שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ. המועצה האזורית מטה בנימין

פסק-דין בתיק בג"ץ 3179/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3179/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותרת: שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. המועצה האזורית מטה בנימין 2. ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד מועצה אזורית מטה בנימין 3. משרד הפנים לשכת הממונה ביהודה ושומרון 4. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון 5. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד אלכס כץ; עו"ד שירן זנדברג פסק-דין העתירה דנן מופנית נגד החלטת המשיבה 2 (להלן: ועדת הערר) שלא לפסול את העומד בראשה מלדון בערר שהגישה העותרת על חיובה בתשלום ארנונה על ידי המשיבה 1 (להלן: המועצה האזורית). 1. העותרת היא חברה פרטית המפעילה מחצבה בתחומי המועצה האזורית מטה בנימין. המועצה האזורית דרשה מהעותרת ארנונה בגין הפעלת המחצבה בתחומה והוציאה לה שומות בהתאם. העותרת השיגה על חיובה בארנונה על ידי המועצה האזורית בפני מנהל הארנונה של המועצה ומשהשגותיה נדחו הגישה עררים על השומות שנקבעו לה לוועדת הערר. בשלב כלשהו התגלה לעותרת כי יו"ר ועדת הערר (להלן: יו"ר הוועדה), עורך דין במקצועו, ייצג תוך כדי הדיון בעררים בני זוג שרכשו מן העותרת דירה בפרויקט שבנתה במודיעין (להלן: רוכשי הדירה) ואף הגיש בשמם תביעה נגד העותרת שנדחתה בהסכמה לאחר שהצדדים הגיעו ביניהם לפשרה. בעקבות כך, הגישה העותרת לוועדת הערר בקשה לפסילת יו"ר הוועדה, ולאחר שבקשה זו נדחתה הגישה העותרת תביעה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים בה עתרה לפסול את יו"ר הוועדה מלדון בעניינה (ת"א 31/13). 2. ביום 29.10.2013 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את תביעתה של העותרת על הסף מחוסר סמכות עניינית. בהחלטתו קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי מאחר שניתן לערער על החלטות ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור (כמפורט בסעיף 85ה ופרק ט"ז לתקנון המועצות המקומיות (יהודה והשומרון), התשמ"א-1981, להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור), אין לבית המשפט לעניינים מקומיים של הערכאה הראשונה סמכות לדון בתביעה שהגישה העותרת. העותרת ערערה על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור (ע"א 8047-11-13), ובעוד הערעור מתנהל דחתה ועדת הערר לגופם את העררים שהגישה העותרת בנוגע לחיובה בארנונה בגין הפעלת המחצבה בשנים 2011-2006. גם על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור (ע"א 65867-09-14), וביום 21.10.2014, היא הגישה לוועדת הערר בקשה להשהות את הטיפול בעררים שהוגשו על ידה בנוגע לחיובה בארנונה בגין הפעלת המחצבה בשנים 2014-2012 עד להכרעה בערעור על החלטת הוועדה בנוגע לשנים 2011-2006 ומתן החלטה סופית בטענת הפסלות שהעלתה כלפי יו"ר הוועדה. ביום 6.11.2014 חזרה בה העותרת מהערעור אותו הגישה על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים לדחות את תביעתה על הסף מחוסר סמכות עניינית, וביום 16.4.2015 דחתה ועדת הערר את בקשת העותרת להשהות את הדיון בעררים שהגישה בנוגע לשנים 2014-2012. מכאן העתירה דנן. 3. לטענת העותרת העובדה שיו"ר הוועדה ייצג את מי שרכשו ממנה דירה ואף הגיש בשמם תביעה נגדה, מעמידה אותו במצב של ניגוד עניינים הפוסל אותו מלדון ולהכריע בעררים שהגישה. דברים אלו, כך נטען, נכונים ביתר שאת נוכח תפקידו המעין שיפוטי של יו"ר הוועדה וחובתו לדון בעררים המוגשים לוועדה בראשותו ללא משוא פנים. עוד טוענת העותרת כי העובדה שחברי ועדת הערר הם תושבי המועצה האזורית ומקבלים ממנה את שכרם, מעמידה אותם ממילא במצב של ניגוד עניינים תמידי. לפיכך, יש לדרוש מהם להקפיד הקפדה יתרה על טוהר המידות ולמנוע ולו מראית עין כי הם פועלים משיקולים זרים. בהקשר זה מדגישה העותרת כי יו"ר הוועדה לא מצא לנכון לדווח מיזמתו על ייצוגם של רוכשי הדירה על ידו ובנסיבות אלו קם חשש סביר כי הוא אינו מסוגל לדון ולהכריע באופן אובייקטיבי בעניינה. כמו כן, מבקשת העותרת צו ביניים המורה לוועדת הערר להשהות את הדיון בעררים שהגישה בנוגע לחיובה בארנונה בגין הפעלת המחצבה בשנים 2014-2012 עד להכרעה בעתירה. 4. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. בית משפט זה פסק לא אחת כי מקום שבו קיים בדין מסלול לערער על החלטות ביניים של גופים שיפוטיים או מעין שיפוטיים לא יידרש בית הדין הגבוה לצדק לטענות בנוגע להחלטות כאמור אלא במקרים חריגים ונדירים שהמקרה דנן אינו נמנה עמם (ראו, בג"ץ 81/11 ניסים נ' היועץ המשפטי למנהלת תנופה (1.6.2011), בפסקאות 11-9; בג"ץ 8636/03 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' ועדת הערר לארנונה שליד המועצה האיזורית חבל יבנה (22.10.2003), בפסקה 4; בג"ץ 3777/13 וינברג נ' ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (4.6.2013), בפסקאות 9-4). הלכה זו כוחה יפה גם להחלטות דוגמת החלטתו של יו"ר ועדת הערר שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של העותרת, אשר ניתן לערער עליה לבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור. ואכן, בערעור שהגישה העותרת על החלטת ועדת הערר בעניין שומות הארנונה שהוצאו לה לשנים 2011-2006 היא העלתה גם טענות נגד החלטתו של יו"ר הוועדה שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה. בנסיבות אלו, אין הצדקה להידרש לטענות אלו במסגרת עתירה לבג"ץ (ראו והשוו, יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, בעמ' 380 (2006); עוד השוו, בג"ץ 5808/93 חברה כלכלית לירושלים בע"מ נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פ"ד מ"ט(1), 89, 95 (1995)). אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף ולפיכך ממילא מתייתרת הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ה (‏26.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15031790_V01.doc רש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il