סלאח חירבאווי נ. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 3243/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ג' קרא המערער: סלאח חירבאווי נ ג ד המשיבים: 1. הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים 2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים 3. איברהים ג'ולאני 4. מינהל הדיור הממשלתי ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בעת"ם 3242-09-18 מיום 21.3.2019 תאריך הישיבה: כ"ג בכסלו התשפ"א (9.12.2020) בשם המערער: עו"ד יהושע ראובן בשם המשיבים 1 ו-4: עו"ד רנאד עיד בשם המשיבה 2: עו"ד הדס יצחקי בשם המשיב 3: עו"ד מוהנד ג'בארה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: במוקד הערעור עומדת תכנית 101-0158907 של הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים "הקמת בית ספר מקיף בשכונת שייך ג'ראח, ירושלים" (2018) (להלן: התכנית), אשר הוגשה מטעם המשיב 3, יזם התכנית (להלן: היזם). המערער הוא בעל מקרקעין עליהם בנוי שלד של בניין מגורים בן 5 קומות אשר גובלים מצפון בחלקת המקרקעין שעליה – לפי התכנית – יוקם בית ספר פרטי שיכלול גם כיתות גן, בית ספר יסודי, חטיבת ביניים, תיכון ומתקנים נלווים. בבית הספר יוקמו מבנים בגבהים שונים, ובשטח הצפוני יוקם מבנה שגובהו המרבי לא יעלה על 6 קומות. ביום 12.7.2018 אישרה המשיבה 1, הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (להלן: הוועדה המחוזית) את התכנית, ובהמשך פורסמה התכנית למתן תוקף. המערער עתר נגד התכנית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. בגדרי העתירה טען המערער, בין היתר, כי התכנית סותרת חלק מהוראותיה של תכנית מס' 2969 "שינוי מס' 29/81 לתכנית המתאר המקומית לירושלים, שינוי מס' 1/81 לתכניות מס' 1533, 1888, 2048, 2563, שינוי מס' 2/81 לתכנית מס' 1439 א' שינוי מס' 3/81 לתכנית מתאר מס' עמ/9 (לעיר העתיקה וסביבתה) שינוי מס' 1/84 לתכנית 2591 ושינוי מס' 1/87 לתכנית 3386" (1989) (להלן: התכנית הקודמת), שלפיה אישור של תכנית מפורטת ילווה בחוות דעת סביבתית או תסקיר בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית; מבנה בית הספר ייבנה בשטח המזרחי; וגובה המבנה לא יעלה על שלוש קומות. ביום 21.3.2019 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) את טענת המערער הנוגעת לחוות הדעת הסביבתית והתסקיר, והורה כי מאחר שהוועדה המחוזית לא החליטה באופן מפורש לוותר על דרישת התכנית הקודמת שלפיה אישור של תכנית מפורטת ילווה בחוות דעת סביבתית או תסקיר העונים על הנדרש בה, הרי שעליה לשוב ולדון בתכנית בנקודה זו בלבד לאחר שתוגש לה חוות דעת סביבתית או תסקיר כאמור. בהקשר זה צוין כי חוות הדעת שהגיש היזם בשלבים מוקדמים של הדיון בתכנית לא יכולה ליתן מענה מספק לדרישה זו שכן מאז שונתה באופן משמעותי. אשר ליתר טענות המערער, אלו נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מינהליים. נקבע כי התכנית מאזנת בין האינטרס הציבורי העומד בבסיסה לבין צרכי בעלי המקרקעין נושא התכנית והמקרקעין הגובלים; כי טענות המערער נבחנו לעומקן; וכי המערער לא הרים את הנטל להראות שהמקרה דנן מצדיק את התערבות בית המשפט לעניינים מינהליים בהחלטה מקצועית של המוסד התכנוני. מאחר שמרבית טענותיו של המערער נדחו, בית המשפט חייב אותו בהוצאות משפט לכל אחת משלוש קבוצות המשיבים בסכום של 35,000 ש"ח. בעקבות פסק הדין הורתה הוועדה המחוזית על ביטול תוקפה של התכנית ופרסומה מחדש להתנגדויות במתכונת מתוקנת. כפי שהבהירו הצדדים בדיון לפנינו, טרם נשמעו ההתנגדויות שהוגשו לתכנית בהקשר אחרון זה. המערער בטיעונו המפורט לפנינו, בכתב ובעל פה, חזר על הטענות שהועלו על ידו לפני בית המשפט לעניינים מינהליים, וציין את הטעויות שנפלו להשקפתו בהכרעתו. בנוסף, משזכה לקבל סעד – ולו חלקי – בעקבות הגשת עתירתו, עותר הוא להתערב בפסיקת ההוצאות שנפסקו לחובתו. המשיבים מצידם תמכו בהשארת פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים על כנו, מטעמיו. שקלנו את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. בנתון לשתי נקודות הטעונות שינוי, עליהן נעמוד להלן, מצאנו כי יתר הנושאים שלהם נדרש בית המשפט לעניינים מינהליים מקבלים מענה הולם בפסק הדין ואינם מגלים עילה להתערבות ערכאת הערעור. כך, מצאנו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו; וכי אלה תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית המשפט לעניינים מינהליים אשר בהן אין לגלות טעות שבחוק. אנו דוחים אפוא את הערעור בנושאים אלה, בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בצד דחיית הטענות האמורות, מצאנו להתערב בנושא ההוצאות שנפסקו לחובת המערער, ולהורות על בחינה נוספת של היקף הבינוי הנלווה שאושר בתכנית. אשר לעניין ההוצאות, בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי "למעלה מ-90% מטענות [המערער – ע' פ'] נדחו, והדיון בטענות הרבות שנדחו דרש מתן מענה מפורט ומשאבי זמן רבים" (סעיף 29 לפסק הדין). לפיכך, ראה לחייבו בהוצאות לטובת המשיבים, בשיעור שהוזכר לעיל. ואולם, סבורים אנו כי בשים לב לכך שהמערער קיבל סעד שמשמעותו הוא ביטול מתן התוקף לתכנית שנגדה עתר והחזרת הדיון לוועדה המחוזית, הרי שבהיבט זה זכה המערער בעתירתו. אכן, מוכנים אנו להניח כי על אף האמור, נוכח נימוקיו של בית משפט קמא ודחיית הרוב המכריע של הטענות, לא היה מקום לחייב את המשיבים לשלם למערער את הוצאותיו. עם זאת, כאשר מדובר בזכייה – ולו חלקית – בהליך, אין מקום לחייב את המערער בהוצאות המשיבים בערכאה קמא, ואנו מבטלים חיוב זה. סכום ההוצאות ששולם יוחזר למערער תוך 30 ימים. בכל הנוגע להיקף הבינוי הנלווה שאושר בתכנית, המערער טוען בסיכומיו כי בעוד שהיקף השטח העיקרי שאושר עומד על 7,200 מ"ר, אושרו שטחים נלווים בהיקף לא מידתי (ובלשונו: "סה"כ תוספת של 14,361 מ"ר של שטחים ב-4 קומות תת-קרקעיות, ובהם בריכת שחיה, אולמות ספורט, אולם מופעים, "חדרי אוכל" וכיוצ"ב, כאשר ברור לכל כי אלה לא נועדו לשרת את 'בית הספר'. בנוסף אישרה חניון תת קרקעי ל-167 כלי רכב"; סעיף 25(א) לסיכומי המערער). ועדת המשנה להתנגדויות נדרשה לנושא זה בהחלטתה מיום 12.7.2018 וציינה כי השימושים המוצעים בתכנית וכן הפרוגרמה עליה מתבססת התכנית נבדקו ואושרו על ידי המחלקה למדיניות תכנון והמחלקה למבני ציבור בעיריית ירושלים. ואולם, בשים לב ליחס הנטען בין השימושים העיקריים והשימושים הנלווים, אופיים של אותם שימושים ואופי הזיקה ביניהם לבין פעילות בית ספר, סבורים אנו כי נדרשת בחינה נוספת של סוגיה זו. בחינה זו תוכל להיערך על ידי ועדת המשנה להתנגדויות, במסגרת הדיון בהתנגדויות שנקבע בהמשך לפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים וביטול מתן התוקף לתכנית, כמפורט לעיל. אנו מדגישים כי אין אנו נוטעים מסמרות בשאלה זו, וכי הדבר נתון לשיקול דעתה של ועדת המשנה להתנגדויות, שתחליט כחכמתה. בכך מסתיים טיפולנו בהליך זה. אין צו להוצאות בערעור. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשפ"א (‏13.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19032430_M08.docx סס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1