פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק עע"ם 3197/05
.
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים
עע"ם 3197/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופטת ד' ברלינר
המערערת:
חברת מוניות מרכז חורב בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. עיריית חיפה
2. משרד התחבורה
ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 2.3.05 בעתמ 2388/04 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ג' גינת
תאריך הישיבה:
כ"ג בתמוז התשס"ו (19.7.2006)
בשם המערערת:
עו"ד עדו אמיר
בשם המשיבה 1:
עו"ד נורית ברעם
בשם המשיב 2:
עו"ד דני חורין
פסק-דין
המערערת – חברת מוניות מרכז חורב בע"מ – קיבלה היתר להצבת התמרורים ב-58 וב-59, המסמנים תחנת מוניות, לשם הקצאת שטח שבו יעמדו שתי מוניות מחוץ למרכז חורב בחיפה וסמוך לו. ההיתר ניתן לתקופת נסיון ניתן של 3 חודשים, ובסופה היתה עמדת המפקח על התעבורה וגורמי אכיפת החוק, כי הנסיון לימד שמתן אפשרות למוניות המערערת לעשות שימוש במקום שִיפר במידה מסוימת את המצב לעומת המצב הקודם ששרר שם. זאת, בהתייחס ל"התנהגות" נהגי המוניות במקום, המתאפיינת בהפרעות לתחבורה הציבורית במקום. עם זאת, לשיטתו של המפקח על התעבורה המשך הצבת התמרור ניתן לביצוע בתנאים מסוימים בלבד; תנאים שהמערערת מוכנה לקבל על עצמה את ביצועם וקיומם.
עיריית חיפה, בנימוקים של שינויים תעבורתיים בצומת ובעיקר בנימוק, שאין להציב תמרורים כאלה בשטח ציבורי סירבה לאשר את המשך הצבת התמרור גם בתנאים המוצעים על ידי המפקח על התעבורה. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו שההחלטה לסיים את תקופת הנסיון שניתנה למערערת ולהסיר את התמרורים במקום מצויה במתחם השיקולים המסורים לעיריה ולא ראה להתערב בהחלטה, הגם שאין ההחלטה נובעת מכשלון הנסיון ועל אף שניתן היה להגיע אליה אף ללא עריכת הנסיון.
אכן, גם אנו סוברים כי ההחלטה מצויה בתחום שיקול הדעת של העיריה, ואף מקובל עלינו שאין למערערת שקיבלה אפשרות של "נסיון" בלבד זכות מוקנית לשטח הציבורי שבו היא מבקשת להשתמש.
עם זאת, נוכח החומר שהוצג לנו, ספק אם בבחינת תוצאות הנסיון נשקלו כל השיקולים הענייניים בשאלת קיומה של תחנה במקום. סיכום הדיון שצורף כנספח 14 למסמכי המערערת, מעורר ספק אם התקיימה כאן מערכת קבלת החלטות מסודרת שבה נשקלו כל השיקולים הרלוונטיים, או שמא היתה כאן "הבטחה" של העיריה במענה לפניית גורמים מתחרים. אכן, מתקבל הרושם שהן ההחלטה ליתן למערערת נסיון זמני והן ההחלטה לא לאשר את המשכו, לא ניתנו לאחר בדיקה תעבורתית ראויה. כי ממה נפשך, אם סברו גורמי המקצוע בעיריה מלכתחילה כי אין מקום לכך, לשם מה הנסיון, ואם צלח הנסיון ולוּ חלקית על שום מה "סילוק" התחנה בסופו. בינתיים נמסר לנו כי חל שינוי בצומת ובמסלולים שנקבעו בו ולטענת העיריה במתכונת החדשה של מבנה הצומת, אין לתת למערערת להציב את התמרורים מטעמים של תעבורה.
אנו סבורים שנוכח האופן בו התקבלו ההחלטות הן לטובת המערערת והן לרעתה, טרם מוצה ההליך הראוי של בדיקת השיקולים התעבורתיים. לכן, אנו מקבלים את הערעור בחלקו בלבד בכך שאנו מורים לרשות התמרור המרכזית וכן לגורמי העיריה – ועדת התיאום הממליצה למפקח על התעבורה – כי יקיימו בדיקה מחודשת לאור המצב החדש שנוצר במקום, ויבחנו על ידי מומחי תעבורה את חוות הדעת שהגישה המערערת. הגורמים המוסמכים יוכלו, כמובן, לבחון גם חוות דעת נוספות לפני קבלת החלטתם החדשה. כן יאפשרו השמעת טענות למערערת ולכל גורם רלוונטי המבקש להשמיע טיעוניו בענין זה.
דבר זה צריך להיעשות בתוך 6 חודשים לאחר סיום העבודות הנוכחיות, על בסיס מקצועי, ומבלי שאנו קובעים בכך זכות כלשהי מראש, כפי שגם נאמר לעיל.
אין צו להוצאות בהליך זה. ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים בהם חוייבה המערערת בבית המשפט קמא, יועמדו על סך של 10,000 ש"ח – 5,000 ש"ח לכל משיב.
ניתן היום, כ"ג בתמוז התשס"ו (19.7.2006).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05031970_N05.doc שצ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il