דניאל מוסיקנט נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3215/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: דניאל מוסיקנט נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.3.02 בת.פ. 40084/01 שניתן על-ידי כבוד השופט ע. מודריק תאריך הישיבה: ג' בתשרי תשס"ג (9.9.02) בשם המערער: עו"ד נס בן נתן בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער. המערער הורשע בשמונה עבירות גניבה, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, ניסיון לביצוע שוד, ובעבירות נהיגה ללא רשיון נהיגה, ללא רשיון רכב וללא תעודת ביטוח כדין. הוא זוכה מעבירת שוד אחת וכן משתי עבירות של גניבת רכב בהן הואשם. בבסיס האישומים נגד המערער עומדת שורה של מעשי חטיפת ארנקים מעוברי אורח, אותם ביצע ביחד עם אחר. שיטת הפעולה בוצעה על פי דפוס אחד לפיו המערער והשותף, בהיותם רכובים על אופנועים, התקרבו לעובר האורח ונצמדו אליו, אחד מהם חטף את תיקו, והשניים נעלמו במהירות. העונש שנגזר על המערער בבית משפט קמא הועמד על 3 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי ופסילה מלקבל רשיון נהיגה למשך 9 חודשים. בערעורו, מיקד בא כוח המערער את עיקר טיעונו בכך כי בית משפט קמא סטה מעקרון אחידות הענישה בכך שראה להשוות את עונשו של מרשו לזה של השותף. על פי הטענה, חלקו של השותף בעבירות היה חמור באופן ניכר מזה של המערער, וזאת בשני מובנים עיקריים: האחד - השותף היה הכח המניע והיוזם לביצוע סדרת העבירות. השני - השותף הורשע בכל העבירות בהן הורשע המערער וכן בשתי עבירות נוספות המתייחסות לגניבת האופנועים שבהם בוצעו עבירות הגניבה והשוד על ידי השניים. מעבירות גניבת האופנועים המערער זוכה. בנסיבות אלה היה ראוי, על פי הטענה, להקל בעונשו של המערער בהשוואה לזה של חברו. נתנו דעתנו לטעמי הערעור על רקע מכלול נסיבות הענין ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהוטל על המערער. אשר לטענה בדבר חלקו של השותף בייזום העבירות - לכך התייחס בית המשפט המחוזי בגזר דינו באורח ישיר, ומסקנתו היא כי אף שהשותף "ניגן כינור ראשון" כדבריו, לא היה המערער בבחינת שותף נגרר חסר דעה, אלא הוא שיתף עצמו באורח פעיל במעשי העבירה והפך בכך גורם שווה-ערך לשותפו. גישת בית המשפט לענין זה נראית לנו משעולה מנסיבות הענין כי מעורבותו הפחות אקטיבית של המערער בפתח הדברים עברה תפנית של ממש עם התפתחות הארועים, ומעורבותו הפעילה היא שצריכה לעמוד במוקד שיקולי הענישה. אשר לטענה בדבר השוני בין שני הנאשמים מבחינת היקף אחריותם הפלילית בפרשה זו משהשותף הורשע גם בגניבת האופנועים ואילו המערער זוכה מעבירות אלה: האבחנה לענין זה היא, אכן, בעלת משמעות מהותית, והיתה עשויה בנסיבות אחרות להוליד שוני בהיקף הענישה הראוי בין שני השותפים לעבירה. עם זאת, בראייה כוללת של נסיבות הענין מתמעט משקל האבחנה לענין זה וזאת בשל שני טעמים עיקריים: ראשית, השותף השתלב בתהליך שיקומי מרשים בעוד המערער כופר לכל אורך הקו באחריותו למעשי העבירה ולא גילה כל מודעות וחרטה למעשיו. הדבר מקבל חיזוק בתסקיר המשלים שהוגש על ידי שירות המבחן נכון לעת זו, שאינו מלווה בהמלצה טיפולית כלשהי. שנית, ובנגזר מכך, השותף הודה בכל העבירות בשלב הדיון, ומשפטו נסתיים בהסדר טיעון. לא כן המערער, אשר ניהל משפט הוכחות מלא וגם לאחר סיומו בהרשעה לא קיבל עליו את הדין, לא נטל אחריות, ולא השתלב בתהליך שיקום קונסטרוקטיבי. בנסיבות אלה נראה לנו כי היה טעם בהחלטת בית המשפט המחוזי אשר איזן בין שיקולי החומרה והקולא המתייחסים לשני השותפים וראה להשוות את עונשיהם, ואיננו רואים מקום להתערב בעמדתו זו ולשנותה. הערעור נדחה. ניתן היום, ג' בתשרי תשס"ג (9.9.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 02032150.R02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il