עליזה נאור נ. אריה אוריאלי ז"ל

פסק-דין בתיק ע"א 323/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 323/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין המערערים: 1. עליזה נאור 2. עליזה נאור 3. דרור נאור 4. רונית הראל (נאור) נ ג ד המשיבים: 1. אריה אוריאלי ז"ל 2. יוסי אוריאלי 3. נילי הרלב 4. לאה תירוש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.11.05 בת.א. 1113/00 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברוך בשם המערערים: עו"ד יצחק קשלס בשם המשיבים: עו"ד גדעון וינשטוק פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת צ' ברון) על פיו נדחתה תביעת המערערים נגד המשיבים, תוך חיובם בהוצאות משפט. 2. המערערים והמשיבים הם בני שתי משפחות אשר החזיקו במשותף מניות בחברת "מרצף תעשיות מלט בע"מ" (להלן – החברה). החברה היא בעלים של נכס מקרקעין ברח' הרב קוק בהרצליה (להלן – המקרקעין). טענת המערערים, הם התובעים בערכאה דלמטה להלן – נאור) היא כי המשיבים, הם הנתבעים (להלן – אוריאלי) רקחו מזימה לאלצם למכור להם את חלקם במקרקעין במחיר הנמוך באופן משמעותי משוויים הריאלי. 3. על פי קביעות פסק הדין קמא, ב-1984 נרשמה על המקרקעין משכנתא לטובת בנק לאומי, וזאת להבטחת שלוש הלוואות בסך של 1.200 מליון ₪ לפרעון עד לחודש נובמבר 1997 שלקחו נאור לצרכיהם. ביולי 1993 פנה אוריאלי לנאור בבקשה לבטל את המשכנתא, בטענה כי הוא לא ידע שהיא משמשת בטוחה להלוואות שנטלו נאור. נאור סרבו לדרישה זו, אך בעקבות זאת, סירב הבנק להעמיד להם אשראי נוסף, ודרש מהם להעמיד בטחונות חדשים או לפרוע ללא דיחוי את יתרת החובה שעמדה לחובתם. בסוף שנת 93 החלו נאור לנהל משא ומתן למכירת מניותיהם בחברה. משא ומתן בענין זה שנוהל עם אוריאלי לא צלח, ובהמשך נוהלו מגעים עם קרוב משפחה שלו, יהודה אוריאלי, ועם שותפו יצחק רובין. במאי 94 נחתם הסכם אופציה בין נאור לרובין לרכישת מניות נאור בחברה. האופציה מומשה, אך אז הודיע אוריאלי כי הוא מתנגד לעיסקה, ודרש לממש זכות סירוב ראשונה העומדת לו. באפריל 95 הודיע הבנק לנאור כי הוא דורש את פרעון המשכנתא. לאחר שדרישתו לא נענתה, הגיש הבנק תביעה נגד נאור (ת.א. 159/96 בית המשפט המחוזי בת"א). רובין הגיש תביעה לאכיפת הסכם האופציה (ת.א. 499/95 בבית המשפט המחוזי בת"א). אוריאלי מצידם הגישו תביעה נגד נאור למנוע את מכירת המניות לרובין (ה.פ. 2173/95 בבית המשפט המחוזי בת"א). בעקבות כל אלה, נאור, אוריאלי, ורובין הסכימו לקיים בוררות ביניהם. באוגוסט 96 ניתן פסק בורר אשר קבע כי תחילה יימכרו המקרקעין מהחברה לנאור, ומהם הם יימכרו לרובין. עוד נקבע, כי תמורת המקרקעין, ישלם רובין לנאור סך 2.100 מליון דולר. מתוך סכום זה, העביר הבורר לבנק את הסכום שנדרש לפרעון חובם של נאור לבנק בגין ההלוואות שנלקחו. 4. נאור הגישו תביעה כספית נגד אוריאלי שעיקרה בטענה כי הם רקחו מזימה לאלצם למכור להם את חלקם במקרקעין במחיר נמוך משוויים הריאלי בשוק, וזאת על ידי "ייבוש" מקורות ההכנסה שלהם לצורך החזר המשכנתא, ובאמצעות העלאת דרישה לבנק לסילוק מיידי של המשכנתא בטענת שוא כי הם לא ידעו על קיומה. כן טענו נאור, כי אוריאלי גרמו לעיכוב מכירת המקרקעין לרובין שלא כדין. כל אלה הסבו להם לטענתם נזק ממשי. אוריאלי העלו מצידם מכלול טענות, הן טענות סף והן טענות לגוף התביעה. בין היתר טענו, כי הליכי הבוררות בין הצדדים מהווים מחסום דיוני לבירור תביעה זו, וכי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. לגוף הענין טענו, כי ההלוואות שלקחו נאור, תוך הטלת משכנתא על מקרקעין של החברה, נעשו בניגוד להסכמים ולתקנון החברה, ולכן בדין פנה אוריאלי לבנק בדרישה לבטל את המשכנתא. עוד נטען, כי מימוש חלקם של נאור במקרקעין נעשה מרצון חופשי, ובמטרה לגייס כספים למטרותיהם, וכי אין יסוד לטענות בדבר ייבוש מקורותיהם להחזר המשכנתא ושימוש בזכות הסירוב על ידי אוריאלי שלא כדין. עוד נטען, כי אילו היה שמץ של ממש בטענות נאור, הן היו נטענות במסגרת הבוררות שנערכה בין הצדדים בשנת 1996. 5. בית המשפט קמא דן בטענות הסף שהעלו אוריאלי ולא ראה לקבלן, ופסק בתביעה לגופה. 6. הוא ניתח את הראיות שהובאו לפניו, וקבע כי לא עלה בידי נאור להוכיח את גרסתו ביחס להסכם המשכנתא , לפיה המשכנתא הוטלה על מקרקעי החברה בהסכמת אוריאלי כבטחון לאשראי שינתן למשפחות נאור ואוריאלי, וכי חברה בבעלות אוריאלי קבלה אשראי מהבנק בסכומים של מאות אלפי דולרים על בסיס אותה משכנתא. אוריאלי טענו, וטענתם נתקבלה, כי מעולם לא ניתנה הסכמה על ידי מי מהם לנטילת ההלוואות מהבנק לצרכים אישיים של מוטבי המשכנתא. לפיכך, אוריאלי דרש את ביטול המשכנתא בגין ההלוואות שנלקחו על ידי נאור באופן חד-צדדי, עליה למד רק 6 שנים לאחר הטלתה. בית המשפט קמא דחה גם את הטענה שייחסה לאוריאלי פעילות לייבוש מקורות ההכנסה של נאור מהם הם היו אמורים להחזיר את המשכנתא. כן נקבע, כי לא הוכחה טענת נאור כי הבנק דרש מהם את פרעון מלוא ההלוואות בבת אחת, אלא נדרש רק סילוק יתרת החובה שעמדה לפרעון באותו זמן. אשר לטענת נאור כי אוריאלי אילצו אותם למכור את המקרקעין בשנת 93, נקבע כי גם לטענה לא הונח בסיס בעובדות. נקבע, כי גרסת אוריאלי לפיה נאור החליטו על מימוש חלקם במקרקעין מתוך רצון חופשי לצורך קידום מטרותיהם, הוכחה באופן פוזיטיבי מתוך כלל חומר הראיות, וכי מכירת מקרקעין אלה היוותה חלק ממימוש נכסים נוספים שהם ביצעו באותה תקופה. בית המשפט דן גם בטענת נאור לפיה אוריאלי נתן הסכמתו למכירת המקרקעין לרובין, אך לאחר מכן חזר בו שלא כדין מהסכמה זו כדי לעכב את מכירת המקרקעין. בית המשפט ראה לדחות טענה זו. לבסוף, בית המשפט דן במחיר השוק של עיסקת המקרקעין, ושקל את חוות הדעת השמאיות המקצועיות שהוגשו לו בהקשר לכך. הוא ראה לאמץ את חוות דעת השמאי קציר, והסיק ממנה כי מחיר השוק של עיסקת המקרקעין שנעשתה היה מחיר שוק הוגן, שלא הסב כל נזק לנאור. לאור כל אלה, החליט בית המשפט לדחות את התביעה. 7. בערעור, העלה נאור טענות מטענות שונות ביחס לפסק דינו של בית משפט קמא. הוא טען בסיכומיו כי בית המשפט התעלם מראיות שהוגשו, המצביעות על חוסר תום לבם של אוריאלי; כן נטען, כי בית המשפט התעלם מראיות נוספות שהוגשו, ולראיות אחרות נתן פרשנות שגויה. ב"כ המערערים חזר בעיקרם של דברים על טענות שהועלו בערכאה הדיונית, ואשר לא נתקבלו על ידה. 8. ערעורו של נאור מושתת, רובו ככולו, על טענות עובדתיות שהוכרעו על בסיס תשתית ראייתית שהונחה בפני בית משפט קמא. אין מקום להתערב בהכרעת הערכאה הדיונית, המבוססת על ראיות ועל קביעות עובדה על פיהן. 9. בטיעון בעל פה בפנינו, התמקד בא כוחו של נאור על טענה אחת מרכזית, שגם היא בעלת רובד עובדתי מובהק: לדבריו, בית המשפט התעלם ולא הכריע בטענה לפיה אוריאלי עשו שימוש לרעה בזכות הסירוב שהיתה נתונה להם ביחס לרכישת חלקם של נאור במקרקעין, על אף שידעו כי אין להם כסף לממש רכישה זו, הלכה למעשה. הם אף הצהירו הצהרת כזב בפני בית המשפט בהליך של צו מניעה זמני, לפיה יש בידיהם כסף לתשלום עבור רכישת המקרקעין, ועיכבו בכך את המכירה לרובין במשך למעלה משנתיים – דבר שהסב נזק כספי כבד לנאור, אשר בגינו נדרש פיצוי כספי. 10. בית המשפט הסביר בפסק דינו כי אין יסוד לטענה כי אוריאלי עיכב שלא כדין את המכירה של המקרקעין באמצעות שימוש בזכות הסירוב שהיתה נתונה לו. ראשית, נקבע, כי בשלב ראשון אוריאלי הסכים למכירת המניות לרובין ולשמחה אוריאלי ובניו בע"מ יחדיו, כשבמסגרת זו יכול היה אוריאלי לשמור על שליטתו בחברה על פי הסכמי ההצבעה שהיו קיימים בחברה. כאשר נודע לו על הסכם האופציה עם רובין, הוא הבהיר כי אינו מוכן למימוש האופציה בלא שהוא יהיה שותף לעיסקה. שנית, בית המשפט בפסק דינו אמנם לא התייחס במישרין לטענה העובדתית שהועלתה על ידי נאור, לפיה אוריאלי עשה שימוש שלא כדין בזכות הסירוב ביחס לעיסקת המקרקעין, למרות שלא היה בידו הכסף הדרוש כדי לממשה הלכה למעשה. עם זאת, אין בכך כדי לפגום בפסק הדין קמא, וכדי להצדיק התערבות של ערכאת ערעור. אוריאלי מסביר (פסקה 32 לסיכומי טענותיו בערעור) כי בשל היקף העיסקה, הוא רצה למצוא לה שותפים, וזה הרקע לפרוטוקול הויתור וגם להסכם עם רובין. אולם, כשראה כי מנסים לנשלו ממפעל חייו בחברה, ולהותירו כבעל מניות מיעוט בניהולה, התארגן להשגת המימון הדרוש למימוש זכות הסירוב. לעמדה זו ניתן ביסוס בראיות במסגרת עדויות העדים תירוש (פרוטוקול, עמ' 383); והרלב (עמ' 514, 557). הן הרלב והן תירוש הבהירו כי אילו רצה אוריאלי, היה ביכולתו להשיג מימון לעיסקה ( פרוטוקול עמ' 473, 474, 557). 11. על רקע כלל קביעותיו של בית המשפט, ונוכח הראיות שפורטו לעיל, ניתן לומר כי לא הובאה הוכחה לכך שאוריאלי פעל בחוסר תום לב כאשר עשה שימוש בזכות הסירוב הראשונה שניתנה לו ביחס לעיסקת המקרקעין. הוא הונע במימוש זכות הסירוב מאינטרס לגיטימי להגן על זכויותיו ומעמדו בחברה, והניח בתום לב כי יימצאו הדרך והאמצעים להגשים זכות זו. 12. עוד יש לציין, כי טענה זו של נאור היא שולית וצדדית לטענה העיקרית עליה מתבססת תביעתו, הנוגעת למחיר השוק של העיסקה. טענה נילווית זו לא הוצבה כעילת תביעה נפרדת, אלא פורטה כאחד ממרכיבי הנזק שנימנו בכתב התביעה. עילתו המרכזית של כתב התביעה מייחסת לאוריאלי התנהגות שלא בתום לב שהביאה לעיסקת מכירת המקרקעין, ולנזקים נטענים בעקבותיה שנצמחו עקב מכירת המקרקעין במחיר הנופל משוויים הריאלי. עילה זו לא הוכחה. 13. לא מצאנו ממש בערעור זה, ואנו דוחים אותו. המערערים ישלמו את שכר טרחת עו"ד של המשיבים בסך 20,000 ₪. ניתן היום, י"ז בטבת תשס"ט (13.1.09). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06003230_R03.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il