בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3195/97
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' ביניש
המערערת: א. אלדן אלמנטים אורבניים בע"מ
נגד
המשיבים: 1. רשות שדות התעופה בישראל
2.
רם חן נירם תפעול חניונים 1994
3.
חניוני בוגרשוב דינוביץ - שדה בע"מ
ערעור
על פסק דין של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 13.4.97 בתיק ה"פ 870/96
שניתן
על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה
תאריך הישיבה: י"ב
בתמוז תשנ"ח (6.7.98)
בשם
המערערת: עו"ד דוד אלדור
בשם
המשיבה 1: עו"ד נורית ישראלי, עו"ד רינה פאר
בשם
המשיב 2: עו"ד אילן רונן
פסק-דין
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו, והנושא הוא נושא של מכרז. בית-משפט קמא החליט לבטל תוצאותיו של מכרז
ולהורות על עריכתו של מכרז חדש. המערערת תוקפת את פסק-הדין ועל כך ערעורה לפנינו.
עתירתה היא כי נבטל את פסק-דינו של בית-משפט קמא וכי נכריז עליה כעל הזוכה במכרז.
ההליכים שהיו בבית-משפט קמא הם מורכבים-משהו.
הוא הדין בהליכי הערעור שלפנינו, שבתחילה היו שני ערעורים אך נותר הערעור שלפנינו
בלבד, לאחר שהמערערת בערעור השני ביטלה את ערעורה. לו אמרנו לתאר את כל ההליכים
ובני-ההליכים שהיו בעניין הנדון, לא הספקנו. ואולם לאחר שקוע האבק נותרה לדיון
ולהכרעה שאלה פשוטה אחת בלבד ועניינה פירושו של סעיף אחד מסעיפי המכרז. על פירושו
של סעיף זה בנה בית-משפט קמא את הכרעת הדין; על פירוש זה נחלקו הצדדים לפנינו; ועל
פירוש סעיף זה נכריע אף-אנו את הדין.
המכרז נושא הדיון הוציאה אותו רשות שדות
התעופה בישראל (המשיבה מס' 1; להלן נכנה אותה - הרשות), ועניינו קבלת הרשאה למתן
שירותים של ניהול והפעלה של מגרשי החנייה לכלי רכב בנמל התעופה בן-גוריון. במכרז
זה זכתה המשיבה מס' 2 לפנינו (להלן נכנה אותה - רם חן) בעוד אשר המערערת (להלן
נכנה אותה - אלדן) הגיעה שנייה בתחרות. אלדן ומשתתפת אחרת במכרז (המשיבה מס' 3
לפנינו) הגישו תביעות נפרדות לבית-משפט קמא ובקשתן היתה, כל אחת מהן לעצמה, כי
ההחלטה במכרז תבוטל וכי ייקבע כי הן, כל אחת מהן בתביעתה שלה, היא הזוכה במכרז.
בית-משפט קמא, כאמור לעיל, החליט לבטל את תוצאות המכרז מכל-וכל והורה על עריכתו של
מכרז חדש.
בטיעוניהן לפני בית-משפט קמא העלו המתחרות
השונות טענות מטענות שונות להצדקת עמדותיהן, אך לענייננו אין אנו נדרשים אלא לשאלה
אחת בלבד והיא, פירוש חלק מהוראת סעיף 11 לטופס ההזמנה להשתתפות במכרז. וזה לשון
סעיף 11(ב) לטופס ההזמנה:
"דמי
הרשאה
11. המפעיל ישלם לרשות דמי הרשאה כמפורט להלן:
(א) .............................
(ב) מדמי ההרשאה הבסיסיים המשולבים שנקבעו לפי
ס"ק (א) תופחת עלות שעות עבודה לפי מספר שעות העבודה שבוצעו בפועל ואושרו
על ידי הרשות בתעריף של לא יותר מ14.5- ש"ח לשעת עבודה, אך לא פחות משכר
המינימום הנהוג במשק בתוספת הפרשות סוציאליות על פי חוק;
סעיף זה יהווה את המרכיב השני
בתחרות במכרז". (ההדגשה במקור - מ' ח')
הקורא לראשונה הוראת מכרז זו יתקשה להבחין בין
יד לרגל ובין אור לחושך, ואולם לאמיתם של דברים כוונת מוציא המכרז נהירה לכל (לאחר
קבלת הסבר מתאים).
עיקר הדברים הוא זה, שרשות שדות התעופה -
כרשות ציבור הנושאת באחריות ציבורית - מבקשת להביא לכך שהזוכה במכרז - בעל ההרשאה
לניהול מגרשי החנייה - לא ינצל לרעה את העובדים בשירותו. מטעם זה קבעה הרשות תנאי
עיקרי במכרז, ולפיו חייב המציע במכרז לעשות את חישוביו על-יסוד הנחה מחייבת כי
העובדים בשירותו יקבלו שכר אשר לא יפחת "משכר המינימום הנהוג במשק בתוספת
הפרשות סוציאליות על-פי חוק". הרשות ביקשה להבטיח כי המציעים במכרז ישלמו
לעובדיהם לא פחות "משכר המינימום הנהוג במשק" והשאלה הנשאלת היא: מהו
אותו "שכר המינימום הנהוג במשק"?
טענת המערערת לפנינו הינה כי המושג "שכר
מינימום" הינו, בלשון בני-אדם, אותו שכר אשר נקבע כשכר מינימום לעובדים
מן-המניין במשק. ועל-פי "שכר מינימום" זה חישבה אלדן את חישוביה. טענת
רם חן היתה - והינה - כי יש למיצער שלושה תעריפים לשכר מינימום במשק והם: לעובדים
עד גיל 17; לעובדים מגיל 17 עד 18; ולעובדים מעל גיל 18, כאשר שני התעריפים
הראשונים נמוכים מהתעריף השלישי. לטענתה של רם חן, רשאית היתה לערוך את תחשיביה
על-פי כל אחד מתעריפים אלה של שכר מינימום, ובייחוד כך שחלק ניכר מעובדי החניונים
הינם בפועל עובדים מתחת לגיל 18. כך אמנם עשתה רם חן את תחשיביה, וכך אף עלה בידה
להציע לרשות מחיר נמוך מן המחיר שהציעה אלדן. מטעם זה - בין השאר - אף זכתה רם חן
במכרז על-פי החלטת הרשות. אלדן תוקפת החלטה זו, וטענתה היא כי דרך התחשיב שערכה רם
חן היתה בבחינת "הבה נתחכמה לו": כי דרך תחשיב זו היתה פסולה, אשר-על-כן
פסולה היא הצעתה של רם חן.
בית-משפט קמא נדרש לשאלת פירוש המושג
"שכר מינימום הנהוג במשק" ומסקנתו היתה כי צודקת אלדן בטיעוניה.
ובלשונו:
"צודקות
המבקשות [אלדן והמשיבה מס' 3 לפנינו] כי ההגדרה המופיעה הינה הגדרה מדויקת וחד
משמעית, וכל נסיון לפרש אותה בצורה אחרת, לוקה בחסר. אין לפרש את המונח 'שכר
מינימום' לפי קריטריון של מועסקים מתחת לגיל 17 ופנסיונרים, אלא אם כן הדבר נאמר
במפורש ... על-פי לשון המכרז אין לקרוא בו פירוש רש"י ויש לתת למונחים את
המשמעות הרגילה".
במקום אחר קובע בית-משפט קמא כי פירושה של רם
חן:
"...
ללא ספק אינו הפירוש הסביר, דבר זה יוצר מצב של אי-שיוויון".
ובניגוד לכך:
"הפירוש
של [אלדן] הוא אכן הפירוש הסביר ביותר בנסיבות העניין".
משקראנו דברים אלה דומה היה בעינינו כי פירושה
של אלדן התקבל על דעת בית-משפט קמא, ובצדק כך. והנה, בהמשך הכרעת הדין סוטה
בית-המשפט מן הדרך שכבש לעצמו לילך בה, ומחליט להפוך את הקערה על פיה. וכך מוצאים
אנו אותו משמיע באוזנינו:
"הפירוש
של המבקשת 1 הוא אכן הפירוש הסביר ביותר בנסיבות הענין. אולם איננה [כך] סבורה שיש
מקום לקבל את תביעתה להכריזה כזוכה במכרז. וזאת מאחר שאי אפשר להתעלם מן המציאות
בשטח לפיה בחניונים מועסקים לרוב פנסיונרים ובני נוער (באחוז נמוך יותר). על כן לא
ראיתי לקבוע כי המבקשת היא הזוכה.
בנסיבות
המקרה בשל קשיים בהבנת הנקרא והמרחב של הפרשנות שכל אחד מהמשתתפים יכול היה לתת
למונחים שהשתמשו בהם במכרז מצדיק הוצאת מכרז חדש. במכרז החדש אין להסתפק בהגדרה
סתמית שהאדם הסביר מבין אותה כלשונו, אלא יפרטו תנאי שכר מינימום לגבי אחוז מסויים
של פנסיונרים, נוער וכן יהיה צורך לפרט מהן הדרישות הסוציאליות המינימליות.
אמות
המידה צריכות להיות ברורות כמאמרו של חברי השופט קלינג בה.פ. 375/96".
נתקשינו ליישב גירסת-פירוש קמא עם גירסת-פירוש
בתרא, ודומה בעינינו כי לא היה מקום להסתייגות זו שבית-משפט קמא הסתייג
מגירסתו-שלו באשר לפירוש התנאי במכרז. סבורים אנו כי משתתף סביר במכרז היה מפרש את
המושג "שכר מינימום" כפי שפירשה אותו אלדן - ואף בית-משפט קמא הוא-עצמו
- לאמור: שכר מינימום האמור להשתלם לאדם בוגר במשק. הסתייגותו של בית-משפט קמא
מפירושו-שלו אינה נראית בעינינו. לדעתנו פירוש המושג הוא ברור: אלדן צודקת
בטיעוניה ורם חן אינה צודקת בטיעוניה.
משהגענו לכאן נשאלת מאליה השאלה: מיהו הזוכה
במכרז? האם אלדן, שהצעתה היתה השנייה בטיבה במכרז, או רם חן שהצעתה יצאה ראשונה
במכרז? לכאורה אמורה רם חן לזכות במכרז. ואולם כך, רק לכאורה. בעשותה את תחשיביה
כפי שעשתה פגמה רם חן בתנאי מהותי במכרז, ועל דרך תחשיביה - בשיטה של "הבה
נתחכמה לו" - יצרה אי-שיוויון מובהק בינה לבין המתחרים האחרים במכרז. בעצם
מעשה זה פסלה רם חן את הצעתה שלה, ובמכרז נותרה אלדן בלבד. לא שמענו מפי הרשות כל
טעם מדוע לא תזכה אלדן במכרז - בהיותה זו שהצעתה היתה השניה בטיבה - ובהיעדר טעם
מעין-זה אכן זכאית היא אלדן לזכות במכרז.
מסקנתנו הסופית היא שבית-משפט קמא נתפס לטעות
בהחליטו את אשר החליט. אנו מחליטים, איפוא, לקבל את הערעור, לבטל את פסק-דינו של
בית-משפט קמא ולהכריז על אלדן כמי שזכתה במכרז נושא הדיון.
הרשות תשלם לאלדן הוצאותיה ושכר-טירחת
עורך-דין בסכום של 25,000 ש"ח (כולל) ורם חן תשלם לאלדן הוצאותיה ושכר-טירחת
עורך-דין בסכום של 25,000 ש"ח (כולל).
בהסכמת באי-כוח הרשות ואלדן אנו קובעים את
תחילת הפעלתו של מגרש החניה בידי אלדן ליום 15 בספטמבר 1998.
היום, י"ב בתמוז תשנ"ח (6.7.98)
ש ו פ ט ש ו פ ט ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97031950.G06