דורון בלטי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3235/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3235/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: דורון בלטי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באילת (כב' השופט י' עדן), מיום 2.4.2008, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1528/07 תאריך הישיבה: כ"ג באייר התשס"ח (28.5.2008) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום באילת (השופט י' עדן) מיום 2.4.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1528/07. 1. נגד המערער הוגש לבית משפט השלום באילת כתב אישום, המייחס לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ועבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. ביום 6.11.2007 נערכה ישיבת הקראה בבית המשפט. בישיבה האמורה לא היה המערער מיוצג בשל התנגדותו למינוי סנגור. לאחר הקראת כתב האישום, ולאחר שהחל המערער במענה לכתב האישום, הסכים המערער כי ימונה לו סנגור. לפיכך, נדחה המועד להמשך ישיבת המענה. ביום 8.11.2007 התחדש הדיון בפני בית המשפט. במסגרתו של הדיון האמור היה המערער מיוצג על ידי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית (להלן: הסנגור). בפתח הדיון טען הסנגור, כי ההקראה שנערכה ביום 6.11.2007 לא הייתה כדין, שכן לא הודע עליה למערער ארבעים ושמונה שעות לפני הדיון כמצוות החוק. בית המשפט קבע בהחלטתו, כי ההקראה האמורה נערכה כדין. עם זאת, הורה, כי רק למען הסר ספק יוקרא כתב האישום בשנית למערער ולבא-כוחו. כתב האישום הוקרא במלואו בשנית, ובית המשפט הכריז על תחילת המשפט. נוכח בקשת הסנגור, הורה בית המשפט על דחיית מועד ישיבת המענה. ביום 24.1.2008 דן בית המשפט בתיק אחר, שבו הוגשה בקשה להארכת מעצרו של קרוב משפחתו של המערער. הדיון האמור התנהל אף הוא בפני השופט עדן. נוכח קרבתו המשפחתית לנאשם, נכח המערער באולם בית המשפט בעת הדיון. המערער הפריע לדיון ופרץ בצעקות, שנרשמו בפרוטוקול הדיון (להלן: הפרוטוקול). השופט עדן הורה להעביר את הפרוטוקול למשטרה. בעקבות חקירת המשטרה גובשה טיוטת כתב אישום נגד המערער, אשר טרם הוגשה נכון למועד מתן ההחלטה נשוא הערעור דנן. ביום 1.4.2008 התחדש משפטו של המערער. בפתח הדיון ביקש הסנגור, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. בקשת הפסלות נשענה על שתי טענות. ראשית ועיקר, טען הסנגור, כי החלטתו של השופט עדן להעביר לבדיקת המשטרה את הפרוטוקול, המתעד את התפרצותו של המערער, מקימה חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, משעה שנתן בית המשפט את ההחלטה האמורה – בדיון שהתקיים בפני אותו שופט, הגם שהתנהל במסגרת תיק אחר – שם עצמו בית המשפט בבחינת "מתלונן" נגד המערער בהליך פלילי. להשקפתו, מצב דברים כזה עלול לגרום לנעילת דעתו של בית המשפט ועלול להפוך את משפטו של המערער ל"משחק מכור". שנית, הוסיף הסנגור וטען, כי עילת הפסלות מתחזקת נוכח ההתנהלות הדיונית בעניינו של המערער. הוא חזר על טענתו, לפיה ההקראה שנתקיימה ביום 6.11.2008 לא הייתה כדין. לפי הטענה, לא נשמרה זכותו של המערער לפי סעיף 20א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, המצווה להמציא הזמנה לנאשם לא פחות מארבעים ושמונה שעות לפני המועד הקבוע למשפט. הסנגור הדגיש, כי הטענה ביחס להקראה אמנם אינה מגלה עילת פסלות, אך יש בה כדי לחזק את הטענה בדבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. ביום 2.4.2008 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע, כי לא קם חשש ממשי למשוא פנים בעצם החלטתו של אותו המותב להורות על העברת הפרוטוקול למשטרה, בשל התפרצותו של המערער במהלך הדיון בעניינו של קרוב משפחתו. בית המשפט קמא הבהיר, כי האמצעי שנקט כלפי המערער – היינו, העברת העניין לבדיקת המשטרה – הינו אחד האמצעים המתונים שעמדו לרשותו להתמודדות עם התפרצותו של המערער, וכי אין בנקיטתו כדי להקים עילת פסלות. עוד הדגיש בית המשפט, כי קבלתה של טענת פסלות בנסיבות כגון אלה עלולה להוביל לכך שבעלי דין יוכלו ליצור עילות פסלות שיסכלו את ההליך באמצעות התנהגות בלתי ראויה באולם בית המשפט. אשר לטענה הנוגעת למועד הזמנתו של המערער להקראה – בית המשפט קבע, כי בטענה זו אין ממש, וכי מכל מקום, עניינה בהחלטה דיונית, ולפיכך אין בה כדי להוות עילת פסילה. נוכח כל אלה, נדחתה בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. בערעור חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסלות. המערער מדגיש, כי התנהלותו של בית המשפט קמא יוצרת רושם, לפיו דעתו של בית המשפט נעולה, ונבצר ממנו לדון את המערער באופן אובייקטיבי. מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי יש לדחות את הערעור. 3. דין הערעור להידחות. כבר פסקנו לא פעם, כי במקרה שבו מפריע בעל דין לדיון עד שבית המשפט נאלץ לנקוט הליכים נגדו, לא קמה עילה לפסילתו של בית המשפט, כשם שבמקרה שבו מוגשת תלונה על ידי בעל דין נגד שופט לא קמה עילת פסלות (ראו, למשל, ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.3.2007)). אין להכיר בטענות פסלות מעין אלה, שאם לא כן יוכל בעל דין לפסול את בית המשפט בכך שיתפרץ ויגרום לבית המשפט לנקוט הליכים נגדו, או לחלופין בכך שיגיש תלונה נגד השופט. נקיטת הליכים על ידי בית המשפט נגד בעל דין שהתנהגותו בלתי הולמת אינה מצביעה על גיבוש דעה מוגמרת בעניין המתברר לפניו. ייתכנו, כמובן, מקרים שבהם נוכח חומרת הפגיעה בשופט לא יהיה מנוס מפסילתו, אולם לא שוכנעתי, כי במקרה דנן התפרצותו של המערער במסגרת הדיון בעניינו של קרוב משפחתו, והחלטתו של בית המשפט להעביר למשטרה את הפרוטוקול שתיעד את ההתפרצות, מצמיחות עילת פסלות מעין זו. אין בהחלטה האמורה כדי לעורר חשש אובייקטיבי למשוא פנים. החלטה מעין זו הינה אמצעי העומד לרשותו של בית המשפט בניהול ההליך השיפוטי. אין בנקיטתו של אמצעי זה כדי להביא לפסילתו של בית המשפט. מקצועיותו של בית המשפט מבטיחה, כי בבואו להכריע את הדין, לא יזקוף לחובתו של המערער את התנהגותו הבלתי ראויה, שאליה נחשף במסגרת דיון בתיק אחר. חזקה על בית המשפט, כי יבסס את הכרעתו בהליך שלפניו על יסוד הראיות שיובאו לפניו ועל יסודן בלבד. אשר לטענתו השנייה של המערער, לפיה לא הוזמן לישיבת ההקראה כמצוות המחוקק – הלכה היא כי טענה המכוונת נגד החלטה דיונית שניתנה לגוף ההליך אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לפסילתו של בית המשפט. השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרתם של הליכי פסלות (ראו, למשל, ע"פ 11089/07 מלמד נ' כב' השופטת זיסקינד (לא פורסם, 27.1.2008)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח בתמוז התשס"ח (21.7.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08032350_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il