פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3188/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3188/10 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בת.פ.ח. 1174/04, מיום 14.3.2010, שניתן על ידי השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב, י' שנלר תאריך הישיבה: כ"ח באייר התשע"א (01.06.11) בשם המערער: עו"ד ניק קאופמן בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי פסק-דין השופט א' א' לוי: בכתב אישום שהוגש נגד המערער בשנת 2000, יוחסו לו עבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין. נטען, כי את נפגע העבירות, יליד חודש דצמבר 1983, העסיק המערער במהלך חודש אפריל 1998. על פי גרסת המשיבה, נהג המערער לשלוח את ידו לעבר איבר מינו של הקטין וללטפו, ובמקרה אחר החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטין עד שבא על סיפוקו. קודם לבירורו של כתב האישום נמלט המערער מן הארץ, ומשלא ניתן היה לאתרו נמחק אותו הליך. בחודש ספטמבר 2004 שב המערער לארץ, ובעקבות כך הוגש כתב אישום חדש בעובדותיו כפר המערער. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי ליתן אמון בגרסתם של עדי התביעה, ולדחות את קו ההגנה בו נקט המערער. כתוצאה מכך הורשע המערער, בחודש מאי 2006, בעבירות שיוחסו לו, אולם משנדחה הדיון לטעונים לעונש, התברר כי המערער שב ונמלט מישראל עד שאותר בשנת 2008, באנגליה. בגין עובדות אלו הוגש נגדו כתב אישום נוסף, בו יוחסו לו עבירות של הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט. המערער הודה בעובדותיו של כתב אישום זה, ובעקבות כך דן אותו בית משפט קמא בגין שני התיקים ל-13 שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 50,000 ש"ח. בערעור שבפנינו המערער שוב אינו משיג על הרשעתו, ועתירתו היא כי נקל בעונשו, ואלה הם טיעוניו בתמצית: הוא לא נהג בקרובנו באלימות; לא ניתן משקל לחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה לצורך הליכי ההסגרה באנגליה, ולפיה הוא סובל ממחלה אורגנית שפגעה ביכולתו לרסן את דחפיו; אורכו של המאסר שהושת עליו עלול לסכל את סיכוייו להשתקם; לא ניתן משקל לנסיבותיו המשפחתיות, להיותו אב לתשעה ילדים, ולחרטה שהביע בפני הקורבן. אין בידינו להיעתר לערעור. העבירות אותן ביצע המערער בקטין מופלגות הן בחומרתן, מעוררות שאט נפש, וגלום בהן נזק לקורבן ועתידו שאת היקפו לא ניתן לשער. המערער ניצל את האמון שנתן בו הקטין כמי שהעסיק אותו, וראה בו כלי כדי לתת דרור לסטייתו. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה שהמערער היה מודע לחולשתו, שהרי כבר בחודש דצמבר 1992 הרשיעו בית המשפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפה מינית, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, ושם נטען כי הוא ליטף קטין במקומות מוצנעים של גופו וניסה לנשקו. באותו הליך נגזר למערער עונש מתון, אולם כפי שעובדותיו של המקרה הנוכחי מלמדות, הוא לא הפנים את הלקח הנדרש, ואף לא פנה למצוא מזור לסטייתו. אדרבא, התנהגותו הסלימה והוא ביצע את העבירות הבזויות הנוספות עליהן הוא נקרא לתת את הדין הפעם. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, כ"ח באייר התשע"א (01.06.2011). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10031880_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il