מדינת ישראל נ. יבגני גורליק

פסק-דין בתיק ע"פ 3232/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3232/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: יבגני גורליק ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.3.2011 ב-ת"פ 12346-11-10 שניתן על ידי כבוד השופט מ' לוי תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשע"א (18.7.2011) בשם המערערת: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם המשיב: בשם שרות המבחן: עו"ד נעם בונדר גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בערעור שבפנינו משיגה המדינה על קולת העונש שהשית בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט מ' לוי) על המשיב. המשיב הודה בעובדות של כתב אישום מתוקן והורשע בהתאם בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו- 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית המשפט המחוזי קבע, כי המשיב ירצה חמישה עשר חודשי מאסר בפועל וכן הטיל שני מאסרים מותנים: האחד, שמונה עשר חודשים על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; האחר, שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן שלא כדין. 2. העובדות בהן הודה המשיב, כאמור בכתב האישום המתוקן, הן אלה: המשיב ואנשים נוספים, ביניהם המתלונן, שתו משקאות משכרים ליד קיוסק כלשהו בקרית גת. בשלב מסוים התפתח ויכוח בין המשיב לבין המתלונן ותוך כדי כך היכה המתלונן את המשיב באמצעות אגרופיו. המשיב עזב את המקום וחזר לאחר זמן קצר כשהוא נושא בידו סכין. המשיב ניגש למתלונן ודקר אותו בבטנו. הדקירה פגעה במעי הדק של המתלונן. המשיב נמלט מן המקום ואילו המתלונן נלקח לבית חולים שם הוא נותח. 3. בפני בית המשפט המחוזי הונח תסקיר של שירות המבחן. מן התסקיר עולה, כי המשיב הינו יליד שנת 1986. הוא עלה ארצה עם הוריו בשנת 1991. כשהמשיב היה בן 15 הוריו התגרשו ובעקבות זאת הוא החל בצריכת סמים. המשיב שירת שירות חובה בצה"ל תקופה ארוכה מן הרגיל, זאת בשל מאסרים שנגזרו עליו עקב עבירות סמים והיעדרות מן השירות שלא ברשות. שירות המבחן התרשם, כי למשיב קיים קושי להתמודד עם מצבים רגשיים מתסכלים וכי מצב זה הוביל לשימוש בסמים מצידו של המשיב. לדעת השירות יתקשה המשיב להיעזר בהליך טיפולי. המלצתו של השירות לבית המשפט המחוזי הייתה כי יוטל על המשיב עונש מוחשי, שיבהיר לו את משמעות מעשיו. בתסקיר של שירות המבחן שהוגש לבית משפט זה ציין השירות, כי התרשמותו היא שהמשיב עדיין לא נותן את הדעת לחלקים התוקפניים של אישיותו. שירות המבחן נמנע במפורש מליתן המלצה בכל הנוגע לשאלה האם יש מקום לשינויו של העונש. 4. בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נסקרו השיקולים השונים לחומרה ולקולה. בין היתר, ציין בית המשפט, כי "מוטלת חובה על בתי המשפט לתרום את תרומתם להילחם בתת-תרבות הסכין, וזאת על ידי הטלת ענישה מחמירה ומרתיעה". נראה, כי מתגלה חוסר מִתאם בין אמירה זו של בית המשפט המחוזי לבין העונש שהושת בסופו של דבר. סבורים אנו, כי עונש של חמישה עשר חודשי מאסר לריצוי בפועל חורג לקולה במידה ניכרת. קשה לומר על עונש כזה, בנסיבות המקרה הנוכחי, כי יש בו משום ענישה מחמירה ומרתיעה. איננו מתעלמים מכך כי המתלונן תקף תחילה את המשיב באמצעות אגרופים. עם זאת, יש לזכור כי המשיב לא הגיב על אתר. מיותר לומר, כי אפילו היה המשיב מגיב באופן מיידי באמצעות דקירה ראוי היה להטיל עליו עונש משמעותי. המשיב עזב את המקום וחזר תוך זמן קצר כשהוא מצויד בסכין ואז דקר את המתלונן. משמע, למשיב היה די זמן "להתקרר" ולשקול את תגובתו לתקיפה מצידו של המתלונן. נתון זה יש בו כדי להחמיר את ההתייחסות למעשה הדקירה שביצע המשיב. נציין עוד, כי התדפיס מן המרשם הפלילי מגלה, כי המשיב ביצע עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית במהלך שירותו הצבאי. סיכומו של דבר, הוא שיש להחמיר בעונש שהושת. כנהוג וכמקובל שעה שערכאת הערעור מקבלת ערעור של המדינה על קולת העונש, לא נמצה את הדין עם המשיב. 4. הערעור מתקבל ותחת מאסר של חמישה עשר חודשים לריצוי בפועל יושת עונש של 24 חודשים. עונשי המאסר המותנים יישארו על כנם. ניתן היום, ‏י"ז תמוז תשע"א (19.07.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11032320_S02.doc הג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il