מטר ואח' נ' משרד האוצר/המשרד הראשי ואח'

5 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 31752-11-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. פריד זכריא חנא מטר 2. סאמי זכריא חנא מטר 3. סהאם זכריא חנא מטר 4. פריאל זכריא חנאמטר נגד המשיבים: 1. משרד האוצר, מדינת ישראל 2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים 3. פקיד ההסדר, הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד אהרון גבע בשם המשיבים: עו"ד שרון הואש-איגר פסק-דין השופט יוסף אלרון: בתמצית יתואר, כי ברקע העתירה שלפנינו מצויים המקרקעין הידועים כגוש פיסקאלי 2 בית ג'אלא חלקה 1941, גוש מספר 30933 חלקה 1 (להלן: הנכס). הנכס אינו מוסדר, אינו רשום בפנקסי המקרקעין, ועל פי רישומי מס רכוש הוא רשום על שם זכריא חנא מטר (להלן: המנוח). המנוח הוריש את הנכס לאשתו ולילדיו, ארבעה מהם בעלי רישיון לישיבת קבע בישראל ואילו ארבעת האחרים, הם העותרים, רשומים במרשם יו"ש ובעלי מספרי זהות ביו"ש, ולפי המשיב 2 – האפוטרופוס לנכסי הנפקדים (להלן: האפוטרופוס) הם בגדר "נפקדים" לפי חוק נכסי נפקדים התש"י-1950 (להלן: החוק). ביום 31.10.2023, פנה בא-כוח העותרים לאפוטרופוס בבקשה שיכיר במנוח כמי שאינו נפקד בהתאם לחוק. לאחר שיח ממושך שנערך בין בא-כוח העותרים לאפוטרופוס, ביום 12.8.2024 האחרון החליט להכיר במנוח כמי שלא היה נפקד ביחס לנכס, אך ציין כי על העותרים להגיש בקשה לשחרור החלקים הנפקדים בנכס. ביום 18.8.2024 העותרים פנו למשיב 3 – פקיד ההסדר ברשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין (להלן: פקיד ההסדר) בבקשה כי יתאפשר להם להגיש בקשה לרישום ראשון של הנכס, וזאת לאחר קבלת אישור בדבר אי-נפקדותו של המנוח. בעקבות בקשה זו, נשלח מכתב לבא-כוח העותרים, במסגרתו הובהר כי עליו לפנות בבקשה לשחרור חלקי היורשים הנפקדים "קודם לכלל הפעולות האחרות בנכס, ובכלל זה: רישום ראשון". בתגובה המקדמית מטעם המשיבים צוין, כי בהמשך למכתב האמור, נערכה שיחה טלפונית בין נציגת פקיד ההסדר לבא-כוח העותרים, ובה האחרון הבהיר שמהות בקשתו הינה הליך רישום ראשון, ובהתאם נציגת פקיד ההסדר הבהירה לו מהם המסמכים הנדרשים לשם כך על פי דין. מסמכים אלו לא הומצאו, וביום 11.9.2024 פנה בא-כוח העותרים במכתב נוסף לפקיד ההסדר בו הגדיר את בקשת העותרים כ"בקשה לפתיחה יזומה של גוש הסדר", כלשונו. באותו היום, בא-כוח העותרים שלח לאפוטרופוס מכתב נוסף, בו שב על טענותיו לפיהן אין לראות בעותרים כנפקדים. האפוטרופוס, בתשובתו מיום 16.9.2024, עמד על כך שביום פטירת המנוח העותרים כולם היו תושבי יו"ש ומשכך הם נפקדים ביחס לחלקם בעיזבון המנוח (להלן: החלטת הנפקדות). בהתאם, נכתב כי עליהם לפנות בבקשה לשחרור חלקם בנכס אשר תידון בוועדה המיוחדת לשחרור נכסי נפקדים. על רקע האמור הוגשה העתירה שלפנינו. במסגרתה, העותרים מבקשים כי נורה לאפוטרופוס ולמשיב 1 – משרד האוצר, ליתן טעם מדוע לא יחזרו בהם מהחלטת הנפקדות ויכירו בעותרים כמי שאינם נפקדים. לצד זאת, מבוקש כי נורה לפקיד ההסדר לנמק מדוע לא ידון ויחליט בבקשת המנוח לפתיחה יזומה של גוש הסדר ביחס לנכס, בכפוף לרישום הערה בדבר נפקדות העותרים. תמצית טענות הצדדים אשר לסעד המופנה לאפוטרופוס, העותרים טוענים כי יש לראות בהם כמי שאינם נפקדים. זאת, בין היתר, מאחר שביום הקובע לפי דין הם שהו בשטח מדינת ישראל, ומכיוון שרישומם במרשם האוכלוסין ביו"ש, כמו גם מעברם לגור מחוץ לשטחי ישראל אינו רלוונטי להגדרתם כנפקדים. ביחס לסעד המופנה כלפי פקיד ההסדר, נטען כי הוא חייב לדון בבקשת יורשי המנוח לפתיחה יזומה של גוש הסדר בשם המנוח, שכן רק מיעוט מהם נפקדים. בתוך כך, העותרים מפנים לנוהג של האפוטרופוס לאפשר רישום ראשון במקרה של נפקדות בכפוף לרישום הערה לטובתו. בתגובה המקדמית לעתירה, המשיבים טוענים כי דין העתירה ביחס לאפוטרופוס להידחות על הסף לנוכח קיומו של סעד חלופי. לטענתם, מדובר בסעד אזרחי, המצריך בירור עובדתי שמקומו בבית משפט אזרחי, גם אם קיים יסוד "מנהלי" בחלק מטענות העותרים. בעניין הסעד המבוקש מפקיד ההסדר, נטען כי יש לדחותו על הסף בשל אי-מיצוי הליכים. נומק, כי העותרים לא השלימו את הגשת המסמכים החסרים בהתאם להוראות החוק ונהלי הרשות, וכי "רק לאחר השלמת המסמכים הנדרשים תוכל להתקבל החלטת המפקח על המקרקעין בבקשה, כאשר על החלטת המפקח ניתן להגיש ערר לממונה על המרשם ועל ההחלטה בערר ניתן לערער לבית המשפט המחוזי", כלשון המשיבים. כמו כן, המשיבים סבורים כי דין העתירה להידחות אף לגופה בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הנפקדות, ובהחלטת פקיד ההסדר להמתין לקבלת המסמכים הנדרשים בהתאם להוראות הדין. בתשובתם לתגובה המקדמית, העותרים טוענים כי הסעד העיקרי בעתירה מופנה כלפי פקיד ההסדר. סעד זה מצוי לטענתם בסמכות בית משפט זה, ומשכך יש לדחות את הטענה לקיומו של סעד חלופי. עוד נטען כי אין ממש בטענה בדבר אי-מיצוי הליכים למול פקיד ההסדר. לטענתם, למכתב מיום 18.8.2024 צורפו כל המסמכים הנדרשים לצורך בקשה לפתיחה יזומה של גוש הסדר ביחס לנכס, ובמכתבם מיום 11.9.2024 הובהר כי מדובר בבקשה כאמור ולא בבקשה לרישום ראשון ומשכך לא נדרש אישור האפוטרופוס. אולם, פקיד ההסדר לא השיב לפניות אלו עד להגשת העתירה, ורק במסגרת התגובה המקדמית לעתירה העביר לראשונה את הדרישות ביחס לקידום הטיפול בבקשה. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על כלל רכיביה. ביחס לטענות העותרים המופנות כלפי החלטת הנפקדות, הרי שיש לדחותן על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. זה מכבר, נפסק כי "דרך המלך" לבירור טענות המופנות כנגד הכרזה על נכס כנכס נפקד היא במסגרת הליך אזרחי (ראו למשל: בג"ץ 2096/21 עזבון המנוח מוחמד מחמוד סומרין נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 9 (28.10.2021)). משכך, ומשהסעד המופנה כלפי החלטת הנפקדות מצוי בלב העתירה שלפנינו, הרי שלעותרים עומד סעד חלופי; וכידוע, בית המשפט הגבוה לצדק לא יידרש לעתירה מקום בו בידי העותר סעד חלופי יעיל העומד לו על פי דין (בג"ץ 1460/22 משולמי נ' שרת התחבורה, פסקה 5 (6.6.2022)). אף את הטענות הנסובות על החלטת פקיד ההסדר יש לדחות על הסף, וזאת בשל אי-מיצוי הליכים. כידוע, על הפונה לבית משפט זה מוטלת החובה להקדים ולפנות לרשות המוסמכת בטרם תוגש עתירתו (בג"ץ 267/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר, פסקה 3 (24.1.2021)). לא מדובר בכלל טכני-פורמלי, אלא בכלל המושתת על היסוד שלפיו בית המשפט יימנע מהפעלת ביקורתו טרם ניתנה לרשות הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהפעיל את סמכותה (בג"ץ 40993-12-24 רוזינס נ' פרקליטות המדינה – המחלקה להנחיית מוסמכי היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 4 (17.12.2024)). כפי שנקבע בעבר, נוכח חשיבותו של הכלל בדבר מיצוי הליכים, על הפנייה לרשות המוסמכת להיעשות באופן רציני ושלא על מנת "לצאת ידי חובה" בלבד (בג"ץ 60314-09-24 חוקתי - חרדים למדינה ולשלטון הציבורי (ע"ר) נ' האגודה לתרבות הדיור, פסקה 2 (31.10.2024)). במקרים מסוימים, אף תידרשנה פניות נוספות לפנייה הראשונית בשים לב למענה מאת הרשות וטיבו, הכול לפי מהות העניין, דחיפותו, ומורכבותו. הפנייה לבית המשפט תיעשה רק כאשר הסעד המנהלי מוצה באופן הולם בנסיבות העניין, ותשובת הרשות מקימה לדעת העותר עילה להגשת עתירה (בג"ץ 2889/16 עמותת "צדק פיננסי" נ' המפקחת על הבנקים, פסקה 6 (14.4.2016)). בענייננו, אף אם נקבל את טענת העותרים כי אין הם צריכים להגיש מסמכים נוספים לשם הטיפול בבקשתם – השיח בין בא-כוחם לבין פקיד ההסדר נגדע עובר להגשת העתירה באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובתם למצות את ההליכים מול הרשות בטרם יפנו לבית משפט זה. משזהו מצב הדברים, הרי שיש לדחות אף את רכיב זה של העתירה. העתירה נדחית אפוא; העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"ה (27 פברואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יחיאל כשר שופט