דימטרי קלשניקוב נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 3214/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3214/13 לפני: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: דימטרי קלשניקוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 04.02.2013 בת"פ 425-03-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשע"ה (29.9.2014) בשם המערער: עו"ד ליאוניד פרחובניק בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. בחור צעיר נהג במכונית לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים במידה שעולה כדי נהיגה בשכרות. הוא איבד את השליטה על כלי הרכב, וכתוצאה מכך גרם לתאונה שבה נהרג אחד מן החברים שנסעו עמו. מהו עונשו הראוי, בשים לב לחומרה שיש לייחס לנהיגה בשכרות ולתוצאה הקשה של התאונה, כמו גם למכלול נסיבותיו האישיות? זו השאלה שבה נדרשנו להכריע. עיקרי העובדות וההליכים עד כה 2. ביום 4.10.2011 המערער, יליד שנת 1992, נהג תחת השפעת אלכוהול. בנהיגתו הוא סטה ממסלול הנהיגה ואיבד שליטה על הרכב, אשר עלה על אי תנועה בנוי והתנגש בעמוד רמזור ובעמוד תמרור. בתאונה שנגרמה המערער עצמו נפצע, ואילו אחד מחבריו שנסע עמו ברכב מת. בגין אירוע זה הוגש נגד המערער כתב אישום לבית המשפט המחוזי חיפה (ת"פ 425-03-12). כתב האישום ייחס למערער את העבירות הבאות: הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגה תחת השפעת משקה משכר, עבירה לפי סעיפים 62(3) ו-64ב(א)(4) וכן לפי סעיף 39 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); סטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) וסעיפים 62, 68, ו-38(2) לפקודת התעבורה; מהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה, וסעיפים 62, 68 ו-38(2) לפקודת התעבורה; וכן נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. 3. ביום 15.10.2012 המערער הודה בעבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון שהושג לאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי הצדדים יעתרו להשית על המערער עונש מאסר בפועל בטווח של שלוש עד חמש שנים, וכי לעניין שאר רכיבי העונש יהא הטיעון חופשי. בא-כוח המדינה הודיע כי אביו של המנוח הביע את הסכמתו להסדר הטיעון. 4. באותו יום, בית המשפט המחוזי (השופטת ד' סלע) הרשיע את המערער לפי הודאתו. ביום 4.2.2013 השית עליו בית המשפט המחוזי עונשים כדלקמן: מאסר בפועל למשך 52 חודשים; מאסר על תנאי למשך 18 חודשים כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירה של גרם מוות ברשלנות, נהיגה בשכרות ונהיגה בפסילה; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 שנים מיום שחרורו (בנוסף לפסילתו מנהיגה במהלך תקופת מאסרו); וכן פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה נוספת של 12 חודשים כשהתנאי הוא שלא יעבור אחת מן העבירות שבהן הורשע או עבירה של נהיגה בפסילה במשך תקופה של שנתיים מיום שחרורו. 5. בגזר דינו התייחס בית המשפט המחוזי למכלול השיקולים שהוצגו בפניו – ובכלל זה תסקיר שירות המבחן שממנו עלתה דמות חיובית של אדם שעשה שינוי בחייו ומנסה לפעול באופן בוגר ואחראי לאחר שהביע חרטה על מעשיו, גילו הצעיר ונסיבותיו המשפחתיות ועדויותיהם של עדי האופי מטעמו. לצד זאת, בית המשפט המחוזי ייחס משקל לחומרת העבירות שבהן הורשע, תוך התייחסות לשיקולי ההרתעה והמניעה הקיימים במיוחד בתאונות דרכים ובמקרים של נהיגה בשכרות, וכן לשיקולי הגמול בענישה. הערעור 6. הערעור שבפנינו מכוון לכך שנקל בעונשו של המערער. בא-כוחו של המערער התמקד במאמצי השיקום של המערער, אשר גייס את עצמו לעלייה על דרך הישר, נוטל אחריות למעשיו ומשתתף במסגרות טיפוליות בכלא. לשיטתו, יש מקום לעודד את המערער ולחזקו בדרכו החדשה, ולתת בכורה לשיקול זה. בנוסף לכך, התייחס בא-כוחו של המערער לגילו הצעיר של המערער המצדיק לשיטתו הקלה נוספת עמו. בא-כוחו של המערער התייחס באופן ספציפי לפסילת רישיון הנהיגה של המערער לתקופה ארוכה יחסית, לטענתו, באופן שיקשה על השתלבותו בעולם העבודה לאחר שישוחרר מן הכלא. לבסוף, נדרש בא-כוח המערער אף לכך שהמערער החל בתשלום הפיצוי שהושת עליו, ועושה כן על-פי סדר התשלומים שנקבע, עובדה המעידה אף היא על מאמצי השיקום שלו ונטילת האחריות על ידו. 7. בא-כוח המדינה טען כי יש לדחות את הערעור. בנוסף לטענתו הכללית בדבר המדיניות המצמצמת בכל הנוגע להתערבותה של ערכאת הערעור בעונשים שהושתו על-ידי הערכאה הדיונית, הצביע בא-כוח המדינה על חומרת העבירות שבהן הורשע המערער. בגין עבירות מסוג זה – כך נטען – מושתים אף עונשים חמורים יותר מאלה שהוטלו על המערער (תוך הפנייה לע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל (12.1.2011) (להלן: עניין ימיני), לע"פ 2842/10 קלדרון נ' מדינת ישראל (23.1.2012) (להלן: עניין קלדרון) ולע"פ 520/12 לוי נ' מדינת ישראל (14.11.2012)). בא-כוח המדינה הוסיף וטען כי עונש המאסר שהוטל על המערער הוא בגדרו של הטווח שהוסכם בין הצדדים, וכן הצביע על עברו הפלילי של המערער. 8. נציגת שירות המבחן, גב' ברכה וייס, נדרשה לאמור בתסקיר המבחן העדכני בעניינו של המערער, וחזרה ועמדה על דרך השיקום שעליה עלה המערער, המנסה להפיק את המיטב מתקופת מאסרו. דיון והכרעה 9. לאחר ששקלנו את הדברים, הגענו לכלל דעה כי דין הערעור להידחות. 10. אכן, התרשמנו מכברת הדרך שעשה המערער עד כה וממאמצי השיקום שלו, שעד כה עולים יפה, ואנו אף מאחלים לו שיצליח להוסיף וללכת בדרך זו. התרשמנו גם מחרטתו ונטילת האחריות על ידו. אולם, אין בעובדה זו כדי למחוק לחלוטין את חומרת מעשיו. נהיגה בשכרות היא התנהגות שלא ניתן להפריז בחומרתה, קל וחומר כאשר היא מובילה לתוצאה קטלנית (ראו למשל: ע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ''ד מט(4) 151, 165 (1995); ע"פ 2163/07 סעת נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.10.2007); עניין ימיני, פסקה 77; עניין קלדרון, פסקה 31; רע"פ 861/13 ‏פנאדקה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (6.2.2013)). נהג שיכור כמוהו כ"פצצה מתקתקת", ובמקרה שלפנינו – לאסון הכול – הפוטנציאל ההרסני הטמון במצב דברים זה אף התממש. חברו של המערער נהרג כאמור בתאונה, והמערער אף מכיר בגודלו של האסון שגרם. 11. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של טעות או חריגה מרף העונש במקרים דומים (ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (29.1.2009); ע"פ 9112/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.12.2012)). זאת אף ביתר שאת, מקום בו העונש שנגזר מצוי בטווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון (ראו: ע"פ 6449/10 חן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (29.5.2011); ע"פ 5953/13 מדינת ישראל נ' אהרון, פסקה 18 (6.7.2014)). אנו סבורים כי מקרה זה אינו מאותם מקרים חריגים, וכי בית המשפט המחוזי איזן במקרה זה באופן נכון את מכלול השיקולים. כך גם השיקולים לקולא שאליהם התייחס בא-כוח המערער, לרבות גילו הצעיר, כבר באו לידי ביטוי בתוצאה העונשית. לכן, איננו סבורים שיש מקום להתערבות בגזר הדין – לא בתקופת המאסר ולא בעונש פסילת רישיון הנהיגה. 12. המערער יישא אפוא בעונשו כמפורט בפסקה 4 לעיל. 13. לקראת סיום נוסיף ונדגיש כי אין במסקנתנו כדי לגרוע מן המשקל שיכול להיות למאמצי השיקום הנמשכים של המערער כאשר תעמוד על הפרק השאלה של קיצור תקופת המאסר שלו על דרך שחרורו על תנאי, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כמובן. אולם, בעניין זה – חזון למועד. ניתן היום, ‏ח' בתשרי התשע"ה (‏2.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13032140_A03.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il