נחמה מילר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3196/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3196/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' אלון המערערת: נחמה מילר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 40288/05 שניתן ביום 14.3.07 על ידי כבוד השופט ח' כבוב תאריך הישיבה: י' באב התשס"ז (25.07.07) בשם המערערת: עו"ד ירום הלוי ועו"ד אמיר אוחנה בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין השופט י' אלון: 1. בשנים 2005-1994 עבדה המערערת כמנהלת חשבונות במכללת אריאל, והחל מ-1996 שימשה בתפקיד ראש מדור ספקים ובנקים במכללה. במהלך עבודתה זו ובמשך שבע שנים, החל מ-1998, גנבה המערערת לפחות 1,138 שיקים של המכללה שסכומם הכולל הצטבר בלמעלה מ-4,670,000 ש"ח, ושלשלה סכומי הגניבות והמעילות לכיסה ולכיסם של בני משפחתה. הטכניקה בה בוצעו על ידה הגניבות והמעילות היתה באמצעות מעשי זיוף מרמה ורישומים כוזבים שבוצעו בשיטתיות רבה. היא הורשעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב על פי הודאתה, בביצוע היקף המעשים הנ"ל, ומתוך כך במאות מקרי עבירה של גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד. ביום 14.3.07 נגזר דינה לחמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. בפנינו מערערת היא על גזר הדין. 2. בגזר הדין מפרט בית המשפט קמא את השיטתיות וההתמדה בהם נהגה המערערת במעשי הגניבה משך כשבע שנים, "כאשר בממוצע הנאשמת גונבת שיק כזה כל יומיים לערך, תוך זיוף החתימות וטשטוש המקורות והפקדת השיק לעיתים בחשבונה ולעיתים באחד מחשבונות בני משפחתה, כאשר בממוצע כל יומיים גנבה סכום של 4,000-3,000 ש"ח, שיטה אשר מלמדת על תחכום רב, על תכנון מוקדם ועל נקיטת אמצעים לטשטש את המעשים עצמם". פרשת הגניבות והמעילה הממושכת נתגלתה באקראי לאחר שבע שנים (בהן נגנבו וזויפו על ידה לפחות 1,138 שיקים) ולאחר שסכום הגניבה הסתכם כאמור בלמעלה מ-4,670,000 ש"ח. לאחר שנתפסה לא השיבה המערערת מהגזילה אלא סכום מצטבר של כ-550,000 ש"ח, דהיינו כעשירית מהגזילה והמעילה. השופט קמא מציין בפסק הדין, כי לבד מהחומרה הקשה והמצטברת של היקף מעשי הגניבה והמעילה, שיטתיותם ותחכומם, מצטרפת לכך החומרה הנוספת לפיה בוצעו הדברים על ידי המערערת שמונתה לתפקידה לשמש במשרת אמון כאחראית על הנפקת השיקים ועל הקשר השוטף בין המכללה לבין הבנקים. 3. בא כוח המערערת אינו מבקש להקל בחומרת המעשים והעבירות בהם הורשעה, אולם טוען הוא כי בעקבות החשיפה, החקירה וההרשעה עולמה של המערערת חרב עליה, מצבה הבריאותי התדרדר ונתגלו בה מחלות רבות, היא מצויה בדיכאון עמוק, חבריה ומכריה נידוה מקהלם והיא נותרה שבורה והרוסה – גופנית, נפשית וחברתית. היא הודתה במעשים שיוחסו לה, הביעה חרטה מלאה והשיבה חלק (קטן ביותר) מכספי הגזילה. עונש המאסר של חמש שנים שהוטל עליה חורץ את גורלה לאבדון ולא מותיר לה ולו גם שביב של תקווה לשוב ולהשתקם בעתיד. 4. נסיבותיה האישיות, הנפשיות והרפואיות של המערערת הובאו כולן בפני בית המשפט קמא, והדבר מקבל ביטוי מקיף ומפורט בגזר הדין. בית המשפט קמא לא זו בלבד שאינו מקל ראש בכל אלה, אלא שנותן הוא לכך ביטוי מאוזן ומוקפד בשיקולי הענישה ששקל בטרם גזר את דינה. אכן, אין ספק כי בעקבות חשיפת מעלליה של המערערת היא נקלעה והתדרדרה למצב בריאותי ונפשי קשה. אולם פרשת המעשים והעבירות שהורשעה בהם, היקפם והתמדתה בהם דבר יום ביומו משך שבע שנים – מעמידות את חומרת מעשיה ברף העליון של עבירות הגניבה, ההונאה והמעילה. המדובר בעובדת ששירתה בתפקיד אמון מובהק, תוך שהיא מנצלת את תפקידה והאימון שניתנו בה לגניבה שיטתית ובלתי פוסקת של כספי המעביד. כך עשתה למעלה מאלף פעמים, ובכל אחת מהן ביצעה את מעשיה תוך זיוף מסמכים וחתימות ותוך רישום כוזב וטשטוש המעשים מפני בוחן ובודק ובהיקף סכומים ניכר מאוד. לעניין סוג עבירות ועבריינים שכאלה, ומידת ענישתם הראויה, נאמר בע"פ 10310/03 ד' גולן נ' מדינת ישראל (פ"ד נח(3) 245): "... נוצר לפרקים יחס בלתי הולם בין הענישה המוטלת על עבריין הנאשם בפריצה וגניבת רחוב, לבין ענישה הנגזרת על נאשם רב מעללים הגוזל מיליונים מכספי הציבור תוך הפרה עמוקה של חובת נאמנות ומוסר בסיסיים. על פער עמוק זה הנבקע לעיתים בתפיסה העונשית הנוהגת במקומנו, יש לגשר בדרך של שמירת יחסיות הולמת בהיקפי הענישה, תוך ייחוס משקל מתאים לחומרתם האמיתית של המעשים, להשלכתם השלילית ארוכת הטווח על מערכות הכלכלה והחברה, ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור". 5. מוצאים אנו, כי בגזר הדין קמא איזן בית המשפט קמא איזון ראוי – ואף נוטה במידת מה לקולא – את שיקולי הענישה הראויים בעניינה של המערערת. לא מצאנו מקום, טעם או הצדקה להקלה נוספת מעבר לכך. לאור זאת – אנו דוחים את הערעור. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, י"ז באב התשס"ז (1.8.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07031960_A03.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il