חיים פרץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3182/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3182/13 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט א' שהם המערער: חיים פרץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.4.2013 שניתן בת"פ 31383-09-10 על-ידי כבוד השופט מ' לוי תאריך הישיבה: ח' בטבת התשע"ד (11.12.2013) בשם המערער: עו"ד משה מרוז; עו"ד איתי כהן בשם המשיבה: עו"ד חיים שוויצר פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על חומרת העונשים שגזר בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט מ' לוי) על המערער, אשר הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע מעשים מגונים, עבירה לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בצירוף הנסיבות המנויות בסעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק, וכן בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עשרים ושישה חודשי מאסר בפועל; עונשי מאסר מותנה; ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. פסק דינו של בית המשפט קמא 1. עובדות המקרה כפי שתוארו בכתב האישום ואומצו במלואן בהכרעת הדין, לאחר שמיעת ההוכחות, הן אלה: בערב יום 9.2.2009 התארח המערער בבית חברו (להלן: החבר), שתה עימו משקאות אלכוהוליים ונשאר ללון בסלון הבית. באותו הלילה שהו בבית גם בת זוגו של החבר (להלן: האם), ביתה – ילידת שנת 1997 (להלן: המתלוננת) וביתם המשותפת של האם והחבר שהייתה אז כבת שלוש שנים (להלן: האחות). במהלך הלילה ניגש המערער פעם אחר פעם לחדרה של המתלוננת, בו לנה גם האחות, וביצע בה מעשים מגונים לשם גירויו וסיפוקו המיניים. תחילה נכנס המערער לחדרה של המתלוננת בעת שישנה ונישק אותה על פיה. כתוצאה מכך התעוררה המתלוננת משנתה וחשה תחושת גועל. בהמשך ניגש המערער פעמיים נוספות לחדרה של המתלוננת וביקש ממנה לבוא לשירותים, אך היא סירבה. לאחר הדברים האלה נכנס המערער שוב לחדרה של המתלוננת, התיישב לצידה ובעוד היא שוכבת במיטתה החל לגעת בה לאורך הגב בתנועות עיסוי. המערער נגע ברגליה של המתלוננת, הכניס את ידו מתחת למכנסיה ותחתוניה, נגע בישבנה וניסה לגעת באיבר מינה אך עקב התנגדותה הדבר לא עלה בידו. כל אותה העת ניסתה המתלוננת להרחיק את המערער ממנה ולהתחמק ממגעו, תוך שהיא מתכסה בשמיכתה ומבקשת ממנו שיצא מן החדר, אך המערער הוסיף ונישק את המתלוננת בגבה וחדל ממעשיו רק לאחר שהאחות התעוררה בבכי משנתה. גם לאחר מכן לא הרפה המערער ושב לחדרה של המתלוננת, נגע בגבה, בישבנה ובירכיה והפציר בה להסתובב לעברו. לאחר שסירבה מספר פעמים נעתרה לבסוף המתלוננת והסתובבה לעבר המערער, והוא ניצל זאת על מנת לנסות ולנשקה על פיה וכן ליטף את חזה מעל לבגדים שלבשה. במהלך ביצוע מעשים אלה הורה המערער למתלוננת שלא לגלות לאיש את שאירע ולשמור את "סודם", ובבוקר יום המחרת שב המערער וניסה להניא את המתלוננת מלגלות את מעשיו בסמנו לה בידיו שתשמור על שתיקה תוך שהוא קורץ לה בעינו. 2. ביום 28.1.2013 הורשע המערער בביצוע מעשים מגונים בקטינה אשר טרם מלאו לה שש עשרה שנים שלא בהסכמתה החופשית (נסיבות סעיפים 345(א)(1) ו-345(ב)(1) לחוק) וכן בעבירה של הדחה בחקירה. בית המשפט אימץ במלואה את גרסת המתלוננת בקובעו כי עדותה הייתה מהימנה לחלוטין, קוהרנטית, עקבית, כנה ומעוררת אמון וכי לעומת זאת גרסתו של המערער, אשר ניסה להרחיק עצמו מן האירוע וטען כי ישן במשך כל הלילה וכי לא נתקל במתלוננת בבוקר שלמחרת, הייתה בלתי מהימנה ויש לדחותה מכל וכל. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיימות ראיות נוספות המחזקות באופן ממשי את גרסת המתלוננת ובהן עדות החבר, האם ומחנכת הכיתה שבה לומדת המתלוננת, לה סיפרה המתלוננת את שעבר עליה כשבוע לאחר קרות האירוע בסיומו של שיעור בנושא התמודדות עם אלימות מינית. בית המשפט ציין כי מצבה הנפשי הירוד של המתלוננת כשבוע לאחר האירוע, כפי שעלה מעדות האם, החבר והמחנכת, תומך אף הוא בגרסתה וכך גם התרשמותה של חוקרת הילדים שנפגשה עימה סמוך לאחר הגשת התלונה, אשר סברה כי גרסתה של המתלוננת מהימנה. בית המשפט דחה את טענותיו של המערער בדבר המניעים העומדים כביכול מאחורי מה שהוא כינה האשמות-שווא שטפלה עליו המתלוננת, וכן דחה את טענת ההגנה החלופית שהעלה המערער, לפיה בנסיבות העניין קמה לו הגנת השכרות הקבועה בסעיף 34ט לחוק העונשין. בהקשר זה קבע בית המשפט כי המערער – לפי גרסתו שלו – לא היה "במצב של שכרות" במועד האירוע, הבין היטב את אשר הוא עושה ויכול היה להימנע מעשיית המעשים. על כן הוא אינו זכאי לחסות בצילה של הגנה זו. עוד קבע בית המשפט כי המערער היה מודע לנסיבות המחמירות של מעשיו – דהיינו, לגילה הצעיר של המתלוננת ולחוסר הסכמתה, וכי הוא אף ניסה בשני מועדים שונים להניא אותה מלמסור הודעה אשר תפליל אותו ובכך קיים את יסודותיה של עבירת ההדחה המיוחסת לו. 3. ביום 17.4.2013, לאחר שמיעת טיעונים לעונש ולאחר קבלת חוות דעת בעניינו של המערער מאת המרכז להערכת מסוכנות (להלן: הערכת המסוכנות) ותסקיר נפגעת על אודות מצבה של המתלוננת (להלן: תסקיר הנפגעת), גזר בית המשפט על המערער, כאמור, עשרים וחמישה חודשי מאסר בפועל בגין העבירות של מעשים מגונים; שני חודשי מאסר בפועל בגין העבירה של הדחה בחקירה, כך שאחד מהם יחפוף לעונש המאסר בגין יתר העבירות והשני יצטבר עליו; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי כי לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין מסוג פשע; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו כי לא יעבור עבירת מין מסוג עוון; ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו כי לא יעבור עבירה של הדחה בחקירה; ותשלום פיצוי כספי למתלוננת בסך של 10,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט להערכת המסוכנות, בהדגישו כי עורכת חוות הדעת ציינה שהמערער הותיר רושם בלתי אמין, ביטא חוסר אמפתיה מוחלט כלפי המתלוננת וכי רמת המסוכנות הנשקפת ממנו היא בינונית. עוד עמד בית המשפט על תסקיר הנפגעת, המפרט את השלכותיו של האירוע על המתלוננת ועל משפחתה ומציין כי סביר להניח שהמתלוננת תאלץ להתמודד בעתיד עם הפגיעה המינית שחוותה. כמו כן עמד בית המשפט על עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעה בעבירות של קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע פשע וכן גזר דין ללא הרשעה בעבירה של תקיפת בת זוג. בית המשפט הוסיף וקבע כי מתחם הענישה ההולם למעשים המגונים שביצע המערער נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר, וכי מתחם הענישה לעבירת ההדחה הוא עד שישה חודשי מאסר בפועל. בהקשר זה הדגיש בית המשפט את הפגיעה בגופה, בנפשה ובכבודה של המתלוננת וכן את הערך החברתי המחייב הגנה על קטינים. בית המשפט עמד על הנסיבות הקונקרטיות בהן בוצעו העבירות במקרה דנן ועל הצורך עליו עמדה הפסיקה להחמיר בענישת עברייני מין, קל וחומר במקרים בהם כוונו מעשיהם כלפי קטינים. כשיקולים לקולת העונש בתוך המתחם שקבע, ציין בית המשפט את הצער שהביע המערער עם סיום המשפט, את נסיבות חייו האישיות, את העובדה כי אין לו עבר פלילי בתחום עבירות המין וכן את העובדה שהוא מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל. יחד עם זאת ציין בית המשפט כי שיקולים אלה יש לאזן אל מול שיקולי ההלימה וההרתעה וכן אל מול הצורך להגן על שלום הציבור מפני עברייני המין. בהתחשב בשיקולים אלה כולם גזר בית המשפט על המערער את העונשים המפורטים לעיל. הערעור שבפנינו מופנה כלפי חומרת העונשים. טענות הצדדים 4. המערער טוען כי שגה בית המשפט קמא בהטילו "עונש מפליג בחומרתו" המתעלם מנסיבותיו האישיות ומנסיבות ביצוע העבירות אשר לדבריו אינן מצויות "ברף הגבוה של עבירות המין". לטענת המערער, בית המשפט קמא לא נתן די משקל לשיקול השיקומי ומתחם הענישה שקבע אינו עולה בקנה אחד עם העונשים שהוטלו בפסיקה במקרים רבים אחרים ובנסיבות דומות. המערער מוסיף וטוען כי מדובר היה באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את אורחות חייו, כי הוא לא הפעיל כוח, איומים או אלימות כלפי המתלוננת וכי הוא שתה לשוכרה טרם שביצע את המעשים וגם אם אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות פלילית יש בכך כדי להביא להקלה בעונשו. בהקשר זה טוען המערער כי הוא נוטל כיום חלק בטיפול לגמילה מאלכוהול בין כותלי בית הסוהר ויש לזקוף נתון זה לטובתו. עוד טוען המערער כי נסיבות חייו ובהן מצבו הכלכלי הקשה, העובדה כי הוא גרוש ואב לשלושה ילדים המשלם את מזונותיהם, ילדותו כבן למשפחה מרובת ילדים שגדל בסביבה עבריינית וכן התמיכה היומיומית שהעניק לאימו החולה טרם מאסרו, מהווים כולם שיקולים להקלה בעונשו. המערער מוסיף וטוען כי הביע חרטה וצער על המעשים שביצע וכי בהערכת המסוכנות הודגש כי ההליך הפלילי המתנהל נגדו מהווה עבורו "גורם הרתעתי משמעותי" והיה על בית המשפט ליתן משקל גם לנתונים אלה. לבסוף טוען המערער כי סכום הפיצוי שהוטל עליו גבוה מאוד ואין באפשרותו לשלמו ובמקביל לעמוד בתשלומי מזונות ילדיו ובתמיכה הכלכלית שהוא מעניק לאימו החולה. 5. המשיבה טוענת מצידה כי התערבותה של ערכאת הערעור בעונשים הנגזרים על-ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ושמורה למקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עימם. לטענת המשיבה, עונש המאסר שהוטל על המערער אינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת ועוד היא מדגישה כי מתחם הענישה ההולם נגזר ממספר מרכיבים וכי מדיניות הענישה היא רק מרכיב אחד בהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המערער ביצע שורה של מעשים מגונים במתלוננת בהיותה בת אחת עשרה שנים בלבד, והכול תוך ניצול יחסי האמון בינו ובין הוריה, בניגוד לרצונה ובעוד היא ישנה במיטתה ולצידה אחותה הפעוטה. עוד טוענת המשיבה כי המערער היה מודע למעשיו והעיד כי לא היה שיכור במועד האירוע אף ששתה אלכוהול באותו הערב ועל כן אין לשמוע מפיו טענת שיכרות. המשיבה מדגישה כי המערער לא הביע צער וחרטה עד תום שלב הטיעונים לעונש, וכי בשל התנהלותו והכחשותיו את המיוחס לו נאלצה המתלוננת לעלות אל דוכן העדים ולהעיד. עוד טוענת המשיבה כי מהערכת המסוכנות עולה שהמערער אינו מביע כל אמפתיה כלפי המתלוננת, כי הוא חסר מוטיבציה לעבור טיפול ולדבריה למרות החרטה והצער שהביע המערער הוא טרם שילם למתלוננת את הפיצוי הכספי שהוטל עליו. המשיבה מוסיפה ומפנה לגיליון הרשעותיו של המערער, אשר מאז ניתן גזר הדין נושא הערעור התווספה אליו בחודש אוקטובר האחרון הרשעה נוספת בעבירה של החזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, ועוד היא טוענת כי עונש המאסר שהוטל על המערער (עשרים ושישה חודשים) נמוך מהמינימום הקבוע בחוק. נוכח כל האמור סבורה המשיבה כי אין מקום להקל בעונשים שאותם גזר בית המשפט קמא על המערער בהיותם הולמים את מעשיו החמורים. דיון והכרעה 6. דין הערעור להידחות. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה את אופיין וטיבן של העבירות שבהן הורשע המערער על הנסיבות שבהן בוצעו, את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו, את רמת הענישה הנוהגת בנסיבות דומות ואת נסיבותיו האישיות של המערער, נחה דעתי כי לא נפלה טעות בגזר הדין וכי המקרה דנן אינו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין על דרך של המתקת העונש (ראו: ע"פ 5625/11 זובידאת נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (1.3.2012); ע"פ 6877/09 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (25.6.2012)). המערער ניצל בעורמה את ההזדמנות שנקרתה בדרכו עת נשאר ללון בביתה של המתלוננת בשל חברותו ארוכת השנים עם בן הזוג של אימה, ובשעת לילה מאוחרת בעודה ישנה בא וחזר ובא אל חדרה ואל מיטתה וביצע בה שורה של מעשים מגונים. המערער ניצל את חולשתה של המתלוננת, קטינה בת כאחת עשרה שנים בלבד, ובעודה ישנה לצד אחותה הפעוטה כפה עליה את נשיקותיו ואת מגע ידיו, אשר פלשו ונגעו בגופה ובאבריה המוצנעים בניגוד לרצונה ולמרות מחאותיה. המערער לא חדל ממעשיו עד שהאחות הפעוטה התעוררה בבכי וגם לאחר מכן לא הרפה והוא אף ניסה לשדל את המתלוננת לצאת אל השירותים בסוברו, כנראה, כי שם יכול לבצע בה את זממו באין מפריע. חומרה נוספת ומיוחדת נלווית למעשיו של המערער בהינתן העובדה שבמהלך ביצועם ואף בבוקר יום המחרת הורה המערער למתלוננת שלא לספר לאיש את אשר אירע. מעשיו של המערער חמורים הם וראויים לענישה מחמירה אשר תהלום את הערכים שעליהם מבקשת החברה להגן ובראשם ההגנה על שלמות גופם ונפשם של קטינים (ראו: ע"פ 5382/04 מרגוליס נ' מדינת ישראל, פסקאות 8-7 (4.6.2006); ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (18.4.2007); ע"פ 241/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (18.12.2005)). 7. בניגוד לטענת המערער אינני סבורה כי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. אכן מעשיו של המערער לא התאפיינו בהפעלת כוח או באלימות פיזית ועובדה זו לא נעלמה מעייני בית המשפט קמא, אך גם כך מעשיו חמורים דיים. העובדה כי המערער היה נתון בעת ביצוע המעשים להשפעתם של משקאות אלכוהוליים (במידה כזו או אחרת), אף היא אין בה כדי להפחית ולו במעט מחומרתם של המעשים (ראו: ע"פ 5092/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (3.1.2007)). בהינתן המאפיינים של העבירות עליהם עמדתי לעיל ויתר נסיבות העניין, לא מצאתי כי נפלה שגיאה במתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא. מתחם הענישה נגזר, כידוע, מתוך שיקולים רלוונטיים שונים ובהם הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנוהגת וכן מנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, והוא מהווה "קביעה נורמטיבית של בית המשפט באשר לטווח הענישה הראוי בגין העבירה בנסיבותיה" (ראו ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (5.12.2013)). המערער לא הוכיח כי עונשו סוטה מטווח זה באופן שיצדיק את התערבותנו. בקובעו את העונש נתן בית המשפט קמא את דעתו לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער וזקף לזכותו את החרטה והצער שהביע – אף שעשה כן בשלב מאוחר למדי של ההליך הפלילי – וכן ציין כשיקול לקולה את העובדה שהמערער נעדר עבר פלילי בתחום עבירות המין. מנגד נתן בית המשפט, ובצדק, את דעתו לכך שעל פי הערכת המסוכנות המערער אינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת ולכך יש להוסיף עתה גם את העובדה שהמערער טרם שילם למתלוננת את סכום הפיצוי שהוטל עליו. בית המשפט קמא הוסיף והדגיש כי העונש המירבי על עבירות המין שביצע המערער עומד על לא פחות מעשר שנות מאסר וכי בהתאם להוראת סעיף 355 לחוק העונשין לא יפחת עונשו מרבע העונש המירבי (דהיינו 30 חודשי מאסר בפועל) אלא בהתקיים טעמים מיוחדים. אף שציין כי במקרה דנן אין הצדקה לסטייה לקולה מהעונש המזערי הקבוע בחוק, העמיד לבסוף בית המשפט קמא את העונש שהוטל על המערער על עשרים ושישה חודשי מאסר בפועל ובנסיבות אלה ברי כי אין כל מקום להורות על הקלה נוספת בעונשו. 8. אשר על כן, אציע לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי. ניתן היום, ‏ט"ז בטבת התשע"ד (‏19.12.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13031820_V05.doc אנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il