הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ. צבי פרידנברג

פסק-דין בתיק ע"א 3199/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3199/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. צבי פרידנברג 2. מנחם פרי-הר ערעור על פסק-דין חלקי של רשם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.3.05 בת.א. 2858/99 שניתן על-ידי כבוד השופט א' שילה תאריך הישיבה: ז' בכסלו התשס"ו (8.12.05) בשם המערער: עו"ד מיכאל שפיגלמן; עו"ד ילנה וולוובסקי בשם המשיבים: עו"ד בנימין ברץ; עו"ד רענן שגיא פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. זהו ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופט א' שילה) בבקשה למתן פסק-דין חלקי. המשיבים היו מנהליה ובעלי מניותיה של פמ"ר חברה לבנין ולעבודות ציבוריות בע"מ (להלן: המשיבים ופמ"ר בהתאמה). על-פי הסכם שנכרת ביום 4.3.1981 נטלה פמ"ר אשראי מן המערער, הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: הבנק או המערער) והמשיבים ערבו, בערבויות אישיות, לפרעונו. ביום 1.2.1983 הפסיק הבנק את האשראי ובהמשך תבע מפמ"ר ומהמשיבים לשלם לו את הכספים שחבו לו. המשיבים טענו אז שעל-פי ההסכם היה על הבנק לממש תחילה תוכנית חסכון ששעבדו לו לפרעון החוב, ואילו היה עושה כן, היה מתברר שאין המשיבים ופמ"ר חייבים לו דבר, ואף עומדת להם יתרת זכות. כמו כן טענו המשיבים, כי הבנק הסכים בעל-פה כי שיעור האשראי של פמ"ר יעמוד בכל עת על שיעור ערך הפדיון המקסימאלי של תוכנית החיסכון שלהם (להלן, כפי שכינו אותו הצדדים: הסכם התקרות). ביום 24.9.1990 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פלפל) באופן חלקי לתביעת הבנק, וחייב את המשיבים לשלם לבנק סכום של 7,023,894 ש"ח. על יסוד פסק הדין נקט הבנק הליכי גבייה, בהם הליכי פירוק וכינוס של פמ"ר ושל חברות אחרות שהיו בשליטת המשיבים ובני משפחתם. בעלי הדין ערערו על פסק-הדין לבית משפט זה (השופטים ד' לוין, א' מצא, צ' טל), וביום 10.3.1994 קיבל בית המשפט את הערעור בחלקו ואת הערעור שכנגד בחלקו והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיתיר הבאת ראייה נוספת וימשיך את הדיון בתיק לאורה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פלפל) קבע, לאור הראיה החדשה, כי בין הצדדים אכן נכרת הסכם התקרות, ומינה מומחה על מנת שיחווה דעתו באשר ליתרת הזכות או החובה שעמדה למבקשים ופמ"ר ביום שבו הפסיק הבנק את מתן האשראי. המומחה ערך תחשיב על סמך ההנחה שהצדדים פעלו לפי הסכם התקרות והגיע למסקנה שלמשיבים נותרה ביום הקובע יתרת זכות בסך של 3,162,270 ש"י. על יסוד ממצא זה והסכמתם של הצדדים דחה בית המשפט המחוזי ביום 24.3.1997 את התביעה של הבנק. חרף הסכמתם בבית המשפט המחוזי, שבו שני הצדדים וערערו לבית המשפט העליון. בין לבין, טרם נדונו הערעורים בבית משפט זה, הגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי תביעת נזיקין נגד הבנק, לפיה הליכי הפירוק של פמ"ר ופשיטת הרגל של המשיב 1 בעקבות מימוש פסק-הדין הראשון הסבו להם נזק. במסגרת התביעה תובעים המשיבים מן הבנק סך של 91,000,000 ש"ח. לאור קיומו של ההליך החדש בבית המשפט המחוזי ובהסכמת הצדדים, מחק בית משפט זה (השופטים מצא, דורנר, בייניש) ביום 21.2.2002 את הערעורים שהיה בפניו, תוך שנשמרה זכותם של הצדדים להעלות את כל טענותיהם בהליך החדש. מפאת חשיבותו, אביא את עיקר פסק-הדין כלשונו: הננו מורים, אפוא, בהסכמת הצדדים ובכפוף לשמירת זכותם לכל טענותיהם, בגדר ההליך החדש התלוי ועומד ביניהם לפני בית המשפט המחוזי, על דחיית הערעור והערעור-שכנגד ללא צו להוצאות. במסגרת ההליך החדש, פנו המשיבים בבקשה למתן פסק-דין חלקי בהתאם לתקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), אשר יורה לבנק לשלם להם את יתרת הזכות שהייתה להם בחשבון הבנק לפי חוות דעתו של המומחה, שנכון ליום 28.7.2003 ערכה היה 1,686,530 ש"ח. המשיבים ביקשו לשמור על זכותם להעלות טענות שונות במשפט גופו, לרבות הטענה כי הם זכאים לריבית בשיעור גבוה מן הריבית החוקית. בית המשפט המחוזי ראה בהסכמתו של המערער לממצאי המומחה, ובהסכמתו לדחיית הערעור שהגיש משום הודאה בזכותם של המשיבים ליתרה שמצא המומחה. לאור זאת ולאור העובדה שהמערער לא הציג כל גרסה נגדית לממצאי המומחה, קבע בית המשפט כי לא נראה שיחול שינוי בממצא של יתרת הזכות שהייתה למשיבים אצל המערער – ממצא עליו הסכימו הצדדים ערב מן פסק-הדין מיום 24.3.1997. על כן, ראה לנכון בית המשפט ליתן פסק-דין חלקי, מכוח הוראת תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולפסוק למשיבים סכום של 3,162,270 ש"י בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.1983, בצירוף הוצאות משפט. על פסק הדין החלקי הוגש הערעור שבפנינו. 2. לדעת המערער, לא היה זה ראוי ליתן פסק דין חלקי בשלב כה מוקדם של ההליך, שעה שאפילו הבירור הבסיסי בדבר כתבי הטענות טרם נסתיים, בפרט לאור העובדה שהוא עצמו כפר נמרצות בזכותם של המשיבים. המערער גורס כי רק הודיה בזכות של התובע – להבדיל מהודיה בעובדה – יכולה לשמש מסד למתן פסק דין חלקי. המערער טוען כי פרשנותו הראויה של פסק הדין של בית המשפט זה, מיום 21.2.2002, בו נדחו ערעוריו ונשמרה זכותו להעלות כל טענה, הינה כי לכל ההליכים עד כה לא תהיה נפקות במסגרת ההליך דנן. כל פרשנות אחרת, לדבריו, תרוקן מתוכן את ההסכמה הדיונית שעיגן בית משפט זה בפסק-דינו הקודם. לפיכך, לדעת המערער, מצב הדברים דהיום הינו שתביעת הבנק מן המשיבים נדחתה, אולם זכותו לטעון כל טענה לעניין תביעת המשיבים כנגדו, נשמרה. כך, למשל, גורס המערער, יש לאפשר לו לטעון, במסגרת תביעה זו, כי הסכם התקרות לא היה קיים. המערער טוען גם כי המשיבים השתהו בהגשת הבקשה למתן פסק-הדין החלקי, ולכך, לדידו, צריכה להיות נפקות לכל הפחות לעניין הוספת הריבית. 3. לטענת המשיבים לפי תקנה 191 רשאי בית המשפט בכל אחד משלבי הדיון ליתן פסק-דין חלקי כל אימת שנראה לו שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות, ולא רק במקרים בהם מודה הנתבע בזכותו של התובע. המשיבים גורסים כי אין זה סביר שהליכים שהתקיימו משך שני עשורים, ושניתנו בהם פסקי דין חלוטים, יהיו כאילו לא היו מעולם. המשיבים מוצאים סתירות בטענת הבנק: מצד אחד – בתביעתו נגד המשיבים אכן עמדה להם יתרת זכות בחשבון. מצד שני – בתביעת של המשיבים אותו, הסכם התקרות לא התקיים ולמשיבים לא הייתה יתרת זכות בחשבון. לדעת המשיבים הבנק מושתק מלטעון נגד ממצאיו של המומחה, אותם הוא אישר. מצב הדברים היום, לדידם של המשיבים, הוא שהמחלוקת בין הצדדים מתייחסת אך לאחריותו של המערער לנזק שנגרם להם עקב ההליכים ולגובהו של הנזק. לעניין טענת השיהוי, גורסים המשיבים, שהתביעה עצמה הוגשה ביום 9.11.1999, ארבע שנים לפני הבקשה למתן פסק-דין חלקי וכללה את כל העילות נשוא הבקשה למתן פסק-דין חלקי. 4. דין הערעור להתקבל. תקנה 191 לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תחת הכותרת פסק דין חלקי, קובעת לאמור: בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתיתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור. תקנה 191 מסמיכה את בית המשפט ליתן פסק דין חלקי כאשר חלק מן העניין שהובא בפניו בשל לכך. כך, בראש ובראשונה, כאשר הנתבע אינו כופר בחלק מן התביעה (ראו: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 771-770). אולם התקנה אינה מצומצמת אך למקרים מעין אלה. גם כאשר הנתבע מכחיש חלק מהעובדות או הטענות הנטענות על ידי התובע, מוסמך בית המשפט ליתן פסק-דין חלקי אם מצא שאותם עניינים נתבררו די הצורך ואין מקום לסבור שמסקנותיו עשויות עוד להשתנות (ראו: ע"א 171/88 דרוקר נ' ברמן פ"ד מד(2) 346, 350-349). יתרונותיה של התקנה גלומים באפשרות לצמצם את גדר המחלוקת ובכך לאפשר לצדדים לטעון באופן ממוקד ומדויק יותר, ובאפשרות שלא להשהות חלק מהסעדים להם זכאי התובע עד למתן פסד הדין הסופי. בית משפט זה, בפסק דינו מיום 21.2.2002, דחה את הערעור שהגישו שני הצדדים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.3.1997, בה נדחתה כאמור תביעתו של הבנק. משנדחו הערעורים על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מצד אחד, ומשהתנה בית משפט זה את דחיית הערעורים בשמירת כל טענותיהם של הצדדים מצד שני, התוצאה המתקבלת היא כי אין לבנק המערער יותר עילה כנגד המשיבים. יחד עם זאת, כפי שהוסכם בין הצדדים, שמורות לו טענותיו כולן במסגרת התביעה שהמשיבים הגישו נגדו. בין טענות אלה כלולה גם טענת הבנק בדבר אי-קיומו של הסכם התקרות, ככל שטענה זו מיוחדת לתביעת המשיבים נגדו; אין היא יכולה, כאמור, לשמש עילה בתביעה או בתביעה נגדית שהוא עצמו עשוי להגיש נגד המשיבים. בנסיבות אלה, פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי, המושתת רובו ככולו על ההליכים שהתנהלו במסגרת תביעתו של הבנק, אינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה הדיונית בין הצדדים, שעוגנה בפסק-דינו האמור של בית משפט זה. אשר על כן מצאנו לנכון לבטל את פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי מיום 1.3.2005. המשפט בבית המשפט המחוזי ימשיך להתנהל בכפוף לאמור לעיל. בית המשפט המחוזי ישקול את האפשרות לדון ולפסוק בראש ובראשונה בתביעת המשיבים להשבת יתרת הזכות לה הם טוענים, ולאחר מכן להמשיך ולדון ביתר טענותיהם. הערעור מתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ו בטבת התשס"ו (26.1.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05031990_P09.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il