מוחמד רג'א שואהנה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"א 3190/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3190/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערים: 1. מוחמד רג'א שואהנה 2. אחמד שואהנה 3. חמד רג'א שואהנה 4. יוסף רג'א שואהנה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א -000336/07 שניתן ביום 15.03.2015 על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו תאריך הישיבה: ח' באייר התשע"ז (04.05.2017) בשם המערערים: עו"ד עבד אלכרים בדארנה בשם המשיבה: עו"ד שרון מן אורין פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערערים, יורשיו של רג'א שואהנה (להלן: המנוח) הגישו תביעה להורות על תיקון רישום פנקס המקרקעין ביחס לחלקה זמנית מספר 12 בגוש 19271 בסח'נין (להלן: החלקה). החלקה נרשמה בתום הליכי ההסדר, יחד עם חלקות זמניות 11-10, על שם מדינת ישראל כחלקה סופית 35. בית משפט קמא דחה את התביעה, הן מטעמי התיישנות ושיהוי והן לאור ההלכות הנהוגות לגבי סעיפים 97-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). על כך נסב הערעור שבפנינו בו חזרו המערערים על טענותיהם בבית משפט קמא. עוד נטען על ידי המערערים, כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא, המנוח הגיש תזכורת תביעה גם לגבי החלקה, לצד תביעות שהגיש לגבי חלקות אחרות. 2. אומר בקצרה, כי דין הערעור להידחות, ולו מחמת התיישנות. ביום 27.4.1956 נערכה ביקורת שדה בחלקה על ידי פקיד ההסדר דאז, אברהם הללי. בעקבות הביקורת, שנערכה בנוכחות המנוח, נכתב כי החלקה הינה "מזרע 65% ובה ניטעו עצי זית צעירים על אדמת טרשים כדי ליצור חזקה על הקרקע". ביום 27.4.1958 פורסם לוח התביעות לגוש בו מצויה החלקה שבמחלוקת. כחצי שנה לאחר מכן נערך הליך של בירור תביעות בסח'נין בנוכחות תובעי הזכויות. ביום 19.2.1962 פורסם לוח הזכויות שהוקרא בבית המוכתר, ובאותה שנה נרשמה החלקה שבמחלוקת כחלק מחלקה סופית 35 על שם המדינה. ביום 2.10.1996 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי תובענה לתיקון הרישום בפנקס, בהתאם לסעיף 93 לפקודה, בטענה כי החלקה נרשמה בטעות או במרמה על שם המדינה. התובענה נמחקה בפסק דין מיום 14.11.2005, וביום 19.3.2007 הגישו המערערים את התובענה מושא ערעור זה באותה עילה. 3. כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. אציין כי בעבר העלתה המדינה בחצי פה את הטענה כי תקופת ההתיישנות החלה על תביעה לתיקון המרשם לפי סעיף 93 לפקודת ההסדר, היא שבע שנים, וכי אין לראות תביעה מעין זו כ"תביעה במקרקעין" (ראו פסק דיני בע"א 7744/12 מרזוק פואז שעלאן נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (14.8.2014) (להלן: עניין שעלאן). טענה זו לא הועלתה על ידי המדינה במסגרת הערעור שבפנינו וממילא איני נדרש לה. גם על פי תקופת התיישנות של 25 שנה כאמור בסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, הרי שהמועד לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא בשנת 1962, כך שתקופת ההתיישנות חלפה בשנת 1987, כשנה טרם הלך המנוח לבית עולמו, בעוד שתביעת המערערים הוגשה לראשונה בשנת 1996. 4. המערערים טענו כי יש להאריך את תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות), מאחר שהם והמנוח לא ידעו ולא צריכים היו לדעת על הליכי ההסדר. דין הטענה להידחות. די להצביע על המסמך נספח ה לתעודת עובד ציבור שנערכה על ידי פקיד ההסדר ניזר לוי (מוצג 7 למוצגי המדינה), ואשר ב"כ המערערים טען כי נשמט מהנספחים שצורפו לתע"צ בבית משפט קמא. נספח זה הוא עותק מגליון הפרטים בכל הגושים שנתבעו על ידי המנוח, אשר כולל גם את החלקה מושא דיוננו (הגם שלא אותרה תזכורת תביעה לגבי החלקה). אם המנוח תבע את הזכויות בחלקה, כפי שנטען על ידי המערערים, הרי שברור שהיה עליו לדעת שהחלקה נרשמה בסופו של יום על שם המדינה. לכך יש להוסיף כי המנוח הגיש תביעות לגבי חלקות אחרות ואחיו של המנוח הגישו תביעות לזכויות בחלקות 11-10 באותו גוש. די בכל אלה, כדי לשלול את הטענה שהמנוח לא יכול היה לדעת על רישום החלקה על שם המדינה, ואיננו נדרשים לשאלה אם עצם הרישום בלשכת רישום המקרקעין יוצר ידיעה קונסטרוקטיבית. לאור המסקנה אליה הגעתי בשאלת ההתיישנות, איני נדרש לסוגית השיהוי. מכל מקום, לא למותר לציין כי התביעה הראשונה הוגשה על ידי המערערים 8 שנים לאחר מות המנוח, והתביעה דכאן הוגשה 19 שנים לאחר פטירתו. 5. למעלה מן הצורך, דין התביעה להידחות גם לגופה. המערערים טענו, כי המנוח, שנפטר בשנת 1988, ירש את הזכויות בחלקה מאביו בשנת 1932 ונהג בה מנהג בעלים משך תקופה העולה על תקופת ההתיישנות של עשר שנים, על פי סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמאני. ברם, לאור הוראות סעיף 81 לפקודת ההסדר וסעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, נקבע בפסיקה כי הרישום לאחר ההסדר מבטל כל זכות הסותרת אותו ויוצר בכך "לוח חלק" לגבי אותה זכות (ע"א 492/83 עזבון המנוח איברהים חסן דיאב נ' תאופיק מוחמד חסן דיאב (9.5.1988) (להלן: עניין דיאב)), "והמשמעות היא אפוא, שמאותו שלב נמחקות הזכויות שקדמו לו" (ע"א 2449/00 עזבון המנוח יוסף מוסטפא נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 519, 525 (2001)). 6. סעיף 93 לפקודת ההסדר קובע כלהלן: תיקון הפנקס 93. שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה, או שזכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה, רשאי בית המשפט, בכפוף לדין החל על התיישנות תובענות, להורות על תיקון הפנקס, אם דרך ביטול הרישום או בדרך אחרת כפי שבית המשפט ראה לנכון; אולם בית המשפט לא יורה על תיקון הפנקס אם רכש אדם מקרקעין בתום לב ובתמורה, מבעל רשום, אחרי ההסדר. נקודת המוצא היא שאת סעיף 93 יש לפרש על דרך הצמצום, ועל הטוען לתיקון הרישום, נטל הוכחה כבד. זאת, על מנת שלא לפגוע בבעל הזכות הרשומה וביציבות המרשם (ע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' חאמד, פ"ד נז(2) 721 והאסמכתאות שם (2003); ע"א 523/12 אסמאעיל נ' לשכת הסדר מקרקעין, פסקה 6 והאסמכתאות שם (15.1.2014)). על רקע נקודת מוצא אבחן את טענת המערערים. 7. הפסיקה פירשה את המונח "שלא כשורה" כ"השמטה של זכות שהייתה רשומה בפנקס קודם", כך שכיום קיימות שתי עילות בלבד לתיקון המרשם: כאשר הרישום הושג בדרך של מרמה או כאשר הרישום הושג באופן שבו הושמטה או נרשמה שלא כשורה זכות שהייתה רשומה בפנקס קודם (ע"א 7762/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה עבד אלקאדר עבדאללה, פסקה 20 (27.8.2012); ע"א 171/89 עזבון המנוח פאוז עבד אלהאדי נ' עזבון המנוח אברהים סלים מוסלם (17.4.1994); ע"א 72/89 ערטול נ' נויסר, פ"ד מה(4) 7 (1991); ע"א 155/76 מדינת ישראל נ' מטורען, פ"ד לב(2) 645 (1978). אין חולק כי המסלול של השמטת זכות לא עומד למערערים, באשר זכותו של המנוח לא הייתה רשומה בפנקס קודם. נותרה אפוא עילת התרמית, אשר אף היא אינה עומדת למערערים. אפילו אם שגה פקיד ההסדר בשיקול דעתו, ואני רחוק מלקבוע זאת, אין בכך כדי להכניס את תביעתם של המערערים לגדרי התרמית כמשמעותה בסעיף 93 לפקודת ההסדר: "...טעויות בהפעלת שיקול דעתו של פקיד ההסדר, כאשר הוא מכריע בין תביעות סותרות, אפילו הן מוכחות, לא תיכללנה בדרך כלל בין הפגמים שיצדיקו תיקון רישום לפי סעיף 93. זאת לשם מימוש המדיניות שהוסברה לעיל...." (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדו, פ"ד מו(1) 491 (1992) (עניין שעלאן, פסקה 14). 8. סוף דבר, שדין הערעור להידחות על כל חלקיו. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב באייר התשע"ז (‏8.5.2017). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15031900_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il