אנדריאס קציוטיס נ. האפוטרופוס על נכסי נפקדים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3220/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3220/07 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר העותר: אנדריאס קציוטיס נ ג ד המשיבים: 1. האפוטרופוס על נכסי נפקדים 2. רשות הפיתוח 3. מינהל מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד דורון שטרן; עו"ד ליטל הרמן בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק פסק-דין השופטת א' חיות: בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ישלמו בלא תנאי את הסכום שנקבע על-ידם כתמורתו של נכס ששוחרר על-פי סעיף 28(א) לחוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 (להלן: החוק או חוק נכסי נפקדים), וכן מדוע לא ימסרו לעותר את כל המידע והמסמכים המצויים ברשותם בנוגע לנכס האמור ולשומתו. 1. סבתו של העותר (להלן: המנוחה) הייתה בעלים של נכס מקרקעין בירושלים (גוש 30008, חלקה 71) מאז שנת 1935 (להלן: הנכס). במועד כלשהו בין השנים 1953-1948 הוקנה הנכס למשיב 1 על-פי חוק נכסי נפקדים ובשנת 1953 הוא הועבר על-ידו למשיבה 2 בהתאם להוראות סעיף 19(א)(1) לחוק נכסי נפקדים. בשנת 1961 הודיע המשיב 1, בתעודה שניתנה על-פי סעיף 28(א) לחוק, כי הוא משחרר את תמורת הנכס מהקנייתו לו. העותר, תושב יוון ואחד משלושת יורשיה של המנוחה, טוען כי המנוחה פנתה כבר בשנת 1972 בבקשה להשיב את הנכס לרשותה, אך נענתה כי עליה להציג ראיות המצדיקות את שחרורו. בהמשך, ולאחר שסבתו הלכה לעולמה, פנה העותר למשיבים בשם היורשים בבקשה לקבל מקרקעין חלופיים ולחלופין את שווי המקרקעין דהיום. ביום 23.8.2006 הודיע לו המשיב 3 כי היורשים זכאים לסך של 1,092,487 ש"ח כתמורת הנכס. העותר פנה למשיב 3 בבקשה לקבל את סכום התמורה "מבלי לפגוע בזכותו לערור בהמשך על גובה התשלום" וכן ביקש לקבל העתק משומת השמאי הממשלתי שנערכה לנכס. המשיב 3 השיב כי על-פי מדיניותו מוכן הוא לשלם את הסכום שננקב במכתב מיום 23.8.2006 "כסכום פיצויים סופי בלבד" וכתנאי להעדר תביעות מצד העותר. 2. מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי התניית התשלום המגיע ליורשים בהתחייבות להעדר תביעה מצידם מהווה חריגה מסמכות ועל כן היא בטלה. לטענת העותר, כספי תמורת הנכס מוקנים למנוחה וליורשיה למפרע מעת ששוחררו על-ידי המשיב 1, ועל כן המשיב 3 אינו מוסמך להחזיק בהם או להתנות את העברתם באופן הפוגע בזכות הקניין החוקתית של היורשים ואין לפרש את החוק כמאפשר לו לעשות כן. לטענת העותר, יש לראות בשומה אותה הציע המשיב 3 עצמו ליורשים כשומה היחידה המקובלת עליו ללא כל הסתייגות והוא אינו מוסמך לשלם סכום נמוך יותר. העותר מוסיף וטוען כי פעולת המשיב 3 נגועה בחוסר סבירות קיצוני ובשרירות והוא אינו רשאי להשתמש בתמורת הנכס כקלף מיקוח או לנהל משא ומתן עם בעל הזכות לגבי התנאים להשבתה. העותר טוען כי הדרישה לויתור על תביעות עתידיות יש בה כדי להניא שלא כדין את בעל הזכויות ממימוש מלוא זכויותיו ולאלצו להיכנע לדרישותיו השרירותיות של המשיב 3 תוך פגיעה בלתי מידתית בקניינו. עוד טוען העותר כי המדיניות שבה נוקט המשיב 3 שונתה על-ידו ועל כן אין להחילה בעניינו, ומכל מקום המשיב 3 מושתק ומנוע מלפעול בניגוד למצג שהציג בפני העותר בכל הנוגע לגובה התמורה, מצג העולה כדי הבטחה מינהלית. לבסוף מלין העותר על כך שהמשיב 3 מסרב לאפשר לו לעיין במסמכים הנוגעים לנכס ולשומתו. 3. לאחר מספר בקשות להארכת מועד וניסיון להגיע לפתרון מחוץ לכותלי בית המשפט, הגישו המשיבים תגובה מטעמם בה טענו כי דין העתירה להידחות על הסף. המשיבים מציינים כי תמורת הנכס המשוחרר היא התמורה שקיבל המשיב 1 בגין מכירת הנכס למשיבה 2 בהתאם לסעיף 19 לחוק נכסי נפקדים, וכי סעיף 19 קובע שהתמורה בגין מכירת הנכס לרשות הפיתוח לא תפחת מן השווי הרשמי של הנכס כהגדרתו באותו סעיף (סכום הנגזר מן השווי שנקבע לנכס לצורכי מס בשנת 1948). המשיב 3 פועל בהקשר זה על-פי נוהל מס' 44.03 (להלן: הנוהל) המהווה נוהל מיטיב אשר מאפשר ליתן תמורה גבוהה מזו הקבועה בחוק וזאת, בין היתר, במטרה לעודד פתרון תיקים על דרך הפשרה ולהימנע מניהול התדיינויות משפטיות. כך, על פי הנוהל מחושבת תמורת הנכס בהתאם לשווי הנכס בערכים הנכונים לשנת 1973, וזאת לעומת החוק המזכה בתמורה שהתקבלה על-ידי האפוטרופוס לפי ערכי הקרקע בסוף שנות הארבעים. בנוסף קובע הנוהל כי לסכום התמורה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות החוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור, התשכ"ד-1964. כמו כן מציינים המשיבים כי במשרדי הממשלה פועל צוות בינמשרדי שמטרתו לבצע בחינה מחודשת של הוראות הנוהל. מכל מקום, ביום 4.3.2008 העביר המשיב 3 לעותר את הסכום שאינו שנוי במחלוקת כתמורה על-פי חוק נכסי נפקדים בסך של 80,263.85 ש"ח (אף שלטענתו החוק אינו קובע כל חובה לתשלום סכום שאינו שנוי במחלוקת), וכן איפשר לבאי-כוח העותר לעיין במרבית המסמכים שבתיק הנכס. בכל הנוגע לתשלום יתרת הסכום טוענים המשיבים כי שאלת גובה התמורה היא שאלה שומתית המצריכה בירור עובדתי ודינה להתברר בפני ערכאה אזרחית. לטענתם, משקיים לעותר סעד חלופי בעניין זה דין העתירה להידחות על הסף. 4. בתשובה לתגובת המשיבים טוען העותר כי עניינה של העתירה אינו בגובה השומה שנקבעה אלא בפעולות שביצעו המשיבים בחוסר סמכות ובחוסר סבירות, ועל כן מן הראוי כי העתירה תידון בבית משפט זה. 5. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שפורט לעיל, המשיב 3 העביר לעותר את סכום התמורה שהתקבלה בגין הנכס לפי חוק נכסי נפקדים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת למעשה בטענת העותר לפיה המשיב 3 מחויב להעביר לו סכום גבוה יותר, הוא הסכום שבו נקב המשיב 3 בהתאם לנוהל המופעל על-ידו בהקשר זה והמותנה בויתור על תביעות עתידיות. הסעד המבוקש בעתירה הוא אפוא סעד כספי לתשלום ללא תנאי של תמורת הנכס כפי שהוצגה לעותר על-ידי המשיב 3 בהתאם לנוהל. משכך, וככל שהעותר מבקש להשיג על גובה הסכום לו הוא זכאי כתמורה בגין הנכס, יש בידו סעד חלופי על דרך של הגשת תובענה לבית המשפט האזרחי המוסמך בפניו יוכל להעלות ולברר את הטענות המועלות על-ידו בעתירה (ראו: בג"ץ 340/79 רבינוביץ נ' שר התעשייה, המסחר והתיירות, פ"ד לד(2) 747, 750 (1980); בג"ץ 627/88 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' קרן האיזון ע"פ סעיף 116 לחוק המים, תשי"ט-1959 - נציבות המים (לא פורסם, 14.3.1989); רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והבלו, פ"ד מד(3) 812 (1990); בג"ץ 6330/97 איגוד ערים (נפת אשקלון) נ' שר האוצר (לא פורסם, 6.11.1997); בג"ץ 2807/06 גרה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 11.9.2006); ראו והשוו בג"ץ 6090/08 ברגר נ' שר המשפטים, פיסקאות 6-5 (טרם פורסם, 11.8.2008); וראו והשוו גם ע"א 6783/98 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' עיזבון תורייא (סוריא) עבדאלעני מוסא באמצעות יורשיה, פ"ד נו(4) 161 (2002)). בנסיבות אלה ובשל הסעד החלופי העומד לעותר, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לעתירה. העתירה נדחית, אפוא, על הסף. אין צו להוצאות. ניתנה היום, כ"א אלול, תשס"ח (21.09.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07032200_V09.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il