אדוארד פופוב נ. משרד הפנים,מינהל האוכלוסין

פסק-דין בתיק בג"ץ 3210/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3210/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. אדוארד פופוב 2. אירנה פופוב 3. מיכאל פופוב נ ג ד המשיב: משרד הפנים, מינהל האוכלוסין עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ה' בשבט התשס"ז (24.1.07) בשם העותרים: עו"ד לורה מקסיק בשם המשיב: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: זוהי עתירה נגד החלטת המשיב שלא ליתן לעותרים 2 ו-3 אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות). העותר 1, עלה ארצה לישראל מאוקראינה ביום 29.04.1999, לאחר שהוענקה לו אשרת עלייה מכוח נישואיו לגב' נטליה קייסין, שהיא יהודיה. לבקשתו למתן אשרת עלייה צורפה תעודת נישואין שבה היה רשום כי בני הזוג נישאו בשנת 1996, וכן צוינה בה טענת העותר כי הוא יהודי בשל העובדה שסבתו מצד אימו היא יהודיה. ביוני 1999 ניתנה לעותר אזרחות ישראלית מכוח נישואיו לנטליה. בשנת 2001, נפערה תהום בין העותר לנטליה, והזוג התגרש. העותר התחתן שוב בשנת 2001. ביום 16.12.1998 פנו הוריו של העותר, הם העותרים 2 ו-3 בעתירה שלפנינו, לבית המשפט שבאוקראינה בבקשה לתיקון רישום בתעודה הלידה של העותרת 2 ולהוסיף כי אימה הייתה יהודיה. בית המשפט נעתר לבקשה ותיקן את תעודת הלידה כמבוקש. קביעתו של בית המשפט האוקראיני התקבלה תוך הסתמכות בלעדית על עדויות בני המשפחה. ביום 25.8.1999 הגישו העותרים בקשות לקבלת אשרות עלייה לישראל בשגרירות ישראל בקייב, תוך הסתמכות על תעודת הלידה של העותרת 2. בקשה זו נתקלה בסירוב של הקונסול הישראלי בנימוק שהתעודה מזויפת. שנה לאחר מכן, בעת ששהו בישראל כתיירים, הגישו העותרים בקשה מחודשת לקבלת אשרות עלייה, הפעם למחלקה הקונסולארית במשרד ראש הממשלה (להלן: נתיב). העותרים ביקשו לשנות את הסטאטוס שלהם למעמד של עולים והציגו, בשנית, את תעודת הלידה המשוחזרת של האם. גם בקשה זו סורבה בנימוק שתעודת הלידה המשוחזרת שברשות העותרים היא מזויפת וכי אין בידי העותר כל ראיה נוספת שלאורן ניתן לקבוע את יהדותו של העותר. העותרים לא השיגו על ההחלטה וחזרו לאוקראינה. ארבע שנים מאוחר יותר, הגיש העותר בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לקבלת סעד הצהרתי שבו תוכרז יהדותו. בית המשפט המחוזי הורה על עריכת שימוע מחודש לעותר במשרדי נתיב, וכך נעשה. ביום 24.02.2005, זומן העותר ובפגישה זו, חתם על תצהירים שונים. בין התצהירים שנחתמו, הייתה הצהרה שתעודת הנישואין של העותר לנטליה קייסין זויפה, וכן הצהרה שהמסמכים שהוצגו לצורך הוכחת יהדותו מזויפים אף הם. עוד נציין, כי מספר ימים קודם לכן, זומנה נטליה למשרדי נתיב, שם הודתה בתצהיר כי נישאה לעותר חודשים ספורים לפני העליה לארץ ולא בשנת 1996, כפי שצוין בתעודת הנישואין. הזיוף, כך הוצהר, של שנת הנישואין בתעודה נעשה בסיוע של מנהלת משרד מרשם האוכלוסין בעיר קרסניי לוץ' שבאוקראינה, שהייתה מיודדת עם אימו של העותר. לאור תוצאותיו של השימוע שנערך וההצהרות שנמסרו, הוגשה בקשה מטעם באת כוחו של העותר למחיקת ההליך. בית-המשפט נעתר לבקשה וההליך נמחק ביום 20.3.2005 ללא צו להוצאות. העותר 1, הוא אזרח ישראלי מכוח עלייתו ארצה כבן זוג של זכאית שבות וביסוד העתירה, מונחת בקשת הורי העותר להכיר בזכאותם לעלות ארצה מכוח חוק השבות. שקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה ובאתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. התצהירים שמסר העותר במסגרת השימוע השני מיום 24.2.2005 אינם מותירים כל ספק כי המסמכים שהוצגו על-ידי המערער אינם מהימנים. העותר הצהיר כי הוא "...משוכנע, שת. הלידה שלי שמספרה 437409 לא נכונה ולא תואמת את המציאות. אני משוכנע שאמי מעולם לא הייתה רשומה כיהודיה, גם סבתי מצד אימי לא הייתה יהודיה". בתצהירים אלו, אף ציין כי המסמכים הכוזבים נשלחו אליו על-ידי הוריו. הסבריו של העותר, שהופעלו עליו לחצים ואיומים מצד עובדי נתיב, אינם משכנעים. יתרה מכך, משאלון העלייה עליו חתם העותר בשנת 1999, עולה כי העותר תחת "לאום" רשם העותר את הוריו כרוסים. יש לזקוף לחובתו של העותר גם את מחיקת ההליך בפני בית המשפט המחוזי. בהתאם לאמור בבקשת המחיקה, ההליך נמחק בעקבות תצהיריו של העותר במסגרת השימוע השני לפיהם הוא ומשפחתו אינם יהודים. הסבריו של העותר כי בקשת המחיקה נעשתה על דעת באת-כוחו הקודמת של העותר, ללא היוועצות עימו, אינם משכנעים כלל ולא הובאה כל ראיה לכך. לא זו אף זו, בבקשה למחיקת ההליך פירטה באת-הכוח המבקש את השתלשלות האירועים שהביאה לבקשה למחיקת ההליך, וציינה כי לאור תוצאותיו של השימוע, "אין במסמכיו של המבקש כדי להוכיח את יהדותו, ומכאן שאין צורך או מקום בהמשך הליכים משפטיים בעניינו בשלב זה". הוא הדין גם לגבי תעודת הנישואין של העותר. העותר הצהיר, כי החתונה נערכה רק באוקטובר 1998, כשנה טרם לעלייתם של העותר ואשתו לארץ ולא בשנת 1996 כפי שנרשם בתעודה הנישואין. בדומה, גם בתצהירה של נטליה בפני חוקרי נתיב צוין במפורשות כי תעודת הנישואין מקורה בזיוף וכי הנישואים נערכו מספר חודשים טרם עלייתם לארץ. גרסתו של העותר, כי נטליה מתנכלת לו בשל הגירושין, הייתה מתקבלת על הדעת אלמלא הצהיר העותר בעצמו על כך בפני חוקרי נתיב. חיזוק למסקנה כי תעודת הנישואין זויפה, ניתן למצוא גם בעובדה שהמערער לא נתן הסבר מניח את הדעת בדבר פשר העיכוב, שנמשך כ- 3 שנים, בנטילת תעודת הנישואין מלשכת רישום האוכלוסין באוקראינה. העותר הסתפק במתן הסברים לאקוניים לפיהם "הם לא נזקקו לתעודה" וכי "הדבר נשכח מליבם". הנה כי כן, זולת התעודה המשוחזרת של האם, שאמינותה הוטלה בספק הן בשגרירות ישראל בקייב והן במסגרת ההליכים שנערכו בנתיב, לא הביא העותר כל ראיה ליהדותה של סבתו וכפועל יוצא, ליהדותו שלו. ברגיל, אין בעצם היות התעודה משוחזרת כדי להחשיד את מציג התעודה בזיוף המסמך, ואין מחלוקת כי חלק מן העולים לישראל מארצות חבר המדינות הוכיחו את זכאותם לשבות בעזרת תעודות משוחזרות. אולם, הצגתה של תעודה משוחזרת עשויה להצדיק בדיקה יסודית יותר של אמינותה של התעודה (בג"צ 394/99 סופיה מקסימוב נ' משרד הפנים, מנהל האוכלוסין, תק-על 2003(4) 497 (2003)). במקרה שלפנינו, התעודה המשוחזרת הייתה הראיה היחידה שהציג העותר לביסוס יהדותו. בהעדר ראיות נוספות, ולאור ההצהרות החתומות שמסר העותר בפני נתיב, לא נותר למשרד הפנים אלא להשיב את פני העותר ריקם. משרד הפנים, פעל כשורה בכך שסירב להסתמך על תעודת הלידה המשוחזרת, כראיה יחידה, להוכחת יהדותו של העותר ואימו. אשר-על-כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ח בניסן התשס"ז (16.4.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05032100_P10.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il