ע"פ 3249-12
טרם נותח
עופר בנאום משה נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 3249/12
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3249/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
עופר בנאום משה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.03.2012 בתיק ת"פ 55056-09-11, שניתן על ידי כב' השופט י' נועם
תאריך הישיבה:
כ"ח באייר התשע"ג
(08.05.2013)
בשם המערער:
עו"ד אריאל הרמן
בשם המשיבה:
עו"ד אבי וסטרמן
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט ח' מלצר:
רקע
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' נועם) מתאריך 12.09.2012 ב-ת"פ 55056-09-11, בגדרו נגזרו על המערער, אשר הודה במיוחס לו בכתב האישום, העונשים הבאים: 4 שנות מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר (כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה מסוג פשע הקבועה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)).
2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 05.09.2011 טס המערער מישראל, דרך אמסטרדם, ללימה בירת פרו, ושם קיבל מאדם שזהותו איננה ידועה למשיבה 100 מארזים שהכילו סם מסוכן מסוג קוקאין (להלן: קוקאין). על פי הנטען בכתב האישום, המערער בלע את המארזים, ושב לארץ בטיסה דרך אמסטרדם. במהלך הטיסה פלט המערער מגופו 25 מארזים, והכניסם לשקית. בתאריך 13.09.2011 נחת המערער בישראל, ועוכב לבדיקה על ידי המשטרה. במהלך הבדיקה, נתפסו בכליו של המערער 25 המארזים, אשר הכילו קוקאין. בהמשך, כך על פי המתואר בכתב האישום, נעצר המערער והובא לבית החולים "ביקור חולים" בירושלים. במהלך מעצרו ואישפוזו פלט המערער מגופו 73 מארזים נוספים, שהכילו גם הם קוקאין. סך הכל נתפסו אצל המערער 879.24 גרם קוקאין. תמורת הבאת הקוקאין לישראל היה המערער אמור לקבל משולחיו סכום של כ-5,000-4,500 דולר.
נוכח הנטען בכתב האישום, הואשם המערער בייבוא סם מסוכן, עבירה לפי סעיף 13, בשילוב עם סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים.
3. בתאריך 13.12.2011 השיב המערער לאישום, והודה בכל עובדות כתב האישום, וזאת שלא במסגרת הסדר טיעון בינו לבין המשיבה. נוכח הודאתו, הרשיע בית המשפט המחוזי הנכבד את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט המחוזי הנכבד כי יערך תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המערער, ותסקיר זה הוגש בתאריך 06.02.2012.
4. בתאריך 12.03.2012, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד את דינו של המערער.
בפתח גזר הדין, סקר בית המשפט המחוזי הנכבד בהרחבה את תסקיר שירות המבחן, ובו פירוט של נסיבות חייו הלא פשוטות של המערער, שלא נפרטן כאן מחמת צנעת הפרט. עוד נאמר בתסקיר כי לחובתו של המערער גם הרשעות קודמות, אך האחרונה שבהן משנת 1994, ומאז עבר תהליך שיקום ממושך, וניהל אורח חיים יציב עד לאירועים, מושא כתב האישום הנוכחי.
עוד מתואר כי המערער החל לפני כ-16 שנים תהליך הדרגתי של חזרה בתשובה, אשר בעקבותיו החליטו הוא ורעייתו לעבור מאילת לירושלים. יחד עם זאת, וכאשר משפחתו היתה בעיצומו של תהליך המעבר האמור, התברר למערער כי לא יוכל להקלט לעבודה בעיריית ירושלים, כפי שציפה, ולכן המשיך לעבוד באילת במשך כשנה נוספת, בעוד משפחתו התגוררה בירושלים. במהלך שנה זו, כך טען המערער בפני קצינת המבחן, הוא פיתח מצוקה נפשית, אשר היא שהובילה אותו, בסופו של דבר, לביצוע העבירה שבה הורשע. את מסקנותיו בנוגע למצבו הנפשי של המערער ביסס שירות המבחן על מספר חוות דעת פסיכיאטריות שהוגשו בפניו – שתיים מהן מטעם ההגנה, ואחת מטעם הפסיכיאטר המחוזי.
בסופו של התסקיר, התרשם שירות המבחן כי המערער הינו בעל מודעות חלקית לבעיית ההתמכרות ממנה הוא סובל, וכי המוטיבציה שלו לטיפול גמילה הינה נמוכה. נוכח זאת, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המערער, והמליץ כי בשיקולי הענישה ילקחו בחשבון: מצבו הנפשי, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, וכן תהליך השיקום אותו עבר החל משנת 1994, המצביע על יכולתו לערוך שינויים בחייו לאורך זמן.
לאחר מכן, התייחס בית המשפט המחוזי הנכבד בהרחבה לחומרת העבירה שביצע המערער, תוך שהוא מפנה לפסקי דין שונים של בית משפט זה, וציין כי ההלכה היא שיש לנקוט בגישה עונשית מחמירה כלפי כל החוליות ב-"שרשרת" יבוא הסם והפצתו, וכי: "משנה חומרה יש לנקוט בענישה בגין עבירות של ייבוא או סחר בסמים 'קשים', כמו סם הקוקאין, הנדון בענייננו".
בהמשך גזר הדין, ציין בית המשפט המחוזי הנכבד כי לצד החומרה הרבה שבמעשיו של המערער, יש להתחשב בנסיבות שונות לקולא: הודאתו של המערער, נסיבותיו האישיות הקשות, ומצבו הנפשי הבעייתי.
בסופו של גזר הדין, ולאחר ששיקלל את מכלול הנסיבות וטענות הצדדים, גזר בית המשפט המחוזי הנכבד על המערער את העונשים, אשר נזכרו בפיסקה 1 שלעיל.
טענות הצדדים
5. טענתו המרכזית של המערער היא כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שלא נתן די משקל לנסיבות שונות לקולא, ולכן גזר עליו עונש חמור יתר על המידה. בהקשר זה התמקד המערער בשתי טענות מרכזיות:
ראשית, כי מצבו הנפשי הקשה, כפי שעולה מחוות הדעת הפסיכיאטריות שאותן הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד, מצדיק הקלה בעונשו. לטענת המערער, עובר לביצוע העבירה על ידו הוא סבל ממצב פסיכוטי חריף, וממצוקה נפשית קשה (אף שזו לא הגיעה כדי שלילת אחריות פלילית) – ולמעשה שולחיו ניצלו את מצוקתו הנפשית ו-"גייסו" אותו לצורך משימת ייבוא הסם לישראל.
שנית, כי בעת ענישתו של המערער יש ליתן משקל רב יחסית לשיקול השיקום, וזאת נוכח עברו ויכולתו המוכחת להשתקם. עוד טוען המערער ביחס לשיקול השיקום כי גם התנהלותו בתקופה שחלפה מיום מעצרו ועד היום מעידה על רצונו ועל יכולתו להשתקם פעם נוספת. בהקשר זה הפנה המערער לתסקיר המשלים מטעם שירות המבחן, אשר הוכן לקראת הדיון בערעור, ממנו עולה, לשיטתו, כי השתלבותו במסגרות השונות בבית הכלא היתה חיובית, כי אין לחובתו עבירות משמעת, וכי הוא אפילו שולב בסבב חופשות. המערער אף הפנה לפסק הדין ב-ע"פ 2347/07 פחימה נ' מדינת ישראל (23.01.2008) (להלן: עניין פחימה), שם נקבע כי הליך שיקום מוצלח אותו עבר הנאשם במהלך תקופת מאסרו עד להכרעה בערעורו – מצדיק הקלה מסוימת בעונשו.
כן גורס המערער כי עיון בגזרי דין של נאשמים בעבירות דומות מעלה כי לא היתה הצדקה להשית על המערער עונש כה חמור, לשיטתו. המערער אף הגיש לעיוננו אסופת פסקי דין לביסוס טענתו זו, בהם הושתו על נאשמים עונשים קלים יותר מזה שהושת עליו.
6. בא-כח המשיבה טען מצידו כי אין עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד. לדבריו, מצבו הנפשי הנטען של המערער, לפיו הוא סבל ממצב פסיכוטי חריף – שנוי במחלוקת, כפי שעולה, בין היתר, מהתרשמות שירות המבחן מחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי (נציין, כי חוות דעת זו לא הוגשה לעיוננו, בעקבות התנגדות המערער). עוד טען בא-כח המשיבה כי מתסקירי שירות המבחן לא ברור האם אכן ישנה התקדמות משמעותית בהליך שיקומו של המערער, וזאת, בין היתר, לנוכח התרשמותו של שירות המבחן ביחס לחוסר מודעותו החלקית של המערער למצבו.
בכל האמור בעבירה שאותה ביצע המערער ציין בא-כח המשיבה כי מדובר בעבירה חמורה במיוחד, ובנסיון להחדיר כמות גדולה של קוקאין לתוך שטח מדינת ישראל. בא-כח המשיבה ציין כי בית משפט זה פסק לא אחת כי יש צורך בענישה מרתיעה בעבירות של ייבוא סמים, ואף הגיש לעיוננו פסקי דין בהם התבררו נסיבות דומות, ושהושתו בהם עונשי מאסר ממושכים יותר מזה שהושת על המערער שבפנינו.
דיון והכרעה
7. לאחר עיון במכלול החומר שהוגש לנו על ידי הצדדים, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בדיון שנערך בפנינו, החלטנו לדחות את הערעור. ההנמקה לכך תובא מיד בסמוך.
8. בית משפט זה עמד פעמים רבות על החומרה הרבה המגולמת בעבירות שתכליתן החדרת סמים לתוך מדינת ישראל, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סם הקוקאין. יפים לענייננו הדברים שנקבעו ב-ע"פ 9482/09 ביטון נ' מדינת ישראל (24.07.2011):
"אכן, נגע הסמים הפוגע קשות בחברתנו מחייב מלחמת חורמה והעונשים שיגזרו על ידי בתי המשפט בשל עבירות סמים צריכים להשתלב במאבק הכולל להדברת הנגע. על כן, יש ליתן משקל ממשי לשיקול ההרתעתי אל מול השיקולים האישיים, אשר משקלם יהיה נמוך יותר במקרים כגון אלה. 'עונש הולם למחזיקי סמים שלא לשימוש עצמי – קרי: למשולבים במערך ההפצה – מכוון לקבוע בהכרת הכל את החומרה היתירה שאנו מייחסים להפצת הסמים, ולהרתיע עבריינים בכוח מלשלוח ידם בפעילות ההפצה. שתי תכליות מרכזיות אלו ניתן להשיג רק על ידי הטלת עונשים חמורים' (ע"פ 966/94 אמזלג נ' מדינת ישראל (12.12.1995))".
בנוגע לעבירה של יבוא קוקאין נקבע ב-ע"פ 10254/09 דהן נ' מדינת ישראל (03.05.2012), בין היתר, כדלקמן:
"הנאשם הורשע בעבירה חמורה מאוד של ייבוא קוקאין, סם מסוכן שנודעה לו השפעה הרסנית במיוחד הן על גופו הן על נפשו של המשתמש (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734, פסקה 5 לפסק דינו של השופט חשין (2004)). חומרתה המופלגת של עבירה מסוג זה טמונה בהשפעתה המסוכנת של העבירה על מספר רב של קורבנות, ויודגש כי הכמות האדירה של הסם – קרוב ל-2 ק"ג נטו – מגדילה את מספר הצרכנים הפוטנציאלי לסם ומכאן שמעצימה את חומרת העבירה (ע"פ 331/88 חלובה נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 141, פסקה 6 לפסק דינו של השופט מלץ (1990), ע"פ 4998/95 מדינת ישראל נ' קרדוסו, פ"ד נא(3) 769, פסקה 35 לפסק דינו של השופט חשין (1997))".
לפיכך, נקודת המוצא בעת ענישתם של מי שהורשעו ביבוא של סמים מסוכנים לישראל – ובמיוחד כאשר מדובר בכמויות נכבדות, ובסם "קשה" כמו סם הקוקאין – היא הצורך בענישה חמורה ומרתיעה, הכוללת תקופה משמעותית מאחורי סורג ובריח.
9. אכן, וכאמור לעיל, נסיבות חייו של המערער לא היו פשוטות. כמו כן, ראויה לציון העובדה כי לאחר שבעברו הורשע בפלילים – הצליח להשתקם, השתלב באופן מרשים בעבודה בעיריית אילת, והצליח לפרנס את עצמו ואת משפחתו. לא נעלמו מעיננו גם חוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו מטעם ההגנה, המעידות על מצבו הנפשי המורכב של המערער.
יחד עם זאת, אנו סבורים כי הנסיבות המקלות הנ"ל, לרבות מצבו הנפשי הנטען של המערער – נשקלו בכובד ראש על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר נתן להן משקל ראוי, והן שהביאו לכך שעל המערער הושתו 4 שנות מאסר בפועל בלבד, וזאת חרף חומרתה הרבה של העבירה שביצע. לא התרשמנו, כי יש בכוחן של כל אותן נסיבות מקלות כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו של המערער.
10. כאמור לעיל, המערער ציין נסיבה נוספת לקולא, אשר מטבע הדברים לא נשקלה על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, והיא שבחלוף הזמן עד לדיון בערעורו – הוא השתלב באופן חיובי במסגרות השונות בבית הכלא בו הוא שוהה כיום. לשיטת המערער, הדבר מצדיק הקלה בעונשו, על פי הדברים שנקבעו בעניין פחימה.
מקובלת עלינו הטענה העקרונית לפיה אם מוכח כי אסיר השתלב באופן חיובי בהליכי שיקום שונים בתוך מסגרת בית הכלא, הדבר עשוי להביא להקלה מסוימת בעונשו (ודוק: גם בעניין פחימה הנ"ל דובר בהקלה מתונה יחסית – מ-45 חודשי מאסר בפועל ל-39 חודשים). יחד עם זאת, אנו סבורים כי העניין שבפנינו שונה מעניין פחימה בשני מישורים:
(א) בעניין פחימה היה תהליך שיקומו של המערער חיובי באופן חד-משמעי. בפיסקה 5(א) לעניין פחימה תואר ההליך שאותו עבר המערער שם כדלקמן:
"בתסקיר שירות המבחן מיום 21.9.06, לקראת מתן גזר הדין בבית המשפט הנכבד קמא, צוין כי המערער, שהיה מכור לסמים מזה כ-20 שנים ועבר מספר ניסיונות גמילה כושלים – השתלב במסגרת הכלא בפרוייקט 'רעות' לגמילה מסמים. עם זאת התסקיר האמור היה 'פושר' ושגרתי למדי, וכזה שאחריתו יכולה להסתיים בכשלון נוסף. והנה, תסקיר עדכני מתאריך 19.12.07, שהובא בפנינו, הבהיר, בתמצית, כי הליך השיקום במסגרת פרוייקט 'רעות' הנ"ל הסתיים בהצלחה – בחלוף כ-15 חודשים מתחילתו. בתסקיר צוין עוד כי המערער שיתף פעולה באופן מלא בפרויקט, גילה מוטיבציה רבה לשינוי אורח חייו ולגמילה מסמים, וביקש לחזק את קשריו עם משפחתו הגרעינית: אשתו ושלושת ילדיו. המערער השקיע מאמצים ניכרים כדי להתמודד ולשנות את דפוסי התנהגותו הבעייתית ולרכוש כלים לניהול אורח חיים נורמטיבי. עתה הוא שוהה באגף נקי מסמים, שם הוא מצפה להתייצבותו בפני ועדת השחרורים, כשהוא מעונין בגיבוש תכנית בת פיקוח עבורו בשיתוף עם הרשות לשיקום האסיר לצורך יציאתו להוסטל לאסירים משוחררים עם שחרורו מן הכלא. המערער אף סיים בין כותלי הכלא מספר קורסים לימודיים וסדנאות חינוכיות ונחשב אסיר שהתנהגותו החיובית ראויה לחיקוי".
לעומת זאת, שני התסקירים שהוכנו ביחס למערער שבפנינו הם אמנם חיוביים, אך "מתונים" בהשוואה לתוכן התסקיר המשלים שהוגש בעניין פחימה. מבלי להרחיב יתר על המידה, מחמת צנעת הפרט, נציין כי יש טעם בדבריו של בא-כח המשיבה לפיהם התקדמותו של המערער בנושא הגמילה מסמים, או מודעותו להתמכרות ממנה הוא סובל – לא הובהרה די וכיאות בשלב זה.
(ב) מטבע הדברים, כאשר הערכאה המבררת השיתה על מערער עונש הנמצא ברף הגבוה, תהיה נטייה רבה יותר להתערב ולהפחית מן העונש שהושת על מערער, אשר השתלב בהצלחה בתהליך שיקום. בעניין פחימה הושת על המערער עונש חמור יחסית, במיוחד בהשוואה ליתר הנאשמים – ולכן באה התערבותנו שם בעונשו של המערער (ראו: פיסקה 5(ב) לעניין פחימה). לעומת זאת, על המערער כאן הושת עונש קל יחסית, הנמצא במדרג חומרה פחות מזה של שאר המעורבים בפרשה (אשר הועמדו לדין במסגרת כתב אישום נפרד) – ובמצב דברים זה יקשה על ערכאת הערעור להתערב ולהביא להפחתה נוספת מן העונש.
לפיכך, וחרף התרשמותנו מהשתלבותו החיובית של המערער במסגרות שונות במאסרו הנוכחי – לא מצאנו כי יש בכך כדי להצדיק הקלה נוספת בעונש המתון יחסית שהושת עליו. מובן, כי אם יתמיד המערער בהליך השיקום בו החל, עשוי הדבר להזקף לזכותו אם וכאשר יובא עניינו בפני הועדה, אשר תדון באפשרות לשחרר את המערער לפי הקבוע בחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 ואולם לא ניטע מסמרות בעניין זה.
11. נותר לנו איפוא לדון בטענת המערער לפיה העונש שהושת עליו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות. בהקשר זה, המערער הביא לעיוננו מספר פסקי דין בהם הושתו על נאשמים עונשים פחותים מזה שהושת עליו. מנגד, הגיש לנו בא-כח המשיבה פסקי דין אחרים, בהם נגזרו על נאשמים עונשים חמורים יותר.
מטבע הדברים, הענישה בעבירות הקשורות בסמים מסוכנים מתחשבת במגוון נרחב של פרמטרים (ראו, מן העת האחרונה, את גזר דינו המקיף של כב' השופט ה' אבו שחאדה ב-ת"פ 20928-07-12 מדינת ישראל נ' אתן (09.05.2013)), ולעולם לא נמצא שני מקרים, אשר נסיבותיהם זהות לחלוטין. בסופו של דבר, ולאחר עיון במכלול פסקי הדין אותם הגישו הצדדים, וכן בפסקי דין נוספים – נחה דעתנו כי העונש שהושת על המערער איננו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות ובנסיבות דומות, ולפיכך איננו מצדיק את התערבותנו.
12. סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, החלטנו כי דין הערעור להידחות. גזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד יעמוד בעינו.
ניתן היום, ד' בסיון התשע"ג (13.05.2013).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032490_K03.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il