פסק-דין בתיק ע"פ 3182/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3182/01
ע"פ 3379/02
ע"פ 3922/02
ע"פ 4293/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט א' ריבלין
המערער בע"פ 3182/01:
מרוואן בן אסמעיל חליף
נ ג ד
המשיבה בע"פ 3182/01:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי
בירושלים מיום 22.3.01 בפ"ח 3029/00 שניתן
על-ידי כבוד הנשיא ו' זילר וכבוד השופטים
י' צור וצ' זילברטל
המערער בע"פ 3379/02: שי יאיר (לזר) כהן
המערער בע"פ 3922/02: ירון שפירא
המערער בע"פ 4293/02: עלי סלים
נ ג ד
המשיבה בע"פ 3379/02,
בע"פ 3922/02
ובע"פ 4293/02: מדינת ישראל
ערעורים על פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי
בירושלים
מיום 26.3.02 בפ"ח 3026/00 שניתן
על-ידי
כבוד סגני הנשיא י' צמח וע' קמא
והשופט
ע' חבש
תאריך הישיבה:
ו' באייר תשס"ג
(8.5.03)
בשם המערער בע"פ 3182/01:
עו"ד נ' אדלבי
בשם המערער בע"פ 3379/02:
עו"ד נ' בונדר
בשם המערער בע"פ 3922/02:
עו"ד ר' המבורגר
בשם המערער בע"פ 4293/02:
עו"ד ד' שהרבני
בשם המשיבה בע"פ 3182/01,
בע"פ 3379/02, בע"פ 39/22
ובע"פ 4293:
עו"ד מ' קרשן, עו"ד ש' אדרי
בשם שירות המבחן:
גב' ג' באומץ
פסק-דין
השופט א'
מצא:השופט א' מצא:
המערערים בע"פ 3379/02 (שי כהן),
בע"פ 3922/02 (ירון שפירא) ובע"פ 4293/02 (עלי סלים) הובאו לדין, ביחד
עם ארבעה נאשמים נוספים, בגין פרשה מסועפת של עבירות שלפי הנטען בוצעו על-ידי
הנאשמים כלפי נערות ליווי שנחטפו ונכלאו על-ידם למטרות סחיטה באיומים כלפי בעלי
המכון שממנו הוזמנו למטרת החטיפה. חלק מהנאשמים הואשמו גם באינוסן של חלק מנערות
הליווי במהלך התקופות שהוחזקו על-ידם בשבי. המערער בע"פ 3182/01 (מרואן
חליף), מעורב אחר באותה פרשה, הועמד לדין בהליך נפרד, ולאחר שהורשע ונגזר עונשו
הובא על-ידי התביעה כעד במשפטם של הנאשמים האחרים. לפנינו ארבעה ערעורים: שי כהן,
ירון שפירא ועלי סלים השיגו בערעוריהם על צדקת הרשעתם, ולחלופין על חומרת העונשים
שנגזרו עליהם; ואילו מרואן חליף השיג בערעורו על חומרת עונשו בלבד.
2. המעשה בתמצית: בעקבות קשירת קשר לביצוע
עבירות חטיפה וסחיטה באיומים שקשרו ביניהם שי כהן, עלי סלים ומרואן חליף, ביחד עם
נאשמים נוספים באותה פרשה, הזמינו הללו ממכון ליווי מסוים שתי נערות ליווי.
משהתייצבו שתי הנשים במקום שאליו הוזמנו, הדפו אותן הנאשמים לתוך כלי רכב שהיה
במקום, נטלו מהן את תיקיהן ואת חפציהן האישיים והובילו אותן לביתו של המערער ירון
שפירא במושב בית-זית. בבית זה נכלאו החטופות במשך מספר ימים כשבלילות שמרו עליהן
המערערים שי כהן וירון שפירא, ואילו בשעות היום נשמרו הללו על-ידי חלק מן הנאשמים
האחרים במעין תורנות שקיימו ביניהם. תיקיהן של הנערות הוחזרו להן לאחר שהחוטפים
הוציאו מתוכם כסף מזומן ומכשירי פלאפון. החטופות ניצלו סיטואציה שבה נפלה על ירון
שפירא תרדמה עמוקה והן נמלטו מבעד לחלון הבית שבו הוחזקו. בלילה שבו הובאו החטופות
לביתו של ירון שפירא נבעלה אחת מהן בניגוד לרצונה החופשי על-ידי המערער מרואן
חליף. בעקבות חטיפתן, ניהל שי כהן משא ומתן עם נציג בעל המכון שהעסיק את המתלוננות
עד לחטיפתן, בדבר גובה הכופר שבתמורה לקבלתו תשוחררנה הנערות. משהוברר לו כי
מעסיקן של המתלוננות איננו מוכן לשלם תמורת שחרורן סכום כלשהו, הודיע שי כהן
למתלוננות כי לנוכח כשלון המשא ומתן עם מעסיקן, יהיה עליהן לעסוק בזנות עבורו
ועבור חבריו. כן יצוין כי בביתו של ירון שפירא נמצאה כמות מסוימת של סם מסוכן מסוג
קנבוס, ומדברי המתלוננות עלה כי בהיותן בבית ביחד עמו השתמש שפירא בסם מן הסוג הזה
וגם להן סיפק סם לשימושן.
למחרת יום הימלטותן של המתלוננות מביתו
של שפירא קשרו המערערים שי כהן, עלי סלים ומרואן חליף עם נאשמים נוספים לחטוף שתי
נערות נוספות מאלה שהועסקו במכון הליווי האמור. בו ביום הזמינו מן המכון טלפונית
שתי נערות ליווי למקום מפגש מסוים. בהגיע השתיים למקום המפגש נהגו כלפיהן כפי
שנהגו בשתי הנערות הראשונות: הדפו אותן לתוך רכב, לקחו מרשותן את תיקיהן והובילו
אותן לדירתו של סמיר שראונה בירושלים, שם נכלאו הנערות. מקץ כיממה שוחררו מתלוננות
אלה על-ידי שוטרים שנכנסו לדירה. אולם במהלך תקופת כליאתן בדירת שראונה עשו
הנאשמים במתלוננות ככל העולה על רוחם. סמוך לאחר הבאתן לדירה דרש מרואן חליף לקיים
יחסי מין עם אחת מהן, ומשדחתה את בקשתו, הזעיק מרואן את שי כהן לעזרתו, שאיים
לפגוע במתלוננת אם לא תיעתר למרואן. בעקבות זאת בעל אותה מרואן שתי פעמים בניגוד
לרצונה. באותה עת, בחדר אחר בדירה, בעל שי כהן את המתלוננת השנייה, אף שזו אמרה לו
במפורש שאיננה רוצה ביחסים אתו, אך בכורח הנסיבות לא העזה להתנגד. גם המערער עלי
סלים הלך בעקבות המתלוננת הראשונה (זו שנבעלה על-ידי מרואן) וגם הוא בעל אותה
בניגוד לרצונה תוך שימוש בכוח ובעודה ממררת בבכי. גם ממתלוננות אלו שדדו הנאשמים
המעורבים בחטיפה את הכספים ואת מכשירי הטלפון הסלולאריים שהיו בתיקיהן, לפני
שהחזירו את התיקים למתלוננות.
3. עד כאן עיקרי הרקע העובדתי, מכאן ואילך
נתייחס בקצרה לכל אחד מן הערעורים שלפנינו.
4. הראשון בסדרה הוא ערעורו של מרואן חליף,
שכאמור מערער על חומרת עונשו בלבד. מרואן, שכאמור הובא לדין בהליך נפרד, הורשע
על-ידי בית-המשפט המחוזי בקשירת קשר לביצוע פשע, בחטיפה לשם סחיטה, בכליאת שווא
ובשלושה מעשי אינוס. בית-המשפט המחוזי גזר עליו שתים-עשרה שנות מאסר, מהן עשר שנים
לריצוי בפועל ושנתיים על-תנאי. סניגורו של המערער מרואן ביקש לשכנענו כי חלקו של
מערער זה בביצוע הפשעים היה קטן מחלקיהם של אחרים, וכי בקביעת עונשיו החמיר אתו
בית-המשפט המחוזי יתר על המידה. לא ראינו מקום לבקש תשובה של המדינה לערעור זה. גם
בהנחה שמרואן לא היה יוזם מעשי החטיפה, הוא השתתף באופן פעיל בביצועם. כן יצוין כי
הוא היחיד מבין כל הנאשמים שנמצא אשם בשלושה
מעשי אינוס. די לדידנו בהרשעתו בשלוש פרשיות אינוס
כדי להוביל למסקנה, כי העונש שנגזר עליו איננו חמור במידה שתצדיק את התערבותנו.
5. המערער שי כהן הורשע בקשירת קשר לביצוע
פשע, בחטיפה לשם סחיטה, בכליאת שווא, בסחיטה באיומים, בגניבה ובאינוס של אחת
המתלוננות. בית-המשפט המחוזי גזר עליו חמש-עשרה שנות מאסר, שתים-עשרה שנים מתוכן
לריצוי בפועל. בערעורו השיג מערער זה על צדקת הרשעתו בעבירת האינוס ובעבירת הסחיטה
באיומים. הוא לא הכחיש, אמנם, קיום יחסי מין עם אחת משתי המתלוננות שנחטפו בפרשה
השנייה. טענתו הייתה שמתלוננת זו לא התנגדה למעשה, ועל כל פנים, שלא היה בידו
להבין כי המעשה איננו מוסכם עליה. כן כפר המערער בהצגת דרישות סחטניות כלפי בעל
המכון שממנו נחטפו הנערות הראשונות והכחיש קיום מפגש לילי בינו לבין נציג בעל
המכון הנ"ל, שנועד לצורך ניהול משא ומתן ביניהם על תנאי שחרורן של החטופות.
לחלופין טען סניגורו של המערער שי כהן כי למצער יש מקום להתערב בגובה העונש שנגזר
על שולחו, בהיותו, על-פי הנטען, חמור יתר על המידה.
לא מצאנו ממש בערעור זה, לא לעניין הכרעת
הדין ולא לעניין גזר-הדין, ופטרנו את המדינה מלהשיב על הערעור. מעדות המתלוננת
הנאנסת עלה בבירור כי היא אמרה למערער שי כהן כי איננה מסכימה לקיום יחסי המין, אך
בשל התנאים שבהם הייתה נתונה לא היה זה סביר בעיניה להתנגד באופן ממשי לבעילתה.
לדידנו, בעילתה של אשה על-ידי מי שחטף וכלא אותה, מקימה חזקה עובדתית לחובת הבועל
כי המעשה נעשה שלא בהסכמתה. משמע, שאם חפץ להיחלץ מאשמת אינוס, מוטל עליו לסתור חזקה
זו, לפחות ברמה של יצירת ספק, כי חרף חטיפתה וכליאתה על-ידיו, הסכימה האשה להיבעל
לו. במקרה שלפנינו אף איננו נזקקים לחזקה עובדתית מובנת-מאליה זו: משאמרה המתלוננת
למערער כי איננה מסכימה למעשה, שוב לא רשאי היה המערער להניח כל הנחות שהן בדבר
הסכמתה. הרשעתו של המערער שי כהן בסחיטה באיומים התבססה על ראיות שנאמרו על-ידי
בית-המשפט המחוזי, וטיעוני הסניגור לא הקימו לפנינו כל טעם העשוי להצדיק התערבות
בהכרעת הדין. אשר לעונש: עונש המאסר שנגזר על המערער שי כהן איננו קל, אך גם איננו
חמור במידה שתצדיק את התערבותנו. השופטים המלומדים בבית-המשפט המחוזי קבעו כי שי
כהן היה יוזם התכנית הנפשעת ואף מילא תפקיד פעיל כמנהיג החבורה בביצוע כל העבירות
כולן.
6. המערער ירון שפירא לא היה שותף לקשירת
הקשר לחטיפת הנערות שהוחזקו בביתו בבית-זית. חלקו בפרשה הסתכם בהחזקתן של שתי
החטופות הראשונות בתנאי כליאת-שווא בביתו, בשמירה עליהן ובאספקת סמים מסוכנים
לצריכתן. בית-המשפט המחוזי הרשיעו, בנוסף לעבירות הקשורות בהחזקת סם ואספקתו, גם
בסיוע לחטיפה, בכליאת שווא ובהסתרת חטוף. נחה דעתנו כי הדין עם סניגורו בטענה כי
לא היה זה מן המידה להרשיע מערער זה בעבירה של סיוע לחטיפה; זאת נוכח הנחה, שהניח
בית-המשפט המחוזי לטובתו, כי על דבר חטיפתן של השתיים למטרות סחיטה עמד מערער זה
רק לאחר שהסכים לכולאן בביתו. בעצתנו הסכים בא-כוח המשיבה לזיכויו של המערער
מעבירה זו. הסניגור הוסיף וטען, כי הרשעת המערער ירון שפירא בהחזקת סם מסוכן ובאספקת
סם למתלוננות דינה להתבטל. עבירות אלו יוחסו לו על יסוד עדויותיהן של המתלוננות
בשלב החקירה המוקדמת, והן לא היוו חלק מכתב האישום המקורי שהוגש נגדו. בנסיבות אלה,
אומר הסניגור, לא מצא לנכון לחקור את המתלוננות על גירסתן שירון שפירא סיפק להן
סם. בדיעבד ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום באופן ששפירא הואשם גם בהחזקת ובאספקת
סם, אלא שלעת הזאת כבר לא נמצאו המתלוננות בארץ, ונמצא שזכותו של המערער להתגונן
מפני העבירות האמורות קופחה. בתשובתו לטענה זו הפנה בא-כוח המשיבה לקורות ההליך
לפני הערכאה הראשונה. הסתבר, כי עוד בשלב גביית העדויות המוקדמות מפי המתלוננות
הודיעה באת-כוח התביעה לבית-המשפט ולסניגור כי לנוכח דברי המתלוננות בעדויותיהן,
בכוונת התביעה לתקן את כתב האישום ולייחס למערער גם עבירות של החזקת ואספקת סם
מסוכן. הסניגור לא הכחיש את הדברים הללו, ומסקנתנו היא כי הרשעתו של המערער בעבירות
אלו בדין יסודה. לסניגור הובהר מראש על כוונת התביעה להגיש כתב אישום מתוקן, והיה
גלוי וידוע כי בכוונת המדינה לשלוח את המתלוננות לחוץ-לארץ באופן ששוב לא ניתן
יהיה להזמינן למתן עדות. משבחר הסניגור להימנע מחקירתן הנגדית של המתלוננות, אין
הוא יכול להלין על קיפוח זכותו של המערער להתגונן.
בית-המשפט המחוזי גזר על המערער שפירא
שתי שנות מאסר, תשעה חודשים מתוכן לריצוי בפועל. עונש זה הוא קל להפליא. הסניגור
קיווה לשכנענו, כי העונש שנגזר על ירון שפירא איננו עומד במבחנו של עקרון אחידות
הענישה, באשר על סמיר שראונה - מי שבביתו נכלאו המתלוננות שנחטפו בפרשה השנייה -
נגזר עונש מאסר בעבודות שירות גרידא. הליכי ענישתו של סמיר שראונה נדונו לפני
בית-המשפט המחוזי בדלתיים סגורות ושלא בנוכחות הנאשמים האחרים. העתקים מפרוטוקול
הדיון ומגזר-הדין בעניינו של שראונה, שהם בבחינת חומר חסוי, הומצאו לעיוננו;
ומשעיינו בהם נחה דעתנו כי עניינו של שראונה הצדיק הקלה ניכרת בעונשו, ואין מקרהו
של שראונה יכול לשמש מודל להענשתו של המערער ירון שפירא. בית-המשפט המחוזי לא
התעלם מכך שלמערער ירון שפירא אין הרשעות קודמות ושחלקו בפרשה נשוא האישום היה קטן
לאין ערוך מחלקו של מי מן הנאשמים האחרים. ביטוי לכך ניתן בעונש הקל שנגזר עליו.
סניגורו חתר להראות כי למאסרו של ירון שפירא עלולות להיות השפעות קשות עליו, זאת
על רקע קשיים רגשיים ותגובות של דיכאון וחרדה שמהם הוא סובל. לאחר עיון בחוות-דעת
פסיכיאטרית שהוגשה לנו על-ידי הסניגור, ומשהוברר כי בשל הקדמת מועד הדיון בערעורים
נמנע משירות המבחן להגיש לגבי המערער ירון שפירא תסקיר משלים, החלטנו שלא לסיים את
ההליך לגביו בכל הנוגע לערעור על גזר-הדין. מבלי שיהיה בכך משום נקיטת עמדה כלשהי
לגבי ההכרעה הראויה בחלק זה של הערעור, נשהה את סיום הדיון בו עד לקבלת תסקיר
משלים של שירות המבחן.
7. נותר ערעורו של עלי סלים. מערער זה הורשע
בקשירת קשר לפשע, בחטיפה למטרת סחיטה, בכליאת שווא, באינוס ובסיוע לעבירת סחיטה
באיומים כלפי בעלי המכון שבוצעה, כאמור, על-ידי המערער שי כהן. בית-המשפט המחוזי
גזר עליו שתים-עשרה שנות מאסר מהן תשע שנים מאסר בפועל.
מהכרעת הדין נובע, כי המערער עלי סלים
נטל חלק פעיל בשתי פרשיות החטיפה והכליאה, כשהוא פועל לצידו וכיד ימינו של המערער
שי כהן. כן עולה שהוא אנס בברוטאליות ובאיומים את אחת המתלוננות. בנוסף נקבע כי
השתתף בפגישה הלילית בין שי כהן לבין נציג בעל המכון, שבה נדונו תנאי שחרורן של
החטופות. סניגורו של מערער זה ניסה לשכנענו כי למצער לעבירת הסיוע לסחיטה באיומים
לא הונחה תשתית ראייתית מספקת להרשעה. לטענתו, זיהויו של עלי סלים על-ידי נציג בעל
המכון במסדר זיהוי תמונות עורר ספקות, ועל כל פנים, אף לפי עדותו של הלה, במהלך
הפגישה בינו לבין שי כהן ניצב עלי סלים מן הצד ולא לקח כל חלק בשיחה. לא מצאנו ממש
בטענות אלו. לאשמתו של המערער בעבירת הסחיטה באיומים הניחה התביעה תשתית ראייתית
מספקת. מעדותו של נציג בעל המכון עלה כי המערער נילווה אל שי כהן במעמד הפגישה
הלילית שקוימה ביניהם, ואף שלא נטל חלק בשיחה נוכחותו במקום הייתה מאיימת ואף הוא
עצמו חש מאוים על-ידיו.
לעניין העונש טען הסניגור, כי בהתחשב
במהות העבירות שבהן נמצא המערער אשם, מן הדין היה להסתפק לגביו בשבע שנות מאסר
בפועל, בדומה לעונש שהוטל על נאשם אחר בפרשה שביצע עבירות דומות (חד'ר עסאקרה).
בא-כוח המשיבה שנתבקש להשיב רק לערעור על חומרת העונש הניח את דעתנו כי בין חלקו
של עסאקרה לבין חלקו של עלי סלים בביצוע העבירות יש הבדל משמעותי. המערער, בשונה
מעסאקרה, נמנה עם מנהיגי הכנופיה; זאת לצידו של שי כהן. בית-המשפט המחוזי אכן
התרשם, כפי שכבר צוין, כי עלי סלים נמנה עם יוזמי העבירות ונטל חלק פעיל בביצוען.
הרשעתו בשתי פרשיות של חטיפה וכליאת שווא ובביצוע עבירת אינוס בנסיבות מחמירות
הצדיקה את גזר-הדין שניתן בעניינו.
8. התוצאה היא שאנו דוחים את ערעוריהם של
מרואן חליף (ע"פ 3182/01), של שי כהן (ע"פ 3379/02) ושל עלי סלים
(ע"פ 4293/02). ערעורו של ירון שפירא (ע"פ 3922/02) על הרשעתו בסיוע
לחטיפה מתקבל והרשעתו בעבירה זו מתבטלת. יתר חלקי ערעורו על הכרעת הדין נדחים.
ערעורו של מערער זה על גזר-הדין ייקבע לפנינו להמשך הדיון, לאחר קבלת תסקירו
המשלים של שירות המבחן, שאנו מבקשים לקבלו תוך 30 ימים מיום שימוע פסק-דין זה.
ש ו פ ט
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור
בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, י"ז באייר תשס"ג
(19.5.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01031820_F08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.