מדינת ישראל נ. סרגי ניקולייב

פסק-דין בתיק ע"פ 3205/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3205/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' סולברג המערער: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. סרגי ניקולייב 2. פיליפ צרנישוב ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) מיום 6.3.12 בת"פ 37124-09-11 תאריך הישיבה: ד' באדר התשע"ג (14.2.13) בשם המערערת: עו"ד אופיר טישלר בשם המשיב 1: עו"ד ליאוניד פרחובניק בשם המשיב 2: עו"ד דן גלעד בשם שירות המבחן למבוגרים: הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא כתילי) בת"פ 37124-09-11 מיום 6.3.12, בגדרו הושתו על המשיב 1 ארבעים ושבעה חודשי מאסר בפועל, מהם שלושים ושמונה חודש בתיק דנא ותשעה חודשי מאסר מותנים שהופעלו (ראו פירוט להלן); על המשיב 2 הושתו ארבעים חודשי מאסר בפועל. כן הושתו על כל אחד מן השניים קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי בסך 5,000 ₪ למתלונן. ענייננו עבירות של נסיון שוד ושל הדחה בחקירה, בנסיבות של עבר פלילי מכביד לחובת שני המשיבים ועל רקע שימוש בסמים ואלכוהול. רקע והליכים ב. המשיבים הורשעו (ביום 11.12.11) על פי הודייתם בכתב אישום מתוקן (מיום 19.9.11) בעבירות של נסיון לשוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (לפי סעיפים 403 ו-245(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). לפי כתב האישום המתוקן הגיעו המשיבים באישון לילה לדירת המתלונן ודפקו בחזקה על דלתו כשהם מזהים עצמם כשוטרים; בהמשך, חרף נסיונו של המתלונן לחסום את דלת הכניסה (תוך התקשרות לשותפו לעבודה בבקשת עזרה כי "חוליגנים פרצו אלי הביתה"), פרצו השניים אל הדירה על ידי שבירת הדלת. או אז תפסו במתלונן, השכיבו אותו בכוח על מיטתו וכופפו את ידו לאחור, ולאחר מכן החל אחד מהם מחפש בחדר אחר רכוש לגנבו. שוטרים שהוזעקו למקום בעקבות תלונת שכן נכנסו לדירה ומצאו את השניים בעת מעשה; בשלב זה, הורו המשיבים למתלונן לומר לשוטרים (בשפה הרוסית שלא היתה שגורה בפי השוטרים), כי הם הגיעו לדירתו כדי לתקן את המחשב שלו, אחרת "יהיה יותר גרוע". תסקיר שירות המבחן בבית המשפט המחוזי ג. בית המשפט הורה על עריכת תסקירים לשניים. באשר למשיב 1 (תסקיר מיום 25.1.12) תוארו נסיבות חייו הקשות, מצוקותיו כילד ונער, והידרדרותו לסמים ולאלכוהול. כן תואר עברו הפלילי המכביד הכולל שש הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות; נציין כאן כי המשיב 1 נדון למאסרים בפועל, מהם לשנתים ימים. שירות המבחן התרשם, כי "דפוסיו העבריינים של סרגיי כה מושרשים יחד עם הפגיעות הרגשיות שספג משחר ילדותו, כך שאנו מתרשמים כי ללא עזרה, הכוונה ואף טיפול ממושך ואינטנסיבי הוא יתקשה לשנות מדרכיו". צוין כי מעצרו של המשיב קטע תהליך של קבלתו לטיפול גמילתי, אשר החל ביוזמתו, עם זאת – בשורה התחתונה – לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו. באשר למשיב 2 (תסקיר שאף הוא מיום 25.1.12) תוארו נסיבות חייו כיתום מאביו וקשריו הרופפים עם שאר משפחתו באוקראינה (בת זוגו וילדו בן השלוש). כן תוארו עברו הפלילי הכולל שלוש הרשעות בעבירות אלימות, רכוש ואיומים, לרבות אירוע חמור של שוד קשישה בגינו נגזר עליו עונש מאסר בפועל בן 7 שנים. צוין, כי המשיב 2 נטל עליו אחריות לעבירה, והביע עליה צער וחרטה; לדבריו היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת המעשה, ועתה ביקש הזדמנות לשיקום וגמילה. אף בעניינו לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית, אך המליץ לשלבו בהליכי שיקום בין כתלי בית הסוהר, אם בסופו של יום יוטל עליו עונש מאסר. גזר הדין של בית המשפט קמא ד. בפני בית המשפט המחוזי עתרה המשיבה להשית על המשיבים עונשים של מאסרים ממושכים בפועל, זאת נוכח עברם הפלילי, נסיבות העבירה והיעדר המלצה של שירות המבחן להליך טיפולי. בית המשפט הטיל (ביום 6.3.12) את העונשים המצוינים מעלה, והטעים "המעשים שביצעו הנאשמים הם מעשים חמורים ביותר, אשר כללו כניסה לביתו של אדם תמים באישון לילה, וניסיון לשדוד רכוש מביתו תוך הפחדתו והפניית איומים כלפיו"; כן הוטעם, כי המדובר באירוע קשה, שיתכן כי אף היה מסלים ללא התערבות השוטרים. לבסוף נאמר, כי נוכח עברם הפלילי המכביד של השניים, ובמיוחד של המשיב 2, יש מקום להטלת עונש מאסר ממושך שירתיע אותם מחזרה לדרכם הרעה. עם זאת, בית המשפט הביא בחשבון לטובת המשיבים את נטילת האחריות, את הצער והחרטה שהביעו השניים ואת נסיבות חייהם המורכבות. כן נדרש בית המשפט כשקלול לקולה רצונם של השניים בשיקום ובמציאת דרך להיחלץ ממעגל העבריינות והשימוש בסמים ואלכוהול, ו"כבסיס למציאת אפיק טיפולי עבורם בין כתלי הכלא". ה. בית המשפט דן את המשיב 1 ל-48 חודשי מאסר מתוכם 38 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי. כן הפעיל בית המשפט עונשי מאסר מותנה שהיו תלויים כנגד המשיב 1, לפי הפירוט הבא: 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור כל עבירה של הדחה בחקירה או שיבוש הליכי משפט, ו-18 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע שהוטלו שניהם בת"פ 11/08 (מיום 8.4.08); 10 חודשים שהוטלו בת"פ 17461-10-10 (מיום 27.1.11) בתנאי שלא יעבור כל עבירה מסוג פשע. בית המשפט קבע, כי עונשי המאסר שהופעלו ירוצו בחופף ביניהם, קרי בסך הכל 18 חודש וכן כי מחצית מחודשי מאסר אלה ירוצו בחופף ל-38 החודשים שהוטלו בגין ההרשעה הנוכחית, והמחצית השניה, קרי 9 חודשים, במצטבר. בסך הכל הטיל איפוא בית המשפט על המשיב 1 – 47 חודשי מאסר בפועל. על המשיב 2 – שלא עמד לחובתו מאסר מותנה – הושתו 50 חודשי מאסר, מתוכם 40 לריצוי בפועל. הערעור ותסקיר עדכני של שירות המבחן ו. כלפי גזר דין זה הוגש ערעור המדינה שבפנינו, ובו נטען, כי העונש שהוטל על המשיבים מקל בצורה בלתי סבירה ובלתי הולמת עמם, "והוא רחוק מלשקף נכונה את חומרת מעשיהם ואת נסיבות ביצועם". המערערת טענה, כי נוכח עברם הפלילי המכביד הכולל – כאמור – עבירות אלימות ורכוש, יש להחמיר את הענישה בעניינם. כן נטען, כי גזר הדין מעביר מסר "סלחני ושלילי" לחברה באופן הפוגע בתכליות הענישה. את עיקר יהבה השליכה המערערת על אינטרס ההרתעה, הכללי והאישי כאחד. לגבי המשיב 1 נטען, כי מתוך 40 חודשי מאסר מותנה שניתן היה – כך נטען – להפעיל בנידון דידן כנגדו, הושתו רק 9 חודשי מאסר בפועל; פחות מרבע מן התקופה. עוד נטען, כי שגה בית המשפט משנתן משקל יתר לקולה להודייתם של המשיבים ולחרטה שהביעו; וכי שיקולי השיקום נסוגים במקרה הנוכחי בפני שיקולי ההרתעה והגמול, במיוחד נוכח עברם הפלילי של השניים וניסיונות השיקום הכושלים בעבר. ז. בתסקיר עדכני של שירות המבחן שהוגש לנו (מיום 11.2.13) נמסר, כי בתחילת שהותו בבית הכלא טופל המשיב 1 בתחליף סם מסוג מתדון, אך בעקבות בקשתו להשתלב במסגרת טיפולית הופסק השימוש בו; מאז מסר המשיב 1 בדיקות שתן, שכולן נמצאו נקיות באופן עקבי. נמסר, כי המשיב 1 ניסה בעבר לשים קץ לחייו באמצעות נטילת כדורים, אך ניצל; וכי חרף מוטיבציה רבה שהביע לשינוי אורחות חייו התקשה לקבל עזרה ולהתקדם בהליך השיקום. קשיים אלה לוו בהתנהגות בלתי מכבדת ובאי-ציות לכללי המחלקה השיקומית. התנהגות זו חזרה על עצמה חרף הפסקת ההליך השיקומי והתחלתו מחדש, בעקבות בקשתו של המשיב 1. עתה נמצא המשיב 1 בשלב ראשוני מאוד במחלקה שיקומית אחרת בבית הסוהר, הפועלת לפי שיטה טיפולית שונה. צוין, כי בינתיים לא יצא המשיב 1 לחופשות ולא הגיש בקשות לכך. שירות המבחן לא בא בהמלצה חדשה בעניינו של המשיב 1 וציין, כי ככל הנראה הוא מתקשה לגייס כוחות לתהליך השיקומי; עם זאת נתלתה תקוה בשיבוצו במחלקה הטיפולית החדשה. ח. באשר למשיב 2 צוין (בתסקיר העדכני מיום 11.1.13), כי הוא שוהה במחלקה לטיפול בהתמכרויות מזה שמונה חודשים, ובעוד ארבעה חודשים צפוי לסיים את הטיפול בהתמכרות, ולהמשיך לשלב השלישי של השיקום בבית הסוהר; בשלב זה יעבור המשיב 2 לתעסוקה במרבית שעות היום, ואף יסייע בקליטת מטופלים בראשית דרכם למחלקה הטיפולית. שירות המבחן מסר, כי במהלך שהותו במחלקה השיקומית שיתף המשיב 2 פעולה באופן מלא עם הצוות הן במסגרת הקבוצתית הן במסגרת האישית. עוד נמסר, כי המשיב 2 משקיע מאמץ בשינוי דפוסי חשיבתו, וממלא תפקידים משמעותיים במסגרת הניהול העצמי של המחלקה; וכי עבר בדיקות שתן סדירות ורצופות ללא שרידי סם. בסיכום הדברים נכתב, כי התנהגותו של המשיב 2 במאסרו היא ללא רבב. ט. בדיון בפנינו (ביום 14.2.13) הוטעמה במיוחד הסוגיה של הפעלת המאסרים המותנים. המערערת טענה, כי צבירת 9 חודשי מאסר מתוך 40 חודשי מאסר שהיו תלויים כנגד המשיב 1 אינה מתקבלת על הדעת. מנגד טען בא כוח המשיב 1, כי צדק בית המשפט משהטיל את המאסרים המותנים בחופף, נוכח הרציונל המקל העומד מאחורי הטלת מאסרים מותנים באותו גזר דין. כן הדגיש בא כוח המשיב 1 את נסיבות חייו הקשות וההליך השיקומי שנסקר מעלה. בא כוח המשיב 2 טען כי לא היה מקום להחמיר עם שולחו מעבר למשיב 1, בכך שנדון ל-40 חודש לעומת 38 של המשיב 1 (בלא המאסר המותנה). נציגת שירות המבחן ציינה, כי משיב 1 נתקל בקשיים והחודשים הקרובים יהיו קריטיים לגביו; וכי משיב 2 עובר תהליך המצביע בהחלט על שינוי. הכרעה י. בנסיבות הגענו לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור באשר למשיב 1, בנושא הפעלתם של המאסרים המותנים, כפי שיוסבר להלן, אך איננו נעתרים לו ככל שהמדובר במשיב 2 שלא היה לחובתו לעת המשפט מאסר מותנה. החלטנו – לא בלי התלבטות – שלא להתערב בעונש הבסיסי שהוטל בתיק דנא עצמו. אכן העבירה בה מדובר היא בשפל המדרגה המוסרי, שני עבריינים שאפשר לומר עליהם כי עד הנה היתה העבריינות "מקצועם" ואורח חייהם, מתנפלים על אדם הדר לבדו בביתו (ראו ע"פ 5467/12 מדינת ישראל נ' חוסיין (23.10.12)). עם זאת, כיון שהמדובר בעבירת ניסיון, וגם מתוך עיון בפסיקה לשם השוואה, לא מצאנו להתערב. אכן, יתכן שבית המשפט קמא הקל קמעא עם המשיבים, מה גם שנתפסו "על חם" בידי השוטרים, אך רואים אנו לנכון לעודדם ללכת בדרך טובה בבית האסורים, כפי שעולה למצער לגבי המשיב 2, ובמידה פחותה לגבי המשיב 1. י"א. ואולם, איננו רואים מנוס מהתערבות בנושא הפעלת המאסר על תנאי לגבי המשיב 1. בצדק ציין בא כוח המערערת לגבי משיב זה שבמשך שמונה השנים האחרונות שהה מחוץ לכתלי בית האסורים שנתיים בלבד, ופחות משלושה חודשים לאחר ששוחרר כשל בעבירה החמורה הנוכחית. סבורים אנו כי אין די בהפעלת 9 חודשים בלבד מתוך 40 חודשי מאסר מותנה שעמדו לחובת המשיב 1; הרי מדובר במי שקופת שרצים כבדה תלויה לו מאחוריו. י"ב. הסנגור המלומד עו"ד פרחובניק, ניסה למתן את סיכוי ההתערבות בהפעלת המאסרים המותנים בטענה שעל פי ע"פ 4517/04 מסרואה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 119 (2005), כשמושתים שני מאסרים מותנים באותו תיק יש להפעיל את הארוך ביותר, כדי ליצור היררכיה, כך נטען. כפי שציינה אל נכון חברתי השופטת חיות בדיון, אין מדובר באותו מערך עבירות, והרי בנידון דידן, ישנו גם המאסר המותנה בעבירות הדחה ושיבוש שממנו אין להתעלם, כפי שנראה להלן. בכל מקרה, כך או כך, תלויים כנגד המשיב 1, 18 חודשי מאסר על תנאי ולא ראינו – בכל הכבוד – סיבה מספיקה, נוכח עבר זה, לחפוף את מחציתם עם העונש שהושת במקרה דנא, כפי שגזר בית המשפט קמא. י"ג בנידון דידן, ברי כי כאשר כנגד המשיב 1 תלויים שלושה עונשי מאסר על תנאי, בשני גזרי דין שונים – סבורנו כי אין להלום את טענותיו ולומר שהפעלת תשעה חודשים במצטבר אל מול 40 חודשים מעבירה את המסר המספיק. מנגנון המאסר המותנה נועד – כאמור מעלה – להעניק סיכוי, אך גם לשמור את רכיב ההרתעה ממשי, חי וקיים; עונש המאסר המותנה הוא אות אזהרה, "להט החרב המתהפכת". כפי שנזדמן לי לומר לאחרונה בעניין עמאר: "ביסודו של מנגנון המאסר המותנה גלומה התכלית של הרתעת הנאשם מפני שיבה לסורו" (רע"פ 4935/12 עמאר נ' מדינת ישראל (13.1.13) פסקה כב'), וכמובן גם "'הזדמנות לעבריין לעלות על דרך הישר כשהוא מצוי בפיקוחה של עין צופיה, תחת מיצוי הדין עמו' (ע"פ 6420/10 סלסנר נ' מדינת ישראל (23.8.11), פסקה י"ז; רע"פ 5798/00 ריזי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 1, 17 (2001)..." (שם, פסקה כ"ב). משלא עלה המשיב 1 על דרך הישר – לא צלחה ההרתעה, ויש ליתן לכך ביטוי. י"ד. בענייננו, שלוש נקודת כשל אפשרויות בטיעון סניגורו המלומד של משיב 1. הראשונה, אכן שני מאסרים מותנים הוטלו על שולחו במסגרת ת"פ 11/08, אך אין משמעות הדבר מבחינת הדין, כי בכל מקרה יוטלו מאסרים אלה בחופף, כפי שניסה הסניגור לטעון. כפי שהוטעם בעניין עמאר ומסרואה הנזכרים מעלה, השאלה היא האם מדובר ב"מסכת עבריינית אחת": "אין השמטתה של עבירה אחת מובילה להשמטתה של האחרת. גם אין לומר כלל ועיקר, כי היסוד העובדתי של העבירה האחת מכיל בתוכו ו'בולע' את יסודותיה העובדתיים של האחרת. זאת ועוד, כפי שאין זה מן הנמנע כי התנהגות אחת תצמיח עבירות מספר, ועונשים בהתאם למספר העבירות, כך גם יתכן, שהתנהגות אחת תגרום להפעלתם של שני עונשי מאסר על-תנאי, אם היא מקיימת הלכה למעשה את ה'תנאים' השונים ... השאלה היא אפוא אם מאסרים אלה, האחד - בן 12 החודשים, והאחר - בן 18 החודשים, יחפפו זה את זה, כך שתקופת המאסר הארוכה מבין השתיים תבלע את הקצרה, כהוראתו של סעיף 45(ג), או שמא תקופות המאסר יצטברו זו לזו, ויתווספו למאסר בשל ההליך הנוכחי, כבקשת המשיבה. פתרון לשאלה זו שומה עלינו לחפש בגדרו של סעיף 45 לחוק העונשין [סעיף משנה א' בוטל במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין תשע"ב-2012 – א"ר] ... אכן, צבירתם של מספר עונשים תתאים בעיקר לסיטואציה שבה בין מספר עבירות אין כל זיקה, או כאשר חומרתן המופלגת של העבירות מחייבת כי העונשים ירוצו במצטבר. אולם, מקום בו יש לראות במספר עבירות כמשתייכות למסכת עבריינית אחת, כי אז הכלל הוא כי העונשים בגינם יחפפו זה את זה" (שם, השופט לוי – עמ' 135-132). אין עסקינן בעבירה אחת המשמשת אמצעי לביצוע העבירה השניה (כגון מקרה מסרואה), וספק רב אם ניתן להתייחס אליהן כ"מסכת עובדתית אחת" (ראו ת"פ 11/08, שהיה פרשת סחיטה באיומים ובכוח, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הדחה ושיבוש ועוד); השניה, כנגד המשיב 1 תלוי מאסר מותנה נוסף – שלישי במספר – מגזר דין אחר ת"פ 17461-10-10. אמנם תנאי זה נוגע לעבירת פשע גם כן, אך אין כל הכרח בדין להטילו בחופף למאסרים שהוטלו בת"פ 11/08. ט"ו. הנקודה השלישית – והיא עיקר בענייננו – גם אם יוטלו כל מאסרים אלה בחופף זה לזה, קרי 18 חודשי מאסר על תנאי בלבד, הדין הוא כי ככלל מצטבר עונש מאסר מותנה לעונש המושת בגין העבירה המפעילה (עניין עמאר, פסקה כ'; מסרואה, פסקה 6) כפי שמורה סעיף 58: "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות". לפיכך אף אילו רצינו בנידון דידן לחפוף את כל המאסרים המותנים זה לזה, ואין זו דעתנו, עדיין אין הצדקה מספיקה לחפוף מחצית מ-18 חודשי מאסר אלה לעונש שהושת בתיק דנא (כאמור, נצברו רק 9 חודשי מאסר מותנה ל-38 חודשי מאסר בפועל שהושתו בתיק הנוכחי); תוצאה זו מקלה מדי עם המשיב 1, שעברו הפלילי המכביד לרועץ לו (ולציבור), ואין מנוס מהתערבות בה. כפי שמציין פרופ' פלר: "החרב התלויה מעל ראשו של הנידון, שהמאסר על-תנאי עלול גם להפוך למאסר בפועל, מחייב את הנידון להיזהר משנה זהירות פן ייכשל בכיבוד התנאי, וההנחה היא שאם הוא הצליח בכך במשך תקופת התנאי, הוא יקפיד ביתר שאת גם בהמשך להיות אדם שומר חוק ומכבד את כללי הקיום-יחד בחברה" (ש"ז פלר, דיני עונשין כרך ג' (תשנ"ב), 338). ט"ז. זהו הרציונל, ומכאן התוצאה אליה הגענו. כפי שהטעים השופט לוי בפרשת מסרואה בדבר היחס בין המאסרים המותנים לבין העונש הבסיסי באותו הליך: "לאור ההוראה הקבועה בסעיף 58 ברור כי היחס בין עונש המאסר בפועל בגין ההליך הנוכחי, לבין המאסר על-תנאי שנגזר בהליך הקודם, ושהומר עתה למאסר בפועל, הוא יחס של 'הצטברות עונשים'. יש להדגיש, ענישה מצטברת היא ענישה המדגישה מדיניות הרתעתית ... ומדיניות זו הולמת מקרה של עבריין מועד ששב ומבצע עבירות שבגינן כבר הורשע בעבר" (שם, פסקה 14; ההדגשה הוספה – א"ר). י"ז. עוד נאמר, בבחינת למעלה מן הצורך, כי במקרה זה בו נתפסו המשיבים בשעת המעשה על ידי השוטרים, ספק אם היה מקום לייחס להודייתם משקל כה רב, וכי היה ניתן לשקול גם עונשי בסיס ממושכים ומשמעותיים יותר. י"ח. משכך מצאנו לנכון, כי יש לקבל איפוא את הערעור במובן זה שלעונש שהוטל על המשיב 1 במסגרת התיק דנא יצטברו 18 חודשי מאסר מותנים שהיו תלויים כנגדו לעת האירוע הנוכחי. באשר למשיב 2, כאמור – אם גם העונש שהוטל עליו הוא מקל – לא מצאנו כי הוא חורג באופן המצדיק את התערבותנו כעת (ראו למשל ע"פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (2009)), שעה שלא היו תלויים כנגד המשיב 2 מאסרים מותנים והעונש הבסיסי שהוטל עליו היה 50 חודשי מאסר, מהם 40 חודשי מאסר בפועל (כאמור, חודשיים יותר מהעונש שהוטל על המשיב 1 בגין המקרה הנוכחי). י"ט. סוף דבר, הערעור באשר למשיב 1 מתקבל במובן זה שבנוסף ל-38 חודשי המאסר לריצוי בפועל שנגזרו עליו במסגרת התיק דנא ירצה במצטבר 18 חודשי מאסר בפועל מתוך 40 חודשי המאסר על תנאי שהיו תלוים כנגדו (והשאר בחופף) ובסך הכל ירצה המשיב 1 56 חודשי מאסר בפועל; שאר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם. איננו נעתרים לערעור באשר למשיב 2. ניתן היום, י"ד באדר תשע"ג (24.2.13). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12032050_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il