פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 3217/10
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3217/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ע' פוגלמן
המערער:
אלכסנדר וסילייב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 24.3.2010, בת.פ.ח. 1019/08, שניתן על ידי השופטים: ש' דותן, ד' גנות, ש' שוחט
תאריך הישיבה:
י"ב בשבט התש"ע
(27.01.10)
בשם המערער:
עו"ד אורית חיון
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן:
עו"ד אושרה פטל
גב' שושי אלימלך
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נטען, כי עובר לאירוע בו עוסק ערעור זה היתה קיימת היכרות בין המערער, עידן חסדאי לוי (להלן: עידן) וידיגאר ארדן (להלן: ארדן) ו-וולדימיר איסקוב (להלן: המנוח). בחודש ינואר 2008 נתגלעה מחלוקת כספית בין המנוח, מצד אחד, לשלושה האחרים, מצד שני, ועל רקע זה החליטו האחרונים בתאריך 15.1.08, ללכת לביתו של המנוח בשעת לילה מאוחרת ולהתעמת עמו. לאותה "משימה" לא הצטרף ארדן, ומשהגיעו חבריו לדירת המנוח והוא פתח להם את הדלת, דקר אותו עידן דקירה אחת. או אז נטל המנוח סכין יפנית ופצע את אחת מאצבעותיו של עידן, ובעקבות כך התפתח עימות אלים אליו הצטרף המערער על פי בקשתו של עידן. נטען כי הוא נטל סכין ממטבח הדירה, וביחד עם עידן הם דקרו את המנוח 16 פעמים בחלקים שונים של גופו. בהמשך הובהל מנוח לבית חולים, אולם לאחר מספר שעות נפטר כתוצאה מפציעתו. עוד נטען, כי המערער ועידן שבו לדירת המנוח שם שרפו את בגדיהם, וארדן שהצטרף אליהם אף שטף את הדירה במטרה להעלים כתמי דם. באישום נוסף שיוחס למערער נטען, כי משסבר שארדן הפליל אותו בחקירתו, הוא הורה לעצור אחר להעביר לו מסר כי עליו לחזור בו מגרסתו.
המערער הודה בעובדות האמורות, ובגדרו של הסדר טיעון הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות הריגה, השמדת ראיה, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 298, 242, 246(ב) ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המערער ל-15 שנות מאסר ושתי תקופות של מאסר על-תנאי. להשלמת התמונה נוסיף כי עידן נדון ל-20 שנות מאסר.
בערעור שבפנינו משיג המערער על העונש, תוך שהוא טוען את אלה: נטל האשם העיקרי רובץ לפתחו של עידן, שהזמין את המערער להצטרף אליו כדי להסדיר את חובו של המנוח; לא הובאה ראיה לכך שהמערער ידע שעידן נושא עמו סכין; עידן החל בתקיפת המנוח ורק בהמשך ביקש מהמערער לסייע לו; המערער פעל מתוך מה שהוגדר כ"ספונטניות וללא מחשבה מוקדמת"; כאשר עזבו את דירת המנוח היה האחרון בחיים, ללמדך שלא התכוונו להמיתו; כמו כן, הופנינו לנסיבותיו האישיות של המערער - צעיר שגורלו לא היטיב עמו, שחי בגפו ועד לאירוע הנוכחי ניהל אורח חיים נורמטיבי; לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער והחרטה שהביע.
אין בידינו לקבל את הערעור. ראשית הואיל והעונש אינו חורג מרמת הענישה אותה הציעו הצדדים לבית המשפט (מאסר שלא יעלה על 15 שנים). אכן, המערער היה רשאי לטעון לעונש כהבנתו, אולם את חתימתו על ההסכם יש לפרש כאישור לכך שגם על פי השקפתו אין העונש המרבי לו עתרה המשיבה חורג ממתחם הסבירות. שנית, המערער חטא בהתנהגות אלימה וקשה מאן כמותה. הוא וחברו עידן יצאו לדירת המנוח לא במקרה אלא לאחר שגמרו אומר להתעמת עמו. מטבע הדברים, משזו היתה כוונתם צריך היה המערער לצפות גם את האפשרות שהעימות יסלים, כפי שקרה בפועל. אולם המערער לא הסתפק בתקיפה של המנוח, אלא טרח לעשות זאת תוך שימוש בסכין שפגיעתה עלולה להיות גם קטלנית, והכל בגלל מה שהוגדר כ"מחלוקת כספית". זהו זלזול בוטה בערך קדושת החיים, ודוגמה נוספת לאווירת האלימות שהשתלטה על חיינו. על כך היה נכון להגיב בענישה קשה, ולא מצאנו כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער מעבר למידה המתחייבת.
הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ב בשבט התשע"א (27.01.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10032170_O03.doc אז
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il