שטראוס (אסיר) נ' המרכז לגביית קנסות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3227/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותר: חגי שטראוס נ ג ד המשיב: המרכז לגביית קנסות עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אסתי אוחנה פסק-דין השופטת ר' רונן: העותר, שאינו מיוצג, מבקש בעתירה שלפנינו כי נורה למשיב – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן: המשיב), לאשר הסדר לפריסת תשלום פיצוי לנפגעי עבירה שהושת עליו במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו. ביום 17.6.2018 הורשע העותר, בהתאם להודאתו, בביצוע שורה של עבירות כלכליות, עבירות הונאה, זיוף ומרמה (ת"פ (מחוזי ת"א) 29908-10-17 מדינת ישראל נ' שטראוס (17.6.2018)). ביום 1.11.2018 נגזר דינו של העותר. בגזר הדין, צוין כי "מדובר בפרשת מרמה חמורה, במסגרתה הונה הנאשם עשרות רבות של אזרחים תמימים"; וזאת בהיקף מוערך של כ-16,000,000 ש"ח. בגין מעשיו, נידון העותר ל-77 חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הוטל עליו פיצוי לקרבנות העבירות בסך של 8,000,000 ש"ח, לתשלום עד ליום 1.1.2019. מתגובתו המקדמית של המשיב עולה כי חובו של העותר בגין הפיצוי עומד כיום על סך של 12,241,302 ש"ח. לאורך השנים פנה העותר למשיב בבקשות לפריסת חובו לתשלומים חודשיים. בקשותיו נדחו בהיותן בלתי ריאליות ביחס לגובה החוב. על רקע זה, הגיש העותר ביום 24.1.2023 עתירה לבית משפט זה בה ביקש להורות למשיב על פריסת חובו כך שישלם בין 2,000-1,000 ש"ח בחודש עד למועד שחרורו; וממועד זה ואילך ישלם 5,000 ש"ח בחודש. ביום 16.3.2023 נדחתה העתירה על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים, שכן העותר לא מיצה את האפשרויות העומדות בפניו להגיש השגה על החלטת המשיב או בקשה לעיון חוזר בה, בהתאם לתקנות 18-17 לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996 (בג"ץ 683/23 שטראוס נ' המרכז לגביית קנסות (16.3.2023)). לאחר מתן פסק הדין, פנה העותר ביום 22.3.2023 למשיב בבקשה נוספת להסדר חוב שכותרתה "השגה עפ"י סעיף 18", בה חזר וביקש כי יאושר לו הסדר פריסת החוב שהוצע. ביום 5.7.2023 ניתנה החלטה הדוחה את ההשגה. בהחלטה צוין כי הצעת החייב לפרוס את החוב לתשלומים של 2,000 ש"ח בחודש, כאשר חוב הפיצוי עומד נכון להיום על כ-12,200,000 ש"ח, אינה סבירה ואינה מידתית לנוכח נסיבות המקרה וחומרת העבירות שביצע העותר; ולאור זכותם של נפגעי העבירה הרבים לקבל את הפיצוי שנפסק להם. זאת בייחוד בשים לב לכך שהעותר לא הבהיר מה נעשה עם כספי המרמה והיכן הם מצויים, ולא פעל להשיבם ולו באופן חלקי. עוד צוין כי בין הנימוקים שהוצגו להסדר המוצע, טען העותר כי הוא חולה אונקולוגי. עם זאת, הוא לא צירף מסמכים עדכניים המעידים על מצבו הבריאותי; והמסמכים שכן צורפו אינם תומכים בטענותיו. בנוסף, העותר לא הבהיר כיצד המצב הרפואי בו הוא מצוי לטענתו משליך על יכולת הפירעון שלו, המבוססת בראש ובראשונה על הרווחים שהוא הפיק כתוצאה מביצוע העבירות. לאור כל האמור נקבע כי לא ניתן לקבל את ההסדר המוצע, שמשמעותו המעשית היא הסכמה לפירעון חלקי של החוב, אם בכלל; כאשר מנגד ניצבים נפגעי העבירה, הזקוקים לכספי הפיצוי לצורך שיקומם. לצד זאת, הובהר כי בין אם קיים הסדר ובין אם לאו, על העותר לשלם מדי חודש את הסכום המקסימלי שביכולתו לשלם או כל סכום חד-פעמי שיצליח לגייס. כן צוין כי ככל שהעותר יפנה בהצעה משמעותית וריאלית לפריסת החוב באופן סביר ולא למשך שנים ארוכות; יצרף אסמכתאות תומכות; ויניח תשתית שתסביר לאן נעלם הכסף שהופק כתוצאה מביצוע העבירות – בקשתו תישקל שוב על ידי הגורמים המוסמכים. במסגרת העתירה הנוכחית שהוגשה ביום 27.4.2023, מבקש העותר כי נורה למשיב לאשר לו את הסדר פריסת התשלומים המוצע. לטענתו, מצבו הבריאותי קשה ואין באפשרותו לעמוד בתשלומים גבוהים יותר מאלה שהוצעו על ידיו. כן טוען העותר כי הוא שילם סך של 2,000,000 ש"ח אשר לא קוזז מהחוב. בתגובתו המקדמית טוען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, שכן היא הוגשה בטרם ניתנה ההחלטה בהשגה שהגיש העותר. מעבר לכך, נטען כי דין העתירה להידחות גם בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה לדחות את ההשגה. המשיב מדגיש כי בקשת העותר לפריסת החוב לתשלומים של 2,000 ש"ח בחודש אינה ריאלית ביחס לגובה החוב, ומשמעותה היא הסכמה לפירעון חלקי של החוב, אם בכלל. זאת, כאשר נפגעי העבירה זקוקים לכסף לצורך שיקומם. עוד מציין המשיב כי מההשגה שהגיש העותר לא עלו נסיבות מיוחדות המצדיקות את פריסת התשלומים הרחבה שהתבקשה בה. זאת בהתחשב בכך שהוא לא פירט היכן נמצא הכסף שקיבל במסגרת עבירות המרמה שביצע. אומנם, מנספחי העתירה עולה כי בפניית העותר למשיב מיום 25.1.2023 צוין כי הכספים האמורים הוחזרו בחלקם לתיק הפיצוי לנפגעי העבירה וחלקם הושקע בפרויקטי נדל"ן. עם זאת, בכל הנוגע לטענה הראשונה – מידע זה אינו מצוי בידי המשיב ואינו נתמך באסמכתאות; ובכל הנוגע לטענה השנייה – הרי שיש בה כדי לחזק את עמדת המשיב כי העותר אינו מגלה היכן מצוי הכסף שקיבל מביצוע העבירות. המשיב מוסיף כי על אף שהובהר לעותר כי באפשרותו להפקיד כל סכום מחוץ להסדר, בפועל – למעט תשלום אחד של 1,000 ש"ח, העותר לא שילם כל תשלום על חשבון הפיצוי. לבסוף, נטען כי יש לדחות את העתירה גם מחמת אי-צירופם של נפגעי העבירה כמשיבים לעתירה, שכן העתירה נוגעת להם במישרין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה ובתגובה המקדמית לה, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, כפי שצוין בתגובת המשיב, נפגעי העבירות אשר לטובתם נפסק הפיצוי ואשר עלולים להיפגע מהחלטה לפרוס את תשלום החוב לא צורפו כמשיבים לעתירה, וזאת על אף שהיא נוגעת להם במישרין. די בטעם זה כדי להצדיק את דחיית העתירה (ראו: בג"ץ 948/21 מחאגנה נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 5 (9.3.2021) (להלן: עניין מחאגנה); בג"ץ 331/19 מלכה נ' המרכז לגביית קנסות (24.1.2019)). כמו כן, דין העתירה להידחות גם בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב לדחות את ההשגה. כפי שצוין בהחלטה, העותר לא הצביע על כל נימוק ממשי שיש בו כדי להצדיק את פריסת תשלום החוב לתשלומים כה נמוכים ביחס לגובהו, אשר משמעותה למעשה כי הפיצוי במלואו לא ישולם לנפגעי העבירה במשך שנים ארוכות. הנימוק העיקרי שמציג העותר לתמיכה בבקשתו לפריסת החוב הוא המצב הרפואי הקשה בו הוא מצוי. ואולם, לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצירף העותר לעתירה, לא מצאתי בהם בסיס מספק לטענה זו. מכל מקום, העותר אף לא הבהיר כיצד מצבו הרפואי משפיע על יכולת הפירעון שלו – כאשר כאמור ההנחה היא כי מקור הפיצוי יהיה בכסף שהושג על ידי העותר בעבירות שביצע. לכך יש להוסיף כי גם במסגרת העתירה דנן לא הבהיר העותר היכן נמצא הכסף שהושג כתוצאה מעבירות המרמה החמורות שבוצעו על ידיו – אשר כזכור הוערך בסך של לא פחות מ-16,000,000 ש"ח. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי נפל פגם בהחלטת המשיב המצדיק התערבות. לבסוף, לא למותר לציין כי כעולה מתגובת המשיב, למעט תשלום אחד בסך של 1,000 ש"ח לא שילם העותר כל תשלום שהוא לטובת פירעון חוב הפיצוי. כלומר, הוא אף לא שילם את הסכומים החודשיים אשר על פי טענתו יש ביכולתו לשלם. העותר אומנם טוען כי הוא הפקיד סכום של 2,000,000 ש"ח אותו יש לקזז מהחוב, אך הוא לא צירף לעתירתו מסמכים המוכיחים כי בוצעה הפקדה כאמור. גם שיקול זה מצדיק את דחיית העתירה (ראו: עניין מחגאנה, בפסקה 5; בג"ץ 6242/20 שמואל נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 13 (26.1.2021); בג"ץ 967/14 בכר נ' המרכז לגביית קנסות ואגרות, פסקה 11 (22.5.2014)). אשר על כן, העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' באב התשפ"ג (‏24.7.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23032270_P06.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il