יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 3196/15 בבית המשפט העליון רע"א 3196/15 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז המבקשת: יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. איילון חברה לביטוח בע"מ 2. ברעד חברה לעבודות עפר, פיתוח וכבישים בע"מ (פורמלית) בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 15292-12-13 שניתן ביום 15.3.2015 על ידי כב' השופטת ר' לבהר שרון בשם המבקשת: בשם המשיבה 1: עו"ד ח' עמידור; עו"ד ר' ליבשין עו"ד אטיאס-נוה פסק-דין השופט צ' זילברטל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 15.3.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' לבהר שרון) בע"א 15292-12-13, בגדרו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' דפדי) מיום 23.10.2013 בת"א 12974-09-09. רקע 1. המשיבה הפורמאלית, ברעד חברה לעבודות עפר, פיתוח וכבישים בע"מ (להלן: הקבלן), ביצעה עבודות תשתית עבור משרד הבינוי והשיכון (להלן: מזמין העבודה) במרחב ניצנים (להלן: הפרויקט). העבודות בוצעו בפיקוחה של המבקשת, יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ, ובוטחו על-ידי המשיבה, איילון חברה לביטוח בע"מ. במהלך ביצוע העבודות הקים הקבלן חסימות וחציצות (להלן: החסימות) בין מערכת הניקוז של הפרויקט, לבין מערכת הניקוז של פרויקט אחר שבוצע אף הוא עבור מזמין העבודה, הממוקם בסמוך, והיה גם הוא בפיקוחה של המבקשת (להלן: פרויקט פיקה). החסימות הוקמו על-ידי הקבלן על מנת למנוע את הצפת אתר העבודה של הפרויקט בסחף שמקורו במערכת הניקוז של פרויקט פיקה, הממוקם גבוה יותר מבחינה גיאוגרפית. 2. ביום 28.10.2008, לאחר שהחסימות פורקו והועברו ממקומן, הוצף אתר העבודה בפרויקט במי גשמים, וסחף חדר למערכות הניקוז של הפרויקט ממערכת הניקוז של פרויקט פיקה, וגרם נזקים לפרויקט. המשיבה, אשר פיצתה את הקבלן בגין אותם נזקים בסך של 211,683 ש"ח, הגישה תביעת שיבוב בבית משפט השלום נגד המבקשת, בטענה שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנותה. המשיבה טענה, כי המבקשת היא שדרשה מהקבלן, בפגישה שנערכה ביום 8.6.2008, לפרק את החסימות. מנגד, המבקשת טענה כי יש להטיל את מלוא האחריות לנזק שנגרם על הקבלן אשר ביצע את העבודות. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע, כי אין בסמכויות הפיקוח שניתנו למבקשת על-ידי מזמין העבודה בכדי להפחית מאחריותו של הקבלן לנזקים שנגרמו עובר למסירת הפרויקט למזמין העבודה. נקבע, כי החסימות לא היו חלק מתוכנית הפרויקט המקורית, אלא יוזמה של הקבלן שרצה למנוע נזק למערכות התשתית של הפרויקט, וכי המבקשת דרשה להסיר את החסימות בהתאם לתוכנית המקורית. בית משפט השלום קבע כי אין מקום להטיל אחריות על המבקשת רק משום שדרשה שהמסירה תבוצע בהתאם לתכנון המקורי, ושככל שהקבלן העריך שקיימת בעייתיות בהנחיה שניתנה על-ידי המבקשת, היה עליו להתריע על הסכנה שבהסרת המחיצות באותו השלב. 3. על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית משפט קמא. בפסק הדין שניתן בערעור נקבע, כי לפי ההסכם שבין מזמין העבודה לבין הקבלן (להלן: ההסכם), מוטל על הקבלן להקים את הפרויקט בהתאם להוראות ההסכם; למלא אחר הוראותיה של המבקשת; למנוע נזקים ולשפות את הנפגע בגין נזקים אלו; לתקן על חשבונו כל נזק שיגרם לפרויקט; ולנקוט בכל האמצעים הדרושים, בהתאם לדרישת המבקשת, כדי להגן על הפרויקט מנזק העלול להיגרם, בין היתר מגשמים. בנוסף, לפי ההסכם, המבקשת הייתה רשאית להורות לקבלן כיצד עבודה תבוצע, ואין בפיקוחה של המבקשת כדי לפטור את הקבלן מהתחייבויותיו. לאחר שסקר את סעיפי ההסכם קבע בית משפט קמא, כי בנסיבות המקרה אין להטיל על הקבלן, שפעל בהתאם להנחיות המבקשת, אחריות מלאה לנזקים שנגרמו. נקבע, כי מחובתה של המבקשת היה להורות על הורדת החסימות תוך נקיטת משנה זהירות ורק לאחר בחינת חלופות לסכנת ההצפה שהייתה ידועה לה באותה עת. לרקע האמור, קבע בית משפט קמא, כי האחריות לנזק תחולק שווה בשווה בין הקבלן לבין המבקשת. טענות הצדדים 4. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא. להשקפת המבקשת, ראוי ליתן לה רשות ערעור על יסוד מספר טעמים, ובכללם, שהבקשה מעלה, לגישת המבקשת, סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. המבקשת טוענת כי במקרה דנא קם הצורך להכריע בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב, שעניינה אחריותו של מפקח לנזק שנגרם לקבלן עצמו, בניגוד לנזק שנגרם לצד שלישי. בנוסף, על-פי המבקשת, חלוקת האחריות בצורה שווה בין קבלן למפקח, כאשר עסקינן בהנחיית מפקח הנוגעת לחסימות שאינן חלק מתוכנית הפרויקט המקורית, גורעת מאחריות קבלנים כלפי מעשיהם באופן הדורש את התערבותו של בית משפט זה. לא זו אף זו, לגישת המבקשת יש לתת רשות ערעור גם מאחר שעל המבקשת הוטלה אחריות בגין הנזק, ללא שנערך דיון עובדתי באשר לגובה הנזק. בית משפט השלום לא דן בשאלת גובה הנזק נוכח התוצאה אליה הגיע, לפיה נדחתה התביעה נגד המבקשת, ואילו בית משפט קמא שינה את התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום, מבלי שהמחלוקות העובדתיות בעניין שיעור הנזק התבררו לגופן. 5. המשיבה הגישה תשובה לבקשת רשות הערעור, בה נטען כי הבקשה אינה מעלה סוגיה ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. אשר לטענת המבקשת לפיה לא נדונה סוגית הנזק, טוענת המשיבה, כי היקף הנזק שנגרם הוכח כדבעי באמצעות חוות דעת מומחים, וכי המבקשת לא הגישה חוות דעת נגדית ולא סתרה את חוות דעת מומחי המשיבה. נטען, כי לפי ההלכה שיצאה מבית משפט זה, משמצא מבטח כי קמה לו חובה חוזית לתשלום תגמולי ביטוח למבוטח, ניתן להניח כי החלטתו נשענת על בסיס מוצק, והוא אינו נדרש לכל מאמץ מיוחד, לבד מהצגת הבסיס להחלטתו, על מנת להוכיח את סבירות החלטתו. בנוסף, המשיבה טוענת כי גם אם שגה בית משפט קמא שעה שלא התייחס להיקף הנזק, הרי שהיה על המבקשת להגיש בקשת הבהרה או בקשה כי הדיון בנושא הפיצוי יוחזר לבית משפט השלום. יתרה מכך, המבקשת שילמה באופן חלקי את הסכום שנפסק בבית משפט קמא, ולשיטת המשיבה בכך גילתה המבקשת שלמעשה אין היא חולקת על היקף הנזקים. דיון והכרעה 6. לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור, אך זאת רק בעניין שיעור הנזק. יובהר, כי הבקשה אינה כל מעוררת סוגיה ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, וכי הרשות לערער בנקודה אחת ניתנת רק מאחר שנראה כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה לא נערך כל דיון ולא נקבעו ממצאים בשאלת היקף הנזק. בהעדר קביעה עובדתית לעניין היקף הנזק בבית משפט השלום, לא היה בית משפט קמא יכול לסיים את עבודתו בקביעת חלוקת האחריות בין הצדדים, והיה עליו להחזיר את הדיון לבית משפט השלום לשם השלמתו לגבי גובה הנזק. משלא נעשה כך, יש למלא את שהחסיר בית משפט קמא, ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון ויפסוק בשאלה מה היה נזקו של הקבלן. כאמור, לגבי יתר הסוגיות שהועלו בבקשה אין מקום ליתן רשות ערעור, שכן הן אינן מעוררות כל שאלה כללית, ומדובר ביישום של נורמות שנקבעו זה מכבר, שעניינן כללי היסוד של קביעת אחריות בנזיקין, על מערכת נתונים קונקרטית. 7. מאחר ועסקינן בתביעת שיבוב, ונוכח העובדה כי על דרך הכלל, אין חברת ביטוח "מתנדבת" לשפות את מבוטחיה בגין נזק שנגרם להם ללא שנערכה על-ידה בחינה מדוקדקת של היקף הנזק, תשקול המבקשת האם היא עומדת על השבת הדיון לבית משפט השלום, על ההוצאות שיכולות להיות כרוכות בכך אם יתברר שדיון זה היה מיותר והחיוב נותר על פי האמור בכתב התביעה. אם תחליט המבקשת כי היא אינה מעוניינת בקיום הדיון בערכאה הדיונית, עליה להודיע על כך למשיבה ולבית משפט השלום בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה (ימי הפגרה במניין). במקרה כזה תשלם המבקשת למשיבה מחצית מסכום התביעה (211,683 ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. 8. בקשת רשות הערעור, וכן הערעור לגופו, מתקבלים במובן זה שהדיון מוחזר לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 12974-09-09) על מנת שיכריע בסוגית היקף הנזק, אלא אם כן תתקבל הודעה מטעם המבקשת כאמור בפסקה 7 לעיל. בית משפט השלום רשאי להחליט, על-פי שיקול דעתו המלא ולאחר שמיעת הצדדים, האם יש מקום להשלמת טיעונים ו/או ראיות, או שהחלטתו תינתן על יסוד החומר הקיים בתיק. בנסיבות, אין מקום לעשות צו להוצאות בהליך דנא. ניתן היום, ‏ג' באלול התשע"ה (‏18.8.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15031960_L03.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il