשיב לבנק בבית משפט השלום בראשון לציון. לפיכך, המלצנו לצדדים במהלך הדיון בפנינו ביום 9.20.04, להביא את כל סכסוכיהם בפני מגשר והם הסכימו להצעה. דא עקא ניסיון זה לא צלח, ומכאן שעלינו להכריע במחלוקת נשוא הערעור. 8. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי נכרת הסכם בעל-פה בינו לבין המשיב, לפיו החזר ההלוואות ייעשה עם מכירת הדירות. בעיקרו של דבר, טוען המערער כי קביעות בית המשפט בטעות יסודן, כי הן מניחות שעסקת ההלוואה היתה מן הסוג המכונה "ליווי פיננסי". מכאן נבעה מסקנת בית המשפט כי אין זה סביר כי מועד הפרעון יהיה כעבור שלושה חודשים בלבד. לטענת המערער, לא מדובר כלל בעסקת הלוואה מסוג "ליווי פיננסי". עובדה היא כי לא נקבע שום מנגנון המאפשר למערער לפקח על התקדמות הפרויקט, כפי שמקובל בסוג זה של הלוואות. זאת ועוד. אין לתת עדיפות להסכמות בעל פה מקום שקיים הסכם בכתב הקובע במפורש את תנאי הפרעון. המערער מוסיף וטוען שגם אלמלא קיומו של מסמך בכתב הסותר את ההסכמות, לא ניתן להסתמך על הסכמה בעל פה לפיה מועד הפרעון הוא "עם מכירת הדירות", שכן מועד כזה אינו מוגדר ומכאן שהסכמות אלו לוקות בחוסר מסוימות. כן נטען, כי ההסכמות, במידה וגובשו, גובשו על בסיס מצג שוא שהציג המשיב בפני המערער, לפיו קיימים כבר קונים פוטנציאלים המחכים לחתום על הסכמים לרכישת הדירות. 9. המשיב טוען מצדו, כי מועד הפרעון נקבע על-פי ההסכמות בעל פה, וכי חתימתו על הטפסים הסטנדרטיים לצורך ההלוואות נעשתה כאקט פורמאלי לבקשת אחת הפקידות, מבלי לקרוא את הטפסים. לעומת זאת, ההסכמות המהותיות שבין המשיב לבנק נערכו בעל פה, בינו לבין מנהל הבנק, טענה שאושרה בעדותו של מנהל הבנק. במסגרת התובענה בפני בית המשפט המחוזי, הגיש המשיב חוות דעת של מומחה התומך בטענתו שעל-פי מכלול הנסיבות, מועד הפרעון המתבקש בעסקה מסוג זה הוא אכן על-פי מועד מכירת הדירות. 10. לאחר שמיעת הצדדים והעיון בחומר שהוגש, סברנו שאין מקום להתערב בקביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי לפיה על מועד הפרעון חלות ההסכמות שנערכו בעל פה בין הצדדים. יחד עם זאת, קיימת נקודה הדורשת השלמה. המערער טוען, ובצדק, כי על-פי ההסכמות כפי שפורטו יתכן מצב אבסורדי, לפיו המשיב לעולם לא יצטרך להחזיר את ההלוואות, במקרה שלא יצליח למכור את הדירות. אכן, גם העד המומחה מטעם המשיב, מר דניאל פולישוק, הסכים כי במקרה שהמשיב לא ימכור את הדירות תוך פרק זמן סביר, רשאי יהיה הבנק לדרוש את כספו בחזרה. אנו מסכימים כי יש לסייג את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כי היה על המשיב להחזיר את כספי ההלוואות עם מכירת הדירות, אך לא מאוחר מתאריך מסוים, החורג מפרק הזמן הסביר לבניית הדירות ולמכירתן. נותר רק לקבוע מהו פרק הזמן לעניין זה, ומהו המועד המאוחר ביותר לפרעון ההלוואות. 11. העד המומחה מטעם המשיב נשאל במסגרת החקירה הנגדית בבית המשפט המחוזי, מה ייחשב פרק הזמן החורג מן הסביר ומן הצפוי, שלאחריו יוכל הבנק לדרוש את כספו בחזרה. תשובתו היתה שפרק הזמן הוא עשר שנים. עם זאת ציין, והדברים הובאו בפסק הדין (עמ' 12), שפרק הזמן של שלושה חודשים הינו בבחינת לא יעלה על הדעת. לא הובאה בפנינו עדות נוגדת בהקשר זה וניתן אפוא להסיק כי פרק זמן של עשר שנים הינו פרק זמן החורג מהסביר לפרעון ההלוואות, אך גם תקופה של שלושה חודשים בלבד אינה סבירה. בדיון שנערך בפנינו ביום 24.3.05 ניסינו פעם נוספת - ללא הצלחה - להביא את הצדדים לידי הסכמה, כאשר כל אחד מהם התייחס גם לפרק הזמן הסביר בהקשר זה. הצדדים הסכימו שתהליכי בניה סבירים וטיפול בהשגת רישיונות יכולים לארוך כארבע שנים. כן הסכימו שלו היה מדובר בחסר בהסכם ובמצב שלא נקבע כל מועד לפרעון, כי אז פרק זמן של ארבע שנים היה נחשב למועד סביר בנסיבות העניין ולפי מועד זה ניתן היה להשלים את מועד הפרעון בהסכם. להערכה זו יש לתת משקל, אך יש גם לתת ביטוי לכך כי הצדדים לא הגיעו בפנינו לפתרון הסכסוך ביניהם וכי בעינן עומדות קביעות בית המשפט המחוזי. כך, יש לתת ביטוי לעובדה כי הערכתם ניתנה למקרה של חסר בהסכם שאין בו כל מועד לפרעון ההלוואות. פרק הזמן של ארבע שנים משקף תאריך יעד סביר, כאשר הסיכון לחריגה מתאריך היעד מתחלק, בהעדר קביעה אחרת, באופן שווה בין הצדדים. בענייננו, לעומת זאת, יש לקבוע את המועד המאוחר ביותר לפרעון ההלוואות על רקע קביעת בית המשפט המחוזי - המקובלת עלינו, כאמור - לפיה הבנק הסכים כי החוב יוחזר עם מכירת הדירות בפועל ולא לפי תאריך יעד. בהסכמתו להסדר זה הביע הבנק נכונות ליטול על עצמו את הסיכון של חריגה סבירה מתאריך היעד. לסיכום, במכלול הנסיבות והשיקולים כפי שפורטו, אנו סבורים כי פרק זמן של ארבע שנים הוא המועד המאוחר ביותר לפרעון החובות. לשון אחר, על המשיב היה להחזיר את ההלוואות עם מכירת הדירות (שישית החוב עם מכירת כל אחת משש הדירות, הכל כפי שקבע בית המשפט המחוזי) אך לא מאוחר מתאריך 12.9.01. לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז באדר ב' תשס"ה (28.3.05). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04032510_B08.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il