פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3200/21 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 5.5.2021 בתלה"מ 54463-02-20 אשר ניתנה על ידי כבוד השופט ל' ברינגר בשם המערער: עו"ד רן רייכמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט ל' ברינגר) מיום 5.5.2021 בתלה"מ 54463-02-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער והמשיבה נשואים ומנהלים ביניהם מספר הליכים הנוגעים, בין היתר, למשמורת ילדיהם הקטינים (להלן: הקטינים) ולתביעות רכושיות הדדיות. במסגרת התביעה הרכושית שהגישה המשיבה, היא ביקשה, בין היתר, מתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים (להלן: הדירה), בהתאם לרישום הזכויות בלשכת המקרקעין ולהסכם הממון ביניהם, שלפיהם היא זכאית לשני-שליש מהדירה. המערער מצדו ביקש שלא יבוצע פירוק שיתוף בדירה "אלא לאחר בירור מלוא טענותיו [...] ושמיעת ראיות ועתירתו לקבלת 50% [מהדירה]". במהלך ניהול התביעות הרכושיות, הגיש המערער בקשה לקבל מסמכים מחברת צ'מפיון מוטורס, שחשיפתם תלמד, לטענתו, על ביצוע עבירות פליליות מצד המשיבה בעת קניית רכב (להלן: קניית הרכב מצ'מפיון). בית המשפט קמא דחה את הבקשה ביום 28.6.2020, בקבעו כי "בשלב זה" ונוכח טענות הצדדים, המסמכים לא יועילו בבירור הסוגיה שעל הפרק – חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים ביניהם. ביום 6.9.2020 התקיים דיון בו טענה המשיבה כי יש להורות על פירוק השיתוף בדירה ועל מכירתה לאלתר, מאחר שהמערער מתגורר בה ואינו משלם דמי שכירות, בעוד שהיא נדרשת לשכור דירה מכיסה. המשיבה הוסיפה כי היא מעוניינת לרכוש לעצמה דירה מכספי המכירה, והיא מסכימה לכך שהחלק השנוי במחלוקת בין הצדדים מתוך כספי המכירה יופקד בנאמנות עד להכרעה. המערער התנגד למכירת הדירה, וטען כי המשיבה עזבה את הדירה מיוזמתה וכי הוא אינו מונע ממנה לשוב לדירה ואין לה להלין אלא על עצמה. באותו היום נתן בית המשפט החלטה בה ציין כי הצדדים מצויים "בסכסוך בעצימות גבוהה", וקבע מועד לדיון הוכחות ביום 25.4.2021. באותה החלטה הורה בית המשפט לצדדים להגיש תצהירים ובקשות לזימון עדים, וככל שעד יסרב להגיש תצהיר, להגיש את תמצית עדותו הצפויה. עם זאת, בית המשפט לא נעתר לבקשת המשיבה לבצע פירוק שיתוף בדירה נוכח טענות המערער בדבר זכויותיו הרכושיות בדירה, שאותן קבע שיש לברר קודם. בהתאם להחלטה זו, ביום 20.10.2020 הגישה המשיבה את תצהירה ואת תצהירי העדים מטעמה. המערער ביקש ארכות להגשת תצהירים מטעמו ולבסוף נקבע שעליו להגישם עד יום 24.2.2021. המערער לא הגיש את התצהירים במועד זה, ולאחר שהמשיבה ביקשה כי יראו בו כמי שוויתר על זכותו להגיש תצהירים, הגיש המערער תצהיר מטעמו ביום 7.3.2021, ולצדו בקשה להזמנת עדים. המשיבה התנגדה לבקשה זו וטענה כי המערער עשה דין לעצמו והגיש את התצהיר ואת הבקשה מטעמו לאחר המועד שהוא עצמו ביקש. ביום 17.3.2021 קבע בית המשפט כי בשלב זה לא יזומנו עדים שלא נתנו תצהירים, אך "ככל שיהיה בכך צורך, תנתן החלטה נוספת בעניין בעתיד" (להלן: ההחלטה בעניין העדים). ביום 21.3.2021 הגישה המשיבה בקשה להנפקת זימון לצורך עדותו של אחד מעדיה (להלן: העד), מאחר שמדובר בשופט מכהן ולטענתה הנוהל בעניין העדת שופט מכהן מחייב הנפקת זימון. ביום 4.4.2021 קבע בית המשפט קמא כי לאחר שעיין בתצהיר העד, העוסק בקניית הרכב מצ'מפיון, נוכח כי עדותו "חשובה ורלוונטית", ולפיכך הורה על זימונו לדיון. ביום 20.4.2021 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטה בעניין העדים, וטען כי מאחר שבית המשפט עיין בתצהירו של העד העוסק בקניית הרכב מצ'מפיון, וקבע שעדותו רלוונטית, עליו לנהוג "בגזרה שווה בין הצדדים" ולהורות על זימונם של העדים שביקש לזמן המערער, הרלוונטיים אף הם. בית המשפט דחה את הבקשה תוך שהדגיש כי החלטתו ניתנה "בשלב זה", והאפשרות להעיד את העדים המבוקשים לא נשללה על הסף, וייתכן שהם יזומנו בעתיד. ביום 22.4.2021 הגיש המערער בקשה לדחיית הדיון שנקבע ליום 25.4.2021, בטענה כי חלה ופונה למיון, וכי הוא "מצוי במחלה עד ליום 27.4.21" (להלן: בקשת הדחייה הראשונה). המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המערער מבקש "לקנות זמן", שכן בינתיים הוא מתגורר בבית המגורים שבו שני-שליש מהזכויות שייכות לה, ואינו משלם דמי שימוש. ביום 25.4.2021 ניתנה החלטה בה צוין כי המערער לא צירף אישור רפואי מפורט, ולפיכך בית המשפט אינו יכול לדעת אם מצבו מאפשר לו להשתתף בדיון ובאיזה אופן. בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו אין מנוס מדחיית הדיון, אף שהמועד החדש ייקבע, ככל הנראה, "לעוד פרק זמן ממושך", נוכח העומס שנוצר בשל משבר הקורונה. בית המשפט הוסיף כי המשיבה ביקשה בדיון ביום 6.9.2020 את פירוק השיתוף וטענה כי היא מבקשת לרכוש לעצמה דירה, למצער בכספי המכירה שאינם שנויים במחלוקת, אך המערער התנגד לכך בטענה שהמשיבה עזבה את הדירה מרצונה ואין לה להלין אלא על עצמה. בית המשפט קבע כי "אני סבור שהמשיבה פעלה בחכמה רבה עת שעזבה את [הדירה], גם אם היה עליה לשלם מחיר בשל כך", זאת, מאחר שכל אחד מן הצדדים טוען כי הצד השני אלים כלפיו, ו"בין אם [המערער] אלים ובין אם [המשיבה] אלימה [...] הבית מטבע הדברים אינו מהווה קן חם ונעים לקטינים המשותפים ולמשפחה כולה". בית המשפט הזכיר כי לא נעתר לבקשת המשיבה לפירוק השיתוף בדירה בדיון ביום 6.9.2020, אך קבע כי בנסיבות שנוצרו כעת, נכון להורות על מכירת הדירה כדי לאזן בין זכויות הצדדים ולהקטין את הפגיעה בהם בעקבות דחיית הדיון. לפיכך, בית המשפט הורה על מכירת הדירה בשוק החופשי ועל חלוקת כספי המכירה כך שהמשיבה תקבל שלוש-שישיות (50%) מהתמורה, המערער יקבל שתי-שישיות ושישית נוספת תוחזק בפיקדון בנאמנות עד להכרעה במחלוקת בנוגע לזכויות הצדדים (להלן: החלטת המכירה). בית המשפט הדגיש כי פתרון זה מבוסס על עובדות המוסכמות על שני הצדדים: המערער מודה שלמשיבה 50% בדירה, המשיבה מודה שלמערער שליש בדירה, והמערער הבהיר בעבר כי אין בכוונתו לרכוש את חלקה של המשיבה בדירה. ביום 26.4.2021 קבע בית המשפט דיוני הוכחות ביום 10.5.2021 וביום 12.9.2021. ביום 29.4.2021 ביקש המערער את דחיית הדיונים (להלן: בקשת הדחייה השנייה), מאחר שלבא-כוחו נקבעו דיונים מקבילים בתיקים אחרים שבהם הוא מייצג. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה שהיא ממתינה זמן רב לקיום הדיון, והדיון הקודם נדחה לבקשת המערער. ביום 2.5.2021 דחה בית המשפט את הבקשה לדחיית הדיון וכן ציין כי הדיון השני יתקיים ביום 12.9.2022, ולא 12.9.2021 כפי שנכתב בהחלטה הקודמת. ביום 5.5.2021 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, בטענה שהאחרון מפגין משוא פנים כלפיו. המערער טען, בין היתר, כי בית המשפט מונע ממנו להביא ראיות בנוגע לקניית הרכב מצ'מפיון, בעוד שנעתר לבקשת המשיבה לזימון העד בנוגע לקניית הרכב מצ'מפיון, תוך שקבע שעדותו "חשובה ורלוונטית". עוד טען המערער כי בהחלטת המכירה נתן בית המשפט למשיבה את הסעד הסופי בתביעה באופן "לא מידתי", ודחה למעשה את תביעתו, בה נטען שיש לבצע פירוק שיתוף רק לאחר שמיעת מלוא הראיות לצורך "ביצוע איזון רכוש אופטימלי". לטענת המערער, בית המשפט דחה את טענתו שהמשיבה היא שאחראית על עזיבתה את הדירה, וקבע שהיא "פעלה בחכמה רבה" כשעשתה זאת, ומכאן כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" ביחס ל"סוגיית עזיבתה של המשיבה את [הדירה]". עוד לפי המערער התוצאה היא שהמשיבה ועדיה ייחקרו ביום 10.5.2021 ואילו הוא ועדיו ייחקרו רק ביום 12.9.2022, והתאריך הרחוק מוכיח כי לא היה נגרם כל נזק לו היה בית המשפט נעתר לבקשת הדחייה השנייה. בית המשפט דחה את הבקשה באותו היום, וקבע כי המערער משיג למעשה על תוכן החלטותיו השיפוטיות, וברי כי העובדה שהחלטה שיפוטית אינה נושאת חן בעיני בעל דין מאפשרת לו לנקוט בהליך ערעור, אך אינה מקימה עילת פסלות כלפי המותב. בית המשפט ציין כי נעתר לבקשת הדחייה הראשונה, חרף התנגדותה של המשיבה, ובכך "בא לקראת המערער". בית המשפט הוסיף וציין כי בקביעת מועד דיון קרוב הוא סבר שהוא "בא לקראת שני הצדדים", אשר מעוניינים בקידום ההליך במהירות על מנת שיוכלו "לצלוח את המשבר אשר פקד את חייהם [ולסיים] את הליכי הגירושין במהרה, תוך צמצום הסיכון הרגשי המאיים על [הקטינים]". כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי כבר גיבש את דעתו בנוגע למחלוקת בין הצדדים, והבהיר כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לאופן חלוקת הזכויות בדירה ביניהם, והוא לא גיבש ולא חיווה דעתו "ולו ברמז" בעניין זה, אלא קבע את ההליך להוכחות לצורך בירור הסוגיות שבמחלוקת. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי קביעת בית המשפט קמא בהחלטתו בבקשת הפסלות שלפיה "בא לקראתו" בכך שנעתר לבקשת הדחייה הראשונה, אינה ברורה. זאת, לטענת המערער, מכיוון שלאחר שבית המשפט קמא דחה את מועד הדיון, הוא נעתר לתביעת המשיבה בעניין פירוק השיתוף, ולא המתין לדיון שקבע כדי לשמוע את עמדת המערער, שהיתה החלופה "המידתית". עוד לפי המערער, בית המשפט הפגין משוא פנים בהחלטתו בבקשת הפסלות, בכך שקבע שיש לקיים דיון מהיר כדי שהצדדים יוכלו לסיים את הליכי הגירושין, בשעה שהמערער כלל אינו מעוניין להתגרש אלא חפץ בשלום בית, והמשיבה היא שמעוניינת להתגרש. במסגרת הערעור ביקש המערער גם את עיכוב ההליך דלמטה. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענות המערער מופנות כולן כלפי החלטות דיוניות שקיבל בית המשפט קמא בעניינו. בצדק קבע בית המשפט קמא כי החלטות אלה אינן מקימות עילת פסלות והדרך להשיג עליהן היא באמצעות הליכי ערעור הקבועים בדין, ולא באמצעות הליכי פסלות (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (19.1.2021)). זאת ועוד: תקנה 173 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי בקשת פסלות תועלה "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". בענייננו, המערער טוען כי משוא הפנים שהוא מייחס למותב עולה מהחלטות שחלקן ניתנו בעניינו לפני חודשים ארוכים, ואת בקשת הפסלות הגיש רק לאחר שנדחתה בקשת הדחייה השנייה. המערער לא הסביר את השיהוי שדבק בטענותיו, וגם מטעם זה דין הערעור להידחות. אשר על כן, הערעור נדחה ועמו מתייתרת הבקשה לעיכוב ההליך דלמטה. משלא התבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בסיון התשפ"א (‏7.6.2021). ה נ ש י א ה _________________________ 21032000_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1