פלוני נ. הרשות לשיקום האסיר

החלטה בתיק בג"ץ 3180/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3180/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. הרשות לשיקום האסיר 2. שירות בתי הסוהר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. העותר הינו אסיר המרצה מאז שנת 2001 עונש של תשע שנות מאסר בבית הסוהר מעשיהו. העותר ביקש כי תוכן עבורו תכנית שיקום, כאמור בחוק הרשות לשיקום האסיר, התשמ"ג – 1983, ולצורך כך פנה למשיבה 1 (להלן: הרשות לשיקום האסיר) ולועדה להכנת תכניות שיקום (להלן: הועדה), אשר הוקמה מכוח תקנות הרשות לשיקום האסיר (ועדה להכנת תכניות שיקום), תשמ"ז – 1987 (להלן: תקנות הרשות לשיקום האסיר). העותר הוסיף ופנה לועדת השחרורים, כמובנה בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, על מנת שזו תורה לרשות לשיקום האסיר ולועדה להכין תכנית לשיקומו. משכל אלה לא הועילו, פנה העותר בעתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עע"א 1237/07) אשר נדחתה ביום 20.3.07. 2. בפסק הדין שדחה את העתירה, נקבע, בין היתר, כך: "2. העותר מבקש לחייב את רש"א [הרשות לשיקום האסיר – ע'פ'] להכין תוכנית לשיקומו לקראת שחרורו מהמאסר, עוד טרם תדון ועדת השחרורים בבקשתו לשחרור מוקדם. ... 4. העותר סומך טענתו על חוק הרשות לשיקום האסיר תשמ"ג – 1983 שחל על כל אסיר שפנה לרשות, כפי שהוא פנה, וקובע בסעיף 3 כי אחד מתפקידי רש"א הוא להכין תוכניות שיקום לאסיר לקראת שחרורו. אין בהוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק הנ"ל, עליהם מסתמך העותר, כדי לגרום לקבלת עתירתו שכן אחד מתפקידי רש"א הוא אמנם להכין תוכניות שיקום לאסירים לקראת שחרורם, ואולם, אין היא חייבת לעשות כן כאשר קיימת התנגדות של הגורמים המוסמכים להביע דעתם בעניין שחרור המוקדם לעצם השחרור המוקדם. 5. גם בנוהלי העבודה של שב"ס הקשורים לרשות לשיקום האסיר, ובהנחיות פרקליט המדינה שהציג העותר בפנינו במהלך הדיון, אין כדי לחייב את רש"א להכין תוכנית שיקום לגבי העותר, כאשר קיימת התנגדות לעצם שחרורו המוקדם, ללא קשר לתוכנית שיקום שתוכן לגביו. 6. לאור כל האמור לעיל, ומבלי צורך להתייחס לשאלת הסמכות של בית המשפט לדון בעתירה, ומבלי צורך להביע את דעתנו אם התשובות שקיבל העותר מרש"א הינן תשובות שליליות, דהיינו, שאין מקום להכין תוכנית שיקום לגביו, אנו דוחים את העתירה". 3. בעתירתו זו, שהוגשה ביום 10.4.07, מבקש העותר צווים שעניינם הכנת תכנית שיקום עבורו; צו המצהיר שהרכב הועדה פגום; וצו המורה למשיבים לערוך לו סדנה לקראת שחרורו. 4. כפי שיפורט להלן, דין העתירה, על כלל הסעדים המבוקשים בה, להידחות על הסף. 5. העותר מבקש, בין היתר, כי הרשות לשיקום האסיר תכין תכנית לשיקומו, וכי בקשתו להכין תכנית כאמור תובא לדיון בפני הועדה ב"הרכב מלא וחוקי", ולחלופין, בפני ועדת שיקום ארצית (כמובנה בתקנות הרשות לשיקום האסיר) ב"הרכב מלא". 6. כפי שפורט לעיל, טענות העותר שעניינן אי הכנת תכנית שיקום עבורו הועלו במסגרת עתירתו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. העותר בחר שלא להשיג על פסק הדין (בדרך של הגשת בקשת רשות לערער, כאמור בסעיף 62ד לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א – 1971), ותחת זאת הגיש עתירה זו, בה מועלות אותן הטענות. 7. אין לקבל דרך הילוכו זו של העותר. לעותר היה את יומו בפני בית המשפט המחוזי, ומשבחר שלא להשיג על פסק הדין, לא מיצה את ההליכים המשפטיים שהיו פתוחים בפניו. מטעם זה דין עתירתו – ככל שזו מתייחסת לסוגיית הכנת תכנית שיקום עבורו – לדחייה על הסף (השוו: בג"צ 778/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (לא פורסם); בג"צ 5090/06 פלונית נ' בית המשפט לענייני משפחה באילת (לא פורסם); בג"צ 4401/01 חג'בי נ' חג'בי (לא פורסם)). 8. העותר מוסיף ומבקש, כאמור, כי יינתן צו המצהיר שהרכב הועדה נוגד את הוראות תקנות הרשות לשיקום האסיר, ודינו להתבטל. בהקשר זה מפנה העותר למכתבו של היועץ המשפטי לרשות לשיקום האסיר מיום 2.11.06, אשר נשלח אליו בהמשך לבקשתו לקבל נתונים שונים, ובו נמסר לו, בין היתר, כי הוחלט בעבר לצמצם את מספר חברי הועדה. העותר אינו טוען כי בהמשך למכתב זה פנה למשיבים בפנייה נוספת בגדרה השיג על הפגם הקיים, לשיטתו, בהרכב הועדה. בנסיבות אלו, לוקה העתירה – בהיבט זה – בפגם של אי מיצוי הליכים ומטעם זה דינה להידחות על הסף (בג"צ 1404/07 בנימין נ' השופטת בקנשטיין (לא פורסם); בג"צ 380/07 בשאראת נ' משטרת ישראל (לא פורסם)). 9. העותר מבקש בנוסף להורות למשיבים לערוך לו סדנה לקראת שחרור, כמתחייב, לטענתו, מנהלי העבודה של המשיב 2 (שירות בתי הסוהר). לטענת העותר הוא פנה לשירות בתי הסוהר בבקשה בעניין זה ונמסר לו כי לא מתקיימות סדנאות שכאלה. טענה זו נוגעת לתנאי מאסרו של העותר, ומשכך, פתוחה בפניו הדרך לפנות בעתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"א – 1971. דין ראש זה של העתירה להידחות, אם כן, מחמת קיומו של סעד חלופי (בג"צ 1574/07 דבח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"צ 3329/06 מסרארווה נ' שר המשטרה (לא פורסם)). 10. סוף דבר הוא כי דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מורים. ניתן היום, ז' באייר התשס"ז (25.4.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07031800_M04.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il