מוראד עמאש נ. מנהל הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא

פסק-דין בתיק בר"ם 3235/09 בבית המשפט העליון בר"ם 3235/09 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. מוראד עמאש 2. אניס שאלח עמאש 3. מחמד עווד ג'רבאן 4. באסם עווד עמאש נ ג ד המשיבים: 1. מנהל הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא 2. ועדת הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא 3. עזאלדין עמאש 4. רשימת אל אסתקאמה 5. רשימת אל מוסתקבל 6. רשימת אל תג'מע אלזרקאד 7. רשימת ג'בהת אלאנקאד 8. רשימת התנועה הערבית להתחדשות 9. רשימת אלקוא אשאבה ללתג'דיד 10. חוזני עמאש 11. עבדאללה עמאש 12. רשימת אלמוסאוא 13. רשימת אלמואחדה 14. רשימת מר"צ 15. החזית הדמוקרטית לשלום ושיוויון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 29.3.09 בתיק עמ"נ 7062-12-08 שניתן על ידי כב' השופט ר' שפירא תאריך הדיון: י"ב בתשרי התש"ע (30.09.09) בשם המבקש 1: עו"ד עמאד דקואר בשם המבקשים 4-2 : עו"ד יוסף עודה בשם המשיבים 2-1: עו"ד דניאל מארקס בשם המשיבים 7-3, 14: עו"ד אדם פיש; עו"ד שחר הופמן פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ר' שפירא), שבגדרו נדחה ערעור המערערים על תוצאות הבחירות שנערכו ביישוב ג'סר אלזרקא למועצה המקומית ולראשותה. בהסכמת הצדדים, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. תמצית העובדות ותיאור ההליך בבית המשפט לעניינים מינהליים 2. בתאריך 11.11.2008 נערכו בחירות לראשות המועצה ולמועצה המקומית ביישוב ג'סר אלזרקא (להלן: היישוב). אין חולק כי המדובר בבחירות שהיו סוערות, ושכוחות שיטור גדולים נדרשו על מנת להבטיח את התקיימותן. לפי הודעת המשיב 1, נמצא בתום ספירת הקולות הכשרים כי המשיב 3, מר עזאלדין עמאש, זכה במספר הגדול ביותר של קולות מבין המתמודדים לתפקיד ראשות המועצה, בפער של 14 קולות מן המערער 1, מר מוראד עמאש, מי שכיהן כראש המועצה עד לבחירות. באשר לבחירות למועצת הרשות נמצא, בתום ספירת הקולות ויישום הסכמי העודפים בין הרשימות השונות, כי רשימתם של המערערים 4-2 זכתה במנדט אחד, לאחר שצברה חמישה קולות פחות מרשימה אחרת, שזכתה עקב כך לשני מנדטים. 3. המערערים הגישו יחדיו ערעור בחירות לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בערעור טענו המערערים לשורה ארוכה של ליקויים, שלשיטתם מצדיקים את ביטול תוצאות הבחירות ועריכת בחירות חדשות. הליקויים העיקריים שהמערערים טענו כי אירעו היו אלה: אלימות והפרות סדר מחוץ לקלפיות, שמנעו ממצביעים רבים להגיע לקלפיות; אי-התאמות שונות בפרוטוקולים ובספרי הבוחרים; אי-התאמה בין מספר המעטפות לראש המועצה לבין מספר המעטפות למועצה, המעידה לטענתם על חוסר אמינות הרישומים; הצבעה בשמה של אישה ששהתה בחו"ל ביום הבחירות; הצבעתם של ארבעה מתוך חמישה עשר אנשים שהורחקו בצו שיפוטי מן היישוב ביום הבחירות (להלן גם: המורחקים); הצבעתם של אנשים ביחד עם מלווה אף שאינם סובלים ממום או מגבלה, וכן אי-עריכת רישום של פרטי המלווים כנדרש. 4. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה. בראשית פסק דינו ציין בית המשפט כי בהתאם להוראת סעיף 73(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות לרשויות המקומיות), רשאי בית המשפט לבטל תוצאות של בחירות, אם מצא שהליקוי המשמש עילה לערעור הבחירות עלול היה להשפיע על התוצאות. באשר לטיב הליקוי הנדרש הביע בית המשפט הנכבד את עמדתו כי אי-סדרים ותקלות בהליך הבחירות לא די בהם, אלא צריך שהליקוי יהיה כרוך במעשי עבירה כאלה שהיה בהם כדי לפגוע בשוויון בין המתמודדים. עמדה זו השתית בית המשפט על כך שמדיניות של פסילת בחירות כל אימת שפער הקולות יהיה קטן דיו וימצאו אי-סדרים מסוימים בהליך – תוביל להגשת ערעורי סרק. עוד קבע בית המשפט כי לשם הוכחת מעשי העבירה האמורים – על הטוען להם לעמוד בנטל הוכחה הקרוב לזה הנדרש במשפט הפלילי. 5. לגופו של עניין, ולאחר שמיעת עדויות ובחינת ראיות, דחה בית משפט קמא הנכבד את ערעור הבחירות, לאחר שמצא כי חלק מטענותיהם העובדתיות של המערערים לליקויים בהליך לא גובו בראיות, וחלקן לימדו אמנם על פגמים שונים בהליך הבחירות, אך לא כאלה שיש בהם כדי להצדיק פסילת קולות, או עריכת בחירות חדשות. נעמוד עתה על קביעותיו המרכזיות של בית המשפט בטענות השונות של המערערים: (א) מניעת אפשרות להצביע: בעניין הטענות בדבר אי-יכולתם של מאות בוחרים להצביע עקב אלימות והפרות סדר מחוץ לקלפיות, נמצא כי טענה זו לא גובתה בראיות של ממש, וכי חרף הלחץ בסביבת הקלפיות וגילויי האלימות שהיו בבוקרו של יום הבחירות, הרי שבמהלך היום הושלט סדר ולא נמנע ממי מהבוחרים לממש את זכותו להצביע. (ב) אי-התאמות במעטפות וזיופים בספרי הבוחרים: בית המשפט דחה טענת המערערים לכך שחוסר התאמה מסוים בין מספר המעטפות לראשות המועצה ומספר המעטפות למועצה מהווה עילה לפסילת תוצאת הבחירות. בית המשפט קבע כי אף שכעיקרון על הבוחר להטיל באותה עת לתיבת הקלפי את שתי המעטפות שקיבל, וזאת לנגד עיני ועדת הקלפי, הרי שאין למצוא בדין איסור על הבוחר להסתפק בהכנסת מעטפה יחידה, ולכן אין עילה לוועדת הקלפי לפסול את קולו של הבוחר שנהג כך. נדבך אחר של טענת המערערים, והוא – כי בספר הבוחרים בוצעו זיופים, נמצא אף הוא כבלתי מבוסס, בהיעדר ראיות לזיופים שכאלה. אשר לקלפי אחת (קלפי מס' 2), שלגביה נטען למספר רב של התאמות ואי-זיופים, בהסתמכות על תצהירו של מזכיר הקלפי – נקבע כי המצהיר מטעם המערערים איננו אמין, ולא ניתן להשתית על תצהירו ממצאים כלשהם, כבקשת המערערים. (ג) הצבעה של מורחקים בצו שיפוטי: בגדרי דיון מסוים בהארכת מעצרם של 15 מתושבי היישוב, שנחשדו בעבירות אלימות ערב הבחירות, קבע בית משפט השלום בחדרה כי החשודים ישוחררו ממעצר, בכפוף לתנאים שונים, ובהם – כי יימנעו מלהיכנס ליישוב ביום הבחירות, וזאת נוכח החשש שכניסתם תגרום למהומות במהלך הבחירות (להלן: הצו השיפוטי). ארבעה מבין המורחקים, שהמערערים טוענים כי כולם הם מתומכי המשיב 3 – נכנסו ליישוב בניגוד לצו השיפוטי, והצביעו, בעוד שיתר 11 המורחקים, שהמערער 1 טוען כי הם תומכיו – לא הצביעו. בית המשפט המחוזי קבע כי הצבעה תוך הפרת צו שיפוטי היא עילה להעמדה לדין, אך איננה מהווה פגם בהליך הבחירות ולכן אין היא יכולה לבסס עילה להתערבות בתוצאות הבחירות. (ד) הצבעה באמצעות מלווים: חוק הבחירות לרשויות המקומיות (סעיף 61) מתיר למי שאיננו מסוגל פיזית להצביע, להיעזר במלווה, שפרטיו יירשמו לפרוטוקול. המערערים טענו כי בוחרים רבים נעזרו במלווה, אף שתצהירים של מכריהם מלמדים כי אין הם מוגבלים פיזית. חמישה בוחרים כאלה הובאו לאולם בית המשפט על-ידי המערערים, והאחרונים ביקשו מן הבוחרים הנ"ל לעמוד על רגליהם על מנת שבית המשפט יתרשם כי הם נעדרי מגבלה פיזית. כן נטען לפגמים ברישום הפרוטוקולים בעניין ליווי הבוחרים. בית המשפט הנכבד קמא דחה את הטענות, בקובעו כי לא ניתן למנוע מאדם הטוען בפני ועדת הקלפי למוגבלות – מלהיעזר במלווה, ומשיקולי צנעת הפרט, על פי הדין הקיים, אף לא ניתן לשאול אותו מהי המוגבלות ממנה הוא סובל. כל שנדרש מוועדת הקלפי הוא לתעד את הליווי בפרוטוקול, כפי שאכן נעשה ברוב הקלפיות. בית המשפט ציין עוד כי תופעת ההצבעה עם מלווה, כאשר אין ודאות כי אמנם היה בכך צורך, איפיינה את שני המחנות. לעניין אי-רישום פרטיהם של המלווים בשתי קלפיות קבע בית משפט קמא כי אכן מדובר בפגם. יחד עם זאת, הוא לא מצא בכך עילה לפסילת תוצאות הבחירות, כיוון שלא הוכח ברמת ההסתברות הנדרשת כי בוצעו בשל כך הצבעות בניגוד לחוק. 6. ערעור הבחירות נדחה איפוא, ומכאן הבקשה שבפנינו. טענות הצדדים 7. לטענת המערערים, משקבע בית משפט קמא כממצא עובדתי כי היו ליקויים ואי-סדרים בהליך הבחירות, אזי שילובם של אלה עם הפרש הקולות הקטן בין המתמודדים די היה בו כדי להצדיק את ביטולן של הבחירות ועריכתן מחדש. לטענתם, בית משפט קמא סטה בפסק דינו מן ההלכה הנוהגת, בקובעו כי רק ליקויים העולים כדי עבירות על חוק הבחירות יצדיקו את ביטול תוצאות הבחירות. המערערים השיגו אף על הידרשותו של בית המשפט קמא לפגמים בהתנהלותם שלהם, כעילה לדחיית ערעורם. 8. באופן פרטני, טוענים המערערים, בין היתר, כי בית המשפט שגה בקבעו כי גילויי האלימות לא מנעו מרבים לממש את זכות ההצבעה. כמו כן, חזרו המערערים על טענתם לפיה חוסר ההתאמה בין מספר המעטפות לראשות המועצה ולמועצה מעידה על חוסר אמינותם של רישומי הקלפיות, דבר המצדיק את ביטול הבחירות. באשר להצבעתם של ארבעה מן המורחקים בצו שיפוטי – המערערים גורסים כי אף אם אין בכך עבירה על דיני הבחירות ככאלה, יש בכך הפרת השוויון בין המתמודדים, כיוון שארבעת המורחקים שהצביעו הם מתומכיו של המשיב 3, ואילו 11 המורחקים האחרים, שצייתו (לפי הנטען) לצו השיפוטי ולא הצביעו – הם מתומכיו של המערער 1. לעניין ההצבעה עם מלווים, חוזרים המערערים על טענותיהם לפיהן מספר רב של מצביעים שהצביעו עם מלווים אינם סובלים ממום או מגבלה; כי מלווה אחד ליווה שלושה בוחרים בניגוד למגבלה הקבועה בחוק (המאפשרת ליווי של שניים בלבד לכל היותר); וכי בשלוש קלפיות לא נערך רישום של פרטי המלווים, כנדרש. לשיטתם, בית משפט הכיר בכך שאי-תיעוד פרטי המלווים הינו פגם מהותי, אך לא גזר מכך את הסעד המתבקש. 9. המשיבים 7-3 ו-14 סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא. לטענתם, עיקר הערעור מופנה כנגד הקביעות העובדתיות שבפסק הדין, ובאלה – אין להתערב. לעניין הצבעתם של המורחקים, סומכים המשיבים את ידיהם על קביעתו של בית המשפט הנכבד קמא, לפיה אין עילה בדין לפסילת קול עקב הפרה של צו הרחקה שיפוטי. לעניין ההצבעה בעזרת מלווה – טוענים המשיבים כי לא תועדה בפרוטוקולים כל התנגדות להצבעתו של אדם עם מלווה ולא הובאה ראייה לכך שאדם שהצביע עם ליווי הצביע בניגוד לרצונו האישי, ועל כן יש לסמוך על ועדות הקלפי כי פיקחו על כך שלא נעשה שימוש לרעה באפשרות להצביע עם ליווי. לעניין אי-רישום פרטי המלווים בשתי קלפיות (מספר 1 ומספר 9), טוענים המשיבים כי מדובר בליקוי טכני, שאיננו מצדיק את פסילת הבחירות. ביחס לקלפי השלישית (מספר 4), שגם לגביה הועלתה טענה לליקוי זה, טוענים המשיבים כי בקלפי זו נערך רישום של פרטי המלווים, אלא שהרישום צורף לפרוטוקול של הבחירות לראשות המועצה, אותו נמנעו המערערים מלצרף לערעור. המשיבים מכירים עם זאת בפסלותם של שני קולות – אדם אחד ששמו נמחק בטרם הצביע (אף שככל הנראה הדבר נעשה בתום לב, כיוון שקיימים 30 מצביעים בעלי שם זהה באותה קלפי), וכן של אישה ששהתה בחו"ל (אף שלטענתם – לא ניתן לדעת האם אחר הצביע בשמה, או שמדובר במחיקה שנעשתה בטעות). על אף האמור – לטענתם אין בליקויים אלה כדי להצדיק את ביטולן של הבחירות, שכן ממילא אין הם עשויים להשפיע על התוצאות. 10. המשיבים 2-1 סבורים כי בית משפט קמא הנכבד סטה שלא כדין מן ההלכה הפסוקה בדבר הגדרת ליקוי המצדיק ביטול בחירות וטיב הנטל הנדרש להוכחתו של ליקוי שכזה. עם זאת הם גורסים כי המדובר באמירות אגב, שלא השפיעו בפועל על תוצאתו של פסק הדין. לסברתם, במקרה דנן לא נפלו ליקויים כאלה היורדים לשורשו של עניין המצדיקים את ביטול הבחירות (שזהו המבחן ההלכתי המקובל), כך שתוצאת פסק דינו של בית משפט קמא – נכונה. 11. במהלך הדיון שהתקיים בפנינו הסכימו המערערים 4-2 למשוך את ערעורם, ככל שהוא נוגע לבחירות למועצה, וזאת לאחר שהובהר להם כי ערעורם במישור זה איננו מפורט דיו, ואיננו מניח תשתית להוכחת האופן בו הייתה משתנית חלוקת המנדטים עקב שינוי בחלוקת הקולות בין הרשימות. נוכח האמור, התייחסותנו בהמשך תהיה רק לגבי נכונות פסק הדין של בית המשפט הנכבד קמא, ככל שהוא נסב על הבחירות לראשות המועצה. דיון והכרעה 12. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בכל החומר הרב שבתיק, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות. טעמיי לכך יובאו להלן. 13. הבחירות לתפקיד של ראש רשות מקומית מוסדרות בחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 (להלן: חוק הבחירות לראש הרשות). סעיף 7 לאותו חוק מחיל על בחירות אלו שורה ארוכה של הסדרים הנוהגים בבחירות למועצת הרשות המקומית, כאמור בחוק הבחירות לרשויות המקומיות, וביניהם – ההסדרים הנוגעים לערעורי בחירות ולביטול בחירות. 14. סעיף 73(א) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות קובע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בערעור בחירות יינתן ברשות של שופט של בית המשפט העליון, וזאת "בשאלה משפטית" בלבד. כך אנו נוהגים אף כאן; משמעות הדבר היא שהשגות המערערים הנשענות על טענות עובדתיות, שבית משפט הנכבד קמא לא ראה לאמצן – לא ישובו וייבחנו פה. 15. סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות, אולם הוא לא יעשה כן "אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". הפסיקה פירשה הוראה זו כך שישנם שני תנאים מצטברים לביטול הבחירות, אשר יש זיקה ביניהם: השתכנעות בית המשפט בדבר קיום ליקוי בהליך הבחירות (מסוג זה המפורט בסעיף 72 לחוק הבחירות האמור) וסברת בית המשפט כי הליקוי הנ"ל עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות (ראו: רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית, פ"ד מח(4) 421 (1994); בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון, פסקה 14 (לא פורסם, 18.3.2008)). 16. בעניין טיב הליקוי הנדרש – בית המשפט הנכבד חיווה את עמדתו המנומקת, כי לא כל פגם ותקלה בהליך הבחירות יוכלו להוות עילה לביטולן של הבחירות, אלא כאלה שהם, לשיטתו, תולדה של מעשי עבירה, ובעיקר אם יש בהם כדי לפגוע בשוויון בין המתמודדים. גישה זו מצויה אולי במרחב הפרשני האפשרי, ברם התקשיתי למצוא כיצד היא מתיישבת עם ההלכות של בית משפט זה לגבי המשמעות שיש להעניק לסעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות. אכן נקבע כבר בעבר בפסיקה כי שיקולים של סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי יש בהם כדי לגרום לכך שלא כל סטייה מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי היכול להצדיק ביטולן של בחירות. עם זאת הדגש הושם לא על השאלה האם המדובר בליקוי המהווה עבירה על חוקי הבחירות, אלא על השאלה האם המדובר בליקוי "היורד לשורשו של עניין" (וכזה שעלול היה להשפיע על התוצאות בבחירות) – ראו: רע"א 6456/99 רשימת אלופאק "פא" נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית ולראשות המועצה ג'ולג'וליה (לא פורסם, 10.10.1999); בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, בפיסקה 25 (לא פורסם, 18.3.2009; להלן: עניין משלב); בר"ם 2610/09 אפרים נ' ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית גלבוע, בפיסקה 25 לפסק דינה של חברתי, השופטת מ' נאור (לא פורסם, 18.5.2009; להלן: עניין אפרים); ע"א 275/10 מורביה נ' שלמה, בפיסקה 13 (לא פורסם, 16.3.2010). כן עיינו: רע"א 1863/90 רביץ נ' דיין, פ"ד מה(2) 309, 319 (1991), להלן: עניין רביץ). פרשנות זו, היאה לנורמה מסוג של סטנדרט (עיינו לאחרונה: אוריאל פרוקצ'יה "כללים וסטנדרטים בספר הברית – תמרור אזהרה לחקיקה בעידן המודרני" מחקרי משפט כ"ו(3) 661 (תשע"א-2011)) – יוצרת איזון נאות בין השיקולים השונים, המתחרים על הבכורה בבואנו לבחון את צדקתו של ערעור בחירות מן הסוג הנדון כאן, וגם מותירה היא פתח להתערבות בית המשפט בתוצאות הבחירות במקרה הראוי. דבר זה ייעשה אם יתגלה פגם מהותי בהליך, אף שאיננו עולה כדי עבירה על חוקי הבחירות, אך הוא כזה שאצר כוח לגרום לעיוות בתוצאות הבחירות. ברור עם זאת כי קודם כל יש להצביע על קיומו של פגם כזה, שהרי אם המצאותו לא תוכח – כלל לא יהיה מקום לעבור לבדיקת התנאי השני: האם בליקוי האמור היה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. עניין זה מביא אותנו לשאלת נטל ההוכחה. 17. אשר לנטל ההוכחה הנדרש מן הטוען לקיומו של ליקוי המצדיק את ביטולן של תוצאות בחירות נזכיר כי בפסיקה נקבע כי נטל זה מצוי בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות, הנהוג במשפט האזרחי, לבין דרישת ההוכחה מעבר לספק סביר, הנהוגה במשפט הפלילי (ראו: רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (לא פורסם, 21.8.2005); לדיון בהלכה זו ובטעמיה ראו: עניין אפרים, בפיסקה 7 לפסק דינה של חברתי, השופטת א' חיות). בהקשר זה בית המשפט הנכבד קמא הציג עמדה שלפיה במנעד האמור מצוי הנטל בקרבת נטל ההוכחה במשפט הפלילי. קביעה זו מהווה להבנתי פועל יוצא של גישתו כי רק ליקוי מסוג של עבירה על חוקי הבחירות יצדיק את ביטולן, ולכן יש להטיל נטל מוגבר על הטוען לליקוי. משמצאתי כי אין לאמץ את העמדה המחמירה בענין טיב הליקוי הנדרש, הרי שהדיון בשאלת נטל ההוכחה הנלווה לעמדה זו – מתייתר אף הוא ואין מקום לסטות מההלכה הפסוקה גם בתחום זה. בכל מקרה, אין צורך להידרש לסוגיה זו כאן, שעה שאותן טענות עובדתיות של המערערים, שבית המשפט הנכבד קמא לא ראה לאמצן – לא הוכחו אפילו במאזן ההסתברויות, כעולה מדברי בית המשפט הנכבד קמא עצמו (השוו: בר"ם 1847/09 שחייבר נ' בוקאעי, בפיסקה 4 (לא פורסם, 9.3.2009)). 18. פנייה למשפט המשווה מלמדת שהגישה במדינות ה- Common Law דומה. עיינו: H.F. Rawlings, Law and the Electoral Process 221-230 (1988); Bob Watt, U.K. Election Law – A Critical Examination 153-181 (2006); Ian Refalo Electoral Disputes: An Issue Which Falls into the Jurisdiction of the Constitutional Court? in The Cancellation of Election Results pp. 65-66 (Venice Commission, 2010) (להלן: Cancellation of Election Results (2010)). לגבי פסיקה באנגליה עיינו: Morgan v Simpson [1974] 3 All E.R 722; Ruffle v. Rogers [1982] 1 Q.B. 1220; Fitch v. Stephenson [2008] EHWC (QB) 501. זו גם הגישה הכללית באחדות ממדינות הקהילה האירופית והדברים סוכמו כך במבוא של ראש הצוות של ה-Venice Commission: “In electoral disputes, what is important is whether the person who has been declared elected is actually the person who should have been elected, and the question is therefore whether or not the irregularities complained of might have altered the outcome of the election… This means that the court will first establish whether the complaints are accurate and assess the number of votes at issue… After establishing a figure, even an approximate one, for the number of votes that can be disputed, the court carries out a sort of hypothetical subtraction, fictitiously deducting these votes from the number obtained by the elected candidate. If the total is still higher than the number obtained by the other candidate, the election is validated; if it is lower, it is declared void. This can be more elegantly summed up by the following in equations, where a and b are the number of votes obtained, respectively, by the person who has been elected and the challenger, and x is the number of votes that, on the face of it, do not comply with the regulations: If a - x is greater than b → election validated If a - x is less than b → election void It will be readily acknowledged that it all depends on the way in which x is calculated, and that there can be a degree of subjectivity here. On the other hand, a rigorous approach, in which any irregularity led to the invalidation of the result, would be liable to cause the entire election to be declared void, for in any constituency, and indeed in any polling station, there are inevitably a few pardonable irregularities. And the prospect of the entire election being declared void is probably more alarming than the existence of a subjective element. That said, it is quite acceptable that an election should be declared void regardless of the difference in the number of votes in the event of particularly serious fraud, such as ballot stuffing, falsification of the protocol of results and systematic violence …” (Pierre Garrone Introduction, in The Cancellation of Election Results (2010), pp. 12-14). בסיום תת פרק זה ראוי לציין כי בהתחשב במבחן הנ"ל – אין בנסיבות המקרה כדי להצדיק התערבות בתוצאות פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, הכל כמבואר בהמשך. 19. לאחר הצגת קווים מנחים אלה, נפנה עתה לבחינת טענותיהם העיקריות של המערערים לגוף פסק הדין. אלימות והפרת סדר 20. טענת המערערים בדבר אלימות והפרות סדר, שמנעו את מימוש יכולת הבחירה של מספר מסוים של בוחרים, נבחנה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, ונמצא כי היא לא גובתה בראייה של ממש. דינה להידחות איפוא. זיופים בספרי הבחירות ואי-התאמה בין מספר המעטפות לראשות המועצה ולמועצה 21. בית המשפט הנכבד קמא לא מצא ראיות לזיופים כאמור, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית טענת המערערים גם בנקודה זו. יוער עוד, כי בחינה של הנתונים והראיות שהציגו המערערים לגבי זיופים לכאורה בתשע הקלפיות ביישוב מלמדת כי חשד לכאורה לגבי כשלים מהותיים בהליך הבחירות, בכל הקשור לסימון הבוחרים וספירת הקולות, מתקיים רק בקלפי מס' 2 ביישוב. ברם טענות המערערים באשר למה שנעשה בקלפי זו הסתמכו בעיקר על תצהירו של מי ששימש כמזכיר הקלפי, אשר התיימר להציג עצמו כעד נטול פניות. בפועל התברר כי עד זה נמנה עם תומכי המערער 1, תשובותיו בחקירתו הנגדית היו מתחמקות, ועדותו כולה נמצאה כבלתי מהימנה. בנסיבות אלה, דין טענות המערערים אף בעניין זה – להידחות. 22. טרם שנמשיך הלאה ראוי להתעכב בראש פרק זה על טענה אחת של המערערים, שהועלתה במסגרת זו, והיא כי די בכך שמספר המעטפות לראשות המועצה איננו תואם את מספר המעטפות למועצה כדי להצביע על הליקוי הנטען. הטענה מבוססת על פרופיזיציה שחובה על כל בוחר להטיל לקלפי את שתי המעטפות גם יחד, ואם לא עשה כן, אלא הטיל מעטפה אחת – קולו פסול. טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט הנכבד קמא, ובדין כך. ברי אמנם כי הדרך היחידה להצבעה היא בקבלת מעטפה (או מעטפות) מוועדת הקלפי, הכנסת פתק לכל מעטפה, והטלתה לתיבת הקלפי לנגד עיני הוועדה (ראו: סעיף 61 לחוק הבחירות לרשויות המקומיות). ברם קשה לאתר בחוק זה, או בתקנות שהותקנו מכוחו, או בהוראות המפקח על הבחירות, הוראה מפורשת המחייבת בוחר, שקיבל מספר מעטפות (לצורך בחירה במספר גורמים נפרדים), לעשות שימוש בכולן, ולהטיל את כולן לתיבת הקלפי. קשה עוד יותר לאתר בכל המקורות הללו הוראה המסמיכה את וועדת הקלפי למנוע מן הבוחר להסתפק בהטלת מעטפה אחת, קל וחומר פסילת קולו של בוחר שכזה. לפיכך, ככל שהפער בין מספר המעטפות שהוטלו לראשות המועצה ולמועצה נובע מן העובדה שחלק מן המצביעים ביכרו להטיל רק אחת מן המעטפות, ובית המשפט הנכבד קמא קבע כי אין ראיה המובילה למסקנה אחרת – הרי שאין כאן עילה להתערבות בתוצאות הבחירות. הצבעת המורחקים בצו שיפוטי 23. כאמור, ערב קיום הבחירות קבע בית משפט השלום בחדרה כי 15 עצורים מתושבי היישוב, שהובאו בפניו, ישוחררו ממעצר, אך ייאסר עליהם להיכנס ליישובם גם ביום הבחירות, וזאת מחשש לכך שכניסתם תגרום למהומות. מעיון בספרי הבוחרים עולה כי ארבעה מבין אותם מורחקים הצביעו בבחירות, עובדה המוסכמת על הצדדים. בית משפט קמא הנכבד נמנע מלפסול את ארבעת הקולות הללו, בקבעו כי הצבעה תוך הפרה של צו שיפוטי איננה פגם על פי חוק הבחירות לרשויות המקומיות, ועל כן איננה עילה לפסילת קול או ביטול הבחירות. 24. לטעמי בדין קבע בית המשפט הנכבד קמא את שקבע. כמי ששמם רשום היה בפנקס הבוחרים, הרי שעמדה למורחקים הזכות להצביע בבחירות ברשות המקומית (ראו: סעיף 6א לחוק הבחירות לרשויות המקומיות). בית משפט השלום בחדרה לא יכול היה לשלול את זכותם של המורחקים להצביע, אף שברור שיישום הצו כלשונו היה בו כדי לסכל את האפשרות שעמדה למורחקים למימוש זכות ההצבעה שלהם. משזכות זו עמדה למורחקים, הרי שהפרת הצו השיפוטי לצורך כניסה ליישוב, אף שהיא בגדר עבירה פלילית, איננה פוגמת בכשרותם של המורחקים להצביע ואיננה מאפשרת את פסילת קולותיהם בדיעבד. לצורך ההמחשה – אילו אותם מורחקים היו מפרים את הצו השיפוטי ונכנסים לתחום היישוב לצורך חתימה על חוזה, למשל, לא ניתן היה לשלול את תוקפו של החוזה על סמך העובדה שהכניסה ליישוב הייתה כרוכה בהפרת צו שיפוטי. כשם שהפרת הצו השיפוטי איננה שוללת את כשרותו של אדם לחתום על חוזים – על דרך של קל וחומר כך היא איננה שוללת את כשרותו של אדם להצביע בבחירות. בהיעדר איסור בחוק על הצבעת המורחקים (ושמותיהם הרי נכללו בפנקס הבוחרים, הנערך בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבחירות לרשויות המקומיות) – אין בסיס חוקי לפסילת קולותיהם של המורחקים. הנה כי כן הסנקציה על העבירה הפלילית של הפרת צו שיפוטי צריכה להיות במישור הפלילי, ולא במסגרת דיני הבחירות. 25. בהקשר זה אין אף מקום לקבלת הטענה בדבר פגיעה בשוויון בין המתמודדים. בית משפט קמא דחה את הטענה עובדתית, לפיה ארבעת המורחקים שהצביעו היו מתומכיו של המשיב 3, ואילו אחד עשר המורחקים שלא הצביעו הם מתומכיו של המערער. יצוין כי לא נמצאה כל ראיה – שייתכן שהיה בה כדי להיות בעלת נפקות, אילו הוכחה, כי ידו של המשיב 3 היתה בהפרת הצו השיפוטי. יתירה מכך, אפילו היינו מניחים כי 11 המורחקים שלא הצביעו היו אכן מצביעים כולם עבור המערער 1 (הנחה בעייתית כשלעצמה – ראו עניין מרעי, בפיסקה 13), הרי שברור שאין בהפרת החוק של תומכי המשיב 3 כדי להצדיק, מכוח עקרון השוויון, את "תיקונן" של תוצאות הבחירות בדיעבד, תוך ספירת קולותיהם "הווירטואליים" של תומכי המערער 1, בהנחה שהיו מממשים גם הם את זכותם להצביע אגב הפרת הצו השיפוטי. הצבעה עם מלווים 26. סעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות (החל גם הוא על הבחירות לראשות המועצה, מכוח סעיף 7 לחוק הבחירות לראש הרשות) מאפשר לבוחרים מסוימים להסתייע בליווי, בקובעו כדלקמן: "מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה לבדו, רשאי להביא אתו מלווה, שפרטיו יירשמו בפרוטוקול, כדי לעזור לו בפעולת ההצבעה; ואולם המלווה – (1) לא יהיה מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה המצביע; (2) לא ילווה ביום הבחירות יותר משני בוחרים". תקנה 19א לתקנות הרשויות המקומיות (סדרי בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן תקנות הבחירות לרשויות המקומיות), מוסיפה כדלקמן: "ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי טופס 7ב, את פרטי המלווים למצביעים כאמור בסעיף 61(ב) לחוק; הטופס האמור יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהיה חלק ממנו". 27. המערערים העלו, כאמור, שתי טענות בעניין ההצבעה עם מלווים, המחייבות את התייחסותנו: הטענה הראשונה היא כי רבים מן המצביעים שהצביעו באמצעות מלווה, על פי הרישום שנערך, כלל אינם סובלים ממום או מגבלה פיזית המונעת מהם לבצע את פעולת ההצבעה, אף שזהו הקריטריון הקבוע בחוק לצורך זכאות למלווה. על מנת לתמוך בטענה זו צירף המערער 20 תצהירים של אנשים הטוענים כי הם מכירים בהיכרות אישית אדם, שהצביע עם מלווה על פי הרישום, אף שמהיכרותם עם אותו אדם – הוא איננו זקוק לסיוע בביצוע פעולת ההצבעה הפיזית. בנוסף, הביא עימו המערער לאולמו של בית משפט קמא חמישה אנשים שהצביעו עם מלווים על פי הרישום, על מנת שבית המשפט יתרשם מכך שעל פני הדברים הם אינם סובלים ממום, או ממגבלה פיזית. הטענה השניה היא כי בשתי קלפיות (מספר 1 ומספר 9) לא נערך רישום של פרטי המלווים, כנדרש על פי התקנות. טענה דומה של המערערים, בענין אי-רישום פרטי המלווים בקלפי שלישית (קלפי מספר 4) – איננה יכולה להיבחן על-ידינו, משלא צורף לערעור פרוטוקול ההצבעה לראשות המועצה של אותה קלפי. אידרש לשתי הטענות כסדרן. א. הצבעה עם מלווים על-ידי מי שאיננו מוגבל 28. הסוגיה העומדת להכרעתנו היא נפקותם המשפטית של ספקות, שהעלו המערערים, לגבי היותם של חלק מן המצביעים, שהצביעו באמצעות מלווה: "מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה לבדו", כאמור בסעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות. יודגש, כי בהיעדר ראיה לסתור, עלינו להניח כי כל המצביעים האמורים טענו בפני ועדת הקלפי כי הם זקוקים למלווה, וועדת הקלפי לא ראתה לנכון למנוע מהם מלהיעזר במלווה (בין אם ערכה עמם בדיקה באשר למוגבלותם, ובין אם לאו). 29. תכלית סעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות היא לאפשר לבוחר המוגבל להגשים את זכותו לבחור בבחירות לרשויות המקומיות (על חשיבותה של זכות ההצבעה לשלטון המקומי – ראו: בג"ץ 753/87 בורשטיין נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462 (1989), פסקאות 18 ו-19 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ברק). לצורך הגשמת זכות הבחירה של אותם מצביעים, הכיר המחוקק בצורך לפגוע פגיעה מסוימת בעקרון חשאיות הבחירות, מתוך תפישה כי על מימוש זכות הבחירה וכלליות הבחירות לגבור על עיקרון החשאיות (עיינו: עניין אפרים, שעניינו בסעיף 197 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח-1958, הזהה כמעט לחלוטין להוראת סעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, שם בפסקאות 16-15 לפסק דינה של חברתי השופטת מ' נאור, אליה הצטרף חברי, השופט א' גרוניס. כן ראו האמור בפסק דינה החולק של חברתי השופטת א' חיות, שם. עיינו עוד: זאב טריינין, בחירות בישראל: הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות 293 (1994)). עקרון החשאיות נועד לשרת הן את האינטרס הפרטי של המצביע לשמור על סודיות הצבעתו (אינטרס שהמצביע רשאי לוותר עליו במקרה בו הוא מעוניין להסתייע במלווה), הן את האינטרס הציבורי – למנוע את קיומן של השפעות פסולות על רצונו החופשי של הבוחר ולהגן על טוהר הבחירות. על האינטרס הציבורי הגן המחוקק באמצעות שתי מגבלות על האפשרות ללוות בוחר. האחת היא מגבלה מהותית, הפוסלת קבוצה של אנשים שיש לגביהם חשש מוגבר להשפעה פסולה (בעל תפקיד בבית אבות, או מוסד סיעודי) – מלשמש כמלווים. לגבי מגבלה זו כבר צוין כי היא: "נעשתה באופן נקודתי בכדי לשרש תופעה פסולה שנתגלתה בשטח" (ראו: עניין אפרים, בפיסקה 21 לפסק דינה של חברתי, השופטת מ' נאור ועיינו גם בדעה השונה והמרחיבה יותר של חברתי, השופטת א' חיות, שם). המגבלה השנייה היא כמותית, האוסרת על אדם ללוות יותר משני בוחרים – מגבלה הגורעת מכוחו של אדם בודד להשפיע ממשית על תוצאות הבחירות (ראו: עניין אפרים, פיסקה 21 לפסק דינה של חברתי, השופטת מ' נאור). כללים אלו משקפים את האיזון הראוי בעיני המחוקק בין הגשמת זכות הבחירה של המצביע המוגבל מזה, לבין הכוונה למנוע השפעות פסולות מזה. 30. בבואו לערוך את האיזון האמור, תוך מתן עדיפות למימוש זכות הבחירה על-ידי בעלי מגבלות פיזיות, נמנע המחוקק מלהציב מכשלות נוספות בדרכו של המצביע – הסבור כי הוא אכן בעל מגבלה פיזית כאמור – ומבקש עזרת מלווה. כפי שציין בית המשפט הנכבד קמא, המחוקק הסתפק בסעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות בהגדרה כללית של הזכאים לליווי ("מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה לבדו"), בלא לפרט את טיב המגבלה המדויקת. המחוקק אף לא הטיל על המצביע, הטוען כי הוא זקוק לליווי, כל חובה להצטייד באישור מוקדם, תעודה רפואית, או כל אסמכתא אחרת, כתנאי למימוש זכות הבחירה שלו באמצעות מלווה, ולא הטיל מגבלות נוספות כלשהן על המלווים, כמו למשל שיהיו אלה רק בני משפחה, כנדרש, לעתים, במדינות אחרות בעולם – ראו פיסקה 33 שלהלן. (לדילמות החוקתיות הכרוכות בדרישות שכאלו – עיינו: Thomas H. Earle, Kristi M. Bushner, Effective Participation or Exclusion: The Voting Rights of People with Disabilities, 11 Temple Politcal & Civil Rights Law Review 327 (2001-2002) (להלן: Earle & Bushner)). בנוסף, לא מסר המחוקק בידי ועדת הקלפי כלים כלשהם להחליט האם מצביע אכן זכאי חוקית למלווה, כטענתו. בבחירות הנוכחיות, ההנחיה היחידה שנמסרה לועדת הקלפי היתה שכוונת החוק היא לאפשר ליווי ללוקים במגבלות פיזיות, כגון עיוורון, או רעד קשה בידיים, ולא מגבלות דוגמת אנאלפביתיות (ראו סעיף 3.4.3 לחוברת "הדרכת מנהלי בחירות ברשויות המקומיות 2008", שצורפה כנספח ש/4 לבקשה) – בלא כל פירוט כיצד אמורים חברי ועדת הקלפי ליישם אבחנה זו ולבדוק את מימושה. נוכח האמור נראה כי כוונת המחוקק, בנוסח החוק דהיום, היא לאפשר לכל אדם המעיד על עצמו כי הוא בעל מגבלה פיזית ומעוניין להסתייע מטעם זה במלווה – לקבל סיוע כזה. חיזוק למגמה זו, שתכליתה להקל על המעוניינים לעשות שימוש במנגנונים שנוצרו לטובת המצביעים המוגבלים, תוך שמירה מירבית על פרטיותם, מצוי בהנחיות הקיימות ביחס להצבעה בקלפי המיועדת למוגבלים בניידות, שלפיהן אין לדרוש כל תעודה, מסמך או אישור מאדם המבקש להצביע בקלפי זו (סעיף 5.ג.2 לחוזר המפקח הארצי על הבחירות מספר 10, מתאריך 5.10.2008). בתוצאה האמורה תומכת אף הגישה, עליה הצביע השופט (כתוארו אז) א' ברק, בקובעו כי הענקת שיקול דעת רחב מדי לוועדות הקלפי, ככלל – איננה דבר רצוי, וכי סדרי הבחירות מחייבים הנחיות ברורות ופשוטות, לטובת האנשים המנהלים בזמן אמת את הליכי הבחירות: "נראה לי, כי במצב דברים זה רצויים כללים חדים וברורים ואין זה רצוי כלל להכיר בתחום רחב של חוסר ודאות ושיקול-דעת. החלטת הוועדה נעשית בלחץ הנסיבות, ורצוי הוא כי תודרך על-ידי כללים פשוטים ואלמנטאריים. חושש אני כי גישה אחרת תביא לאנדרלמוסיה, לחשדנות, לריב ומדון, שסופם תוהו ובוהו בהליך הבחירות" (ב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667, פסקה 7 (1985); ראו גם עניין אפרים, פיסקה 18 לפסק דינה של השופטת מ' נאור). 31. תפקידה של ועדת הקלפי בהקשר שלפנינו, בהתאם לנוסחו הנוכחי של החוק, מתמצה איפוא בכך שתוודא עם המצביע כי הוא – להבדיל מן המלווה – מבקש "להביא אתו מלווה ... כדי לעזור לו בפעולת ההצבעה", כאמור בסעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות. הוועדה אף רשאית להבהיר למצביע כי הזכות להיעזר במלווה מיועדת רק לבעלי המוגבלות האמורה בחוק, כמפורט בהוראות המפקח על הבחירות. ככל שלאחר קבלת ההבהרה האמורה עומד המצביע על זכותו להביא אתו את המלווה כדי שהלה יעזור לו בפעולת ההצבעה, הרי שיש ליתן למצביע אפשרות לעשות כן, בלא חקירה נוספת ופגיעה בצנעת הפרט, תוך רישום מלא של פרטי המצביע והמלווה, כמפורט בתקנות הבחירות לרשויות המקומיות. במכלול שבפנינו לא הובאו ראיות מספיקות לכך שוועדות הקלפי כשלו במילוי תפקידן בהקשר זה, ואף שהמספר הרב יחסית של מי שהצביעו בעזרת מלווים אמנם מעורר תהיות – אין בחששות אלה לבדם כדי להביא לאיון תוצאות הבחירות. זאת ועוד – אחרת. במכלול שלפנינו לא נטען, וממילא לא הוכח, שהמלווים היו נגועים בניגוד עניינים, כדוגמת זה שנדון בעניין אפרים, ומכאן נראה לי שאין מקום לקבלת הערעור פה אף לפי שיטתה המרחיבה–בפסילה של חברתי, השופטת א' חיות שם. 32. יישום הדברים למקרה שלפנינו הוא זה: במצב החוקי הקיים, משטען מצביע פלוני (בהתאם להנחה, שלא נסתרה על ידי המערער) כי הוא זקוק לליווי, ומשאיפשרה לו ועדת הקלפי להצביע באמצעות מלווה כמבוקש, הרי שאין בטענות של אחרים לעניין יכולותיו הפיזיות של אותו מצביע, או בהבאתו לבית המשפט על מנת להראות, למשל, שהוא מסוגל לקום על רגליו, כדי לבסס את פסלות הצבעתו, או את פסילת הבחירות. דין טענת המערערים בעניין זה – להידחות איפוא. 33. בשולי הדברים נעיר, כי הדרך פתוחה בפני המחוקק, ככל שיסבור כי האפשרות להצבעה עם מלווים מנוצלת לרעה – לערוך שינויים בהוראות הרלבנטיות בהוראות חוק הבחירות לרשויות המקומיות ובחוקי הבחירות המקבילים. לדוגמה בלבד, המחוקק יכול לקבוע, אם יסבור שכך ראוי, שההצבעה עם מלווה תותנה בהצהרה, או בהמצאת אישור רפואי על כך שהמצביע אכן סובל מליקוי פיזי המונע ממנו מלבצע לבדו את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה, או רשאי הוא להתנות שהמלווים יהיו רק קרובי משפחה, כנהוג בחלק ממדינות אירופה וכן בבחירות למועצת אירופה ובבחירות המפוקחות ע"י האו"ם – עיינו: Guy S. Goodwin-Gill, Free and Fair Elections 17 (1994) וכן: Schofield’s Election Law vol. 7 §6.03.02, 9.16-9.20 (1997). לקשיים הקונסטיטוציוניים שבדרישות מעין אלו – ראו: Earle & Bushner; השוו גם: Sean Flynn Comment: One Person, One Vote, One Application: District Court Decision in Ray v. Texas Upholds Texas Absentee Voting Law that Disenfranchises Elderly and Disabled Voters 11 Scholar 469 (2009). זה המקום להפנות את תשומת הלב לתיקון אחר, בהוראת חוק מקבילה – בסעיף 75 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הבחירות לכנסת), שם נקבע בסעיף קטן (ג) כי במקרה של ספק בדבר קיום התנאים שעניינם בהצבעה באמצעות מלווה, אזי: "יכריע בו מזכיר ועדת הקלפי" (שהוא פקיד ממונה ולא נציג של המשתתפים בבחירות) – שינוי שיש בו כדי להגביר את האפקטיביות של הפיקוח על קיומן של הוראות החוק בנושא. 34. בנוסף לסוגיה בה דנו לעיל, של הצבעת של מי שלטענת המערערים אינם זקוקים כלל לליווי, הרי שהמערערים הצביעו על מקרה – יחיד – שבו נלמד מן הפרוטוקולים בקלפיות השונות כי פלוני ליווה שני בוחרים בקלפי אחת ובוחר נוסף בקלפי אחרת – בניגוד למצוות סעיף 61(ב)(2) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, שהגבילה את הליווי לשני מצביעים בלבד. בית המשפט הנכבד קמא לא התייחס לנקודה זו בפסק דינו, דבר המקשה על הידרשותנו לו. עם זאת, ואף שברי כי המדובר בליקוי – הרי שפגם זה, כשלעצמו, לא היה יכול להביא, על פי הנתונים שבפנינו, לשינוי בתוצאות הבחירות. עוד ראוי להעיר כי המשיבים 7-3 ו-14 טענו כי אותו פלוני היה למעשה פעיל דווקא אצל המערער 1, ולא מצאתי כל ניסיון ממשי של המערער 1 להפריך טענה זו. אמנם, כאשר שני מועמדים משבשים את סדרי הבחירות התקינים בדרך דומה, יש קושי בכך שאחד מהם יעלה טענת מניעות כנגד חברו, המשיג על תוצאות הבחירות (ראו: עניין מרעי, בעמ' 430-429). לעומת זאת, כאשר האשם להפרה היחידה המוכחת של סדרי הבחירות, בהקשר המסוים, רובצת לכאורה דווקא לפתחו של המערער על תוצאות הבחירות, הרי שייתכן – והדברים נאמרים אגב אורחא בלבד ולמעלה מן הצורך – כי די יהיה בכך כדי להביא לדחיית טענתו בסוגיה, זאת מבלי לגרוע מהעובדה שמדובר לכאורה בעבירת בחירות, כמשמעה בסעיף 93(5) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות ולנפקותה במישור הפלילי. ב. אי-רישום פרטי המלווים 35. הצדדים הסכימו על כך שבשתי קלפיות (קלפיות מס' 1 ו-9) – לא נערך הטופס המצורף לפרוטוקול, בו נרשמים פרטי המלווים למצביעים ­– כנדרש בתקנה 19א לתקנות הבחירות לרשויות המקומיות. 36. אי-רישום פרטי המלווים בפרוטוקול – בהנחה שהיו כאלה – מהווה גם הוא ליקוי בהליך –­ המונע ממנהל הבחירות ומבית המשפט אמצעי בקרה רב חשיבות, שיש בו כדי לחשוף "פגמים פנימיים" בבחירות, ושיכול להיות חיוני לבירור קיום רצון הבוחר בהליך דמוקרטי תקין (ראו: עניין אפרים; בר"ם 1069/09 פרג'ון נ' מנהל הבחירות לראשות עיריית טירת הכרמל, בפיסקה 16 (טרם פורסם, 9.2.2009)), כמו גם להבטיח טוהר, הגינות ויעילות בסדרי הבחירות (ראו: ב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667, 670 (1985)). 37. ברי, כי לא הפגם ברישום הפרוטוקול, כשלעצמו, הוא הגורם לעיוות ברצון הבוחר, ואין אף הכרח כי הוא יפגום ככזה בטוהר של סדרי הבחירות, הגינותן או יעילותן. משמעות הדבר היא, שהפגם ברישום הפרוטוקול עשוי שלא להחשב כלל כליקוי, אשר: "עלול היה להשפיע על התוצאות". ברם אי-הרישום עלול לכסות לעתים, אף בכוונת המכוון – על כך שהצבעה נערכה שלא בהתאם להוראת הדין (כאן: סעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות) ולסדרי הבחירות. השאלה הצריכה הכרעה במקרה הנתון היא איפוא האם קיים חשש שהליקוי של אי-רישום חיפה פה על פגם אחר בהליך, שהוא כזה האוצר כוח להשפיע על תוצאות הבחירות, ובענייננו: האם קיים חשש שבקלפי שבה לא נרשם דבר הליווי – הופרו הוראותיו של סעיף 61(ב) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, באופן שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. בהיעדר חשש כזה – לא תבוטלנה תוצאות הבחירות מחמת אי-הרישום, שהרי אז פגם זה איננו יכול להיחשב "כיורד לשורשו של עניין". כמו כן, אם ממילא ידוע מי הצביע עם מלווים, כך שאין מניעה לבחון את שאלת קיום הבחירות כסדרן, גם אז אין באי-הרישום כדי לשמש בסיס אפשרי להתערבות בתוצאות הבחירות, שהרי הפגם הוא באמצעי הבקרה בלבד (ראו: עניין אפרים). 38. בענייננו המערערים לא הציגו ראיות מספקות לכך שבשתי הקלפיות נעדרות פרוטוקול המלווים היו כלל מצביעים אשר נעזרו במלווים, כטענתם בערעור הבחירות. ממילא המערערים לא ביססו (ולמצער – לא הציגו בערעורם) נתונים שיראו שלא רק ששתי הקלפיות לקו בהיעדר רישום של הפרוטוקול בהתאם להוראות הדין, ושהיו בוחרים שהצביעו באמצעות מלווים, אלא שבקלפיות אלה אכן נערכה הצבעה בליווי בניגוד להוראות הדין, ובפרט – תוך הפרת המגבלה המהותית, או הכמותית הנזכרות בסעיף 61 לחוק הבחירות לרשויות המקומיות. נוסיף ונעיר, ככל שהדברים נוגעים לקלפי מס' 9, הרי שהמערערים אמנם טרחו והביאו תצהיר של חבר ועדת קלפי זו לביסוס טענה לפגם אחר, ואולם זאת בלא שיהיה בתצהיר זכר לכך שבאותה קלפי הצביעו בוחרים עם מלווים (ראו: נספח כ"ה לערעור הבחירות). באשר לקלפי מס' 1, יושב ראש ועדת הקלפי (כך אליבא דמשיבים) הוא דודו של המערער 1, ובכל זאת המערערים לא תמכו טענותיהם בתצהיר מטעמו, שיתמוך בטענה כי היו שם מצביעים שנעזרו בליווי, וכי הצבעות אלה נעשו בניגוד לדין. בנסיבות אלה, ברי כי אין בטענות המערערים כדי להצדיק התערבות בתוצאות הבחירות גם בעילה זו. סוף דבר 39. מהחומר שבמכלול עולה כי היו אי סדרים מסוימים במהלך הבחירות ואולם המערערים לא הצליחו להוכיח קיומו של ליקוי בהליך הבחירות שעלול היה להשפיע על תוצאותיהן. לכן הגעתי למסקנה כי דין הערעור – להידחות. 40. בשולי הדברים אבקש לחזור בהזדמנות זו על הערותיו של בית המשפט הנכבד קמא בנוגע לצורך בהסקת מסקנות בכל הנוגע לעריכתן של הבחירות בישוב ג'סר אלזרקא בעתיד. בין היתר, יש לדאוג לפיזורן של הקלפיות בין מתחמים שונים לשם מניעת צפיפות ודוחק, להקפיד על הדרכת בעלי התפקידים בקלפיות, לתגבר את ועדות הקלפי במפקחים חיצוניים בעלי ניסיון ונטולי אינטרסים, ולוודא את היערכותה המוקדמת של המשטרה בכוחות מוגברים לצורך ניטרול אירועי אלימות והפרות סדר. במקביל ראוי כי משרד הפנים יבחן מחדש את הסידורים הכרוכים בליווי מוגבלים וישקול שמא ראוי להציע תיקונים בחוק על מנת להגביר את אמצעי ההוכחה למוגבלות ואת גורמי הפיקוח והבקרה על הצבעות אלו, בדומה למה שנהוג בחלק מהמדינות אליהן הפנינו במשפט המשווה, או למצער על פי התיקון שנעשה אצלנו בסעיף 75 לחוק הבחירות לכנסת. 41. בנסיבות העניין, שבו הצדדים כולם לקו בקיום הליך הבחירות, נשוא הערעור –אין צו להוצאות. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת א' חיות: אני מצרפת את דעתי לדעתו של חברי השופט ח' מלצר וכמוהו אף אני סבורה כי דין הערעור להידחות. אולם, אבקש להעיר כי המקרה שהונח לפתחנו בהליך דנן שב ומדגים עד כמה נחוץ הסדר חקיקתי מקיף בסוגיית ליווי מצביעים אל תא ההצבעה. זאת כדי שאפשרות הליווי הקבועה בחוקי הבחירות השונים (ראו: סעיף 75(ב) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ"ט-1969; סעיף 61(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה-1965; סעיף 197(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958) לא תנוצל לרעה ולא תשמש – בשל הנוסח הנקודתי והבלתי מספק של ההסדרים הקיימים כיום – כר פעולה נוח עד להטריד בידי המתמודדים או מי מטעמם להשפעה שלא כדין על תוצאות הבחירות (ראו למשל בר"ם 2610/09 אפרים נ' ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית גלבוע (לא פורסם 18.5.2009). חברי ציין בפסק דינו כי "אף שהמספר הרב יחסית של מי שהצביעו בעזרת מלווים אמנם מעורר תהיות – אין בחששות אלה לבדם כדי להביא לאיון תוצאות הבחירות". מסקנה זו מקובלת עלי, אך המספר הרב יחסית של מי שהצביעו בעזרת מלווים בבחירות נשוא ההליך צריך לעורר דאגה שמא בפנינו תופעה ההולכת וקונה לה שביתה בהליכי הבחירות במקומותינו וראוי על כן כי המחוקק ייתן דעתו לסוגיה חשובה זו ויסדיר אותה באופן מקיף וממצה, ויפה שעה אחת קודם. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, ‏כ"ה אדר א, תשע"א (‏1.3.2011). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09032350_K05.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il