מדינת ישראל נ. דני טזזו

פסק-דין בתיק ע"פ 3198/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3198/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: דני טזזו ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"פ 1160/05 מיום 2.3.06 (השופט ש' אטרש) תאריך הישיבה: ז' בניסן תשס"ז (26.3.07) בשם המערערת: עו"ד יעל שרף בשם המשיב: עו"ד נאוה דהאן בירנבאום פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור המדינה על קולת גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אטרש) בת"פ 1160/05 מיום 2.3.06, לפיו נדון המשיב למאסר בפועל בן עשרים חודשים, ולהפעלת שני מאסרים מותנים בני עשרה וחמישה חודשים, שמהם יהיו עשרה חודשים במצטבר, וכן למאסרים על תנאי אחדים בעבירות שונות. ב. (1) המשיב הורשע לפי הודאתו בכתב אישום, שלפיו שעה שהחנה פלוני (המתלונן) את רכבו נכנס המשיב לרכב, הצמיד סכין לצוואר המתלונן ודרש ממנו להסיעו ליעד שקבע, באיום כי אם לא יעשה כן – ישחט אותו. המתלונן החל בנסיעה, תוך שאיומי המשיב והצמדת הסכין נמשכים, ואזי עצר המתלונן את רכבו לפתע, סכין המשיב נשמטה מידו, והמתלונן נמלט לעבר שוטר; משהבחין המשיב בשוטר החל במנוסה, נתפס לאחר מרדף והשתולל, ובהמשך גם קילל את השוטר בלשון גסה וגזענית שלא אחזור עליה. הדברים נעשו בשעה שהיה על המשיב להיות בבית הוריו במעצר בית מלא. העבירות שבהן הואשם המשיב בתיק זה היו חטיפה, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור. (2) המשיב ביקש לצרף חמישה תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, בבתי משפט השלום, ועניינם הפרת הוראה חקוקה (אי מילוי תנאיו של מעצר בית) במקרים לא מעטים, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, נסיון התפרצות לעסק, איום והדחת קטין לסמים, וכן החזקת סמים לצריכה עצמית. (3) לשלמות התמונה יצוין, כי במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי נשלח המשיב להסתכלות פסיכיאטרית. אוסיף, כי ב-2004 הואשם המשיב בתקיפת עובד ציבור, אך נקבע בבית משפט השלום בבאר-שבע, כי אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש. לאחר ההסתכלות הפעם (7 ימים בתנאי אשפוז) ניתנה ביום 7.12.05 חוות דעת פסיכיאטרית שתיארה את תולדות העורר, יליד 1981, מעולי אתיופיה שעלה בגיל שנה וחצי: בגיל 14 חדל מלימודיו והידרדר לעישון סמים לרבות צריכת אקסטזי, לגניבות ופריצות להשגת כסף לסמים; בעברו גם מאסרים. ב-2001 אושפז לראשונה על רקע פסיכיאטרי, ואחר כך במשך מספר שנים נכנס ויצא בבתי חולים לחולי נפש, הסתבך בעבירות, וגם הפר ביודעין מעצרי בית. בחוות הדעת תואר המשיב כ"בעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית", המשליך את האשם על הסביבה ואינו נוטל אחריות; "אין מדובר בחולה נפש, מבין את האשמה המיוחסת לו, מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור, יכול לקחת חלק בהליכים משפטיים ולהגן על ענייניו". (4) בית המשפט קמא עיין גם בגליון הרישום הפלילי של המשיב. כעולה ממנו, החל המשיב בעבירותיו בגיל 16, והובא לדין עתה זו הפעם העשירית. בתיקים אחדים צורפו מספר עבירות ממועדים שונים. בין היתר הובא לדין על החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית, מעשי פריצה וגניבה, היזק לרכוש, התחזות, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה, קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירות שונות נגד שוטרים – בסך הכל מגוון גדול של עבירות לאורך קרוב לעשור, מאז 1996. בין היתר ריצה המשיב לא מעט מאסרים בפועל. (5) בגזרו את הדין ציין בית המשפט קמא את חומרתן וריבויין של העבירות, את מסוכנותו של המערער ואת הפרות מעצר הבית, והטעים: "ללמדך שנאשם זה נטש כל דרך לשיקומו ובחר בדרך העבריינות כדרך חיים תוך זלזול בוטה ברשויות החוק. בגין כל אלה, מן הראוי להחמיר בעונשו של הנאשם, על מנת להגן על החברה מפניו". עם זאת ניתן משקל להודאתו, לחרטה שהביע, ולעובדה שמדובר בנאשם בעל הפרעת אישיות, אך נאמר: "יהיו נסיבותיו המיוחדות של הנאשם אשר יהיו, אין בהן כדי לשמש תירוץ וצידוק למעשי העבירות שביצע הנאשם, הנוהג לא ליטול אחריות על מעשיו ולמצוא סיבות בסביבה, וחברה מתוקנת אינה אמורה לסבול מצב כזה". נגזר העונש הנזכר מעלה. ג. (1) בערעור נטען כי העבירות שבהן הורשע המערער, ובמיוחד החטיפה, ראויות לענישה מחמירה יותר: "ניתן רק לשער כיצד חש המתלונן כשנכנס המשיב לרכב ובידו סכין, אותה הצמיד לצווארו תוך איומים כי ישחט אותו", ועוד. העדר מורא החוק והרשויות והזלזול בערכי החברה מצדיקים, כך נטען, החמרה בעונש. לכך הוסיפה באת כוח המדינה בפנינו, כי ביסוד הערעור מונח הצורך להגן על החברה; עוד נאמר, כי אם מעוניין המשיב בהליך גמילה, הריהו אפשרי גם בבית הסוהר בו הוא שוהה, אם גם לא באינטנסיביות כבבתי סוהר שיש בהם תכניות מיוחדות לכך. (2) באת כוח המשיב הדגישה כי גם אם אין המדובר ברף ענישה חמור, אין מדובר בעונש מבוטל, ויש להביא בחשבון את הרקע הנפשי של אדם בעל "גולגולת חלשה". המשיב נכשל עד כה הן מסיבות אובייקטיביות והן מנתונים של הפרעת אישיות ומחלת נפש עד כדי התקפים פסיכוטיים בעקבות שימוש בסמים או באלכוהול, ועבירותיו בוצעו ללא שיקול דעת. המשיב מבין עתה את מצבו. הוא זקוק לשיקום מאלכוהול כדי למנוע התקפים פסיכוטיים נוספים; לשיטתה יש מקום להזמנת תסקיר לבדיקת אופציות של טיפול. ד. אכן אין התיק כולל תסקיר, ודומנו כי טוב היה אילו נמצא בו, אך כאמור עיינו בחוות הדעת הפסיכיאטרית וכן בדו"ח סוציאלי שהוכן ביום 5.2.07 לועדת השחרורים על ידי רכזת העובדים הסוציאליים בבית הסוהר בו מצוי המשיב. לא מצאנו מקום לעכב את פסק דיננו, בין היתר כדי להגיע במהרה ככל הניתן להליך טיפולי, כפי שיפורט להלן. הוזכר בדו"ח הסוציאלי אשפוז פסיכיאטרי של המשיב במהלך מאסר קודם; המשיב תואר כמי שאינו משתלב עתה בחינוך ובתעסוקה, טרם עבר טיפול בהתמכרותו אך לאחרונה ביטא רצון בטיפול פרטני וקבוצתי. נמסר עוד, כי הוא מסרב לקבל טיפול תרופתי; תואר גם רקע אבדני (לא ראינו לכך ביטוי אחר). כן נמסר על תקשור מעורפל ועמום עם הזולת, תוך היעדר נטילת אחריות או יחס לנזקי הקרבנות. בסיכום: "מדובר חולה נפש, מכור לסמים ואלכוהול, ללא נסיונות גמילה מובנים, עם רקע אבדני. כעת מאורגן נמצא ברמיסיה חלקית למרות שאינו נוטל טיפול תרופתי. לא עבר הליך טיפולי בכלא וטרם בנה תכנית שחרור למרות מאסריו החוזרים, אם כי מביע רצון לכך כעת". ה. (1) לאחר העיון סבורים אנו כי יש לקבל את הערעור, אף כי כמקובל בערעורי מדינה איננו ממצים את חומר הדין. הנימוק שהובא כעיקר הערעור – הגנה על החברה – נראה לנו במקומו. מי שבגיל 26 צבר עבר פלילי כה מגוון מזה, ומאידך גיסא הידרדר בתחום הנפשי ובהתמכרות כמתואר מעלה, מהוה סכנה לחברה, ועבירותיו, לרבות החטיפה, יוכיחו. אכן, עיון בהודעת המתלונן בפרשת החטיפה מראה שהוא ביקש שלא להתלונן, בראותו את המשיב כשיכור שלא עשה מעשהו בכוונה – אך עם זאת תיאר את הצמדת הסכין לצווארו ואיומי השחיטה החוזרים והנשנים, ומי ישור את שעלול היה להתפתח אילולא גילה המתלונן תושיה ועצר בפתע את הרכב, ובכך יכול היה להימלט. אכן, למשיב רקע נפשי והתמכרותי, ולכך נידרש להלן, אך גזר הדין שהושת עליו הקל עמו יתר על המידה. בית המשפט קמא אמר דברים נכוחים באשר לחומרה, אך ייחס לדעתנו בנסיבות משקל רב מדי לשיקולים לקולה. (2) אנו מחליטים איפוא להגדיל את עונש המאסר בפועל המוטל על המשיב מ-20 ל-35 חודש; הפעלת המאסר המותנה (10 חודשים) תישאר בעינה, כקביעתו של בית המשפט קמא, ולפיכך יהא על המשיב לרצות 45 חודש מיום מעצרו. שאר חלקי גזר הדין (המאסר המותנה לעתיד) אף הם בעינם עומדים. (3) בטרם חתימה עלינו להוסיף, וייראה הדבר כהוראה לשלטונות בית הסוהר: המערער לקה בעבר בנפשו, גם אם כיום אינו מוגדר כחולה נפש על פי חוות הדעת הפסיכיאטרית (אף שהעובדת הסוציאלית תיארה אותו כחולה ברמיסיה). אין לדעת מה ילד יום אם ימשיך המשיב ללא טיפול וישוב לאלכוהול ולסמים; הדרך מהם קצרה בעליל לעבירות חמורות חלילה, שלא היינו רוצים להפליג בהשערות לגביהן. מתבקש כי צוות של פסיכיאטר, פסיכולוג ואנשי השירות הקרימינולוגי והסוציאלי בכלא יבדוק את המשיב, ויבנה ככל הניתן תכנית טיפולית שהמשיב טוען עתה הן מפי סניגוריתו והן בדו"ח הסוציאלי כי הוא רוצה בה, וזאת אף אם יהא צורך בהעברה לבית סוהר אחר – וכמובן איננו קובעים מסמרות בעניין זה. דבר זה צריך להיעשות בתוך התקופה הקרובה ביותר. בכך עשוי להיפתח פתח לשינוי בחייו של המשיב, שעד כה הלכו למרבה הצער מדחי אל דחי; יש בכך כדי לפתוח פתח למשיב, אך באותה מידה לתרום להגנה על החברה שעד כה פגע בה. אנו מאחלים למשיב – ולציבור – כי דבר זה יעלה יפה. (4) בכפוף לכך אנו מקבלים את ערעור המדינה בהתאם לאמור מעלה. ניתן היום, ט' בניסן תשס"ז (28.3.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06031980_T01.doc לח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il