מלחם אקרם נ. ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה-האוניברסיטה העברית בי

החלטה בתיק ע"א 3196/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3196/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערער: מלחם אקרם נ ג ד המשיבה: ועדת הקבלה לפקולטה לרפואה - האוניברסיטה העברית בירושלים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.4.06 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער בת.א. 7475/05 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' רביד בשם המערער: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבה: עו"ד ענת טל פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד) שלא לפסול עצמו מלשבת בדין בת.א. 7475/05. ביום 7.12.05 הגיש המערער תביעה כנגד המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בה ביקש כי יינתן סעד הצהרתי לפיו החלטת המשיבה להפסיק את לימודיו בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בטלה. ביחד עם כתב התביעה הגיש המערער גם בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, לפיו יוכל להמשיך ולפקוד את ספסל הלימודים עד להכרעה בתביעה. ביום 7.12.05 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מ' מזרחי) על מתן צו מניעה זמני כמבוקש. המשיבה לא השלימה עם החלטה זו וביקשה לקיים דיון במעמד שני הצדדים לשם ביטולו של הסעד הזמני שניתן. ביום 2.1.06 התקיים דיון כאמור, וביום 16.1.06 החליט בית המשפט המחוזי לבטל את צו המניעה הזמני. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור, וביום 29.3.06 החליט בית המשפט העליון (השופט א' גרוניס) לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבלה במובן זה שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל ויינתן צו מניעה זמני המורה למשיבה לאפשר למערער להמשיך בלימודיו בשנת הלימודים הנוכחית. ביום 4.4.06 התקיים קדם משפט בתיק העיקרי בבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' רביד). בשלב זה הודיע בית המשפט לבא-כוח המערער כי: "עמדת הפסיקה הינה כי בית המשפט אינו ממהר להתערב בהחלטות המתקבלות במכללות או באוניברסיטאות ולכן בית המשפט מציע שלא לנהל התיק, זאת כדי שלא תהא תווית על התובע שלא יוכל אחר כך ללמוד במוסד להשכלה גבוהה". בעקבות דברים אלה ביקש בא-כוח המערער כי בית המשפט יפסול את עצמו מלשבת בדין בעניינו של המערער, מאחר ובית המשפט הביע עמדה בתיק. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, וציין בהחלטתו כי: "מאחר והמדובר בשאלה משפטית המבוססת על פסיקת בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי, אין מניעה כי השופט יאמר את עמדת הפסיקה לתובע. לפיכך, אינני רואה מקום לפסול עצמי, שכן לא הבעתי עמדה בשאלות עובדתיות". כנגד החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. לטענת בא-כוח המערער עמדת בית המשפט, כפי שעולה מהתבטאותו בקדם המשפט, הינה נחרצת וברורה, ואף עולה ממנה כי בית המשפט סבור שהמשך ניהול ההליכים עלול לגרום למערער לנזק בלתי הפיך. עוד טען, כי בדברים שנאמרו אין משום הבעת עמדה בשאלה משפטית, אלא הצהרה על דחיית התביעה עוד בטרם הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות בבית המשפט. המערער הדגיש כי האמירה לפיה ניהול ההליך עלול להוביל לכך שהמערער לא יוכל אחר כך ללמוד במוסד להשכלה גבוהה מצביעה על כך שפסק הדין ככל הנראה כבר גובש, ושדעתו של בית המשפט ננעלה, עד שאין הוא יכול עוד לנהל את ההליך ללא משוא פנים. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, באתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טענת המערערים מכוונת כנגד התבטאות של בית המשפט. השאלה העומדת לדיון הינה, אפוא, האם יש בהתבטאות זו משום גיבוש עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט. כפי שכבר נפסק בעבר, סופיות העמדה נגזרת מן האופן שבו הובעה ומן המסגרת הדיונית בה הובעה והוכרעה (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 588-589, 604-606; ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625). עוד נקבע זה מכבר, כי בית המשפט רשאי להביע את דעתו על סיכויי התביעה וההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה, לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי (ע"א 4609/04 עיריית נצרת עילית נ' א.ר.א.ב. בונוס (טרם פורסם); ע"א 4123/05 אגבאריה נ' חמזה (טרם פורסם)). דעה כאמור, אשר הובעה בשלב מוקדם של ההליך, לפני שמיעת טיעוני הצדדים, אין בה, ככלל, כדי להעיד כי "ננעל" ליבו של בית המשפט (ע"א 15/02 קוזטשי נ' א.ש. פסיפס (טרם פורסם); ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים נ' רונן, פ"ד נב(1) 90, 96). בענייננו, התבטאות בית המשפט בהליך קדם המשפט אין בה כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה במחלוקת בין הצדדים. מהחומר המונח בפניי לא עולה כי דעתו של בית המשפט "ננעלה", וכפי שצוין בהחלטתו, בית המשפט כלל לא הביע עמדה בשאלות עובדתיות וקונקרטיות במחלוקת שבין בעלי הדין. יתרה מכך, יש לזכור, כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך, בטרם הוגשו תצהירים ונשמעו ראיות, וברי כי בשלב זה אין השופט מגבש עמדה סופית בעניין. כשופט מקצועי, האמון על מלאכת השפיטה, חזקה עליו כי בטרם נסתיימו כל הליכי הדיון לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שבפניו (ע"א 11618/05 שירמן נ' צ'נקוב (טרם פורסם)). על כן, אין להבין את התבטאות בית המשפט בהליך קדם המשפט כגיבוש עמדה לגופו של עניין בטרם עת. חששו של המערער למשוא פנים, ככל שישנו, הינו חשש סובייקטיבי בלבד, ולא קם החשש הממשי האובייקטיבי למשוא פנים, המצדיק את פסילת בית המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 ₪. ניתן היום, י"ח בסיון התשס"ו (14.6.2006). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06031960_N02.doc /צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il