דגן אלוני נ' מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3237/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: רז דגן אלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד בנימין מלכא פסק-דין השופטת ע' ברון: במוקד העתירה, הסדר טיעון שערכה המשיבה עם הנאשם ב-ת"פ 55181-03-20, רונן לוי (להלן: הסדר הטיעון, המדינה, ו-הנאשם בהתאמה). במסגרת העתירה התבקשנו להתערב באישור הסדר הטיעון, וכפועל יוצא להתערב גם בהכרעת הדין ובגזר הדין שניתנו בהליך האמור ביום 15.2.2021. רקע צריך לעניין ביום 31.3.2020 הוגש לבית משפט השלום בתל אביב-יפו כתב אישום נגד הנאשם, המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי העותר. על פי עיקרי כתב האישום – העותר, הנאשם ושניים נוספים הם שותפים עסקיים, וביום 5.9.2018 נערכה בין הארבעה פגישה שבמהלכה התלהטו הרוחות והנאשם החל להכות את העותר בפניו וכן נשכב על גופו בזמן שהמשיך להכותו. בד בבד, הנאשם שלף סכין מתחת לכריות ספה שהייתה בסמוך, והחל לאיים כלפי הסובבים כי "מי שיתקרב מקבל דקירה" תוך שהוא ממשיך להכות את העותר ואף לאיים על חייו. לבסוף, לאחר שהנאשם הפסיק להכות את העותר, איים עליו כי אם יתלונן למשטרה הוא "יפרק לו את הבית". כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לעותר חבלות בגופו. במהלך חודש פברואר 2021 ולאחר שההליך נקבע לדיון הוכחות, הודיע בא כוח הנאשם לבית המשפט כי המדינה והנאשם הגיעו להסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון, כתב האישום תוקן באופן שהושמטו ממנו פרטים עובדתיים הנוגעים לשליפת הסכין על ידי הנאשם והאיומים באמצעותה. לעניין העונש – הוסכם כי המדינה תעתור למאסר על תנאי, וכי הנאשם יתחייב להימנע מביצוע העבירות נושא כתב האישום וכן ישלם לעותר פיצוי בסך של 10,000 ש"ח. ביום 15.2.2021 הסדר הטיעון הוצג לבית משפט השלום, והעותר התייצב לדיון והתנגד לאישורו. בתוך כך, תיאר העותר בפני בית המשפט את החוויה הטראומטית שחווה ואת השלכותיה שעדיין מלוות אותו לדבריו; כאשר לעמדתו של העותר השמטת הפרט העובדתי הנוגע לסכין מרוקנת את כתב האישום מתוכנו. חרף זאת, בית המשפט הורה על תיקון כתב האישום כמבוקש בהסדר הטיעון והרשיע את הנאשם בעבירות של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 192 ו-380 לחוק העונשין התשל"ז-1977. בגדרו של גזר הדין ציין בית משפט השלום כי כתב האישום תוקן לקוּלה באופן מהותי, וכי ניכר שהעותר חש פגוע בשל כך. עוד צוין כי באת כוח המדינה הסבירה כי עמדת העותר נשקלה, אלא שלפי הערכת המדינה ישנם קשיים ראייתיים שבעטיים תוקנו עובדות כתב האישום – בהם היעדרה של הסכין הנטענת, שיהוי שנפל בהגשת התלונה מצד העותר, סתירה בין גרסאות העדים כשברקע סכסוך עסקי בין הצדדים העלול להשפיע על מהימנות העדויות. בית המשפט הבהיר כי משלא נשמעו ראיות בהליך מטבע הדברים אין באפשרותו לקבוע ממצאים עובדתיים בנדון, וכי חזקה על המדינה שעשתה את עבודתה כראוי. נקבע כי אמנם מדובר בהסדר טיעון מקל, אך אין הוא חורג באופן בלתי סביר ממדיניות הענישה הנוהגת. במצב דברים זה, בית המשפט מצא לנכון לכבד את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם מאסר על תנאי למשך תשעה חודשים; פיצויים לעותר בסך 10,000 ש"ח; וכן התחייבות בגובה 10,000 ש"ח או חודש מאסר, להימנע במשך שנתיים מהעבירות שבהן הורשע. ביום 10.5.2021 הוגשה העתירה שלפנינו, התוקפת את סבירות הסדר הטיעון. לטענת העותר, השמטה של פרט עובדתי מהותי מכתב האישום, שעניינו שימוש בסכין ואיום באמצעותה, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ודינה בטלות. העותר סבור כי על כתב האישום לשקף את שאירע בפועל, וכי ניתן להוכיח את גרסתו בדבר השימוש בסכין באמצעות שני עדים שנכחו במקום. העותר מפרט את הנזקים הנפשיים שעמם הוא מתמודד כתוצאה ממעשי הנאשם, ולדבריו הסדר הטיעון הוציא את החוטא נשכר בעוד קורבן העבירה הופקר. עוד נטען בהקשר לכך, כי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי למעמדו של העותר כנפגע העבירה בהליך. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתשובת המדינה. תוצאה זו מתחייבת כבר בשל כך שהעותר לא ראה לנכון לצרף את הנאשם כמשיב לעתירה, הגם שברור כי קבלת העתירה עלולה להשפיע בצורה מהותית על עניינו (בג"ץ 626/14 רויטמן נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (14.1.2015); בג"ץ 6119/12 רהיג'ה נ' פרקליטות המדינה, פסקה ג (30.8.2012)). זאת ועוד, העתירה הוגשה לבית משפט זה לאחר שחלפו כשלושה חודשים ממועד אישורו של הסדר הטיעון ומתן גזר הדין בהליך; במצב זה, אפילו אם היה מקום להתערב בהחלטת המדינה – ואיננו קובעים כך – מתעורר קושי רב לפתוח מחדש את ההליך אגב פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנאשם (בג"ץ 6236/20 פלונית נ' פרקליטות המדינה, פסקה 13 (24.11.2020); בג"ץ 8186/12 חברת ג'סטין מעבדות בע"מ נ' פרקליטות המדינה, פסקה 7 (27.1.2013)). גם בהתעלם מפגמים אלה, דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. הלכה ידועה ומושרשת היא כי החלטות בעניין עריכת הסדרי טיעון מסורות לשיקול דעתן המקצועי של רשויות התביעה, וכי התערבות שיפוטית בהחלטות מסוג זה תתאפשר במקרים נדירים – כאשר ההחלטה לוקה בפגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי (בג"ץ 1907/19 פלונית נ' פרקליט המדינה, פסקה 20 (25.3.2019); בג"ץ 9907/17 עיזבון שפיק כבהא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (7.3.2018); בג"ץ 1711/17 נוארה נ' פרקליטות מחוז ירושלים, פסקה 7 (6.6.2017)). באופן טבעי, הסדרי טיעון מהווים פשרה בין הצדדים להליך הפלילי; ולטובת העניין מסור לרשויות התביעה שיקול דעת מקצועי המתבטא בין היתר בבחינת התשתית הראייתית בהליך, ובית המשפט לא יחליף את שיקול דעתן של רשויות התביעה בשיקול דעתו. בענייננו, בית משפט השלום קבע כי הסדר הטיעון הוא סביר בנסיבות שהתבררו – ובפרט על רקע הקשיים הראייתיים שפורטו על ידי באת כוח המדינה. ויובהר – בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מוסמכים למעט מקרים חריגים שבחריגים (בג"ץ 5298/17 פלונית נ' פרקליטות מחוז מרכז (31.10.2017)); ובהתאם, איננו יושבים כערכאת ערעור על הכרעת בית משפט השלום בהליך. איננו מקילים ראש בחומרת תקיפתו של העותר ובנזק שנגרם לו לדבריו כתוצאה מאירוע קשה זה. ואולם, לא מצאנו שנפל פגם בהסדר הטיעון או בהכרעת הדין המצדיק התערבות מצידה של ערכאה זו. לא למותר לציין כי הסדר הטיעון לא פטר את הנאשם מאחריות למעשיו – ההפך הוא הנכון. כתב האישום המתוקן הגם שהוא מקל ביחס לכתב האישום המקורי, מייחס לנאשם ביצוע של עבירות חמורות שבגינן הוא הורשע על פי הודאתו ונענש בגזר הדין. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בסיון התשפ"א (‏30.5.2021). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21032370_G01.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il