עלי ח'דר זידאן נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3195/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3195/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט מ' מזוז העותר: עלי ח'דר זידאן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים 3. רו"ח בלאל נימר חאג', מנהל הבחירות לראשות המועצה המקומית כפר מנדא 4. מוחמד יוסף קדח 5. טהא פאוזי זידאן עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד סמואל דכואר ועו"ד אבי גולדהמר בשם המשיב 1: עו"ד רן רוזנברג בשם המשיב 4: עו"ד עמראן חטיב בשם המשיב 5: עו"ד מוחמד זידאן פסק-דין השופט י' עמית: 1. ביום 2.3.2016 נפטר ראש המועצה המקומית כפר מנדא, מר טאהא עבד אלחלים ז"ל. מועד הבחירות לתפקיד ראש הרשות המקומית נקבע ליום 3.5.2016, בהתאם להוראת סעיף 24א לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975 (להלן: חוק הבחירות הישירות). העותר, שכיהן באותה עת כמזכיר המועצה המקומית, ביקש להתמודד בבחירות הקרבות ובאות. ואולם, על פי סעיף 2(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964 (להלן: חוק ההגבלה): "עובד רשות מקומית, הממלא תפקיד המפורט בתוספת והוא אינו עובד ארעי לא יהיה מועמד בבחירות לראשות אותה מועצה – אלא אם כן התפטר מעבודתו באותה רשות לא יאוחר מהיום התשעים שלפני יום הבחירות". העותר מיהר לעזוב את תפקידו כמזכיר המועצה מיד עם ההודעה על מותו של ראש המועצה, במכתב מיום 7.3.2016 ששלח למועצה המקומית, כהאי לישנא: הנדון: יציאה לחל"ת הריני להודיעכם על יציאתי לחל"ת מתאריך 03.03.16 עד תאריך 20.05.16 כדי שאוכל לשקול באם להתמודד לבחירות לראשות המועצה, עקב המצב שנוצר לאחר פטירתו של ראש המועצה המנוח מר טאהא עבד אלחלים. ככל והחוק מחייב אותי להתפטר נא לראות בהודעתי זו כהתפטרות, עם שמירה על זכותי לצאת לפנסיה על פי הדין. כיוון שמועד הבחירות נקבע בתוך תקופת 90 הימים, הודיע המשיב 3 (להלן: מנהל הבחירות), במכתבו מיום 13.3.2016 לעותר, בעקבות פנייה טלפונית של העותר אליו, כי הוא מנוע מלהתמודד בבחירות, וכי אין במכתבו הנ"ל משום התפטרות אלא יציאה לחל"ת. בהמשך לחליפת מכתבים בין באי כוח העותר לבין המשיבים, הודיע מנהל הבחינות לעותר בהחלטתו מיום 6.4.2016 כי הוא פסול כמועמד לראשות המועצה המקומית. בהחלטה נכתב כי בהתאם לסעיף 42 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות), רשאי העותר לערער על החלטה זו לא יאוחר מיום ה-16 שלפני יום הבחירות, כלומר לא יאוחר מיום 17.4.2016, בפני בית המשפט לעניינים מינהליים. העותר, שלא השלים עם החלטה זו, עתר כנגדה כבר למחרת, ביום 7.4.2016 לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. בפסק דינו מיום 14.4.2016 דחה בית המשפט (כב' השופט ר' שפירא), את העתירה מן הטעם שקביעת מנהל הבחירות מעוגנת בחוק. בפסק הדין נאמר כי ראוי שהעותר יפנה בדחיפות לשר הפנים, על מנת שישקול אם ניתן בנסיבות העניין לדחות את הבחירות בכחודש ימים באופן שיאפשר לעותר להתמודד לראשות הרשות. אציין כי מפסק הדין עולה, שבית המשפט הניח כי המתמודדים האחרים לראשות המועצה מסכימים לדחיית מועד הבחירות. ואכן, כבר ביום מתן פסק הדין, פנה העותר למשיב בבקשה לדחיית מועד הבחירות. אציין כי במכתבו טען העותר כי המתמודדים האחרים הביעו דעתם בזכות הצגת מועמדותו. טענה זו, שגם בית המשפט לעניינים מינהליים הניח את נכונותה, נתבררה כלא נכונה, באשר ביום 17.4.2016 נתקבלה בלשכת שר הפנים פנייתו של המשיב 4, שהבהיר כי הוא מתנגד נחרצות לדחיית הבחירות, מהטעמים שפורטו במכתבו. ביום 19.4.2016 השיבה מנכ"לית משרד הפנים לעותר כי לאחר שהגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים בחנו את השיקולים השונים, לרבות הערת בית המשפט לעניינים מינהליים, מצאו שאין מקום לדחיית הבחירות. 2. בעתירה שלפנינו, שהוגשה ביום 17.4.2016 מבקש העותר לדחות את מועד הבחירות לאחר תום תקופת 90 הימים שבה הוא מנוע מלהתמודד לתפקיד ראש הרשות המקומית, כך שלא יתקיימו ביום 3.5.2016 אלא לכל המוקדם ביום 7.6.2016 (בתום 90 הימים ממועד התפטרותו מתפקיד מזכיר המועצה המקומית). בנוסף, מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, בו נקבע כי הוא מנוע מלהתמודד בבחירות, במועד שבו נקבעו. לטענת העותר הוא לא יכול היה לצפות את קיומן של בחירות קרובות ולהתפטר מבעוד מועד, ובנסיבות אלה יש לפרש את החוק באופן שלא פוגע בזכותו היסודית להיבחר לראשות הרשות. בתגובת המשיב 1 (להלן: המשיב) לעתירה נטען, כי דינה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות ומחמת שיהוי שנפל בהגשתה, וכי גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות. המשיבים 5-4 הם מתמודדים נוספים בבחירות לראשות הרשות המקומית. המשיב 4 הגיש תגובה במסגרתה הבהיר כי הוא מתנגד נמרצות לדחיית מועד הבחירות, מה עוד שהדחייה המתבקשת נופלת בחודש הרמדאן, ואילו המשיב 5 תומך בקבלת העתירה באופן שיתאפשר לעותר להתמודד בבחירות. 3. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו, ומפאת דחיפות העניין, הנימוקים לכך יפורטו בקצרה. אקדים ואבהיר כי הדרך לתקוף את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים אינה על ידי הגשת ערעור עתירה מינהלית (עע"מ), אלא בדרך של עתירה לבג"ץ, כפי שאכן נעשה בענייננו. סעיף 42(א) לחוק הבחירות (החל על ענייננו מכוח סעיף 7(ב) לחוק הבחירה הישירה) קובע כי על סירוב מנהל הבחירות לאשר מועמד ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים שבאזור שיפוטו נמצא תחום הרשות המקומית, וסעיף 42(ג) קובע כי "בעתירה לפי סעיף זה ידון בית המשפט לעניינים מינהליים בשופט אחד ופסק דינו יהיה סופי...". בפסיקה נקבע כי הוראה זו אינה שוללת ביקורת שיפוטית של בג"ץ (בג"ץ 6654/98‏ הלפרין נ' פקידת הבחירות לעיריית הרצליה‏, פ"ד נב(5) 348 (1998) (להלן: עניין הלפרין). משהבהרנו מניין נובעת סמכותו של בית משפט זה לבחון את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בדרך של עתירה לבג"ץ, אמשיך בדרכנו. שיהוי 4. העותר פעל במסגרת הזמן שנקבעה בחוק, כאמור במכתבו מיום 6.4.2016 של מנהל הבחירות, ואף פעל לכאורה בזריזות שעה שפנה כבר למחרת קבלת התשובה הרשמית בעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. אלא שיש לזכור כי כבר ביום 13.3.2016 מנהל הבחירות הפנה תשומת לב העותר שלא יוכל להתמודד בבחירות וכבר ביום 17.3.2016 פורסם ברשומות מועד הבחירות המיוחדות בכפר מנדא, בעוד שהפנייה הראשונה לשר הפנים לדחיית מועד הבחירות נעשתה רק ביום 14.4.2016. בהינתן החשיבות של לוחות הזמנים בכל הנוגע להליכי בחירות, גם שיהוי קצר עלול להביא לדחיית העתירה (ראו, לדוגמה, בג"ץ 6905/98 ארד נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית בנימינה, פ"ד נב(5) 414, 418 (1998)), ובפסיקה נקבע כי נוכח שיהוי, האינטרס של קיום הבחירות על פי לוח הזמנים שנקבע בחוק עשוי "לגבור גם על האינטרס של מועמד להיבחר לכנסת" (דעת הרוב בבג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יו"ר ועדת הבחירות, פ"ד נז(4) 145, 153 והאסמכתאות שם (2003)). לאור זאת, יש לשקול את השיהוי בפנייתו של העותר לחובתו, ויש בכך אף להביא לדחיית העתירה על הסף. לטעמי, וכפי שנראה להלן, דין העתירה להידחות גם לגופה. החלטת שר הפנים שלא לדחות את מועד הבחירות 5. סעיף 24א(א) לחוק הבחירות הישירות מונה מקרים בהם ראש הרשות חדל לכהן במהלך כהונתו, ומורה על עריכת בחירות מיוחדות לראשות הרשות המקומית בלבד. לעניין מועד הבחירות המיוחדות באה הוראת סעיף 24א(ב)(1) לחוק זה, המתייחסת גם למקרה בו נפטר ראש הרשות לפני תחילת כהונתו או בתוך תקופת כהונתו למעלה משנה לפני מועד הבחירות הרגיל, ולפיה: "הבחירות יתקיימו ביום ג' האחרון שלפני תום 60 הימים מן היום שבו נוצרה העילה לעריכתן, או במועד סמוך לאחר מכן, כפי שיורה השר, אם מצא כי נסיבות הענין מצדיקות זאת". טענתו של העותר היא כי החלטתו של שר הפנים שלא לדחות את מועד הבחירות אינה מידתית ואינה סבירה. 6. אין בידי לקבל את הטענה. המחוקק ראה חשיבות בעריכת הבחירות במסגרת הזמן של 60 ימים, על מנת לקצר ככל שניתן את משך התקופה בה עומד בראש הרשות המקומית מי שלא נבחר על ידי הציבור. לצד זאת, החוק מסמיך את שר הפנים לדחות במידת מה את מועד הבחירות "אם מצא כי נסיבות הענין מצדיקות זאת". בהקשר זה מקובלת עליי עמדת המשיב, לפיה המחוקק ביקש לאזן בין הצורך לשמור על מסגרת זמנים קצרה עד לבחירות לבין הצורך לגלות גמישות-מה במועד הבחירות. הסמכות לדחות את מועד הבחירות שמורה לטעמי בעיקרה למצבים שבהם יש "טעם כללי" לדחייה, וסמכות זו לא נועדה לאפשר את התמודדותו של מועמד פלוני, שחלה עליו מגבלה חוקית המונעת ממנו להיבחר לתפקיד. כך גם במקרה הנוכחי, מועד הבחירות נדחה בשבוע, כדי שלא יחול במהלך חול המועד פסח, אך אין מקום לדחייה נוספת של למעלה מ-30 יום, על מנת להשביע את רצונו של העותר ((השוו לדברים שנאמרו בבג"ץ 3791/93‏ משלב ‎ ‎נ' שר הפנים, פ"ד מז(4) 126 (1993) לעניין מעורבות השלטון המרכזי בקביעת מועדי הבחירות לרשויות השלטון המקומי וההצדקה המיוחדת הנדרשת לשם כך). במקרה דנן, דחיית הבחירות מתבקשת על מנת לעקוף מגבלה סטטוטורית שנקבעה בחוק הבחירה הישירה, וספק אם ראוי לעשות שימוש בסמכות מינהלית על מנת לעקוף מגבלה מהותית, עניין שברגיל ראוי להותיר למחוקק לענות בו. להיעתרות לעניינו הפרטני של העותר עשויה להיות השלכת רוחב למקרים פרטניים אחרים, לגבי מועמדים שגם מהם נבצר להציג מועמדותם נוכח לוח הזמנים הקצר הקבוע בחוק. 7. לכך יש להוסיף את הקשיים המעשיים והמינהליים הכרוכים בדחיית הבחירות, לאחר שהגורמים העוסקים במלאכה, כולל מנהל הבחירות, וכך גם המועמדים השונים, "מתכווננים" ונערכים למועד מסויים בלוח זמנים קצר. 8. כאמור, בית המשפט לעניינים מינהליים ציין בפסק דינו את האפשרות לפנות לשר הפנים בבקשה לדחות את מועד הבחירות, על מנת שיתאפשר לעותר להתמודד בבחירות. אולם אין לראות בדברים אלה, משום המלצה או הנחייה לשר הפנים כיצד לנהוג בעניינו של העותר. מה עוד, שחרף הרושם שנוצר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, לפיו יתר המועמדים תומכים גם הם בדחיית מועד הבחירות, הלכה למעשה מונחת בפנינו עמדתו של המשיב 4, המתנגד נחרצות לדחיית הבחירות וטוען כי עמדתו הובאה בפני בית המשפט לעניינים מינהליים באופן מטעה. מכל מקום, הוראות החוק בענייני סדרי הבחירות אינן נוגעות רק לשיוויון בין המועמדים, ואין מדובר בהוראות דיספוזיטיביות שניתן להתנות עליהן ככל שהמועמדים מסכימים על כך (רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית פרדיס, פ"ד מח(4) 421, 430 (1994)). מדובר בהוראות מחייבות ומוקפדות, המשרתות אמנם את השיוויון בין המועמדים, אך גם ערכים נוספים. לאור השיקולים דלעיל, איני סבור כי החלטת שר הפנים אינה סבירה במידה כזו המצדיקה את התערבות בית המשפט. ההחלטה שלא לאפשר לעותר להתמודד בבחירות 9. המקור הנורמטיבי החוסם את דרכו של העותר להתמודדות בבחירות – סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלה – הובא לעיל בפתח הדברים, ודורש "תקופת צינון" של 90 ימים לבעלי התפקידים המנויים בתוספת לחוק ההגבלה. בתוספת זו נמנים, בין היתר, נושאי משרה המחזיקים בסמכות "להעניק רשיונות או היתרים או להמליץ על הענקתם" ובסמכות "הנוגעת בדבר לקבל לעבודה או להפנות לעבודה" (פרטים 3-2 לתוספת). המחוקק כיוון דבריו לעובדים ונושאי משרה עם סמכויות שיש להן השפעה על תושבי הרשות ועובדיה, וכפי שנאמר בבג"ץ 6859/98 אנקונינה נ' פקיד הבחירות אור עקיבא, פ"ד נב(5) 433, 444 (1998) (להלן: עניין אנקונינה): "המכנה המשותף הברור לכל המשרות והתפקידים שבתוספת הוא, כי טמון בהם כוח ניכר כלפי האזרח". חרף ניסיונו של העותר להציג את תפקידו באופן דל וכמעט נטול סמכויות, הרי שככלל מזכיר המועצה הוא תפקיד סטטוטורי, ומדובר במשרה מינהלית–מקצועית בכירה. מזכיר מועצה הוא תפקיד רב חשיבות ברשות המקומית, תפקיד הדורש מהמכהן בו פעילות בשטחים נרחבים המכסים חלק עיקרי של פעילות הרשות המקומית, ויש הגורסים כי מדובר בתפקיד "הבכיר ביותר ברשות המקומית, ראש וראשון לעובדי הרשות" ((בש"א) (י-ם) 1847/07 קוברסקי נ' מועצה מקומית גבעת זאב (27.3.2008)). משרה בכירה זו מעוגנת בסעיף 139 לצו המועצות המקומיות (א), תשכ"א - 1950 (תע"א (ב"ש) 3481/09 ‏ אלבדור נ' מועצה מקומית לקייה, פס' 28 (10.1.2011)). גם טענתו העובדתית של העותר, לפיה סמכויותיו כמזכיר המועצה קוצצו באופן שמוציא אותו מגדר בעלי התפקידים המנויים בתוספת – נדחתה בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים. 10. הרציונל שבבסיס הוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלה, הוא תקופת צינון מינימלית בין כהונה של עובדים ונושאי משרה בתפקידים בעלי השפעה וסמכות ברשות המקומית לבין התמודדות על ראשות הרשות. על תכלית המגבלה הקבועה בסעיף 2(ב)(1) נאמר בעניין אנקונינה: "מטרתו של ההסדר שנתקבל בחוק המתקן היא למנוע שימוש לרעה בכוח הסמכות של בעלי תפקידים ברשות המקומית. החשש הוא, כי אותם עובדי הרשות, הממלאים תפקיד אשר טמונה בו מידה ניכרת של כוח כלפי האזרח, עלולים להתפתות ולרתום את הכוח האמור על-מנת לקדם את מטרותיהם הפוליטיות בתקופה הסמוכה לבחירות. ההסדר בא אפוא על-מנת ליצור הפרדה בין המועמד לבין תפקידו, באופן שימנע שימוש לרעה כזה בכוח התפקיד". על רקע זה, ניתן להבין את החלטתו של מנהל הבחירות שלא לאפשר את התמודדותו של העותר בבחירות הקרובות. הדרך להשיג על החלטה זו היא בהגשת עתירה מינהלית. כך פעל העותר, ועתירתו נדחתה בפסק דין סופי, כאמור בסעיף 42(ג) לחוק הבחירות. כפי שהקדמנו והזכרנו בראשית דברינו, לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ יש סמכות להתערב בפסק הדין, אך השימוש בסמכות זו שמור למקרים נדירים וחריגים "ומחמת עילות מצומצמות ביותר. עיקרי אותן עילות: חריגה מסמכות או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי" (עניין הלפרין, עמ' 355). איני סבור כי זה המקרה המצדיק התערבות, באשר פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים משקף כראוי את הוראות הדין ואת המצב המשפטי הקיים. 11. ודוק: אין חולק על מעמדה וחשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר, ואין כאן מקום להאריך (ראו למשל, מן העת האחרונה, א"ב 1095/15 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים נ' ח"כ חנין זועבי (10.12.2015)). עם זאת, משהגביל המחוקק במפורש את היקפן של זכויות אלה, לצורך תכלית ראויה ובאופן מידתי, אין הצדקה לפרוץ גדר או לנקוט אמצעים פרשניים יוצאי דופן על מנת לאפשר לעותר להתמודד בבחירות. בין היתר, נטען על ידי העותר כי הוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק ההגבלה אינה חלה בבחירות מיוחדות. העותר מפנה להוראה כי חוק הבחירות הישירות יחול גם על בחירות מיוחדות "בשינויים המחויבים" ובשינויים נוספים המפורטים בסעיף (סעיף 24א(ב)), ומשליך יהבו על התיבות "בשינויים המחויבים". לשיטתו של העותר יש לראות בכך פתח להתמודדותו בבחירות, על ידי פרשנות לפיה מגבלת 90 הימים לא תחול מקום בו הבחירות נקבעו תוך 60 ימים. אלא שהמחוקק לא הבחין בין המקרים, והמגבלה חלה בבחירות מיוחדות כמו בבחירות רגילות. בהקשר זה אפנה גם להוראת סעיף 7(א)(4) לחוק הבחירות, הקובע כי זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה, מי שאינו פסול לפי חוק ההגבלה, וממילא אותו אדם אינו כשיר להיבחר כראש הרשות. אין אפוא מקום לפרשנות לפיה ההגבלה המוטלת בסעיף 2(ב)(1) לחוק אינה חלה על בחירות מיוחדות. תכליתה של "תקופת הצינון" המוטלת על בעל תפקיד בבואו להתמודד בבחירות, עומדת בעינה גם כאשר עסקינן בבחירות מיוחדות. גם אם יש קושי בכך שבעל תפקיד מסויים אינו יכול לכלכל את צעדיו מראש ולדעת מתי להגיש התפטרותו, עדיין יש הצדקה למגבלה שתשהה את התמודדותו בבחירות. עוד ראוי לציין, כי ביחס לקציני צבא ומשטרה בכירים, טרח המחוקק לקצר את "תקופת הצינון" לצורך הגשת מועמדות לבחירות מיוחדות (סעיף 24א(ב)(5) לחוק הבחירות הישירות), מה שאין כן לגבי בעלי תפקידים ברשות המקומית. 12. אכן, החשש מפני ניצול לרעה של סמכות על מנת לקדם באופן ישיר את מועמדותו של בעל התפקיד, פוחת מקום בו בעל התפקיד אינו יודע על בחירות העומדות בפתח. יחד עם זאת, גם במקרה כזה נותר טעם לפגם במעבר מהיר מתפקיד המשפיע על חיי התושבים לפוזיציה של מועמדות לראשות הרשות המקומית, וכאמור, החוק נועד להשיג גם "הפרדה בין המועמד לבין תפקידו". אף שהנושא ראוי לבירור ממצה, איני מוצא להרחיב כעת בעניין התכליות של "תקופת צינון" לתפקידים כאלה ואחרים. אף לא למותר לציין כי העותר לא הצהיר בפה מלא על התפטרותו מתפקיד מזכיר המועצה, אלא הודיע על יציאה לחופשה ללא תשלום, כשהוא מוסיף "ככל והחוק מחייב אותי להתפטר נא לראות בהודעתי זו כהתפטרות". במצב דברים זה, בו מבקש העותר לשמור לעצמו פתח חזרה לתפקיד, ספק אם חל הניתוק הראוי בין תפקידו כמזכיר המועצה לבין מעמדו כמתמודד. 13. העותר מלין על כך שהמצב המשפטי הקיים מונע מעובדים המנויים בתוספת לחוק ההגבלה, מלהתמודד בבחירות מיוחדות. ואולם, בניגוד לטענתו של העורר, לא מדובר במגבלה "משתמעת" הנובעת מ"היסק", אלא מהוראת חוק מפורשת. כפי שציינו המשיבים בתגובתם, גם בעלי תפקידים אחרים עשויים להיקלע למצב דומה. כך, סעיף 7(א2) לחוק הבחירות קובע כי מנכ"ל רשות מקומית שכיהן בתפקידו לפחות 30 חודשים, לא יהיה מועמד לבחירות לרשות המקומית, אלא אם התפטר שנתיים לפני הבחירות. מכאן ניתן ללמוד כי המחוקק ביקש להדגיש את תקופת הצינון או הזיקה המונעת התמודדות, והעדיף אותה על פני "יכולת התכנון" של מי שמבקש להתמודד בבחירות. ייתכן, כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, כי יש מקום לשקול את שינוי החקיקה (ובכך ליצור מקבילה להוראה בעניין קציני צבא ומשטרה בכירים). מצד שני, ייתכן כי הרציונאלים להגבלת התמודדותו של בעל תפקיד בבחירות לראשות המועצה, גוברים גם מקום בו לא היה סיפק בידיו להתפטר די זמן לפני הבחירות. כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, ההכרעה בסוגיה זו מסורה למחוקק, ושמא אכן יש לקיים חשיבה מחודשת בעניין זה, על מנת להביא ל"הרמוניה חקיקתית" במצבים מעין אלה. חרף טענותיו של העותר, המצב המשפטי כיום הוא ברור, ואיני סבור כי יש מקום לסטות ממנו כדי לאפשר לעותר להתמודד בבחירות. 14. סוף דבר, כי על רקע השיקולים דלעיל, דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: 1. מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט י' עמית כי דין העתירה להידחות בשל השיהוי בהגשתה. "הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי בעתירות בענייני בחירות, שעריכתן מתבצעת על פי לוח זמנים צפוף וקפדני, עומד בית משפט זה בהקפדה יתרה על הגשת עתירות במועד וללא שיהוי" (בג"ץ 539/15 רותי יהושוע נ' ועדת הבחירות המרכזית, פסקה 7 (26.1.2015); וכן ראו: ע"א 512/73 מרי - המחנה הרדיקלי הישראלי נ' ההסתדרות הכללית, פ"ד כז(2) 670 (1973); בג"ץ 875/78 מגידיש נ' שר הפנים, פ"ד לג(1) 192 (1978); בג"ץ 232/85 רובין נ' ראש לשכת עורכי הדין, פ"ד לט(2) 215 (1985); בג"ץ 258/96 פונדמינסקי נ' פקיד הבחירות ליד עירית ירושלים, פ"ד כג(2) 169, 170 (1996); בג"ץ 11243/02 פייגלין נ' יושב-ראש ועדת הבחירות, פ"ד נז(4) 145, 153-152 (2003)). בענייננו, העותר עזב את תפקידו כמזכיר המועצה מיד עם ההודעה על מותו של ראש המועצה, והודיע על יציאה לחל"ת (או התפטרות) עוד ביום 7.3.2016. מכאן שהיה מודע להוראות הדין בענין המניעה להצגת מועמדותו לראשות המועצה אלא אם כן התפטר לא יאוחר מהיום התשעים שלפני יום הבחירות. הודעה על מועד הבחירות התפרסמה ברשומות עוד ביום 17.3.2016, אך פנייתו לשר הפנים לדחיית מועד הבחירות הייתה רק כעבור 4 שבועות (14.4.2016). בנסיבות אלה וכאשר עסקינן במועדי בחירות, אין מנוס מדחיית העתירה בגין שיהוי. 2. נוכח האמור, איני רואה צורך - בין היתר נוכח דוחק השעה - להכרעה לגוף הענין בסוגיה שהעתירה מעוררת, היינו - חוסר ההתאמה בין המועד הקבוע בהוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964, לבין המועד הקבוע בהוראת סעיף 24א(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, וכן באשר לסבירות שיקול הדעת של שר הפנים בסרבו לדחות את מועד הבחירות. המדובר בסוגיה לא פשוטה כלל. אכן הצורך ליישב בין שתי הוראות החיקוק האמורות מונח, בראש ובראשונה, לפתחו של המחוקק. אך משזה לא עשה כן, על שר הפנים לקחת היבט זה בחשבון בהפעלת שיקול דעתו לענין קביעת מועד הבחירות. המדובר בשאלה הנוגעת לזכות להיבחר, שהוכרה לא פעם בפסיקתו של בית משפט זה כזכות יסוד של האזרח בישראל - "הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד של כל אדם בחברה דמוקרטית. '...הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, אשר בה באים לידי ביטוי רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות, ומכאן כי זכות זו היא מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית'... זכות זו אינה מוגבלת אך לבחירות הלאומיות. זכות היסוד של אדם בחברה דמוקרטית משתרעת גם על זכות התושב לבחור ולהיבחר למוסדות הממשל המקומי." (בג"צ 753/87 בורשטיין ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מב(4) 462, 473 (1989)). וראו גם: ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת האחת-עשרה, פ"ד לט(2) 225, 264 (1985); בג"צ 7157/95 נאוה ארד נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(1) 573, 587 (1996); בג"צ 1100/95 קאסוטו נ' ראש עיריית ירושלים, פ"ד מט(3) 691 (1995); א"ב 1095/15 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת העשרים נ' ח"כ חנין זועבי (10.12.2015). 3. כאמור, יש לדעתי לדחות את העתירה שבפנינו מחמת השיהוי שנפל בהגשתה. אשר לשאלה לגוף הענין, יש לדעתי להותיר את ההכרעה בה לעת מצוא, ומוטב שיקדים המחוקק וייתן דעתו לכך. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: 1. אני מצטרפת, לא בלי התלבטות, לקביעתו של חברי השופט י' עמית כי דין העתירה להידחות. בסיכומו של דבר, מאחר שהעתירה נסבה על ענייני בחירות שבה נדרשת הקפדה מיוחדת בנושא השיהוי, דינה להידחות מטעם זה. עם זאת, אני סבורה שהעתירה מעוררת שאלות נכבדות שאותן אבקש להשאיר בצריך עיון, ושביחס לחלקן אינני רואה בהכרח עין בעין עם חברי. בעניין זה אני מצטרפת להערותיו של חברי השופט מ' מזוז. 2. ב"קליפת אגוז" – העותר נתפס בצבת של שתי הוראות חוק שהשילוב ביניהן הביא לפסילתו כמועמד בבחירות לראשות המועצה של כפר מנדא. מחד גיסא, ניצבת הוראת סעיף 2(ב(1) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964, לפיה עובד של רשות מקומית הממלא את אחד התפקידים המפורטים בחוק (ובכלל זה תפקידו של העותר) לא יוכל להיות מועמד "אלא אם כן התפטר מעבודתו באותה רשות לא יאוחר מהיום התשעים שלפני יום הבחירות". מאידך גיסא, לפי סעיף 24א(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, במקרה שבו נפטר ראש הרשות הבחירות יתקיימו ברגיל "ביום ג' האחרון שלפני תום 60 הימים מן היום שבו נוצרה העילה לעריכתן, או במועד סמוך לאחר מכן, כפי שיורה השר, אם מצא כי נסיבות הענין מצדיקות זאת". העותר סבור כי במקרה מסוג זה שומה על שר הפנים לעשות שימוש בסמכותו לדחות את מועד הבחירות. עמדה זו נדחתה לגופה על-ידי חברי השופט עמית, לצד דחייתה של העתירה מחמת השיהוי בהגשתה. בשונה ממנו, וכמו חברי השופט מזוז, אני סבורה כי ראוי לדחות את העתירה מחמת שיהוי בלבד, ולהשאיר את שאר השאלות שהעתירה מעוררת לעת מצוא. 3. בסמוך לאחר פטירתו של ראש הרשות עזב העותר את תפקידו. עם זאת, בשל כך שמשך הזמן עד למועד הבחירות שנקבעו היה קצר מ-90 יום, קיבל העותר הודעה על כך שלא יוכל להיות מועמד. בשלב זה, השליך העותר את יהבו על פניות למנהל הבחירות וללשכה המשפטית למשרד הפנים שבהן טען כי יש לאשר את מועמדותו, חרף העובדה שאינו עומד בדרישותיו של סעיף 24א(ב)(1) האמור. 4. פניות אלה נדחו כולן, ולכן ביום 7.4.2016, לאחר יותר משלושה שבועות של התכתבות עם מנהל הבחירות והלשכה המשפטית למשרד הפנים, העותר הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי. הסעד המבוקש בעתירה היה כפול: הכרה בכשירותו של העותר להיות מועמד; או לחלופין דחייה של מועד הבחירות. למעשה, רק לאחר שהעתירה נדחתה פנה העותר לשר הפנים בבקשה לדחות את מועד הבחירות. משסורבה בקשה זו הוגשה העתירה דנן. 5. אכן, העותר החל בהתכתבות עם מנהל הבחירות, ובהמשך לכך עם הלשכה המשפטית של משרד הפנים, בסמוך לאחר פסילת מועמדותו. אולם, כל הפניות מטעמו התמקדו בכך שיש להכיר במועמדותו. פניות אלה נדחו, ובדין. לעומת זאת, העותר לא פנה לאפיק היחיד שיכול היה להוליד לו את הסעד המתאים – פנייה לשר הפנים על מנת שישקול את דחיית מועד הבחירות – אלא בשלב מאוחר, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא למותר לציין כי בעתירה המינהלית שהגיש לבית המשפט המחוזי אף לא נזכר שר הפנים כמשיב. כמו חברי השופט מזוז אף אני סבורה כי ההקפדה על דיני השיהוי בענייני בחירות מחייבת הדגשה של הפן ה"אובייקטיבי" שלהם, תוך התייחסות אף לעיכוב של ימים ספורים. 6. לעומת זאת, השאלה האם ראוי ששר הפנים יעשה שימוש בסמכותו לדחות את מועד הבחירות במקרים מסוג זה היא נכבדה ולא פשוטה כלל ועיקר. ניתן להדגים את הדברים באמצעות השוואה לדיני הבחירות במישור הארצי. בהתמודדות בבחירות לכנסת עשויות להתעורר שאלות הנוגעות לחובתם של עובדי מדינה לפרוש מתפקידיהם לפחות 100 ימים לפני מועד הבחירות על מנת שיהיו כשירים כמועמדים. סעיף 56(א1)(3) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969 מורה שבשונה מן המקרה הרגיל של חובה לפרוש משירות המדינה 100 ימים לפני יום הבחירות הרי ש"לענין בחירות מוקדמות שביום שבו נקבע המועד לעריכתן לפי כל דין נותרו פחות מ-110 ימים עד לעריכתן, יהיה היום הקובע – 10 ימים מיום קביעת המועד האמור". אם כן, במישור הבחירות לכנסת, החוק מאפשר קיצור מסוים של תקופת הצינון על מנת שזו לא תעמוד לרועץ לאפשרות של מועמדות. 7. בדיני הבחירות לרשויות המקומיות לא בוצעה התאמה כזו. חברי סבור שאין לכאורה מקום לכך ששר הפנים יעשה שימוש בסמכותו לדחייה של מועד הבחירות לשם הכשרת מועמדות של עובד שהתפטר, משום שהקושי נובע מן ההסדר החקיקתי. אני סבורה שהדברים רחוקים מלהיות פשוטים. כאשר מייחסים את המשקל הראוי לחשיבותה של הזכות לבחור ולהיבחר, יכול להיות בהחלט מקום לדעה כי שר הפנים ייחס משקל לכך וידחה קמעא את מועד הבחירות, כאשר הפנייה אליו בעניין נעשית במועד ראוי. מכל מקום, אני סבורה שהשאלה אינה נדרשת להכרעה במקרה דנן, וממילא אין לבסס את דחיית העתירה על הפן המהותי של הדברים. 8. לקראת סיום, אני מבקשת להצטרף לקריאה שהפנו שני חבריי למחוקק לחזור ולבחון את ההסדרים בתחום זה. 9. מן הטעמים המפורטים לעיל, אני מסכימה אפוא שיש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, י"ז בניסן התשע"ו (25.4.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16031950_E03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il