מדינת ישראל שירות בתי הסוהר נ. תומר אליאב

7 1 בבית המשפט העליון רע"ב 3225/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ש' שוחט המבקש: שירות בתי הסוהר נ ג ד המשיב: תומר אליאב בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט מרכז-לוד המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 15.3.2022 בעת"א 21097-05-22 שניתנה על-ידי כבוד השופטת א' פינק תאריך הישיבה: י"ד באייר התשפ"ב (15.5.2022) בשם המבקש: עו"ד תהילה רוט בשם המשיב: עו"ד ספיר וינברגר פסק-דין משלים (נימוקים) השופט נ' סולברג: בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 12.5.2022, בעת"א 21097-05-22 (השופטת א' פינק), שבו התקבלה חלקית עתירת המשיב, ונקבע כי יש לאפשר לו להשתתף בברית מילה של בנו, שייערך באופן מצומצם בבית הוריו. רקע עובדתי נגד המשיב, תומר אליאב, תלויים ועומדים שלושה כתבי אישום, בשלושה בתי משפט שונים, בגין עבירות של סחר בסמים ואחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. בכל אחד מן התיקים עצור תומר עד תום ההליכים. ביום 11.5.2022 הגיש תומר עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, ובה עתר לאפשר את השתתפותו באירוע הברית של בנו, אשר עתיד היה להתקיים באולם "ROY" באשדוד ביום 15.5.2022. לטענתו, ביום 10.5.2022, טרם הגשת העתירה לבית המשפט המחוזי, הקדים ופנה לשירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), ומשלא נענה, ובהינתן סד הזמנים הדוחק, הוגשה העתירה. שב"ס טען, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן "מבירור שנערך מול היחידה והמערכת הממוחשבת אצל [שב"ס] עולה, כי העתירה הוגשה מבלי שהעותר מיצה את ההליך [המנהלי]". שב"ס הוסיף וטען, כי בקשה ליציאה לחופשה ללא ליווי, יש להגיש במסגרת הליכי המעצר; לא בעתירת אסיר. לגופם של דברים נטען, כי "מהתייחסות המודיעין עולה, כדלקמן: המדובר בעציר המשויך לכנופיית פשע ובעל קשרים רבים בעולם העברייני. מעיון [בחומר מודיעיני] אודותיו עולה סכסוכים רבים עם חברי ארגוני פשע ומשפחות פשע. בנוסף מהעת האחרונה חלה 'התחממות' משמעותית בסכסוכים הקיימים בין כנופיית הפשע אליה משויך לבין היריבים שלהם. יש לציין כי התנהלותו של [תומר] מתחילת מעצרו הנוכחי שלילית, לרבות מעורבות בהפרות סדר, מתח בין אסירים, כוונות פגיעה וסכסוכים. לאור האמור, [תומר] לא הומלץ לצאת לאירוע, וזאת לאור [חומר מודיעיני] שלילי, התנהלות שלילית, סכסוכי דמים, שיוך לכנופיית פשע, וכי נשקפת מסוכנות מצד [תומר] וכלפיו במידה ויצא לחופשה". פסק הדין של בית המשפט המחוזי ביום 12.5.2022, קיים בית המשפט המחוזי דיון בעתירה. לאחר שנשמעו הערות בית המשפט הודיע ב"כ של תומר, כי הוא אינו עומד על בקשתו לצאת ולהשתתף באירוע שיתקיים באולם אירועים, וחלף זאת הוא מבקש לקיים את הברית בבית פרטי, בהשתתפות קהל מצומצם. בסיום הדיון, ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. העתירה – התקבלה בחלקה. תחילה דחה בית המשפט המחוזי את טענת הסף, שלפיה, אין מקום לקיים ביקורת שיפוטית שעה שטרם התקבלה החלטה מינהלית. נקבע, כי "ייתכן שהיה מקום להמתין לתשובה, אולם לא ניתן להתעלם מסד הזמנים הקצר [...]. יתר על כן, עתירות מעין אלו, כעניין שבשגרה מוגשות בדחיפות ויש גם לדון בהן בדחיפות הראויה. מטעם זה, אינני מוצאת מקום לדחות את העתירה על הסף". לגבי המסגרת הדיונית המתאימה, צוין כי "בעניינם של עצורים, ישנה עדיפות ברורה בפניה במסלול הפלילי, אולם בכל מקרה יש להציג גם את עמדת שב"ס במסגרת הדיון שיתקיים. בא כוח העותר הבהיר שלא פנה במסלול הפלילי, וזאת משום שענייננו בשלושה כתבי אישום בבתי משפט שונים. אינני סבורה כי בנסיבות אלו, יש לזקוף לחובת העותר הפניה במסגרת עתירת אסיר ומכל מקום העיקר הוא שהכללים הרלוונטיים והאינטרסים המונחים על הכף ישקלו כדבעי". מכאן נפנה בית המשפט המחוזי לדון בעתירה גופה. נקבע, כי "לא ניתן להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים [לתומר], אולם בה בעת אין המדובר בסוג העבירות שלא ניתן לגביהם להפחית או לצמצם מסוכנות לזמן מוגבל ומדוד בתנאים מתאימים. הסיכון הנשקף [מתומר] נלמד גם מהמידעים שהוצגו לביהמ"ש בעניינו. עם זאת עיון מדוקדק במידעים, מלמד שאין המדובר במידעים קונקרטיים לעניין היציאה המבוקשת, וזאת מבלי להכביר עוד מילים באשר לתוכן המידעים. מאידך גיסא, עומד הרצון הטבעי של אדם להשתתף באירוע ברית של בנו, כשלמעשה הוא אף מצווה לפי הדין הדתי להשתתף בו. באיזון בין האינטרסים לא מצאתי אמנם מקום לאפשר חופשה מיוחדת כמבוקש, וגם לא יציאה לאירוע באולם כפי שהתבקש מלכתחילה, אולם ניתן לאפשר יציאה בליווי לאירוע מצומצם שיתקיים [בביתו של תומר]. ערה אני לקושי שיציאות מסוג זה מטילות על שירות בתי הסוהר, אולם לצד זאת כפי שכבר פורט, לא ניתן להתעלם מהיותו של ברית אירוע ייחודי בחייו של אדם. יציאה בליווי שב"ס מאזנת נכונה בין האינטרסים, והיא מאפשרת מתן ביטוי לאינטרסים המנוגדים". נפסק אפוא, כי על שב"ס לאפשר לתומר להשתתף באירוע בבית הוריו, וזאת בליווי צמוד של שב"ס. מכאן בקשת הרשות לערער שלפנינו. תמצית טענות שב"ס תחילה טוען שב"ס, כי נכון היה לדחות את העתירה על הסף, הן "מהטעם של אי-מיצוי הליכים כנדרש על-ידי [תומר], אשר [...] לא פנה בבקשה מסודרת ליציאה לחופשה ובצירוף כלל המידע הרלוונטי"; הן מכיוון ש"עצור המבקש לצאת לחופשה בעצם מבקש שינוי של תנאי המעצר אותם קבע בית המשפט הדן בהליכי המעצר, ולכן בקשה כאמור צריכה הייתה להיות מוגשת בדרך של בקשה לבית המשפט הדן בהליכי המעצר ולא בדרך של עתירת אסיר". לגוף הדברים נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי "בכל הנוגע למסוכנותו של [תומר] [...] מיציאתו של [תומר] לאירוע הברית נשקפת מסוכנות חמורה לשלומו ולשלום הציבור, מסוכנות אשר לא רק שאינה ניתנת לאיון בדרך ליווי שב"ס, אלא אף שזו עשויה להעמיד גורמים אלו בסכנה". הדיון בבקשה ביום 15.5.2022 קיימנו דיון בבקשה, שבמסגרתו חזר שב"ס על טענותיו, ואילו באת-כוחו של תומר, מנגד, סמכה את ידיה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ועל נימוקיו. פסק הדין עם סיום הדיון, ניתן על-ידינו פסק דין כדלקמן: "החלטנו להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, לדון בה כבערעור, ולבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בדוחק הזמנים, ניתן פסק הדין עתה, ללא נימוקים; הנימוקים ינתנו בהמשך. המלצתנו, בנסיבות, היא לקיים את הברית בין כתלי בית הסוהר, וכך יוכל [תומר] לקחת חלק באירוע הברית. גם ביקור מורחב הוצע לו; בנסיבות כך ראוי. ב"כ [של תומר] הודיעה על הסכמה, אך חזרה בה לאחר מכן מהסכמתה. הערעור מתקבל אפוא בזאת. נימוקים ינתנו בנפרד". מכאן פסק דיננו המשלים ובו נימוקינו. נימוקי פסק הדין כידוע, רשות ערעור על החלטות שעניינן עתירות אסיר, תינתן רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או אם עולה חשש לעיוות דין (רע"ב 1494/19 שירזי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 והאסמכתאות שם (1.3.2019)). בעניין זה, נקבע לא אחת, כי טענה הנוגעת לשלום הציבור, נוכח מסוכנות המיוחסת לאסיר או לעציר, היא טענה בעלת חשיבות ועניין לציבור, ולכן עשויה להצדיק מתן רשות ערעור (רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן, פסקה י' (11.5.2008)). עיון בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מלמד כי אינו יכול לעמוד. יש ליתן רשות לערער, ולקבל את הערעור. זאת, הן מנימוקים דיוניים, הן מנימוקים מהותיים. אפתח בהיבט הדיוני. לפני עציר המבקש לצאת לחופשה, עומדים שני מסלולים דיוניים 'מקבילים': 'המסלול הפלילי' – הגשת בקשה לעיון חוזר במסגרת הליך המעצר, בגדרה יוכל העציר לבקש לצאת לחופשה, בהתאם לקבוע בפקודת נציבות 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות). טרם הפנייה, מוטב לפנות לשב"ס ולבקש את עמדתו, אך "קבלת עמדתו של שב"ס לפניית העצור אינה תנאי להגשת בקשה לעיון חוזר" (בש"פ 5857/17 מדינת ישראל נ' קורובקוב, פסקה 40 (15.8.2017) (להלן: עניין קורובקוב)). מסלול נוסף, הוא 'המסלול המינהלי' – ראשיתו, בפנייה מקדימה לשב"ס. ככל שהעציר אינו שבע רצון מן ההחלטה שהתקבלה בעניינו, פתוחה הדרך לפניו להגיש עתירת אסיר על ההחלטה, עתירה שתוגש לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. יציאה לחופשה בגדרו של מסלול זה, היא בהתאם למגבלות הקבועות בפקודת נציבות 04.40.01 "הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר" (להלן: פקודת יציאה באבטחה). כלומר, רק בדרך של 'ליווי' שב"ס (עניין קורובקוב, פסקה 27). ככלל, הנטייה היא שלא להעתר לבקשות המוגשות בגדרי המסלול הפלילי. זאת, נוכח הוראת סעיף 7 לפקודת החופשות, הקובע כי "עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה לרבות לחופשה מטעמים מיוחדים המנויים בפרק ח' להלן בתקופת מעצרם, שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". כפי שהוטעם בפסיקה, "החזקתו של נאשם במעצר מבוססת על קיומה של עילת מעצר נגדו – מסוכנות, הימלטות מהדין, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות [...] שחרורו של עצור עד תום ההליכים לחופשה עלול אפוא להעמיד בסיכון את שלום הציבור או את תקינותם של ההליכים המשפטיים" (עניין קורובקוב, פסקה 18). המסלול הפלילי קיים, אלא שהפתח בגדרו – צר מאוד. המסלול המינהלי לעומתו, רחב יותר, שכן הוא מאפשר אך יציאה בליווי, ולכן, בדרך כלל, אינו עומד בסתירה לתכליות המעצר. עם זאת, לשב"ס מסור שיקול דעת רחב, האם להיענות לבקשה, אם לאו. בעתירתו עתר תומר "להורות למשיבים לאפשר את יציאתו לאירוע ברית של בנו"; סתם ולא פירש. תומר עצור עד תום ההליכים, בשלושה הליכים פליליים שונים. ממילא, אם חפץ תומר לצאת לחופשה ללא ליווי, היה עליו לנקוט במסלול הפלילי, ולהגיש בקשה לעיון חוזר, בגדרי ההליכים שבהם הוא עצור עד תום ההליכים. בקשות כאלו – לא הוגשו. חלף זאת, פנה תומר ישירות לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרת עתירת אסיר. כלומר, תומר הגיש את הבקשה ב'מסלול המינהלי'; לא ב'מסלול הפלילי'. ממילא, דינה של בקשה ליציאה לחופשה ללא ליווי – להידחות על הסף, אך בשל כך שהוגשה במסלול דיוני שגוי. בית המשפט המחוזי היה ער לכך, אך קיבל את טענתו של תומר, שלפיה "לא פנה במסלול הפלילי, משום שענייננו בשלושה כתבי אישום בבתי משפט שונים". נקבע, כי "מכל מקום העיקר הוא שהכללים הרלוונטיים והאינטרסים המונחים על הכף ישקלו כדבעי". קביעה זו, אין בידנו לקבל; את הכללים הדיוניים – יש לקיים, וחריגה מהם תתאפשר במקרים חריגים בלבד, ובכפוף להצדקה מתאימה. בענייננו, לא הוברר כיצד ריבוי כתבי אישום מצדיק חריגה מהכללים הדיוניים, ו'עקיפה' של המסלול הדיוני הנדרש. מן הראוי היה לתחום את הדיון לגדרי המסלול המינהלי: יציאה לחופשה בליווי. גם אם נניח כי בקשתו של תומר אכן כוונה אך לחופשה בליווי – דינה להידחות על הסף, מטעם נוסף. תנאי קודם להגשת עתירת אסיר, הוא מיצוי הליכים מול הגורמים המוסמכים בשב"ס. סעיף 7א לפקודת היציאה באבטחה, קובע כי "הסמכות לאישור הוצאת אסיר באבטחה נתונה לנציב בתי הסוהר, סגן הנציב, ראש אגף ביטחון ומבצעים, ראש חטיבת ביטחון, מפקדי מחוזות, סגני מפקדי מחוזות". המבקש לא צירף לעתירתו כל פנייה מקדימה. אמנם, בבית המשפט המחוזי הציג העותר מסמך הנחזה להיות פנייה לשב"ס, אך בבקשת הרשות לערער שהגיש שב"ס, נטען כי "פניה כאמור אינה מוכרת לשירות בתי הסוהר. כל שמוכר לשירות בתי הסוהר הוא פניה בעל-פה של [תומר] לסגן מפקד בית סוהר מעשיהו בעניין זה". פנייה בעל-פה אינה תחליף למיצוי הליכים, מה גם שזו נעשתה אל מול גורם שאינו מוסמך להורות על יציאה לחופשה. משלא מיצה תומר את ההליכים מול שב"ס, הרי שעתירתו צריכה היתה להידחות על הסף (תקנה 4(ג)(1) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980); לא היה מקום לדון בעתירה גופה. גם אם נתעלם מן הפגמים הפרוצדורליים, ונתמקד בהיבט המהותי, הרי שגם כאן נפלה שגגה. מרבית השיקולים הרלבנטיים, לא בא זכרם בפסק הדין. סעיף 8א לפקודת היציאה באבטחה קובע, כי "הוצאת אסיר באבטחה מחוץ לבית הסוהר תעשה רק לאחר שנבדקו ההיבטים והסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך". סעיף 8ב מונה מספר שיקולים שיש להביא בחשבון, ביניהם "אופן תפקודו של האסיר"; "מידת הסיכון הביטחוני שבהוצאת האסיר מחוץ לבית הסוהר באבטחה, הן לצוות הליווי, הן לאסיר והן לציבור הרחב", ו"האפשרויות לביצוע הליווי והאבטחה בנתונים הקיימים". בית המשפט המחוזי אמנם נתן דעתו על החומרים המודיעיניים בעניינו של תומר, אך זאת רק בהיבט של "הסיכון הנשקף [מתומר]". ברם, בכך לא מתמצה הסיכון. יציאתו של תומר מבין כתלי בית הכלא, עלולה לייצר סיכון נוסף, מכיוונם של גורמים עברייניים, שלהם 'חשבון פתוח' עם תומר, ועשויים למצוא מקום 'לגבות את חובם'. הסיכון הנשקף מכיוונם של אותם גורמי פשיעה הוא הן כלפי צוות הליווי, הן כלפי הציבור הרחב. בנוסף, כפי שמציין שב"ס בבקשתו, לא ניתנה לו כלל הזדמנות לבחון האם יש בעצם הליווי כדי לאיין או להפחית את המסוכנות במידה שיכולה להניח את הדעת, והאם ישנה היתכנות "לביצוע הליווי והאבטחה בנתונים הקיימים". הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר עיון בחומרי המודיעין אשר הובאו לפנינו במהלך הדיון. כפי שעולה מהחומרים הגלויים, תומר משויך לכנופיית פשע, אשר בינה לבין ארגוני ומשפחות פשע אחרים קיימים סכסוכים פעילים ואלימים רבים, שאף החריפו בעת האחרונה. בנוסף, התנהלותו של תומר מאז תחילת מעצרו שלילית, והוא מעורב בסכסוכים והפרות סדר. לכך יש להוסיף את העולה מן החומרים החסויים; את עמדתה החד-משמעית של המשטרה, לפיה "קיימת מסוכנות גבוהה מן העותר וכלפיו בעת יציאה מחוץ לכותלי הכלא אף למספר שעות"; ואת עמדת שב"ס, שלפיה אין בליווי הסוהרים כדי לאיין את הסיכון החמור, סיכון שאליו חשופים גם הסוהרים עצמם, וכן צדדים שלישיים חפים מפשע. הרושם המצטבר ממכלול הנתונים – ברור וחד-משמעי; המסוכנות הנשקפת – משמעותית וקונקרטית. בנסיבות אלה, גם בהתעלם מטענות-הסף, לא היה מנוס מלהורות על קבלת הערעור. בשולי הדברים נציין, כי מתוך רצון לאפשר לתומר להשתתף באירוע, ובהתחשב בנסיבות, המלצנו בפסק הדין "לקיים את הברית בין כתלי בית הסוהר, וכך יוכל המשיב לקחת חלק באירוע הברית", וכן ציינו כי "גם ביקור מורחב הוצע לו; בנסיבות כך ראוי". באת-כוחו של תומר הודיעה על הסכמה למתווה, אולם בהמשך חזרה בה מהסכמתה; חבל שכך. אשר על כן, החלטנו להעתר לבקשת הרשות לערער, לדון בה כבערעור, ולקבלו, כאמור לעיל, ואלה הם נימוקינו. ניתנו היום, ‏ט"ז באייר התשפ"ב (‏17.5.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22032250_O07.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1