מרכז משפטי נ' הבטחון ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 32501-06-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת יעל וילנר העותר: עדאלה מרכז משפטי נגד המשיבים: 1. שר הבטחון 2. מפקד פיקוד המרכז עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד סוהאד בשארה בשם המשיבים: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על ביטולה של "הודעה בדבר הריסת מבנים לצרכים ביטחוניים מובהקים – מרחב מחנה פליטים ג'נין", שניתנה ביום 9.6.2025 על-ידי המשיב 2 (להלן בהתאמה: המפקד הצבאי ו-הודעת המפקד הצבאי או ההודעה), ובמסגרתה הורה על הריסת כ-87 מבנים במחנה הפליטים ג'נין (להלן גם: המחנה), אשר סומנו במפה שצורפה להודעה. 2. ברקע להודעה מושא העתירה שלפנינו, הודעה שהוציא המפקד הצבאי ביום 19.3.2025 על הריסת כ-95 מבנים בתחום המחנה. עתירות נגד הודעה זו נדחו בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 54641-03-25 עיריית ג'נין נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (23.3.2025) (להלן: עניין עיריית ג'נין). 3. ביום 11.6.2025 הגיש העותר השגה נגד ההודעה דנן, וביום 12.6.2025 נדחתה ההשגה במענה מטעם היועץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה נטען, בעיקרו של דבר, כי ההחלטה על הריסת המבנים בענייננו מפרה את המשפט הבינלאומי ההומניטרי, כמו גם את זכות הטיעון של מי שעלול להיפגע כתוצאה מכך; כי הריסת המבנים פוגעת באופן שאינו מידתי בזכות לקניין של בעליהם; וכי ההחלטה דנן איננה סבירה. 4. נקדים ונאמר, כי דין העתירות להידחות, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המפקד הצבאי מושא העתירה שלפנינו. 5. כפי שעולה מתגובת המשיבים, הודעת המפקד הצבאי ניתנה משיקולים צבאיים מובהקים. המשיבים מציינים, כי מחנה הפליטים ג'נין הפך בשנים האחרונות ל"מוקד טרור משמעותי ביותר"; וכי המחנה מאופיין בבנייה צפופה ובטופוגרפיה מורכבת, באופן שהופך אותו ל"מתחם מבוצר המשמש [...] לפעילות טרור", ומקשה על הכוחות לתמרן בשטחו, בפרט באמצעות כלים ממוגנים. מודגש כי קושי זה יוצר סיכון ממשי לחיי כוחות הביטחון הפועלים במקום, ומקשה עליהם לסכל פעילות טרור שמקורה במחנה; וכי לנוכח האמור, הוחלט לפרוץ צירים בתחום המחנה, על מנת לאפשר לצה"ל חופש פעולה מבצעי במקום ולהקטין את הסיכון לביטחון הכוחות. המשיבים מציינים, כי פעולה זו החלה בחודש מרץ 2025, עת החליט המפקד הצבאי על הריסת 95 מבנים בתחום המחנה; כי ביצוע החלטה זו אכן קידם באופן לא מבוטל את מימוש התכלית הנדונה; וכי ההחלטה מושא העתירה שלפנינו ניתנה רק לאחר שהמפקד הצבאי מצא, כי על מנת להוסיף ולממש תכלית זו נדרש לפרוץ צירים נוספים בתחום המחנה. המשיבים מדגישים, כי קיימת דחיפות מיוחדת בהשלמת המהלך שבבסיס ההודעה דנן. מובהר, כי לצורך הפעילות המבצעית במחנה הועמדו לרשות המפקד הצבאי כוחות מיוחדים, אשר עלולים להיות מוסטים למשימות אחרות, בשל ההתפתחויות מהימים האחרונים – תקיפת צה"ל באיראן, והשלכותיה הפוטנציאליות על זירות נוספות – באופן שעלול לסכל את המהלך הנדון ואת התכליות שבבסיסו. 6. אם כן, ההודעה דנן נועדה ליתן מענה לתכלית צבאית מובהקת, שעניינה השגת חופש פעולה מבצעי בתחומי המחנה, בשים לב להיותו "מתחם מבוצר" המשמש "מוקד טרור משמעותי ביותר", וזאת על מנת לסכל פעולות טרור שמקורן במחנה ולהגן על ביטחון כוחותינו הפועלים בתחומו. המפקד הצבאי מצא כי לצורך הגשמת תכלית זו, יש צורך בפריצת צירי תנועה נוספים במחנה, שיאפשרו תנועה רכובה של כוחות הביטחון הפועלים שם. כאמור לעיל וכפי שיבואר להלן, לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטתו זו. 7. הלכה היא, כי המפקד הצבאי מוסמך להורות על הריסת מבנים, כאשר צרכים צבאיים מובהקים מחייבים זאת; וכפי שצוין אך לאחרונה בפסק הדין בעניין עיריית ג'נין: "בהקשר זה נקבע כי 'צורך צבאי-מבצעי גובר על החובה לשמור על שלמות הרכוש בתנאי שמדובר בצורך אמיתי וחיוני. חיי חיילים או השגת מטרה צבאית-מבצעית עדיפים על שלמות הרכוש' (בג"ץ 24/91 תימרז נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה, פ"ד מה(2) 325, 336 (1991); בג"ץ 2977/02 עדאלה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור, פ"ד נו(3) 6 (2002)). כן נקבע כי למפקד הצבאי שיקול דעת נרחב בהפעלת סמכויות מעין אלה לאור מומחיותו הייחודית, ובית המשפט יתערב בה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד (בג"ץ 10356/02 הס נ' מפקדת כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נח(3) 443, 458 (2004); בג"ץ 5779/22 חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (2023)). כך בפרט כאשר הביקורת השיפוטית מתבקשת בזמן אמת, כשהכוחות מצויים בשטח, ובנסיבות של דחיפות מבצעית – עניין המעורר קושי של ממש בבירור העתירות (בג"ץ 358/88 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד המרכז, פ"ד מג(2) 529, 540 (1989)). 8. אשר להליך קבלת ההודעה דנן, לא מצאתי כי יש בטענות העותר בעניין פגיעה בזכות הטיעון של הנוגעים בדבר, כדי להביא להתערבות בהחלטה דנן. כידוע, ככל זכות, אף זכות הטיעון היא יחסית, ואופן מימושה עשוי להשתנות בהתאם לנסיבות המקרה; בפרט, זכות זו עשויה להצטמצם בהינתן שיקולים ביטחוניים דחופים וכאלה הנוגעים למניעת סיכון לחיי אדם (ראו, למשל: עניין עיריית ג'נין; בג"ץ 4112/90 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' אלוף פיקוד הדרום, פ"ד מד(4) 624, 640 (1990)). בענייננו, המשיבים הבהירו, בין היתר, כי נמסרה הודעה לנציגי המשפחות הרלוונטיות באמצעות מנגנוני הקישור הפלסטיני; כי הניסיון מוכיח שמדובר במנגנון הודעה יעיל; כי ניתן פרק זמן של 72 שעות להגשת השגות; וכי מדובר בפרק זמן ארוך יותר מזה שניתן במקרים דומים אחרים, שבהם קיימת דחיפות בביצוע הפעולה, לרבות המקרה הנדון בעניין עיריית ג'נין. איני רואה להתערב, אפוא, באיזון שערך המפקד הצבאי, בין הצורך הדחוף בביצוע הפעילות הנדונה, לבין הצורך ליתן אפשרות לבעלי העניין להשיג על ההחלטה לבצעה. 9. אף הטענות בדבר מידתיות ההחלטה וסבירותה אינן מגלות עילה להתערבותנו. בעניין זה, המשיבים הדגישו, כי במסגרת ההליך שקדם להוצאת ההודעה, "הצורך המבצעי נבחן ביחס לכל אחד מהמבנים המיועדים להריסה באופן פרטני. מקום שבו יימצא כי ניתן להימנע מפגיעה או לצמצם את היקף הפגיעה ביחס למבנה, כך יעשה" (ההדגשה במקור). עוד הודגש, כי המפקד הצבאי התחשב בכך שמדובר בהחלטה נוספת על פריצת צירים בגבולות המחנה, מעבר לזו שניתנה כאמור בחודש מרץ השנה; אך סבר כי ההודעה דנן נחוצה לצורך הגשמת תכלית המהלך, המפורטת לעיל. 10. לנוכח כל האמור לעיל, ומשלא נמצאה כל עילה להתערב בהודעת המפקד הצבאי, אציע לחבריי כי נדחה את העתירה ללא צו להוצאות. יעל וילנר שופטת המשנה לנשיא נעם סולברג: אני מסכים. נעם סולברג משנה לנשיא השופטת דפנה ברק-ארז:            הריסת בתים היא פגיעה קשה בזכויות היסוד של יושביהם, במקרה זה תושבים מוגנים. על כך אין חולק. לצד זאת, הלכה פסוקה היא שהריסת מבנים בהקשר של צרכים צבאיים דחופים עשויה להיות מוצדקת, אף ללא הליך מקדים של טיעון. מדובר בשאלה של איזון, שבו יש משקל רב להיבט החיוניות והדחיפות של הצורך הצבאי. בנסיבות הייחודיות של התקופה שבה אנו נמצאים, בעת שמלחמה מרה ניטשת וההתמודדות של כוחות הביטחון עם האתגרים העומדים בפניהם היא בשיאה, אני מצטרפת לדחיית העתירה. חרף ההיקף הנרחב של הפעילות שתוארה, לנוכח הפרטים שנמסרו ביחס לדחיפות שנודעת לה בעת הזו ואף לצורך להסיט את הכוחות לפעילות נוספת, השתכנעתי כי במקרה דנן אין עילה להתערבותנו. דפנה ברק-ארז שופטת הוחלט לדחות את העתירה כאמור בפסק דינה של השופטת יעל וילנר. ניתן היום, כ"א סיוון תשפ"ה (17 יוני 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דפנה ברק-ארז שופטת יעל וילנר שופטת