פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 318/18 בבית המשפט העליון ע"פ 318/18 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא) בת"פ 14615-04-17 מיום 2.1.2018 בשם המערער: עו"ד נאוה בירנבאום דהאן פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא) מיום 2.1.2017 בת"פ 14615-04-17 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. נגד המערער ושניים נוספים הוגש כתב אישום המונה עשרות אישומים, שממנו עולה כי במהלך שנת 2014 קשרה הנאשמת 1 בכתב האישום קשר עם המערער ועם נאשם נוסף לבצע עבירות פליליות נגד עובדי ציבור גורמי רווחה, גורמים ממערכת אכיפת החוק, שופטים, פרקליטים, שוטרים ואחרים שעניינן – בין היתר – פגיעה בפרטיות, הטרדות מיניות, העלבת עובדי ציבור, זילות בית משפט והפרת איסורי פרסום לרבות פגיעה בקטינים. כמפורט בכתב האישום, העבירות בוצעו כלפי גורמים שהיו מעורבים בטיפול בסכסוכים בין הורים על משמורת ילדיהם שטופלו במערכת הרווחה ובבתי משפט. נטען כי במסגרת הקשרים שנקשרו כאמור הפעילו המערער והנאשמים הנוספים מערך אתרי אינטרנט ודפים שונים ברשת החברתית "פייסבוק" שבהם פרסמו תכנים בוטים, מכפישים ומבזים הנוגעים לעובדי הציבור ולמתלוננים נוספים שאינם עובדי ציבור. כתב האישום מפרט כי – בין היתר – המערער והנאשמים הנוספים פרסמו כתבות הכוללות תכנים מילוליים משמיצים, מכפישים ומבזים נגד עובדי הציבור; פרסמו כתבות הכוללות המצאת סיפורים בדויים על אודות עובדי הציבור ובני משפחותיהם; פרסמו את תמונותיהם האישיות של עובדי הציבור ושל בני משפחותיהם כאשר לתמונות אלו נלווה מלל משפיל, בוטה ומבזה; ערכו תמונות של עובדי הציבור; וכמו כן פרסמו פרטים אישיים של עובדי הציבור לרבות מספרי תעודות זהות, כתובות מגורים, מספרי טלפון, חשבונות בנק ועוד. 2. התיק נקבע לדיון לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא). במסגרת הדיון שהתקיים ביום 31.12.2017 ביקש המערער מהמותב לפסול את עצמו. זאת, משום שלטענתו עיון בחומרי החקירה הקיימים בתיק מקים חשש ממשי למשוא פנים של המותב. בתמצית, טענת המערער הייתה כי שמו של המותב מופיע באחדים מהפרסומים הביקורתיים הכלולים בחומר החקירה; כי בשניים מהאישומים המתייחסים להפרת צווי איסור פרסום מדובר בצווים שניתנו על ידי המותב; כי קיימת שיחה שנקלטה בהאזנת סתר שבה מוזכר שמו של המותב על ידי אחד המעורבים באופן פוגעני; וכי המותב השתתף ברב שיח בנושא תופעת ה"שיימינג", שבו טען כי במקרים קיצוניים יש לשקול יוזמת חקיקה לטיפול בתופעה. יוער כי שני הנאשמים הנוספים בכתב האישום בחרו שלא להצטרף לבקשה. ביום 2.1.2018 דחה בית המשפט את הבקשה. בית המשפט ציין כי הפרסומים השונים שאליהם הפנה המערער, אשר לטענתו מופיעים בחומר החקירה בתיק, אינם מוכרים לו, וממילא – כעולה מעמדת המדינה – הם אינם מהווים חלק מהתשתית הראייתית הקונקרטית שעומדת ביסוד כתב האישום. צוין כי המדינה לא טענה כי יש בכוונתה לעשות שימוש באותם נתונים שאליהם מתייחס המערער, או לחשוף את בית המשפט למידע המופיע בהם. ממילא, הוטעם, אין בפרסום כזה או אחר שאינו קשור לאחד הנאשמים בתיק – ובכלל זה המערער – כדי להקים עילת פסלות. הודגש, כי אין בעובדה שבמהלך השנים פורסמו כתבות ביקורתיות על אודות המותב (כפי שנעשה ביחס לשופטים רבים) כדי להקים חשש אשר למידת האובייקטיביות שלו; וכי ההכרעה בהליך תעשה רק על יסוד חומר הראיות בתיק. לכך הוסף כי אף אם כתב האישום מתייחס לצווי איסור פרסום שניתנו על ידי המותב אין בכך כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. כך משום שבתי משפט דנים כעניין שבשגרה בהליכים שעניינם הפרת צווי איסור פרסום, ואין כל מניעה כי המותב החותם על אותו צו קונקרטי יהא גם אותו המותב שידון בשאלת הפרתו. אשר לטענת המערער שלפיה שמו של המותב הוזכר בהאזנת סתר בתיק, נקבע כי המערער לא הציג לפני בית המשפט את הראיה הרלוונטית בעניין זה; וכי ממילא אף אם שמו אכן הוזכר בהאזנת הסתר על ידי אחד המעורבים או אחד הנאשמים בהליך אין בכך כדי להביא לפסילת המותב. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה שלפיה השתתפותו ברב השיח מקימה עילת פסלות. נקבע כי רב השיח התקיים לפני כמעט כשנתיים, תקופה ארוכה לפני הגשת כתב האישום בתיק; וכי ממילא אין בדברים שנאמרו על ידו באותו רב שיח כדי לגבש "אג'נדה" המקימה חשש ממשי למשוא פנים. בנתון לכל אלה דחה בית המשפט את הבקשה תוך שציין כי עיתוי הגשתה – חודשים לאחר העברת חומרי החקירה להגנה – תומך במסקנה שלפיה אין מקום לקבלה. 3. מכאן הערעור שלפניי. לוז טענות המערער מופנה לפרסומים על אודות המותב. לדבריו חשיפת המותב לביטויים המופעים בחומרי החקירה "יוצרת בהחלט מעורבות אישית שעלולה בהחלט לפגוע באובייקטיביות ובהיעדר משוא פנים". נטען כי הגם שהמדינה טענה כי אין בכוונתה לעשות שימוש בפרסומים אלה, "הקונספט של כתב האישום" הופך כל פרסום באתרים הרלוונטיים מושא הפרשה ל"בסיס ראייתי לחובת הנאשמים", וכי פרסומים אלה על אודות המותב מתיישבים "עם האג'נדה של התביעה לגבי פרסומים מכפישים שמיוחסים לשלשת הנאשמים בצוותא". לכך הוסף, כי הפרסומים מושא הערעור עשויים לשמש את המערער כראיה מזכה והם עשויים לשמשו בפרשת ההגנה. עוד נטען כי הבקשה הוגשה בעת הנוכחית נוכח ההיקף הגדול של חומרי החקירה בהליך, שטרם נמסרו במלואם לידי ההגנה. לבסוף הוטעם כי טרם התקיימו בתיק ישיבות הוכחות, וכי באת כוח המערער הצטרפה לצוות ההגנה באיחור וטרם למדה את מכלול הראיות בתיק. 4. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לידי מסקנה כי דינה להידחות, שכן אין היא מקימה עילה לפסילת המותב בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה (ע"פ 9408/17 ‏ שיבלי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי, פסקה 6 (13.12.2017)). העובדה כי הראיות שבהן עסקינן כוללות דברי בלע כנגד המותב אינה מובילה בהכרח לפסילתו (ע"א 8972/17 נסיס נ' לוינקורן, פסקה 5 (13.12.2017)). זאת בהינתן הנחת היסוד בדבר מקצועיות השופט היושב בדין. כעולה מהחלטת בית משפט קמא, חומר החקירה שאליו מתייחס המערער אינו עומד במוקד כתב האישום, ואף אם יבחר המערער לעשות בו שימוש במסגרת פרשת ההגנה, חזקה על המותב כי ייבחן את הדברים באופן נטול פניות בהתאם למסכת הראיות הכוללת שתיפרס בפניו (השוו ע"א 9348/07‏ עזבונה של לימון ג'מילה ז"ל נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 7 (17.4.2008)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ג בטבת התשע"ח (‏10.1.2018). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 18003180_V01.doc דצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il