פסק-דין בתיק בג"ץ 3231/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3231/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. וועדת מאוימים 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים וצו ארעי בשם העותר: עו"ד יורם דדיה בשם המשיבים: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט י' עמית: 1. בפניי עתירה בגדרה מבקש העותר כי בית המשפט יורה למשיבות שלא לגרשו מישראל עד למתן החלטה סופית בעניינו על-ידי הועדה לבחינת מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים). 2. העותר, תושב חברון, טוען כי סייע לשירותי הביטחון בישראל ועל רקע זה מחפשים אחריו שירותי הביטחון הפלסטיניים וארגוני טרור. לדבריו, בהיותו בן 19 נאלץ לברוח לשטח ישראל לאחר שנורה ברגלו ונכרתו שש מאצבעותיו על-ידי ארגון החמאס, ומאז הוא נתון לחשש מתמיד שמא יגורש ליהודה ושומרון ויעמוד שוב בפני סכנת חיים. לעתירתו צרף העותר את הבקשה שהגיש לוועדת המאוימים, אשר לא נשאה תאריך, וכן טען כי ניסה לפנות לקצין המאוימים במנהלת התיאום והקישור (להלן: מת"ק) אך "נתקל בחומה בצורה" וניסיונותיו לתאם עמו מועד "נפלו על אוזניים ערלות". 3. בהחלטה מיום 17.4.2016 ניתן צו ארעי האוסר על הרחקתו של העותר מתחומי ישראל עד למתן החלטה אחרת וכן התבקשה תגובתן המקדמית של המשיבות. 4. בתגובתן המקדמית טענו המשיבות כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. זאת מאחר שהעותר לא פנה לקצין המאוימים, הגורם המוסמך להעניק היתר שהייה זמני עד להכרעת ועדת המאוימים בעניינו; הדרך לעשות כן היא התייצבות פיזית באחת ממנהלות התיאום והקישור האזוריות. צוין כי טענותיו של העותר בעניין זה היו כלליות ולא נתמכו באסמכתאות. עוד ציינו המשיבות כי כלל לא הוגשה לוועדת המאוימים בקשה מטעם העותר (לאחר שבקשה קודמת שהגיש נדחתה ביום 12.6.2013), וגם אם הייתה מוגשת בקשה, ממילא מדובר בעתירה מוקדמת שכן טרם ניתנה החלטה. לבסוף, נטען כי ב"כ העותר שם לו למנהג להגיש עתירות סמוך מאוד לאחר פנייתו לרשות המנהלית, בטרם חלף זמן סביר המאפשר לבחון ולהשיב לה, ולאחר שכבר התריעה המדינה כי בכוונתה לעמוד על הטלת הוצאות אישיות עליו בהליך קודם (בג"ץ 2620/16 סארה נ' שר הפנים (12.4.2016)(להלן: עניין סארה), מבקשת היא לעשות כן כעת. 5. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שטענו המשיבות, העותר הקדים ופנה לבית המשפט בטרם מיצה את ההליכים העומדים לרשותו למול הגורמים המוסמכים ברשות המנהלית. הטעם העומד בבסיס הכלל בדבר מיצוי הליכים הינו כפול: ראשית, יתכן כי הפניה לרשות תייתר את הצורך בפניה לערכאות ושנית, "בטרם פנה האזרח לרשות וזו הפעילה את סמכותה בעניינו, ממילא אין כל החלטה אותה יכול האזרח לתקוף בפני בית המשפט המוסמך לכך" (בג"ץ 5449/08 פלוני נ' שר הפנים (30.6.2008)). לו היה פונה העותר לקצין המאוימים, הגורם המוסמך ליתן את הסעד המבוקש בעתירה, ובקשתו הייתה נדחית, הרי שדלתותיו של בית משפט זה היו פתוחות בפניו, וכך גם מקום בו קצין המאוימים היה נמנע משך זמן ממושך מלבחון את בקשתו. אלא שכעולה מהעתירה ומתגובת המשיבות, העותר לא נקט בפרוצדורה הנדרשת למול קצין המאוימים בבקשה לקבל היתר זמני עד למתן החלטה סופית של ועדת המאוימים (הנוהל לעניין זה נבחן ואושר בגדרי בג"ץ 91/15 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים (16.6.2015)). גם בוועדת המאוימים לא התקבלה פניה חדשה מטעם העותר. אשר על כן, העתירה נדחית. על מנת ליתן לעותר שהות לפנות לגורמים המוסמכים, יוותר בתוקף הצו הארעי שניתן ביום 17.4.2016, עד ליום 17.5.2016. 6. בטרם סיום, רשמנו לפנינו את בקשת המדינה לחייב בהוצאות אישיות את בא-כוח העותר, אשר הוגשה לאחר שורה של מקרים בהם מצא בית המשפט לדחות על הסף עתירות שהוגשו באמצעותו בשל היעדר מיצוי הליכים. לפנים משורת הדין, לא יוטלו הוצאות במקרה זה. חזקה על ב"כ העותר כי ייקח עניין זה לתשומת לבו. ניתן היום, ב' באייר התשע"ו (‏10.5.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16032310_E03.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il