משה מזרחי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 322/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 322/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: משה מזרחי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 10573-05-12 מיום 4.12.2012 שניתן על ידי השופט י' נועם תאריך הישיבה: ד' בכסלו התשע"ד (7.11.2013) בשם המערער: עו"ד יאיר גולן בשם המשיבה: עו"ד נעימה חנאווי בשם שירות המבחן למבוגרים : הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. המערער הורשע בשוד ונדון ל-3 שנות מאסר ומאסר על-תנאי. בערעורו מבקש המערער להקל בעונשו, בעיקר מחמת מצב בריאותו. 2. הרשעתו של המערער נעשתה במסגרת הסדר טיעון, על סמך הודאתו בכך שבצהרי יום 9.4.2012 נכנס לסניף דואר ישראל ברחוב אליהו מני בירושלים, קפוצ'ון על ראשו ועל חלק מפניו, משקפי שמש על עיניו, ופלסטרים מודבקים על פניו ומכסים אותן. המערער ניגש אל הפקידה, והשליך על הדלפק שקית ניילון ופתק שעליו רשום: "כסף מהר לשקית תזוזה קטנה וכדור ראשון זו את" את ידו הסתיר המערער מתחת לחולצתו באזור הבטן, והאיץ בפקידה לתת לו כסף באומרו "נו נו נו". הפקידה נבהלה, אמרה למערער שאין בקופתה כסף, ומסרה לו סך של כ-400 ₪. המערער נטל את הכסף מידי הפקידה, הצביע על הדלפקים האחרים והחל עובר ביניהם ודופק עליהם בידו. הפקידה אמרה לו שאין שם קופה, אך הוציאה סכום כסף קטן נוסף מן הקופות האחרות. המערער לקח את הכסף ועזב את סניף הדואר. 3. בגזר הדין מיום 4.12.2012 עמד בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 10573-05-12; כב' השופט יורם נועם) על חומרת עבירת השוד בכלל, ובסניף בנק בפרט, עבירה שנעשתה נפוצה במקומותינו, פגיעתה הכלכלית קשה, ועוד יותר ממנה הפגיעה בקרבנות תמימים – פקידי בנק ולקוחות – אשר חוֹוים אימה ופחד. בפועל לא נקט המערער באלימות, אך תוכן האיום, לפגיעה בנפש, היה חמור. בית המשפט המחוזי שקל לחומרה גם את עברוֹ הפלילי הכבד של המערער, את העובדה שההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו בעבר לא הביאו להרתעתו, את הצורך להוקיע את מעשיו, ולגמול לו כראוי לו. כמו כן, שקל בית המשפט את הצורך להגן על שלום הציבור ועל בטחונו, ולהרתיע באופן אפקטיבי את המערער ועבריינים אחרים בכוח. לקולא שקל בית המשפט המחוזי את החרטה שהביע המערער, את הודאתו, את הרקע לביצוע העבירה – התמכרות לסמים קשים, את מצבו הרפואי של המערער בעקבות מחלת הכבד שבה לקה, ונסיבות אישיות נוספות שתוארו בתסקיר שירות המבחן. על יסוד כל השיקולים הללו נגזר על המערער כאמור עונש של מאסר בפועל למשך 3 שנים ועשרה חודשי מאסר על-תנאי. מכאן ערעורו. 4. המערער מבקש להפחית מתקופת המאסר, ובפיו שלושה טיעונים מרכזיים. ראשית, נסיבות אישיות מיוחדות, חלקן אמנם נזכרו בגזר הדין, אולם ספק אם ניתן להן משקל כלשהו לקולא. המערער חווה טראומות קשות ומטלטלות במהלך חייו, וגם המעשה בגינו הורשע בשוד התבצע על רקע משבר בחייו ובשל חזרתו לצרוך סמים, והתמכרותו, לאחר מספר נסיונות גמילה כושלים. מצבו הבריאותי קשה מאוד והוא ממתין להשתלת כבד. לטענת המערער, התעלם בית המשפט המחוזי מקשייו לאורך השנים, והתעלם ממאמציו הכבירים להשתקם, ומהצלחתו, גם אם היתה זמנית. שנית, בנסיבותיו של המערער, היה על בית המשפט ליתן עדיפות לאינטרס השיקומי על פני שיקולי גמול והרתעה. במצבו הנפשי ובשלב הקריטי שבו הוא מצוי, עונש המאסר הממושך שהושת על המערער עלול להיות בעל השלכות הרסניות ולהוביל להדרדרותו המוחלטת לאורח חיים עברייני. המערער נגמל בכוחות עצמו מהתמכרותו להרואין והוא נקי מסמים מזה כשמונה חודשים, הביע חרטה, הוא נכון לקיים קשר טיפולי שיקומי במפגשים פרטניים, ומשפחתו תרתם לסייע לו. שלישית טוען המערער, כי בית המשפט חרג מרף הענישה הנהוג בעבירות שוד בנסיבות דומות, וזאת מבלי לנמק או להצביע על פסיקה דומה כלשהי. המערער הפנה לגזרי דין ובהם עונשים מתונים בהרבה מזה שהוטל עליו, בעבירות שוד בנסיבות חמורות יותר. 5. מנגד טוענת המשיבה, כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. מעשה השוד שביצע המערער חמור, עברייני ואלים, ולחובתו עבר פלילי כבד. ניתנו למערער מספר הזדמנויות לסור מדרכו הרעה, אולם הוא לא ניצל אותן. אשר למצבו הרפואי נטען כי המערער מקבל את הטיפול הדרוש לו במסגרת שירות בתי הסוהר. 6. שקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, בעיקר נוגע ללב מצב בריאותו של המערער, חולה במחלה כרונית. מפאת צנעת הפרט לא נפרט עוד מעבר למה שצויין. גם תולדות חייו קשים, משברים לרוב, וניסיונות לגמילה עם הצלחה חלקית בלבד. מן הראוי לזקוף את אלה לזכותו של המערער. בתקופות מסויימות עשה והצליח, באחרות כשל. במהלך השנים התחשבו בו בתי המשפט. גם בהליכי המעצר נעשה ניסיון לשלב את המערער ב"מרכז צעדים" כחלופת מעצר, אך הדבר לא צלח וכעבור שבוע הורחק המערער מן המקום. אילו תסקיר המעצר העדכני היה מבשר טובות, כי אז יתכן והיה מקום לילך עוד כברת דרך לכיוונו של המערער. ברם, במהלך מאסרו ביצע מספר עבירות משמעת, ולאחרונה גם הועבר לאגף סגור על רקע סירוב לתת בדיקת שתן. ברי כי ההתמכרות לסמים היא בעוכריו, ואם המערער לא אזר די כוח לשתף פעולה במסגרת טיפולית בתוככי בית הסוהר, רב הוא החשש שבחוזרו אל החברה ישוב לחטוא ולפשוע על מנת לממן את צריכת הסם. על רקע הדברים הללו, אין הצדקה ליתן לשיקול השיקומי והטיפולי משקל מכריע בגזירת הדין. מן הראוי לזכור ולהזכיר את חומרת עבירת השוד, את פגיעתה הרעה בקניינם של אחרים, בבטחונם, בשלומם ובבריאות נפשם. העונש שנגזר על המערער הוא קשה, אך אינו סוטה מרף הענישה המקובל (ראו למשל: ע"פ 5370/11 בוזגלו נ' מדינת ישראל (28.11.2011)), והוא מחוייב המציאות על רקע נסיבות ביצוע השוד ועברו הפלילי של המערער. רחמנות יתרה על השודד, כמוה כהתאכזרות אל קורבנו; זה שבכוח וזה שבפועל. 7. הערעור נדחה אפוא בזאת. מועד תום ריצוי שני שליש מתקופת המאסר של המערער עתיד לחול ביום 20.3.2014. יש לקוות שהמערער יתעשת, ישתף פעולה במישור הטיפולי והשיקומי בתוככי בית הסוהר, על מנת שימצא ראוי לניכוי שליש מתקופת מאסרו, וישתחרר מבית הסוהר כשהוא נקי מסמים לדרך חדשה וטובה. ניתן היום, ז' בכסלו תשע"ד (10 בנובמבר 2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13003220_O01.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il